לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמא של מתבגרים


חיים על רכבת הרים בתור אמא ל-2 מתבגרים וספרנית שעובדת בעיקר עם מחשבים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2009

שלושה קטעים מרגשים


כאשר ראיתי את הפרויקט של אורי קציר "שלושה קטעים מרגשים" התלהבתי ותכננתי לכתוב פוסט. קיבלתי תזכורת גם בישרא-בלוג, שהפך את הפרויקט ל"נושא החם" שלושה רגעי קסם-בספר,סרט או תכנית טלויזיה. למרות התלהבותי לא הספקתי לכתוב ושכחתי מכל הסיפור.  

ביום חמישי קיבלתי תזכורת שפרויקטים טובים לא נעלמים כל כך מהר. ימימה, שכתבה בעצמה פוסט בנושא, העבירה אליי את השרביט. תודה ימימה.

 

אין ספק שבגילי אפשר למנות הרבה יותר משלושה קטעים מרגשים והקושי הוא לבחור על איזה מהם לכתוב. החלטתי לחלק את השלושה לפי שלושת התרבויות המרכיבות את זהותי. אמריקאי, אירופאי ויהודי. נולדתי בארצות הברית בבית דתי להורים ניצולי שואה ממוצא מזרח-אירופאי. גדלתי במערב אירופה ואחרי שסיימתי את בית הספר עליתי לישראל לבד. אבי בא מרקע חסידי ולי יש אהבה גדולה לתרבות היידיש.

 

  1. אמריקאי 

אחד הספרים הבודדים שקראתי יותר מפעם אחת הוא "נשים קטנות".

ספרה של לואיזה מיי אלקוט עוסק בחייהן של הבנות למשפחת מרטש בתקופת מלחמת האזרחים באמריקה. אבי המשפחה הוא כומר שנמצא בחזית. האם ובנותיה חיות בצניעות וצריכות להתמודד עם כל מיני מצבים לבד. בעצם הן מתנהגות כמו נשים גדולות, למרות שלספר קוראים נשים קטנות.

קשה להסביר מה יש ברומן הזה המרתק את הקוראים, צעירים ומבוגרים כאחד. יש בו מסע התבגרות של ארבעה אחיות בעלות אופי שונה המאוחדות בחוזקה ותומכות זו בזו בכל מצב.

 

יש בו הרבה עצב ושמחה, הומור ותאורי הווי. הספר מלא בקסם של תקופה בה היחידה המשפחתית הייתה מאוחדת והערכים היו ברורים. הסופרת לא מנסה ליצור עולם אידיאלי איפה שקורים רק דברים טובים. זאת לא אגדה עם הפי אנד, אלא ספר המתאר חיים עם רגעים קשים ועצובים לצד רגעים משמחים.

הפרק המתאר את המות של בת' בעיני מרגש ביותר. בקריאות חוזרת, למרות שידעתי בדיוק מה עומד לקרות, הפרק הזה תמיד גרם לי לבכות.

 

אפשר להוריד את כל הספר באנגלית חינם מהאתר של פרויקט גוטנברג כאן

 

  1. בלגי

התחנה הבאה בחיי הביאה אותי לשנסונים הצרפתיים. מבחר השנסוניירים הצרפתים עצום, אך רק טבעי שאתמקד בשנסונייר הבלגי ז'אק ברל (1929-1978).

ברל היה פלמי דובר צרפתית ואת שיריו, רובם ככולם, כתב וביצע בשפה זו. אולם חלקם הוא שר גם בתרגום לפלמית או בערבוב של 2 השפות, כמו שאוהבים לדבר באזור של בריסל.  

 

המציאות שהוא מתאר בשיריו מוכרת לי. שיריו מבטאים לעתים קרובות געגועים ואהבה כלפי פלנדריה וכלפי בלגיה על נופיה ורוח הצפון הנושבת בה. אבל יש בשיריו גם מרירות ובוז לצביעות הבורגנית של הפלמים. הוא כותב באירוניה ובהומור נושך, צוחק על טפשותם של האנשים, אבל כל זה עם מבט אוהב ומלא חמלה.

 

בין שיריו המפורסמים נמנים: אמסטרדם, הבורגנים הטפשים, מדליין, האוהבים הישנים, בונבונים.

השיר המרגש ביותר שלו בעיניי הוא אל תעזביני – Ne me quitte pas.

 

 

  1. יהודי

המקום החשוב של האמא היהודייה בתרבות היהודית מוכרת לכולנו. היום משום מה הפכו את האמא היהודייה לאמא הפולנייה ולא בצדק. אמהות יהודיות קיימות בכל העדות ובאות בכל הגדלים ובכל הצבעים.

 

אין יותר מרגש מקלאסיקה של כל הזמנים. השיר ביידיש אודות האמא היהודייה האולטימטיבית: "א יידישע מאמע" שייך לאותה קלאסיקה. יש בו הכל, הוקרה לאמא היהודייה בעלת האהבה הבלתי נגמרת לילדיה עם מנגינה מעוררת דמעות.

 

מצאתי ביו טיוב גרסה של השיר בביצועו של החזן הדגול יוסל'ה רוזנבלט .

אני מקדישה את השיר לאמי ז"ל, שהייתה יידישע מאמע במלוא מובן הטוב של המילה.

 

 

 

נכתב על ידי , 28/6/2009 16:20   בקטגוריות אמא, מוזיקה, ספרים, שנסונייר, שירים  
44 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביילע ב-2/7/2009 09:32
 



אני רוצה להיות אחרי השבת הזאת


לפני חודש כתבתי פוסט לכבוד יום ירושלים. דיווחתי שם שאני מרגישה שמאז בחירתו של ניר ברקת לראש עיר, ירושלים השתחררה מתחושת המועקה ששררה בה בשנים האחרונות, מאז השתלטות החרדים על העירייה ובריחת החילוניים למחוזות אחרים.

 

בעקבות הכוונה של ניר ברקת לפתוח את חניון ספרא בשבת, למרות התנגדות החרדים, אני חוששת מאד שהשמחה שלי הייתה מוקדמת מדי. החרדים מתכננים הפגנת ענק בשבת ומנגד תהיה גם הפגנה של הציבור שבעד פתיחת החניון בשבת.

 

למרות שאני שמחה שסוף סוף הציבור החילוני יוצא מאדישותו, אני חוששת מאד ממה שיקרה בשבת בזמן ההפגנות. מרגיזים אותו אמצעי התקשורת, שבמקום לנסות להוריד את הטונים ולפעול למען הרגעות הרוחות ממהרים לכתוב כותרות כמו "האם בשבת הקרובה שוב תבער ירושלים?"

מה הם צמאים לדם? חסרים בעיות במדינה?

 

אני מתפללת שרק לא יהיו נפגעים בשום צד וגם לא במשטרה. החרדים מתורגלים כל כך טוב בהפגנות כאלה ומביאים תגבור מסיבי של אברכים מערים סמוכות, שאני חוששת שלציבור החילוני לא יהיה צ'אנס.

 

לדעתי, גם הציבור החילוני צריך לגייס תמיכה מכל אזורי הארץ, לא רק מירושלים. הרי מי זקוק לחניון אם לא תיירים מחוץ לעיר שבאים בשבת לעיר העתיקה? זה מאבק של כל הציבור, לא רק של הירושלמים. מהרגע שהחרדים לא מסתפקים באוכלוסיה המקומית על הציבור החילוני לפעול באותה צורה. טוב לא יכול לצאת מזה. כולי תקווה שהמשטרה ערוכה לטפל במפגינים כדי למנוע פגיעות בנפש.

 

מה דעתי על הנושא?

אני אישה דתיה, שומרת שבת ונגד חילול שבת. הלוואי שכל עם ישראל היה שומר שבת כהלכתו.

 

אבל, אני גם ריאליסטית ויודעת שזה לא המצב. יש הרבה יותר חילוניים מאשר דתיים והם נוסעים בשבת. זאת עובדה. נוסעים ולא משנה אם יפתחו חניון או לא יפתחו חניון. במצב הנוכחי אין פתרונות חנייה באזור העיר העתיקה ואנשים חונים בצורה מסוכנת ומסכנים אחרים. חייבים למצוא להם פתרון הולם.

 

אני שמחה שמבקרים חילוניים באים לעיר הקודש. כאשר באים לירושלים מתחברים למסורת ולשורשים היהודיים. מבקרים במקומות הקדושים, מקבלים שיעור מולדת, יש כאלה שגם יתפללו בכותל. לדעתי זה עדיף על בילוי בפאב או כל בילוי אחר.

 

ההפגנות של החרדים רק גורמות לחילול שבת עוד יותר המוני. אלפי שוטרים, ביניהם גם שוטרים דתיים, נאלצים לעזוב את משפחותיהם ולעבוד בשבת. איך אפשר להסביר לילדים של אותם שוטרים שהאבא שלהם לא איתם בשבת בבית הכנסת ובארוחות שבת בגלל הפגנות של אנשים דתיים אחרים?

 

מילא אם מפגינים נגד משהו שפוגע בהם אישית אפשר עוד להבין. אבל למה פתיחת חניון, ללא חילול שבת בלי לגבות תשלום על החנייה, צריך להפריע להם יותר מאשר החנייה על המדרכות?

אני לא מבינה.

 

האם הם לא מודעים שההתנהגות שלהם רק מגבירה את השנאה נגד הדת והדתיים?

שהפגנות כאלה רק מרחיקים את עם ישראל עוד יותר מהיהדות? אני יודעת שהציבור החילוני בדרך כלל לא מבדיל בין סוגי דתיים ולא מודע שיש הבדלים מהותיים ביניהם.

 

בעיקר מפריע לי ששוכחים שתורת ישראל היא של עם ישראל כולו ולא רק של החרדים.

כולנו עמדנו וקיבלנו את התורה בהר סיני, לא רק לובשי השחורים.

 

אני מאחלת לכולנו שבת שלוה ושקטה. אישית, אני אגביר את תפילותיי השבת למען אהבת חינם בתקווה שתפילותיי יתקבלו.

נכתב על ידי , 26/6/2009 00:24   בקטגוריות דתיים חילונים, דתיים- חרדים, ירושלים, הרהורים ומחשבות, יהדות  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביילע ב-30/6/2009 20:54
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 70




136,634
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , דת , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לביילע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ביילע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)