האיש כאן לידי התחיל פתאום לנקות את החלון. בכל מקום בעולם הריח הזה של התרסיס דומה. התרסיס הכחול, שיש לי ממנו כמויות מסחריות בבית. כי תמיד הוא במבצע של אחד ועוד אחד חינם. ולפעמים שכחתי שקניתי כבר אחד וכך פתאום יש שלושה מתחת לברז. יש עכשיו מסיבה שאפשר ללכת אליה. כואבות לי הרגליים מרוב מסיבות שאפשר ללכת אליהן. אל רובן לא רצוי ללכת. אבל מה שרצוי לא תמיד מה שנכון. לכן הלכתי לאחת. ברחתי מוקדם. זכרונות של מסיבת כיתה ה'. רק שיטת הניקוי שונה. אצלי זה בדרך כלל בעיתונים אחרי ריסוס החלון. כאן האיש עובר עם המכשיר הזה שמזיז מים ממקום למקום (אפשר לראות שהעייפות שולטת בי, שמות של כלים ושמות של מלים בורחים בורחות ממוחי, ומלים בכלל). הוא לא מדמיין אפילו שהחלון ייצא נקי יותר עם יעבור עליו עם עיתון. מובן שהשיטה שלו מחייבת שימוש רב הרבה יותר בנוזל. אבל כאן חיסכון הוא מילה שרק עכשיו מתחילים להיזכר בה. ודאי לא בדברים לא חשובים כמו נוזל ניקוי לחלונות. כחול. תמיד בבקבוק כחול. למרות שהתרסיס עצמו שקוף. רעש האנשים ההולכים למסיבה מתחזק. פעם הלכתי למסיבות כאלה. היה סיוט. מסיבות של כיתה ה' רק עם אנשים מבוגרים יותר.. אבל הריח של החומר ממסטל אפילו יותר כשהעייפות הכבדה משתלטת עליי. האיש אפילו אישר לי להמשיך לשבת פה בזמן שהוא מנקה את החלון. חשבתי לעצמי, עולם הפוך. הרי בעיקרון הוא היה צריך את אישורי בשביל לנקות את החלון. אולי הריח מפריע לי ואני עכשיו באמצע דברים חשובים כל כך שאסור להפריע לי בהם, ודאי לא עם חומר לניקוי חלונות. אבל העולם השתגע. פתאם אפילו כאן לומדים את המילה לחסוך. עכשיו האיש עובר על החלון עם מגבת. בראש מורם אפשר לראות שתכל'ס החלון יצא נקי. אפילו עם שיטת הניקוי המוזרה הזאת שלו. אבל זה מצריך הרמה של הראש, והצוואר כואב. הריח כבר נגמר. בחוץ החושך משתלט. טיפשי לנקות חלון לפני החושך. גם הנוף מהחלון הזה לא מצריך עבודת ניקוי יסודית במיוחד. אבל עבודה היא עבודה, ולא כולם יכולים להיות נערי מעליות. מישהו צריך לנקות גם את החלונות.
פוסט זה אינו נועד לקדם מכירות של וינדוס, באף גירסה של התוכנה.
בלוג זה מאמין בתוכנות חינמיות ובסביבות הפעלה חינמיות דוגמת אופן וינדוס ותוכנת ההפעלה שמתחרה עם מייקרוספט וששמה, כמו השם של המכשיר שאיתו מזיזים מים ומנקים חלונות של מכוניות, ברח לי מהראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
