אז חמישה חודשים שלא כתבתי אני חושבת, זה לא שאין לי זמן, וזה גם לא שיש לי.
או שאני רוצה לחשוב שאין לי זמן ואני פשוט נמצאת באותו מצב של כלום, פשוט חור שחור שבולע קצת קצת ממני בכל פעם שאני חושבת שאני לא מממשת כלום מהפוטנציאל שיש לי.
אולי בכלל אני לא פוטנציאל לא-ממומש, אולי בכלל גם אין פוטנציאל. אולי אין לי כישרון בכלל במה שאני עושה, אני מתחילה לשקול את זה גם, אנל'א סותרת.
אוקיי, עדכון לקורא (היי דביר) וחצי (אני לא יודעת מי אז היי גם לך, אני מקווה שלהיות חצי קורא לא משפיע עליך גם פיזית) ממה שעברתי בחודשים האחרונים.
דווקא כן הוצאתי תעודה מהלימודים הכושלים שלי, קרעתי את התחת בחודש האחרון שלהם, לא שזה עוזר לי במשהו.
אני עדיין עם מיסטר בויפרינד מן סיר, וחזרתי לפני שבוע שוב מאנגליה בפעם המי יודע כמה שלי כבר, אחרי שבועיים הפעם שלא לזוז ממנו.
קשה לי פה בארץ ואני מניחה שיהיה לי גם קשה שם.
אבל אני שונאת את העבודה שלי, ואני מסתובבת כבר שבוע בתיק עם מכתב התפטרות נוסח FUCK YOU I QUIT שכתבתי לאור ראיון עבודה שהלך לא רע וברגע האחרון פשוט אמרו לי שמצאו מישהו טוב יותר.
השלמתי עם זה.
טוב, אולי לא...
לפני כמה דקות, בשיחת פייסבוק תמימה, אדון חבר לשעבר וידיד נהדר שאל אותי איך אני מרגישה כשאני חוזרת הבייתה מהעבודה, בשעה אחת בלילה כל יום.
ובכן מר אדון,
כשאני חוזרת מהעבודה הראש שלי מתרוקן, ויש לי תחושה כמעט אורגזמית בין האוזניים עד כדי סחרחורת.
אם כי, כשאני בבית לרוב זה מתמצא במשחק world of warcraft עד השעה ארבע וחצי לפנות בוקר, צפיה בטלויזיה עד שש ומעבר למיטה הריקה והקרה בתרגילי שינה עד השעה 12 וחצי בצהריים. אין לי חיים בעבודה ומחוצה לה, איזה נהדר!
אני לא יכולה להשלים עם זה שיש יותר טובים ממני.
ואני שונאת את זה שאני בת פאקינג 20 והראש שלי פועל כמו שלושים וחמש, כאילו אין לי זמן יותר ללמוד ולמצוא עבודה שאפשר להיות בה אלפי שנים ולהזדקן בה.
אני לא רוצה יותר להיות מבוגרת, קחו את זה ממני, לא הייתה מוכנה לזה.
כשאני באנגליה אצל מר חבר, אני לא חושבת על עבודה, או על חיי כמבוגרת קטנה.
אנחנו הרי עושים דברים של מבוגרים, שש או שבע פעמים ביום - זה תלוי במה שמתוכנן להיום. אנחנו עושים ביחד קניות בסופר ועושים שופינג של בגדים ומוצרי בית ולסיום מקנחים במשחק זוגי בWoW, שבו הוא מלמד אותי כל מה שאני רוצה להשתפר בו. אני יותר מאושרת כשאני שם, הסביבה כל כך שונה ומלחיצה והכל ירוק מבפנים במקום כביש איילון ואוויר מלא בפיח.
אם עבודה הייתה משתלבת בזה (לא שוללת מה שיהיה בעתיד), זה יכל להיות מושלם.
אבל איפה אני ואיפה זה?
מחר אני אתעורר לעוד יום עבודה אפרורי וחסר חשיבות, אני אחזור הבייתה ואמשיך בשגרה שלי, עד הפעם הבאה.
כמו שנאמר בנסיכה הקסומה - get used to disappointment.
ואקנח בתשובה - I already have.
שיהיה לילה זח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
