רוצה תשובה

החמצה

שיעור ראשון בסמסטר אחרון

מתיישב בחדר בצורה רנדומלית

דף ועט, זה נורמלי, השיעור מתחיל

ופתאום לפניי בשינויי אני מבחין

כבר שנתיים וחצי שאני פה

לומד לצידה ולצידן בקורס זה או אחר

והחדרים תמיד מלאים בהן, בבנות המין היפה,

אבל מה לעשות, עייני וליבי לא נחו באחת מהן.

עוצר לרגע את הזרם, את הרצף.

ה"מסביב" מתעמעם לו לעצמו, נעלם חרש.

קולה של המרצה כמו מתערפל הצידה

מבט אחד שנח לו, עוצר ושוקט

לא שיש בהן משהו שבעייני אינו בסדר,

רק שאני כוסף בפנים אל מי שיש בה חן,

חן של ענווה, של אמת, של שלווה בריאה ונשית

חן כזה קשה למצוא קצת, במיוחד בעידן שבו מקובל להבליט

שיערה אסוף כעת בתוך מטפחת מעוצבת,

וטבעת כסף, עכשיו את אצבעה חובקת

ולי פתאום יורד האסימון, על שפספסתי,

ואת הסטטוס איתה לא אקדם, וכמה חבל שלא קידמתי

היא בזמנו לא היתה כ"כ ברורה לי,

היא לא הייתה בנויה ע"פ תבנית,

אבל תמיד לבושה חן ויופי, ועיינים טובות

חשבתיה ל-זרה- לי.

רק עכשיו כשהיא פתאום יושבת לפני,

ומטפחת שמסגירה כניעות שחיפשתי, לראשה

אני מבין שכנראה שלא מספיק ראיתי

ואי הראייה מוביל לאי הזכירה

שמביאה לאי-עשייה,

ולא ניסית

ופתאום מחשבות על אופציות שננהלות,

ועל סיכויים שמתאפסים, למצוא מישהי שתתאים לי

מישהי שתהיה בעייני אי של חן ונועם

אי של אמת פשוטה צנועה ולא מאיימת

והיצר המייאש חושב לתפוס לו נתח, לעשות קופה

מארגן לי בראש סיפור שהוא סיפור ותוכו לענה ומר.

ולוקח לי קצת זמן

ואני יוצא ממנו

ואז אני מבין

שאם לא אתן לו

ואם אזכר במה שתמיד למדתי

שאתה קיים ואתה מנהיג

ושאתה חפץ בטובתי ויכול הכול

ושאם רק ארצה מספיק

ואהיה תמים איתך,

אתה תתן לי

ואני אתן לך

אנחנו נסתדר ביננו

זו האמת

אלו הם התובנות,

שאליהם אתה כנראה מכוונן אותי, להעירני

רק,

תן לי כוחות

לדבר אליך

להאמין.

והיא תבוא,

כמו שנפשי חושקת

כפי מדרגתי ומעלתי

והשכינה שסרה לגלות ישן,

תשוב לגבולה, ואני אשוב אליה.