אמא של מתבגרים

יגאל כתב פוסט על המפגש העתידי, שלח מיילים, הכין לוגו למפגש (שאתם רואים כאן למעלה) וצירף ספרנים בלוגרים נוספים למפגש, גם אלה שאינם תלמידים שלו לשעבר. את כולם הוא הזמין למפגש בביתו בצור יגאל ביום ששי ה-15 למאי 2009.

בינתיים כבר הודיעו שמגיעים:

ירדנה נפתלי, אילנה שקולניק, אילנה שקולניק-בקל, מיקה בכר, אמא של מתבגרים, אריאל הדרי, עדי עיוואן, קיסקין מרטישקין, שרה כהן, עירית קולקובסקי, סמדי מלמד, סימה שמעוני, פנינה מטס, ג'וליאנה, אורן מאורר ומיכל הלר-מאורר, אסטה ורזר, סנה פסקין, מירה סטולר, אליסה שחם, שושנה דון, הדס אביבי,

ויש עוד שבועיים לכנס. אני בטוחה שיהיה מפגש מרגש ומעניין.

אומרים שהשכל עובד לאט וקיבלתי עכשיו עוד הוכחה שזה נכון. כי מסתבר שיש לי עם המפגש הזה בעיה שלא חשבתי עליה כאשר הצעתי לקיים אותו, והוא נושא האנונימיות שלי בבלוגוספירה.

קיבלתי אי אילו הזמנות לדבר על הבלוג שלי בכנסים של ספרנים, או להתראיין לעיתון ותמיד סירבתי, כי לא רציתי להיחשף. בניגוד לרוב הספרנים בלוגרים הכותבים על עניינים מקצועיים, אני כותבת גם אודות החיים הפרטיים שלי. בעיקר על המתבגרים שלי. אי אפשר להגיד שכתבתי רק דברים מחמיאים עליהם והם ממש, אבל ממש, לא רוצים שיידעו מי אני.

מהרגע שאני נחשפת יהיה לי מאד לא נעים להמשיך לכתוב בחופשיות בה אני כותבת היום.  חבל לי שזה יקרה, אבל אני לא יודעת איך לצאת מזה.

מצד שני, אני בכל מקרה לא לגמרי אנונימית. המשתתפים שלמדו איתי בקורס בלוגים יודעים מי אני, בספרייה שלי יודעים שיש לי בלוג, חלק מהקוראים הקבועים שלי פגשו אותי בנסיבות שונות, אז ממה אני חוששת?

אם אני חושבת יותר לעומק נראה לי שפחות מפריע לי שבלוגרים אחרים יכירו אותי. אתם בוודאי מכירים את זה מעצמכם. איכשהו למי שיש בלוג יש הסתכלות אחרת על הכתיבה והחשיפה מאשר למי שאין בלוג. מזמן שמתי לב להבדל הזה. למי שאין בלוג גם קשה להבין את הקשרים הנפלאים והמיוחדים שנוצרים בין בלוגרים מגילאים ורקעים שונים.

אני יכולה להתייחס לחשיפה של הזהות שלי בבלוג להופעה שלי בבגד ים. לא נעים לי להראות את השומנים, אבל בבריכה או על שפת הים זה בסדר. הרי אף אחד לא מסתובב ברחוב עם בגד ים, ולא משנה איך נראים. מהרגע שכולם מופיעים בבגד ים וזה במקום מתאים, זה פחות מפריע.

לפחות אני מקווה...