תמיד חייתי מבלי להיות תלוי בשום דבר, עושה את מה שאני רוצה לעשות, כפי שאני רוצה לעשותו וגם אם ניסו לעצור בעדי, גם אם מתחו עלי ביקורת עוינת, לא שיניתי את דרך עשייתי את הדברים. "

אני אוהבת מאוד להיות בחברה ,אך לא  יותר מידי אני בחורה יחסית ביישנית,אבל לא מראה את זה על יתר המידע, למדתי  המון. גם הודות לחבר שלי שהוא עשה לי פלאים. הודות לעצמי.הודות לתקופות הקשות שעברתי,הודות לחברים,והודות לחברים מישרא בלוג.אני הרבה שוחכת להציל את עצמי . אני מודה גם היום אני כמו פעם רק לא בצורה קיצונית,אני לא מפסיקה להלחם על דברים,רק זה קצת בקצב איטי, אני היום מצליחה להבין יותר דברים .

מה הכוונה להציל את עצמי ? לדעת להבחין טוב בין טוב לרע, לדעת :

מה הכוונה להציל את עצמי , לדעת מה טוב ומה רע .לדעת לבחור מה מתאים לי גם אם זה לקחת סיכונים לאבד אנשים בדרך , חברות ,או דברים שנבנו בחיים . אך אני לא ממש מצליחה ואני לא יודעת למה. מטריף אותי עד כאב לב ,שאני הגעתי למצבים לא נעימים במקום לדעת להפסיק את זה כמו שצריך, ומכיוון שלא הצלחתי באמת להפסיק  , לא הצלחתי באמת להגיד מה אני חושבת מרגישה בלי לפחד לפגוע, פגעתי באיזה מישהו ופגעתי מאוד בעצמי עד היום אני אוכלת את עצמי איך הבאתי את זה לעצמי ואיך זה קרה .וזה לא היה צריך להגמר ככה ולא להתחיל ככה.. 

למה אני לא נאמנה לעצמי? הרי אני כבר אוהבת את עצמי ונחמד לי איתי,אז למה אני לא נאמנה לעצמי? למה אני בוגדת בעצמי ועושה דברים שאני לא באמת רוצה /אוהבת. מתי אלמד לקחת הפסקה קצת.. לנשום להגיד לעצמי "מלאכית" את אחראית לעצמך. אל תפחדי מהלבד. מימה את מהפחדת מהמפלצת של עצמך? את לא מפלצת ..אוהבים אותך..נגמר התקופה שלא אהבו אותך, נגמרה התקופה שחצקו ממך ,נגמרה התקופה שפחדו לגעת בך כי "מי שנוגע בך הוא חולה במחלת (השם שלי) "... אין דבר כזה הם היו ילדים. אומנם המבוגרים גם מטומטמים לפעמים.אבל לא צריך להפגע , לא צריך לפחד מהם. אנחנו כולם רקמה אנושית אחת חיה, ואנחנו לבסוף נגמור באותו מקום. מי שחושב אחרת מי שמשפיל אותי, אני צריכה ללמוד יותר להתרחק, ולדעת להיות יציבה בזה.

מלנכוליה , כלכך הרבה שירים כותבים לך , מלנכוליה כמה אהבות יש סביביך,

לא מפסיקים להזכיר את שמך .

לפעמים אני גם אוהבת לכתוב לך שירים ,את חברה טובה.

מלנכוליה, את תמיד חוזרת ולא שוחכת להגיד לי שאת קיימת.

מלנכוליה , שאני מצפה לה תמיד ברגעים שאני לא מוכנה .

את מגיעה תמיד בתקופה טובה, ומחממת אותי

בהמון סכינים העטופים שמיכת משי עם איתורים יפים.

כ"כ הרבה שירים כותבים עלייך מלנכוליה ,

ואני רוצה גם לכתוב לך שיר .

את חברה טובה את תמיד מגיעה

בזמנים שאני לא מצפה לך.

ואני ישר מארחת אותך..

ובכיסך מאחור יש לך סכין העטופה בעיטפת משי

מחכה לדקור אם משהו לא יהיה בסדר

את לא מדברת, את יודעת לתקוף .

מלנכוליה, יקרתי איך אני יכולה לעשות לך טוב שלא תשתמשי
בנשק .
לא עושה לי טוב 

שאני רואה את הסכין עטופה מאחורי גבך

זה מפחיד אותי.

אולי את תבואי בזמן שאני מארחת אותך

ותדקרי אותי..תתתקפי - אנני יכולה לדעת.

אני רוצה בלעדיך ,מלנכוליה

את רשאית ללכת ..

כי טוב לי בדירה לבד, לא עם

מלנכוליה .

איך הייתי מגדירה את ישרא בלוג - הוא בן
אחת עשרה  שנים ... וואו...

הבלוג שלי כבר בן חמש  שנים. אני זוכרת את היום בו פתחתי את הבלוג,
בהתחלה לא ממש הכרתי את ישרא בלוג, לא הכרתי כמה אנשים מיוחדים אני יכולה להכיר
משם..בהתחלה הייתי כבלוגרית לא מוכרת, בלוג בלי הרבה עיצוב, ובלי הרבה מידע. לאט
לאט ראיתי שמגיבים לי , ואני התחלתי להגיב לאחרים.

היו קוראים שהגנו אחד לשני כל הזמן,
הקוראים הקבוועים . היו מנויים לבלוג, ושמנו אחד את השני

ברשימה : "חברים שלי "   " חברים שאני מבקר אצלם בבלוג" וכד'
.. זה היה ממש נחמד לראות את שם שלי ברשימה של מישהו אחר, הרגיש שאני חשובה לו ,
מסקרנת אותו ,גם אם לא ידעתי מי זה בגלל.

היו אנשים שהחלפנו איתם מסנג'ר והתכתבנו
שם אחד עם השני . וגם אפילו נפגשנו .ועד היום אני בקשר כזה או אחר עם הבלוגרים שלי
.

 כמה אהבה , תמיכה היה שם אחד מהשני . כמו מחבר
אמיתי  רק שזה היה בלוגר שאני לא יודעת מי
זה והוא לא יודע מי אני, רק מכיר אותי לפי הכתיבה שלי, לפי עיצוב הבלוג שלי
.והצורת מחשבות שלי .ואני את שלו.

לפעמים היה תחרוית של עיצובים, תחריות
של כתיבה, היה תחריות בלוגים , בעיקר אני זוכרת את רועי שאהב לעשות את הפעיליות
הנחמדות האלה, זה נתן המון אנרגיה והרגשות טובות, וגם הכתיבה שלו לאחרים העוזרת,
אני זוכרת את הבלוגרים שלי שהכרתי לפני חמש שנים. ואני שמחה שחלקם "שרדו"
בעולם הבלוגים. וחלקם עזבו,אבל לא יסרו לעולם מרשימת חבריי, כי הבלוג הוא חלק
מהחיים שבנתי פה לפני חמש שנים והאנשים שהכרתי ואהבתי לקרוא אותם, גם אם הבלוג
שלהם אינו קיים עוד, הם נשארו רשומים .

כפי שאמרתי ישרא בלוג היה שוקק חים, מלא
אהבה, שמחה, עצב , כאב ולפעמים ריבים כמו מערכת יחסים עם חברים,אבל זה מה שמיוחד
בישרא בלוג, לפעמים העלו תמונות של בעל הבלוג והיו כאלה שהעדיפו לא.

עולם אחר מהפייסבוק .

היום הפייסבוק נולד, הרבה נמצאים שם ,
נמצאים על מצב זמין 24/7 ולפעמים מגיחים לבלוגים, אני מרגישה שהפייסבוק באיזה מובן
הרג את ישרא- בלוג. למרות שאני רואה כל הזמן עידכונים! מאנשים- ישר כח לישרא בלוג  

ואני רואה לעיטים עדכונים מחבריי
הבלוגרים, שלפעמים אני מבקרת אותם והם אותי 

אני אוהבת את הבלוג שלי . אני אוהבת את
ישרא בלוג.

מחכה שהוא יחגוג בר מצווה.  

אני רואה את זה כשיר שגבר כותב לבחורה שלו ..

אני אשמור עליך,

בואי תניחי את ראשך בין זרעותיי

עכשיו את מוגנת.

אני מלטף אותך בעדינות..

אני אשמור עליך,

בואי הניחי  את הראש

על החזה שלי שאוכל לחבקך

בין זרעותיי, לשמור עליך מפגע

אני אוהב אותך,

אני פה אם יזלגו לך דמעות

אנשק כל דמעה 

אוציא ממך את הכאב והפחד.

עכשיו את ישנה

אני מבטיח לא להוריד ממך

את העיניים כל הלילה , לא ארדם

אני נשאר ער ושומר עלייך ,אהובתי

אני רוצה לראות אותך ישנה,מלאך.

אני פה לשמור עלייך,

רק אל תבכי - אל תפחדי.