לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמא של מתבגרים


חיים על רכבת הרים בתור אמא ל-2 מתבגרים וספרנית שעובדת בעיקר עם מחשבים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2010

כך תדעי שאת לא בת 16


איזה נושא חם מעניין נבחר הפעם לישרא. כאשר שכבת הגיל הממוצעת בישראבלוג עומדת על גיל הטיפש עשרה לא אופייני לראות נושא חם המופנה לגיל הרבה יותר מבוגר. או שאני טועה וגם כותבים הרבה יותר צעירים ממני יכולים להזדהות עם הנושא הזה.

בשבילי זה נושא טעון, כי אני מנסה להדחיק את העובדה שאני כבר לא יכולה לעשות את כל מה שעשיתי בגיל 16. בפנים, בתוך תוכי, אני לא מרגישה שהתבגרתי. אני לא מבינה לאן עפו השנים ואיך הקמטים הופיעו על פניי ומאיפה באו כתמי הגיל על ידיי.

אני לא יכולה לעשות את מה שעשיתי כאשר הייתי צעירה, אבל יותר קשה לקבל שהסביבה מצפה ממני התנהגות של אדם מבוגר, ולא של בת 16 , גם בדברים שאני כן יכולה לעשות. המבקר הכי גדול שלי בקטע הזה הוא הבן שלי, אינני יודעת למה.

פיזית כמובן שיש הרבה דברים שאני כבר לא יכולה לעשות. יש תופעות פיזיות שגוברות כמה שמזדקנים. הגב כואב והנשימה כבדה. לא תמצאו אותי נוסעת על ג'יפים או מסתובבת על מתקנים בלונה פארק וגם לא עושה סקי.

המשקל נושא כאוב. הייתי פעם הרבה יותר רזה. גם אם הייתי עולה במשקל, דיאטה קלה הייתה מורידה בצ'יק את הקילוגרמים העודפים. היום אני יכולה להרעיב את עצמי ובקושי ארד גרם.

אני כבר לא יכולה ללכת עם נעלי עקב. אני כבר לא יכולה לשים ביקיני, בקושי בגד ים שלם.

אני כבר לא יכולה לעשות תכניות לעתיד הרחוק ואין לי יותר אשליות שיום אחד אהיה מפורסמת או כוכבת או מיליונרית. היום אני דואגת איך אזדקן והאם הבטוח הסיעודי מספיק טוב כדי לא ליפול למעמסה על ילדי.

אני כבר לא מחכה לטלפונים מבחורים ושואלת את עצמי אם יום אחד אמצא את אביר חלומותיי. ב"ה מצאתי אותו וכל מה שאני רוצה זה שנחיה ביחד עד 120 בבריאות טובה.

אני כבר יודעת שבחיים לא הכול שחור לבן ושיש הרבה גוונים של אפור. לשיחות פוליטיות ופילוסופיות אין לי סבלנות. אני מסתכלת על הספרים שהבאתי איתי מחו"ל ולא מבינה איך פעם קראתי את סארטר, סימון דה בובואר, בוריס ויאן ואחרים ושוחחתי עליהם במשך לילות שלמים.

אולי השינוי הכי גדול הוא שבגיל 16 הייתי הרבה יותר אנוכית. אני חושבת שרוב המתבגרים הם כאלו, גם אם לא יודו בכך לעולם. הסתכלתי אז על הצרכים והרצונות שלי. היום אני לא רואה את עצמי במקום הראשון, אלא הילדים שלי. כמובן שאני רוצה נחת מהם ו... נכדים, אבל בעיקר אני רוצה שיהיה להם טוב.

היום אני גם מזדהה עם הפתגם הצרפתי המפורסם של Henry Estienne :

Si jeunesse savait, si vieillesse pouvait ""

 בתרגום: "אילו ידעו הנעורים, אילו יכלה הזקנה".

נכתב על ידי , 10/5/2010 20:25   בקטגוריות אישי, אמא, אני, בריאות, גלגל החיים, הזדקנות, הרהורים ומחשבות, זיקנה  
91 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביילע ב-1/6/2010 11:07




Avatarכינוי: 

בת: 70




136,634
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , דת , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לביילע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ביילע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)