לא יודעת מה יהיה יותר עצוב,

לגלות שאתה חרא של בנאדם,

ולא מה שחשבתי?

או שאני הייתי נאיבית,

מטומטמת ועיוורת.

כשהסכמתי לאכול את השקרים,

שהאכלת אותי בהם.

ואני בלסתי אותם בשקיקה,

ובבטן מקרקרת מרעב.

איך אפשר לשבוע ממנה,

שהיא כקומץ

ואינה מוכנה כלל להתחייב להיות מנה.

פייר,

לא יודעת מה יותר עצוב.

ואולי זה בכלל לא משנה.

כי בשני התרחישים

הריח שנותר בחלל הוא מסריח,

אולי לא לך,

כי אתה כבר התרגלת.

אבל באפי עולה עכשיו

ניחוח הבאשה

וגורם לי להרגיש ממש לא נעים.