אמא של מתבגרים

כאשר ראיתי את הנושא החם "שיר ה-60" התחילו להתנגן לי בראש שירים, ישנים וחדשים. חשבתי, כמו רבים אחרים כאן, שאי אפשר לבחור רק 10 שירים מתוך המבחר העצום הקיים.

שירים עבריים היוו מין חוט מקשר בין תקופות שונות ומקומות שונים בחיי ולכל פרק השירים שלו.

בתור ילדה שגדלה בחו"ל השירים העבריים היוו קשר חשוב עם ארץ ישראל. להאזין לשירים ישראליים הייתה הדרך הטובה ביותר ללמוד עברית וגם להרגיש קצת שם, בישראל, למרות שאני כאן, בגולה. אין לכם מושג איזה השפעה עמוקה הייתה למה שהישראלים מכנים בציניות "שירי סוכנות". הם עשו את עבודתם נאמנה והיו הרבה יותר יעילים משליחי הסוכנות בשר ודם.

היום אפשר להוריד שירים בקלי קלות מהאינטרנט והמרחקים התקצרו פלאים, אבל כאשר אני הייתי צעירה זה היה אחרת. כאשר מישהו היה משיג תקליט ישראלי כל הקבוצה הייתה מתאספת כדי להאזין לאותו תקליט פעמים רבות. היינו לומדים את השירים בעל פה, ומשבשים את המילים כי לא תמיד הבנו מה אנחנו שרים.

כאשר זמרים ישראלים היו באים להופעה זה היה אירוע שכל הקהילה היהודית היה משתתף בו, בין אם אהבו את הזמר או לא. אני חושבת שבהרבה מקומות בעולם זה לא השתנה עד היום. לא פלא שזמרים ישראלים אוהבים להופיע בחו"ל.

שרנו בהתלהבות רבה את הבה נגילה – אחד הפזמונים הפופולאריים מראשית הציונות, אשר בוצע לראשונה בשנת 1918. לאותה קבוצה שייכים גם השירים "הבאנו שלום עליכם", "על שפת ים כנרת" ו"דוד מלך ישראל"

גם אי אפשר היה לתאר את החגים היהודיים בלי השירים של לוין קיפניס ושרה לוי תנאי. אני זוכרת את אחייניתי בגיל 6 מענה את המילים לשיר ליצן קטן נחמד בהצגת פורים. המתנה המבוקשת ביותר מישראל עבור הילדים היה קלטות של שירי חגים.

בנושא הזה לא השתנה הרבה. כאשר נסעתי לבקר את אחייניתי בחו"ל הבאתי גם לבת שלה DVD של שירי חגים בעברית.

ערב של שושנים של הדודאים היה השיר הראשון שניגנתי בגיטרה. אפילו אמי, שלא ידעה עברית, שרה את הללויה כאשר גלי עטרי זכתה באירוויזיון.

עם השירים גבעת התחמושת של להקת פיקוד המרכז ובלדה לחובש של יהורם גאון בכינו על חללי מערכות ישראל.

אחרי שעליתי לארץ למדתי להכיר את השירים של הלהקות הצבאיות, כמו שיר לשלום הכול כך מרגש, את השירים ששרים בטיולים כמו חורשת האיקליפטוס, ועץ הרימון ואת הזמר המזרחי.

נקלטתי בארץ עם השירים של בין היתר אריק איינשטיין, עפרה חזה ולהקת כוורת. יש להם הרבה שירים יפים. אני אוהבת במיוחד את השירים אני ואתה נשנה את העולם, אם ננעלו  ואת נתתי לך חיי.

אולם, השיר המסמל עבורי הכי הרבה את מהות חיי בישראל הוא בלי שום ספק ירושלים של זהב. 

תמונה שזיס צילם בסלולארי בנמל תל אביב היום

מדי פעם אני חייבת לעזוב את עיר הקודש בשביל לבלות בעיר החטאים. אפשר לחשוב איזה חטאים אני כבר עושה, הרי אני צדיקה (לדברי בעלי היקר והוא בוודאי יודע את האמת ).

צריך מדי פעם לראות את הים ולשאוף אוויר של ים, נכון? ידוע שלאנשים שגרים בהרים חסר יוד ולכן זה ממש חיוני לבריאות להגיע מדי פעם לחוף הים. זה שבדרך אני עושה עוד כל מיני דברים זה כבר לא חשוב. איך אומרים הפולנים – העיקר הבריאות.

קודם הלכתי להסתפר ולעשות פסים. למזלי הרב יש לי גנים טובים (בקטע הזה, על כל השאר לא מדברים ) ואין לי הרבה שערות לבנות ביחס לגילי המופלג. לכן ב"ה אני פטורה, בינתיים, מעונשו של טקס צביעת השער החודשי ואני עושה פסים מדי פעם למען הגיוון והכיף.

לזיס יש בתל-אביב חבר ילדות ספר ועליו אני סומכת בעיניים עצומות שלא יהפוך אותי לקירחת עם כמה שערות שרופות בצבע חלודה. עכשיו יש לי מראה חדש. לדעתי זה נחמד. ברור שבעבודה ביום ראשון אני אקבל קשת של תגובות ממחמאות ועד ל- "השתגעת, למה עשית את זה?"

אחר כך הלכנו לנמל תל אביב. מזמן רציתי לבקר שם  כי שמעתי שהפכו אותו למקום בילויים ממש יפה. בפעם האחרונה שהייתי שם היו באזור בעיקר מחסנים ענקיים לכלים סניטריים, קרמיקות וברזים למיניהם. איזה שינוי! באמת נחמד שם על הטיילת מול הים.

איזה מזג אוויר נפלא היה היום בתל אביב. פשוט תענוג, לטייל בחולצה קצרה עם רוח נעימה מהים, מה יכול להיות יותר כיף?

יש גם חנויות יפות. והנה סקופ לתושבי ירושלים. נכנסתי לחנות נעליים של Steve Madden  וקניתי זוג נעליים שחורות במבצע. המוכר החביב שראה כמה אני מוקסמת מהים שאל אותי מאיפה אנחנו באים. כאשר עניתי לו שאנחנו מירושלים הוא סיפר לי שעוד מעט פותחים בקניון מלחה חנות נעליים של אותה חברה. היכונו!

המוכר החמוד היה גם מצחיק. רק שמתי את הנעליים וקמתי ללכת איתם כשהוא קורא "וואוו וואוו וואוו מדהים". הסתכלתי עליו מופתעת ואז התחלתי לצחוק. אמרתי לו שבירושלים בחיים לא היו עושים  דבר כזה. במקרה היו בחנות עוד ירושלמיות וגם הן אמרו לו את אותו הדבר. אין ספק שירושלים זה לא תל אביב! רק שעת נסיעה ועוברים לעולם אחר. כמובן שקניתי את הנעליים אחרי מחמאה כזאת.

אפילו מסעדה כשרה יש על הטיילת – בדולינה שמה. אני מציינת את זה בכוונה לכל מי שהנושא חשוב לו. אנחנו, למודי ניסיון מנסיעות קודמות לתל אביב, הבאנו סנדוויצ'ים מהבית. בקטע של מסעדות כשרות יש בעיה. להרבה מסעדות אין תעודת כשרות והן פתוחות בשבת. לקחנו את האוכל שלנו ואכלנו אותו על דק העץ היפה. נכנסנו לקפה ארומה (שלהם אין תעודת כשרות) ושאלנו אם יש במתחם הנמל מסעדה כשרה. ענו לנו שאין. אני בטוחה שלא הטעו אותנו בכוונה, בכל מקרה לא היינו אוכלים אצלם, אבל זה היה מבאס אחר כך לגלות שכן יש מסעדה כשרה על הטיילת. הייתי בשמחה אוכלת שם ונותנת את הסנדוויץ' לציפורים.

מכיוון שלא אכלנו בבדולינה אני לא יודעת מה טיב האוכל או השרות. אנשים כמונו, שמחפשים רק מקום כשר, מתפשרים בהכרח על הטעם, כי אין אלטרנטיבה אחרת.

עכשיו יש לי סיבה טובה לחזור לשם, כדי לדווח אם האוכל טעים או לא.

אם זה ממש גרוע אחזור לסנדוויצ'ים מהבית .