רסיסי הדמעות שלי ,  שזולגות על הלחיים שאני עצובה שאתה לפעמים  כבר לא אינך. שדמותך הופכת לעשן 

נשמתי קשה לה לנשם אני מרגישה  את העשן המחניק לא יכולה לראותך..  מנסה לחפש דרכים חלופיות

כדי לחמוק מהעשן.. אולי למטה.... אולי למלעה יותר... איפה שהעשן לא מגיע.. לפעמים יש לי הצלחה

ומרגישה את האוויר  נקי ..אבל לפעמים  אתה נהפך להמון עשן.. שאני נחנקת .. ומתחילה לבכות 

כי , אני לא יכולה לנשום, שאני מפחדת לאבד את החיים- אותך.

 רסיסי הדמעות שלי המיכלות המון מכאב העבר

כאב שהיה מוחזק בליבי חזק, שאיש לא באמת שמע

את צורת הכאב (שאף גם אני לא תמיד הקשבתי לעוצמת הכאב).

כמו העשן שאני לא יכולה לנשום ושחונק אותי מבפנים.

שאני מחפשת איך לנשום.אולי המוסיקה? אולי יד רכה?
אולי הכתיבה שלי?

אך צריך לעיתים אוזן קשבת שתשמע את הכאב שלי

שתבין את המצוקה ותעזור לי לא לבכות את רסיסי הדמעות.

אני רוצה שתבטיח לי שאתה נאשר איתי

לא רוצה לאבד את נשמתי.

אני לא יכולה לנשום ללא דמותך

אני אוהבת אותך מאוד..

ורוצה לעזור לך לחממם את הקור שיש לך בלב.

כמו שאתה אומר לי תמיד בכל שעות הערנות

שאתה איתי.

וגם שאני ישנה אתה שומר עליי..

שאתה אוהב אותי

אני צריכה אותך ואוהבת אותך