פילבוקס

למחרת בבוקר עידן העיר אותי לתפילת שחרית. למרבה המבוכה בדיוק הייתי באמצע איזה חלום אירוטי שבו עידן ואני ערומים במיטה ואני עושה בו מעשה מכחול בשפופרת, מה שהעמיד לי את הזין לתפארה בזקפה ענקית של בוקר. כשקמתי מהמיטה לא יכולתי שלא להבחין במבטו המשתאה של עידן על הזקפה הגדולה בתחתוני.

"יש לך זין ענקי" פלט עידן.

"לא ענקי, אבל באמת קצת גדול" עניתי "ואיך שלך?"

"שלי? למה זה מעניין אותך... אני לא רוצה לדבר על דברים כאלה, איתי, אני לא הו..."

"כן, כן, אני יודע, אתה לא הומו. אולי אתה דו מיני?" הצעתי לו פתרון של כבוד, אך להפתעתי הוא שאל: "דו מיני? מה זה דו מיני? מישהו שיש לו גם אברי זכר וגם אברי נקבה?" ורק אז הבנתי עד כמה הבורות שלו בענינים האלה זועקת לשמים.

"לא, טפשון קטן. מי שיש לו אבר מין זכרי ונקבי הוא אנדרוגינוס, אבל זו תופעה נדירה. דו מיני זה מישהו שנמשך גם לגברים וגם לנשים. אז מה אתה חושב? אולי אתה דו מיני?" אמרתי לו, אבל עידן לא ענה ורק נותר מהורהר. גם זקפתי תפסה הרהורים משלה והחלה לרדת אם כי שמתי לב שדווקא אצל עידן משהו החל להתעורר שם.

כשחזרנו מבית הכנסת, הג'חנון כבר חיכה לנו על הפלטה זה היה משהו שעידן לא היה רגיל לאכול בשבת בבוקר, אבל אצלנו בבית זה היה חוק בל יעבור. ג'חנון כל בוקר שבת, מלבד שבת של פסח או יום כיפור, במקרה שנפל על שבת. המשך השבת עבר עלינו במנוחות ובלי אירועים מיוחדים, אבל במוצאי שבת, אחרי שעידן כבר ארז את חפציו והתכוון ללכת, הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות חבר שלו.

"חבר? מה זה, אתה מציע לי חברות? אנחנו בכיתה ד' או משהו?" קינטרתי אותו והסומק החל להציף את פניו היפות.

"לא, לא כזה, אתה יודע... חברים.. ידידים... אני הרי לא הו..."

"כן, כן, אני יודע. אתה לא הומו. סבבה. לא מפריע לי." חיבקתי אותו ונשקתי על שתי לחייו בידידות, כשהוא מסמיק קצת ממבוכה ונפרדתי ממנו לשלום.

הוא היה כל כך תמים שזה היה מפחיד. הרגשתי שלא סתם הוא רוצה להיות חבר שלי ולהיות קרוב אלי. הוא הרי ידע שאני הומו והוא כנראה חיפש, אבל חשש להודות שהוא מחפש. אני הייתי השלהבת והוא היה הפרפר שרוצה ליהנות מחומה אבל חושש להשרף. חששתי לקחת אחריות. חששתי להיות הקטליזטור, שיקח בחור צעיר וקצת מבולבל ואגרום לו להתבלבל עוד יותר, בנעימות הידידותית מדי שלי. חששתי לקחת סטרייט דתי ולהביא אותו לחיק ההומואיות שלי, שאני לא מתבייש בה, אבל היא שלי, לא שלו. רציתי להשתעשע איתו ולהנות איתו, רציתי איזה סטוץ טוב איתו, אבל לא חשבתי שרציתי יותר מזה, לפחות אז. חשקתי בו מאוד, אבל חששתי מההשפעה שיהיה בכך על נפשו הרכה. עידן אמנם היה בן 22, אבל מהבחינה המינית היה כמו ילד שלא מבין כלום מהחיים שלו. המחשבות התרוצצו בי. מה הוא רוצה? מה אחותי, שחיברה ביננו, רוצה? למה אני צריך את התיק הזה על הכתפים הצרות שלי. החלטתי לסגת. לא לחפש את קרבתו ולשכוח מהתשוקה המתעוררת כלפיו, אבל עידן לא נתן לי לשכוח.

כשלא התקשרתי אליו יומיים, ביום השלישי הגיעה כבר שיחת הטלפון הנעלבת ממנו. "חשבתי שאנחנו חברים, ככה אתה לא מתקשר?" שאל עידן.

"אני לא בטוח שזה רעיון כל כך טוב" אמרתי, "אתה הרי יודע שאני..."

"הומו. כן, אני יודע שאתה הומו, אבל זה לא מפריע לי בכלל. זה לא משנה לי בכלל הומו או לא הומו, אתה נחמד, אני מחבב אותך וזה כל מה שצריך".

"אבל זה לא כל מה שאני צריך, עידן, במיוחד בגלל שאני לא רק מחבב אותך, אלא גם נמשך אליך, חושק בך, חרמן עליך אש" אמרתי לו מנסה להרתיע אותו במילים.

"מה, באמת?  אבל למה? מה יש בי?" תהה עידן.

"תבוא לעשות אצלנו שבת בשבוע הבא ותראה" אמרתי לו, "אבל אתה צריך להיות בטוח שזה מה שאתה רוצה. גם אחותי הגדולה באה להתארח אצלנו עם המשפחה, יהיה נחמד".

"ואחותך הקטנה, מה איתה? היא באולפנא? לא ראיתי אותה בשבת כשהייתי אצלך."

"אחותי הקטנה? אין לי שום אחות קטנה..."

"מה אין לך? ראיתי אותה בבר מצווה של שימי. היא ישבה בשולחן ליד אבל היתה עסוקה עם החברות שלה. זאת שנראית ממש כמוך, נו. היא ממש הגרסה הנשית שלך, רק צעירה יותר"

"נתנאלה? חחח... היא לא אחותי, היא אחייניתי. הבת של אחותי הגדולה דבורה. שלא תגיד לי שהיא מוצאת חן בעיניך, היא רק בת 17, ילדה ממש."

"היא... היא..." גמגם עידן ותיארתי לעצמי שהסומק כבר הציף את לחיו שם.

"אז זו הסיבה שרצית להיות חבר שלי? בשביל להתקרב ל'אחותי'?"

"בהתחלה אולי, אבל אתה גם... אתה יודע" שוב לא השלים עידן את מה שרצה לומר, אבל אני כבר די ניחשתי.

בעולם השחור שממנו הוא בא, וגם אחותי הגדולה כבר די שקעה לתוכו אחרי שהתחזקה, לא יעלה על הדעת שבחור צעיר יפגש ביחידות עם נערה שמצאה חן בעיניו, ובוודאי לא יתכן מצב שיהיה ביניהם מגע כלשהו. אני כל כך דומה לאחייניתי, אני גם נראה צעיר בהרבה מגילי ולמען האמת גם נראה די נשי, לא בהתנהגות, אבל בפני הנעריים-חלקים ובגופי העדין והרזה. איך עידן אמר על אחייניתי נתנאלה: "הגרסה הנשית שלך". כשאני בעצמי כל כך קרוב לגרסה הזאת, לא פלא שהתערבבו לו היוצרות והוא נמשך למשחק האירוטי הזה איתי. לא אהבתי כלל ועיקר את ההרגשה של להיות תחליף תואם נתנאלה. בכלל לא.

ככל שחשבתי על כך יותר לעומק כבר לא הייתי בטוח מי התחליף של מי. האם אני התחליף המפתה והזמין, שאפשר לשחרר איתו את התשוקות הטבעיות שאי אפשר לשחרר עם נתנאלה או שנתנאלה היא התחליף הנורמטיבי לתשוקות אסורות שיש לעידן דווקא כלפיי?

התלבטתי אם לזוז הצידה או להלחם עליו. התלבטתי גם אם אני יכול לנצור בליבי את הסוד שעידן אולי הוא דו מיני. היא הרי אחייניתי לכל הרוחות ואיך אני יכול לשתוק? אבל מצד שני, לעשות אאוטינג לבחור כמוהו זה משהו דרמטי שיכול להרוס למסכן את החיים. המשכתי להתחבט בכל הרהורים הללו במשך כל השבוע, אבל כשהגיע עידן אלינו ביום שישי, שעה קלה לפני כניסת השבת, כל מה שידעתי זה שאני רוצה לטרוף את הבחור הזה. לצערי הרב, זה לא היה הזמן והמקום לכך ומלבד חיבוק "ברוך הבא" חם על סף הדלת שמיד העמיד לי את הזין, ואולי גם לו, לא קרה ביננו כלום. במותר הזמן שחלף עד ארוחת הערב, התחלתי להבין שחלון ההזדמנויות שלי עומד להסגר, אך עדיין לא ידעתי מה לעשות עם תפוח האדמה הלוהט הזה שהוטל לחיקי.