אי שם נערה מציירת לבבות על נייר
עם השם שלך, בצבעים
את שלה נתנה לך לא מכבר
אבל אין לו מקום אצלך בפנים
ברדיו מתנגנים שירי אהבה
ומחשבותיה הרחק בעננים
יש לה תקווה, שכמעט טבעה
נאחזת על סלעי אשליה קטנים
חסרי פנים
הרוח עיקשת מנדנדת אותה ליפול
היא תחזיק מעמד, כמה אמונה
הוא בנה לה עוד טירה בחול
שנשטפה במים, כמו האחרונה
שום גל לא מכניע, גם המציאות
היא נתלית בתקווה בשיניים
כל יום שחולף אומר שזו טעות
הרי ליבה נשבר כבר פעמיים
אך עדיין
אי שם נערה מציירת לבבות על נייר,
שמש שוקעת, תקווה ופרחים
אולי פעם
ביחד איתו
תברח הרחק אל חוף מבטחים
לב שבור.
[אנחה]
יש מישהו שלא עבר את זה?
אהבה לא ממומשת,
אהבה שככל שרוצים אותה, כך היא מתרחקת
אבל אנחנו עיקשים, בטוחים שזו האהבה שלנו
כל הסימנים שמראים שלא, אלה סתם נורות של סוללה שנגמרה
אז נטעין אותה בעוד תקווה, בעוד אשליה, בעוד היאחזות בהבטחה שנכתבה בחול ונשטפה
הרי כולם טועים ואנחנו יודעים את האמת
פשוט... פשוט הצד השני עדיין לא מודע לזה שאנחנו נועדנו האחד לשניה
^
אני לא מזלזל ברגשות, חלילה לי
גם לי היתה פעם אהבה ששברה את לבי לרסיסים
כן, כשהייתי בגיל הטיפש-עשרה [ללב שבור אין גיל]
מה לא עשו, מה לא אמרו לי כדי ש"אתעורר"
הרחקתי את כולם ואז הבנתי שהייתי עיוור
רגשות מעוורים, אין מה לעשות
והלב סובל בסופו של דבר
אי אפשר להגיד לאדם מאוהב "עזוב, זה לא בשבילך"
זה כמו גפרור בוער, עד שלא נשרף עד הסוף, הוא נותן לאש לאכול אותו
אי אפשר לעשות רוח כדי שאותו אדם יאבד את התקווה שלו ויתאפס על עצמו
כך גם אני אומר לנערה ששלחה לי את המייל
אני מאוד מקווה בשבילך שהמקרה שלך שונה, כמו שאת טוענת
אבל אם את טועה, אל תרשי לעצמך ליפול
כדי להגיע לחוף מבטחים, לא צריכים להיות תלויים בבן אדם שלא שם בשבילנו,
כדי להגיע לחוף הזה, צריכים את האמונה בעצמנו שמה שלא השגנו, פשוט לא בשבילנו
בהצלחה!
המייל החדש:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
