אמא של מתבגרים

אחרי הפסקה של בערך שבועיים בכתיבה בבלוג קצת מוזר לי לחזור לכתוב. לא ברור לי לגמרי למה. אני מניחה שבמידה מסוימת אני מרגישה "חלודה".

אני גם לא יודעת מה לכתוב קודם. בכל זאת קרו אי אילו דברים בשבועיים האלה. ההתלבטויות על מה כן לכתוב, בלי שהפוסט ייהפך למגילה ארוכה, גורמות לשיתוק מוחלט.

טוב, קפצתי למים. מה שיהיה יהיה.

הנה כמה עדכונים.

בתי קיבלה 100 בבגרות בתיאטרון מהבוחן. בתור אימא אובייקטיבית לגמרי אמרתי לכם שהיא שיחקה נהדר. אז הנה, גם הבוחן חושב כמוני ואותו אי אפשר להאשים בחוסר אובייקטיביות. כרגיל ה"מגן" היה פחות, רק 96. כבר כתבתי פוסט בעבר על המושג המוזר הזה "מגן" שלא מגן, אלא להפך, כמו במקרה הזה.

קיבלתי משובים מהתלמידים שלימדתי והם היו טובים. כל כך הרבה מחמאות ופרגון פשוט מחמם את הלב. זה נותן כוח להמשיך. זה במיוחד משמח כי אותם תלמידים יהיו בעתיד הלא רחוק עמיתים למקצוע שאפגוש בקורסים, הדרכות וכנסים. יהיה הרבה יותר נעים לפגוש אותם כאשר לשנינו יהיה זיכרון טוב מזמן הלימודים מאשר ההפך.

הייתי חולה, סינוסיטיס שהסתבך ונגמר באנטיביוטיקה ועייפות גדולה. משהו טוב יצא מהמחלה, כדי להבריא לגמרי נסענו, זיס ואני בלי הילדים, לכמה ימים לאילת. אני ♥ את אילת. בשבילי זה הכי כיף להיות שם בחופש, במיוחד בעונה הזאת כאשר קר בשאר חלקי הארץ ובאילת אפשר לשבת על החוף ולהיכנס למים.

אין צורך להזמין טיסות ולהתלבט מה לקחת ומה לא. נכנסים לאוטו ומתחילים לנסוע ואפשר לקחת כל מה שרוצים כי האוטו סוחב. אפילו את הכרית שלי לקחתי מהבית.

אין צורך לשבור את הראש בקשר לאוכל כשר. לא צריך לקחת מזוודה עם אוכל וכלים, כי יש אוכל כשר בבתי המלון ויש מסעדות נחמדות. סוף סוף אפשר להרגיש כמו תייר נורמאלי ולא לאכול כמו פליט שימורים בחדר המלון.

פורים שמח, מגילה לא כתבתי, בשביל זה יש לכם את מגילת אסתר.

כל תקופת הבגרויות בתי אסרה עליי לכתוב עליה ועל הבחינות שהיא עושה. הפוסט שכתבתי על המגן נכתב במחתרת. ללא הסבר קיבלתי פתאום אישור כן לכתוב על הנושא. אני מנצלת את ההזדמנות שצו איסור הפרסום הוסר כדי לכתוב פוסט מיד, לפני שהיא תשנה את דעתה.

בתור התחלה אני חייבת ללכת כמה שבועות אחורה, ליום שבו הייתה לה בחינת בגרות בתיאטרון. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, בכיתה י"א חייבים להציג מונולוג או דיאלוג לפני קהל ובוחנת של משרד החינוך. בתי בחרה דיאלוג מתוך אחת המחזות של חנוך לוין.  

מה אני אגיד לכם, ישבנו בקהל והתמוגגנו. היא הייתה פשוט נהדרת. בלי פחד קהל, מלאת ביטחון עצמי, היא שיחקה בצורה מדהימה. כאשר היא עלתה על הבמה אפילו לא זיהינו אותה, כי היא נכנסה כל כך טוב לתפקיד. אתם בטח תגידו שאני לא אובייקטיבית, נכון, אני באמת לא אובייקטיבית, אבל הבוחנת ממשרד החינוך כן. היום בתי קיבלה את הציון שלה – היא קיבלה 100!

ממש רגעי נחת, היא הרוויחה את הציון ביושר. כמה מאמצים השקיעו בדיאלוג הזה, יותר מאשר בכל הבחינות האחרות ביחד.

נשארו עוד 2 בחינות לשנה הזאת ואז, החופש מתחיל.