אמא של מתבגרים

כשגדלתי בחו"ל ארוחות שבת היו אירועים משפחתיים ואת החברים היינו פוגשים במוצ"ש או ביום ראשון. במשך השבוע לא היה זמן, בשבת נחנו וביום ראשון היינו מבלים בכיף עם חברים ומשפחה.

בישראל המצב שונה, לפחות בשביל אנשים דתיים כמוני שלא נוסעים בשבת. במשך השבוע אין זמן, עובדים ועייפים, ביום ראשון אין חופש ונשאר רק שבת כדי להיפגש עם חברים. בחורף אפשר גם במוצ"ש, אבל כאשר יודעים שצריך לקום למחרת בבוקר לעבודה גם הזמן הזה מוגבל. נוצר מצב שנפגשים בשבת, בעיקר עם חברים שגרים במרחק הליכה, או נוסעים לבלות שבת שלמה אחד אצל השני.

אני חושבת שמהמציאות הזאת צמחה התופעה של הזמנת חברים לארוחות שבת, אחרת אין מתי להיפגש. בעיניי זה דווקא מנהג יפה. למרות שלצאת לבית קפה או למסעדה זה פחות עבודה, יש משהו נחמד ואינטימי יותר בלארח בבית.

בין כה מבשלים לשבת, אז זה לא ביג דיל לבשל כמויות יותר גדולות של אותו הדבר לעוד כמה אנשים. לפחות כך זה היה פעם, היום זה סיפור שונה לגמרי. נוצר מצב שיש לבשל לכמעט כל אורח אוכל אחר, כמו שקרה לי בשבת שעברה, כאשר הזמנתי חברים לארוחת ליל שבת.

יש להתחשב ב-2 גורמים עיקריים, אלרגיות ורגישויות שונות למזון וכל האסכולות השונות הקשורות לאוכל. אפשר כמעט לקרוא להן "דתות". כל אחד לוקח את מנהגי האכילה שלו מאד ברצינות ואני מכבדת אותם. כמו שאני מצפה שאנשים יכבדו את הרצון שלי לאכול כשר, כך גם אני מכבדת את הרגלי האכילה של האורחים שלי.

בנוסף להקפדה על כשרות היה לי בארוחה הזאת הכול. אוכלי בשר, אוכלי דגים ולא בשר, צמחונים וטבעונים. בנוסף היו בארוחה אנשים בדיאטה, רגישים לגלוטן ואלרגיים לחצילים. להרכיב תפריט במצב הזה ממש לא פשוט.

אם חשבתם להציע ארוחה חלבית, תשכחו מזה. אני אלרגית לדברי חלב, אבל זה אפילו לא רלבנטי כאן, כי אין ארוחת שבת חלבית בבית מרוקאי!

אז מה בסוף בישלתי?

מנה ראשונה: דג סלמון לאוכלי הבשר והדגים ולשאר מלון.

מרק כתום שהתאים לכולם.

עוף ושניצל לאוכלי בשר.

המוווון תוספות: פשטידת כרישה ופשטידת תפוחי אדמה – עם ביצים, אז לא טוב לטבעונים, אבל כן לשאר.

אורז, בטטות, דלורית, קישואים, סלט ירקות, סלט סלק אדום, פטריות עם בצל וצנוברים – טוב לכולם.

מנה אחרונה: עוגת שוקולד עם מוס שוקולד, מוס שוקולד בנפרד לטבעונים ולאלרגיים לגלוטן וסלט פירות לאנשים בדיאטה.

תה נענע , על תה נענע  אף אחד לא מוותר.

אני חושבת שהצלחתי לא רע בהתחשב בכל המגבלות והכי חשוב, כולם אכלו, שבעו ונהינו.

טיפ קטן לסיום: יש לי קובץ במחשב איפה שאני רושמת את כל ההעדפות והמגבלות הקולינריות של כולם. אי אפשר כבר  לזכור את הכול, במיוחד כאשר זה משתנה ומתעדכן כל הזמן. זה מאד עוזר למנוע פשלות כאשר מזמינים אנשים לארוחה.

ביוני הכנו ליקר דובדבנים לפי 3 מתכונים שונים ובחג הסוכות הגיע הזמן לפתוח את הצנצנות למבחן טעימות. מה אגיד לכם, חבל שאי אפשר להעביר טעמים דרך האינטרנט, כי בכיף הייתי נותנת גם לכם לטעום. כל הליקרים יצאו מוצלחים. יש להם צבע נהדר וההבדלים מתבטאים בעיקר במידת החריפות של המשקה, אבל גם בטעם עצמו.

מתכון ראשון:

2 ק"ג דובדבנים

2 ק"ג סוכר

1/2 כוס וודקה

שמים בצנצנת שכבות של דובדבנים וסוכר לסירוגין. סוגרים את הצנצנת, אבל לא באופן הרמטי, כי תהליך התסיסה יכול לגרום לצנצנת להתפוצץ. אחרי 12 יום של התססה פתחנו את הצנצנת והוספנו 1/2 כוס וודקה. סגרנו את הצנצנת וניערנו אותה מדי פעם כדי שכל המרכיבים יתערבבו היטב.

בכל המתכונים יש לסוכר נטיעה לשקוע בתחתית הכלי ולכן יש צורך לערבב את הליקר מפעם לפעם.

עריכה מאוחרת: קיבלנו עיצה מ"חומות של תקוה" להשתמש בפעם הבאה ב- 1 ק"ג סוכר במקום 2. ננסה ואדווח.

מבחן הטעימה: הליקר יצא די חריף עם ריח חזק של תסיסה, המורגשת גם בטעם. הדובדבנים כמעט לגמרי התפרקו והיה צורך לסנן את הליקר כדי להוציא ממנו את שאריות הפרי.

מתכון שני:

2,2 ק"ג דובדבנים

1,5 ק"ג סוכר

900 מ"ל וודקה

שמים ביחד בצנצנת אטומה את הוודקה, הדובדבנים והסוכר. מדי פעם מנערים את הצנצנת כדי שכל המרכיבים יתערבבו היטב.

מבחן הטעימה: הליקר הזה יצא צלול לגמרי עם הטעם הכי חלק  מבין השלושה. הוא גם הכי מתוק והכי פחות חריף מכולם. הדובדבנים נשארו יפים ושלמים וטעימים לאכילה.

מתכון שלישי:

1,5 ק"ג דובדבנים

900 מ"ל אלכוהול נקי (96%)

1 ק"ג סוכר

בתחילת התהליך שמים בצנצנת רק את הדובדבנים והאלכוהול  96% וסוגרים היטב. אחרי חודשיים פותחים את הכלי, מוסיפים את הסוכר וסוגרים את הצנצנת באופן הרמטי. יש צורך לערבב את הסוכר היטב, כדי שיימס בתוך תערובת האלכוהול והפרי. אחרי חודשיים נוספים הליקר מוכן לשתייה.

מבחן הטעימה: הליקר הזה יצא הכי חריף וחזק מכולם. הדובדבנים נשארו שלמים, אבל הצטמקו קצת. הם ספגו את האלכוהול, כך שרק מלאכול אותם אפשר להשתכר.

במתכון המקורי היה כתוב שאחרי חודשיים יש להוסיף סוכר ו/או מים לתערובת המקורית של הדובדבנים והאלכוהול לפי הטעם. הימרנו על ק"ג סוכר ודיללנו עם 400 מ"ל וודקה.

לדעתי לאנשים שאינם רגילים לשתות משקאות חריפים הליקר הזה חריף מדי. הם יכולים להוסיף מים או סוכר כדי להגיע לטעם המתאים להם. לנו זה מעולה ככה.

השורה התחתונה: מכיוון שכל המתכונים יצאו טעימים קשה לי להמליץ על מתכון מסוים. אני הכי פחות אוהבת את הליקר מהמתכון הראשון, אבל מי שאוהב את הטעם והריח של התסיסה מאד יאהב אותו. מי שלא רגיל לשתות יעדיף את המתכון השני, מכיוון שהוא הכי מתוק וחלק והכי פחות חריף. אישית אני מעדיפה את הליקר מהמתכון השלישי, שהוא הכי חריף ומשקר מכולם.

העיקר, שירבו שמחות אצל כולנו כדי שנוכל לשתות לחיים בכיף.

מועדים לשמחה וחג סוכות שמח.