פילבוקס

אחת הסוגיות שמעניינות אותי היא איך אנשים דתיים יכולים היו להשאר דתיים אחרי השואה. כיצד ניתן להאמין, שה"אל מלא רחמים" שהם דבקים באמונתם בו, לא ריחם על מיליון וחצי ילדים טהורים ותמימים ועל עוד ארבעה וחצי מיליון גברים ונשים, שחלקם בוודאי היו יראי שמיים לכל דבר.

למשורר יהודה עמיחי ז"ל בשירו "אל מלא רחמים" היתה דעה משלו לענין זה ואין לי אלא להביאה בפניכם ביום השואה הזה: