הפך - המצב הטיבעי,הצד שכנגד.

אני לסבית אגב, למי שיש לו תהיות לגבי הכותרת.

בחודש האחרון יצא לי להכיר לא מעט בחורות נחמדות ואינטיליגנטיות להפליא שהן מה שנקרא ביצ'יות ליגה א'. להיות ביצ'ית אין פירוש הדבר להיות פרחה. הכוונה היא להיות אישה שלא מתפשרת על עצמה, מה שהיא אוהבת והערכה העצמית שלה לא לוקה בחסר - לפי מה שקראתי פעם באיזה ספר.

לא מזמן יצאתי עם ידידה שהיא ביצ'ית כזאת, מאלה שהולכים איתן לפאב לסביות ואפילו הגברים לא עומדים בקסם שלה. אני זוכרת שדיברתי איתה על בעיה שהייתה לי עם ביצ'ית אחרת והיא אמרה לי שהכל משחקים. שלא צריך להראות שאכפת לי גם אם זה באמת ככה. כי הרי במערכות יחסים, למי שפחות אכפת יש יותר כוח, לא?

בואו נחזור רגע לקטע של להיות ביצ'ית ליגה א'. אנחנו נחליף טלפונים ואף אחת לא תתקשר, האגו לא מרשה. אם אני אתקשר, היא תחשוב שאני חס וחלילה באמת מעוניינת בה! רחמנא ליצלן! או שעוד יותר גרוע, באמת אכפת לי!

אז יופי, בואו נהיה רגע אופטימים ונניח שהיא התקשרה אלי בסוף. אז אני לא אתקשר אלייך למרות שיש לי שיחה שלא נענתה ואסמס ממך, כי לא אמור להיות אכפת לי. נשלח לה אסמס של "לילה טוב, אני אדבר איתך" וזהו.

לא ענית לי לטלפון, אז מה? הרי אני בסך הכל מעוניינת בך לקשר רציני וחשוב לי לדבר איתך. לא ביג דיל. אז מה אם אני באמת רוצה, אני מקסימום מאבדת אותך. למה מי את בכלל? 

את תעשי את עצמך צריכה ללכת ואני רוצה שתשארי. אבל לא נורא, אני אחייך ואגיד לך "אין בעיות, לילה טוב" חינני ואלך. הרי לא באמת אכפת לי, נכון...?

הכל משחקים. הכל משחקי כוח, לפי גישתה של ידידתי. למה שאני לא אשחק את אותו משחק?

למה לא לשחק את אותו משחק? כי זו לא אני. אני לא יודעת איך קורה שאני נופלת ברשת של הביצ'יות פעם אחר פעם ומוכנה להפגע בשביל מה לכל הרוחות? זה באמת בן אדם ששווה לי להלחם עליו? להפגע בשבילו? כן, אני נפגעת כשאני מרגישה שמשחקים איתי משחקים ומתייחסים אלי באופן בלתי ראוי בעליל, אם כבר דיברנו על הערכה עצמית.

אף פעם לא הייתי טיפוס של לשחק משחקים. תמיד הייתי טיפוס ששואף לדברים יותר רציניים וכך גם היחס שלי לבחורות בהן אני מעוניינת. אני מבינה את המשיכה לביצ'יות ליגה א', אני פשוט לא מבינה למה אחרי שכבר נפגעתי - אני ממשיכה לרצות. אולי כי יש משהו מושך בבלתי מושג. אני מדברת על אחת ספציפית שבשבילי היא בלתי מושגת בעליל. לא נורא, יעבור. כי לא באמת אכפת לי.

הראש מודע לזה שאני צריכה להתרחק מהן כמו מאש כי הן מפילות והורסות אותי עם היחס הזה. אולי להיות רגישה ורצינית בעולם הדייטינג לא באמת משתלם.

אמא שלי אומרת שבסופו של דבר מי שלא לומד לא לשחק משחקים אז יהיה לו סוף רע וזוגיות רעה, מה אתם חושבים? אישה צריכה להיות ביצ'ית כדי להוכיח לסביבה שהיא יודעת מה היא שווה?