אישה בעבודת כפיה, ניצוץ הפנינה המעשיר. דוק של עצבות בעיניה, חודר למבטך הישיר

אף אחד לא הכין אותי לפגוש אותו.

אף אחד לא אמר לי שהוא יבוא.

וגרוע מכך:

אליי הביתה.

ידעתי שאוכלים אצל ההורים שלי "על האש" בצהריים.

ידעתי שזה יום חופש וכיף להכין ארוחת בוקר.

שניה לפני שהתיישבנו לאכול פנקייקס, סירופ שוקולד/מייפל, קצפת, תותים ועוד דברים טובים אחרים =) - -

דיברתי עם אמא שלי והזמנתי אותה ואת אבא שלי להצטרף.

סליחה,

הזמנתי "אותם" להצטרף.

אחים שלי, עם משפחות הצד השני - לא יבואו.

אחיות שלי, כל אחת בעיסוקיה - לא יבואו.

חשבון פשוט:

יבואו רק אבא ואמא.

ופתאום

הפתעה.

הפתעה לא נעימה בכלל.

אם הייתי יכולה, הייתי נמנעת מלראות אותו עד סוף ימיי אם תרצה השם.

מה יכולתי לעשות כשהוא נכנס פתאום אליי הביתה?

ההזמנה היתה אצל אמא שלי - והיא כידוע, מכחישה.

לדידה,

הוא לא נגע בי כשהייתי בת חמש.

מבחינתה,

לא קרה שם כלום.

וגם לא בביקור אחרי כן.

וגם לא בזה שאחריו.

וכו'.

לדעתה,

גם אם הוא נגע -

הוא בטח לא התכוון להזיק.

הוא בטח לא התכוון לפגוע מינית.

הוא בטח לא...

כי א צ ל י נ ו  ז ה  ל א  י ק ר ה !

אנחנו בסך הכל "משפחה דתית מבית טוב"

או אולי אנחנו "אנשים טובים באמצע הדרך"

בשביל זה,

אני

ספרתי את הדקות עד שהוא הלך.

ורק אז

נשמתי לרווחה.