אמא של מתבגרים

אנטון אגו, מבקר המסעדות מהסרט רטטוי

אחד מתענוגות החיים בעיניי הוא אוכל טעים ואחד מהבילויים האהובים עליי הוא לצאת לאכול במסעדה. למזלי גם זיס אוהב אוכל טוב ומבשל נהדר, אבל לצערי הוא לא כל כך אוהב לאכול במסעדות. לדעתו האוכל שהוא מכין יותר טעים מהאוכל שמגישים ברוב המסעדות. יש מן האמת בדבריו, אבל לא דומה לאכול בבית ליציאה למסעדה. הווי אומר שעד שאני משכנעת אותו לאכול במסעדה כדאי שזה יהיה מוצלח.

כאשר מדובר במסעדה חדשה, בכלל או בשבילנו, אני מחפשת ביקורת עליה באינטרנט. ברוב המקרים, אם בכלל, אני מוצאת ביקורות של "מומחים". אני מתכוונת לביקורות באמצעי התקשורת של מבקרי מסעדות מקצועיים. המומחיות שלהם זה אוכל והם מתפרנסים מכתיבה אודות מסעדות ועניינים קולינאריים אחרים. לא ביקורות מאנשים פשוטים כמוני וכמוכם, ביקורות כאלה יותר קשה למצוא.

בשבילי זאת בעיה. לא שאני חוששת שהמבקר המלומד לא יודע את מלאכתו, אלא שנקודת המבט שלו שונה משלי. מה שחשוב לו לא בהכרח חשוב לי. זה מעבר לפתגם "על טעם וריח אין להתווכח".

אני לא מתעמקת בסוגיה אם ברוטב היה עדיף לשים קמצוץ של תבלין א' במקום או בנוסף לקמצוץ של תבלין ב'. ברוב המקרים אני לא מסוגלת להבחין בין 2 סוגי התבלינים. או שזה טעים או שלא.

גם לא עד כדי כך מעניין אותי ההסבר הארוך למדי למה הסטייק חייב להיות מוגש מדיום-רייר. בוודאי לא מעניין אותי לקרוא הסבר כזה כל פעם מחדש. אני יודעת איך אני אוהבת לאכול את הסטייק שלי ולא זקוקה למבקר מסעדות כדי להגיד לי שאני לא מספיק ענינת טעם. התלונה שהבשר הוגש למבקר המכובד אחרי צלייה מיותרת של חצי שנייה לא רלבנטית בשבילי. סביר להניח שלא הייתי שמה לב בכלל להבדל, גם אם יתנו לי לטעום מהבשר לפני ואחרי החצי שניית צלייה המיותרת.

מבקר מסעדות מתייחס כמובן לא רק לאוכל, אלא גם לעצוב ולשירות. אין ספק ששירות טוב מהווה מרכיב חשוב בהנאה מארוחה במסעדה. אבל, מסעדות עם גינונים ומניירות שנועדו לעשות רושם, לא מדברות אליי.

אחד הדברים הכי מעצבנים בעיניי במסעדות יוקרה זה הנוהל לא להשאיר את קנקן המים על השולחן, אלא לתת למלצר לבוא כל פעם למלא את הכוס של הסועד. ב-99% מהמקרים המלצר עם הקנקן עסוק במקום אחר בדיוק כאשר הכוס שלי ריקה ואני מחפשת נואשות משהו לשתות. אני מוצאת את עצמי משהקת, מגהקת ונחנקת ומוכנה לשתות את המים מאגרטל הפרחים על השולחן, העיקר לשתות משהו.

לדעתי מבקר המסעדות האולטימטיבי הוא Anton Ego, המבקר האימתני מהסרט רטטוי, שכל השפים מפחדים ממנו. בביקורת שלו על מסעדת Gusteau's איפה שרמי מבשל, אנטון אומר שלמבקרי המסעדות יש כוח עצום ושהם נהנים לכתוב ביקורות שליליות. כמובן שהוא כותב ביקורת אוהדת ביותר על האוכל של רמי.

הסצנה של אנטון, הטועם את הרטטוי במסעדה, היא לדעתי הטובה ביותר בסרט מצוין. מי שלא צפה בסרט, יכול להתרשם ממנו בסרטונים מיו-טיוב.