לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמא של מתבגרים


חיים על רכבת הרים בתור אמא ל-2 מתבגרים וספרנית שעובדת בעיקר עם מחשבים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2009

טראומות


לפי ההתנהגות שלי אפשר לחשוב שאני זאת שנפגעתי בתאונה ולא בתי.

אם שמתם לב לא עדכנתי את הבלוג מסוף אוגוסט. לא בגלל שלא היה לי מה להגיד, אלא בגלל שלא הייתי מסוגלת להתרכז מספיק כדי לכתוב בעברית. גם לא קראתי בלוגים של אחרים מאותה סיבה.

תמיד אמרתי שזה מאמץ בשבילי לקרוא ולכתוב בעברית, אבל עד עכשיו לא הרגשתי עד כמה.

 

לפני שנים, כאשר הייתי עולה טרייה, לא הייתי מוצאת את המילים בעברית כאשר הייתי עייפה. עכשיו התופעה הזאת חזרה. לפעמים אפילו באמצע משפט אני עוברת לאנגלית או לצרפתית, כי המילים בעברית לא יוצאות לי מהפה.

 

עברו 6 שבועות מאז התאונה ולאט לאט אני מתחילה לחזור לעצמי.

במשך שבוע אחרי התאונה לא הייתי מסוגלת לנהוג. כאשר הכרחתי את עצמי לחזור להגה נהגתי כמו נהגת חדשה ולא כמו נהגת וותיקה עם רישיון מגיל 18. נסעתי 30 קמ"ש ועצרתי ליד כל מעבר חצייה, בין אם היו שם אנשים או לא. עד היום אני משתדלת לא לעקוף מכוניות אחרות ונוסעת מרחקים אחרי משאיות איטיות.

העיקר לא להסתכן.

 

אינני רוצה לסיים את השנה בלי להודות עוד פעם לכל האנשים הנפלאים כאן שהגיבו, התקשרו וכתבו ברכות ואיחולים אחרי התאונה. תודה לכם מקרב לב.

 

אני כאן גם כדי לעדכן אתכם שהמצב של בתי משתפרת וב"ה ה-C.T.  יצא תקין לחלוטין. אין כבר אויר בגולגולת, שטפי הדם בעיניים ובפנים נעלמו והשער צומח. בינתיים היא עוד צריכה להיזהר לא להתאמץ פיזית, לא לטפס על הרים ולהימנע מחשיפה לשמש החמה.

 

מה שיותר מדאיג זה מצב הרוח שלה. תאונה כזאת אף פעם לא קוראת בעיתוי נכון, אבל העיתוי הנוכחי ממש מקשה בצורה בלתי רגילה. מכיוון שהיא סיימה י"ב והייתה אמורה להתגייס 4 ימים אחרי התאונה, היא כרגע בלי מסגרת ומטפסת על הקירות משעמום ותסכול. כל החברות שלה נעלמו מהשטח ומצאו את מקומן בשירות לאומי, במדרשות, במכינות או בצבא. רק היא נשארה לבד בלי כלום. היא מחכה לוועדה רפואית של הצבא (שאי אפשר לדעת מתי תתקיים) ותלויה באוויר .

 

היא רוצה להמשיך בחיים שלה, וזה נהדר. מצד שני נראה לי שהיא עוד לא מוכנה נפשית להתמודד עם השינויים שקרו בעקבות התאונה. אפשר לקרוא לזה הכחשה או כוח הישרדות, מי יודע. אני לא פסיכולוגית, אבל איפה שהוא אני מרגישה שבמוקדם או במאוחר היא תצטרך כן להכיר בטראומה שנגרמה לה בעקבות התאונה ולהתמודד איתה. היא חזקה ואני מתפעלת מהכוח רצון שלה לחזור לפעילות רגילה. היא רק צריכה עוד קצת סבלנות.

 

הלוואי ויכולתי לעזור לה, אבל יש דברים שאדם צריך לעשות בעצמו בשביל עצמו ואמא יכולה רק לחבק ולאהוב.

נכתב על ידי , 18/9/2009 01:15   בקטגוריות אישי, בריאות, ילדים, תאונות דרכים  
67 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביילע ב-4/10/2009 21:51




Avatarכינוי: 

בת: 70




136,634
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , דת , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לביילע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ביילע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)