אמא של מתבגרים

כל פעם שאבי ז"ל היה מבקר בישראל הוא היה אומר "ישראל באשטייט אויף ניסים" - מדינת ישראל מתקיימת בזכות ניסים. הוא לא התכוון דווקא למצב הביטחוני או לניצחונות הצבאיות, אלא להתנהלות היומיומית של המערכות הכלכליות, הממשלתיות והביורוקרטיות בארץ.

הוא היה  אומר את זה אחרי ביקור בבנק, במשרד ממשלתי וגם במפגשים עם מערכות מסחריות למיניהם. הוא היה רגיל למערכות המסודרות של אירופה וארצות הברית ולא הבין איך בבלגאן המקומי המדינה הזאת מצליחה לתפקד. ההסבר ההגיוני היחיד בעיניו – ניסים.

למה נזכרתי במשפט הזה עכשיו? כי אחרי שביליתי יום שלם עם בתי בבסיס הצבאי בתל השומר זה גם ההסבר היחיד שיש לי לקיום מדינת ישראל. אני לא יכולה לכתוב במקום הציבורי הזה את כל הפרטים על מה שקרה, אבל לצערי הרב גיליתי שהבלגן חוגג גם בצה"ל ושיד ימין לא יודע מה עושה יד שמאל. די מפחיד להיווכח שביטחון מדינת ישראל ואזרחיה תלוי במערכת כל כך מבולגנת.

הגענו לתל השומר כי בתי זומנה לוועדה רפואית עליונה בעקבות הערעור שהגשנו על ההחלטה של הוועדה הרפואית הראשונה באוקטובר. הגענו בשעה 10 ויצאנו בשעה 16:30, כאשר באשמת הבלגן בצבא בתי לא הגיעה לוועדה הרפואית שאליה היא זומנה. וועדה כזאת יושבת רק פעם בחודשיים, כך שמדובר בבזבוז זמן נוסף. בתי רוצה להתנדב לצבא ואפשר להגיד שהמערכת המסורבלת והלא מסודרת עושה את הכל כדי להפסיד את בני הנוער שרוצים להתגייס בהתנדבות.

מה שכן, הרופאה הצבאית שכן ראתה אותנו הבינה את עגמת הנפש שנגרמה לבתי וניסתה בכל כוחה לעזור לה. אני מקווה שהיא תצליח. החלטה מסודרת וסופית אין, גם לא קיבלנו שום דבר בכתב ורק בהמשך נידע אם אכן הרופאה הצליחה לקצר תהליכים ולעזור לבתי.