בסעודת ליל שבת ישבתי בין דבורה לנתנאלה ואילו עידן, שלא היה בן משפחה ישב ממול. שמתי לב למבטים שהוחלפו בין שניהם. גם דבורה שהבחינה בזה, נתנה בהם מבט בוחן, מה שגרם לעידן להסמיק קצת ולנתנאלה להשפיל את פניה. הוא השתדל להביט ישר אלי בהמשך הארוחה ורק פה ושם להגניב מבט מהיר לנתנאלה, כשדבורה הסבה את מבטה.
דבורה אולי לא הבחינה בהגנבת המבטים שלו לנתנאלה, אבל בהחלט שמה לב לחיוך הנסוך על פניו כשהביט בי, הגרסה הגברית של נתנאלה. ההבעה על פניה העידה על מבוכה מסוימת, כאילו היא חוככת בדעתה אילו משתי האפשרויות גרועה יותר: שלעידן יש יחס מיוחד אלי או שמתחיל להתרקם משהו בינו לבין נתנאלה, בתה האהובה ובבת עינה. דבורה נקטה בגישה מאוד מגוננת ביחס לנתנאלה. לדעתי היא גוננה עליה יותר מדי ולא ממש סיפקה לה כלים להבין כיצד להתנהג בחברת בחור שמעונין בה. בניגוד למקובל, היא אף לא היתה מעונינת לחתן אותה מוקדם ככל הניתן והיו לה בענין זה ויכוחים לא מעטים מול בעלה.
דבורה רצתה שבתה תסיים את האולפנא לבנות ותרכוש מקצוע. לגבי חתן, היא התכוננה לבחור אותו בשבע עינים ולא להרשות לכל זב חוטם לפלבל עיניו לחמודותיה של בתה. היא חיבבה את עידן, אחרת לא היתה מחברת ביננו, אבל מכאן ועד הסכמה לקבלו כחתן לבתה, עדיין היה מרחק רב. אולי גם, בחושיה החדים, הבינה דבורה שעידן לא הכי סטרייט שבעולם. תמיד תהיתי אם זו היתה מלכתחילה הסיבה שהיא ברכה על הקשר ביננו והיתה אחראית בעצם לקיומו. אם אכן היא הבחינה בשונותו של עידן, אז היא ממש לא יכולה היתה לעבור בשתיקה על התהוות קשר בינו לבין נתנאלה.
כבר כשהם נכנסו לביתנו באותו יום שישי היה נראה לי שהיא קצת הופתעה לגלות את עידן מתארח שם אצלי, שבוע אחרי שבוע, אבל הסוותה במהרה את חוסר שביעות הרצון שלה מכך. רק אני, שמכיר אותה כל כך טוב, הספקתי להבחין בכך. אמי, לעומת זאת, לא חשבה שיש איזו שהיא בעיה ביחס לקשר הזה. להיפך, היא אף ניסתה לעודד אותו כשאמרה לי לאחר הסעודה "אולי תיקח את עידן ונתנאלה לסיבוב בשכונה" פותרת כל את חשש היחוד בהמצאותם בנפרד. דבורה לא ממש אהבה את זה אבל נאלצה להסכים בחירוק שיניים ליוזמתה של אימי ושלושתנו יצאנו משם בצעדים קלילים, לפני שמישהו ישנה את דעתו.
לקחתי אותם לגן הציבורי שנמצא בקרבת מקום. לא יודע מה חשבתי באותו זמן, אבל שלושתנו התיישבנו על הספסל הירוק כשאני באמצע ועידן ונתנאלה משני צדדי. התרווחתי לי בנחת על הספסל נשען לאחור ואף עצמתי את עיני קלות כששני אלה רכנו קצת קדימה להביט זה בזה כשהם משוחחים. אחרי זמן מה הצעתי שאולי אעבור לספסל אחר, כדי לתת להם יותר פרטיות, אבל דווקא עידן החליט לשחק לי אותה כמקפיד על קלה כחמורה ואמר לי שאשאר שם, למרות שאם היו שניהם יושבים יחד על הספסל במקום פתוח ואני עדיין בקרבת מקום, לא היתה כל בעיה הלכתית בכך.
אחר כך הבנתי למה הוא רצה אותי שם לידו, כשהרגשתי את ידו השמאלית של עידן מלטפת את גבי מתחת לחולצה בזמן שהוא מדבר עם נתנאלה. זו היתה הפעם הראשונה שעידן נגע בי ביוזמתו והוא עשה זאת בחסות האפלולית היחסית ששררה בגן. שוב תהיתי אם אני התחליף עבורו למגע שלא יכול היה להיות לו עם נתנאלה או שנתנאלה היא רק הכיסוי למשיכתו האמיתית כלפי. כל זה כבר היה יותר מדי בשבילי וקמתי משם. אמרתי להם שאני זז לחבר ושמצדי ישארו לדבר שם ונפגש בעוד שעה בכניסה לבית כדי שאף אחד לא יחשוד בכלום.
אני לא יודע מה קרה שם ביניהם על הספסל ואם קרה משהו, אבל נתנאלה נראתה לי קצת נסערת או שמא משולהבת, כשנפגשנו שוב בכניסה לבית כעבור שעה קלה. עידן גם לא אמר לי שום דבר כשנכנסנו איש איש למיטתו. לא היו מזמוזים ולא חירמונים. הוא שב והתכנס לתוך קונכיתו ומה שהיה שם בינינו או לא היה, חלף ללא שוב. כשנפרדנו למחרת עוד דיברנו על כך שכנראה נפגש בעוד שלושה שבועות, אבל ביני לביני הרגשתי שהאמירות הללו נעשו רק מהשפה אל החוץ.
בשבת ההיא עידן לא הגיע. הוא גם לא צלצל. הנחתי שכל הענין פשוט היה גדול עליו ועברתי על כך לסדר היום. ניסיתי לשכוח מהקראש שהיה לי עליו, אבל הטלפון שקיבלתי מנתנאלה במוצאי שבת לא נתן לי לשכוח. היא סיפרה לי שהוריו של עידן התקשרו להוריה דרך השדכנית בלומה ושמדברים על שידוך ביניהם. היא הודתה לי על עזרתי ואמרה שאם לא הייתי שם עידן לא היה מעז לומר לה שהוא מעוניין, "כי הוא כזה ביישן כמו שאתה בטח יודע".
"אז מה אתה חושבת, נתנאלה? הוא נראה לך?"
"הוא מאוד חמוד וגם ידען לא קטן בגמרא ופוסקים. השדכנית שאלה עליו את הר"מ והוא נשמע מרוצה מלמדנותו, אז גם אבא מרוצה ואם אבא מרוצה אז כנראה שיהיה שידוך" אמרה בעליצות יתר לטעמי והכניסה אותי להתלבטות נוספת.
"אתה לא שמח בשבילי, איתי?" שאלה נתנאלה עם טיפת דאגה כששמה לב לכך שאני לא שותף להתלהבותה.
"אם את בטוחה שזה מה שאת רוצה... רק תבדקו טוב את כל הפרטים עליו ו... על המשפחה... אני לא מכיר אותו זמן רב כל כך" אמרתי משתדל ללכת בין הטיפות "תמיד כדאי לבדוק טוב שאין שום שלדים בארון של ... המשפחה".
"כן, ברור, השדכנית בלומה עושה חקירות יסודיות לפני שהיא מאשרת והיא לא מצאה שום דבר בעייתי, אז אני מניחה שהכל בסדר. אגב, אל תאמר לו שסיפרתי לך על השידוך. הוא אמר לי שהוא רוצה לספר לך בעצמו, אז תעמיד פני מופתע כשיבוא אליך מאוחר יותר הערב."
"הערב? הוא אמור לבוא אלי הערב? הוא לא הודיע כלום..."
"זה מה שהוא אמר לי, שיגיע אליך בתשע בערך ומשם ימשיך כבר לישיבה במקום לחזור לשם ביום ראשון בבוקר."
"טוב, אז אני אלך להתארגן כי זה רק עוד שעה והחדר שלי בבלגן גמור...חחח."
"שיהיה לך שבוע טוב, איתי."
"שבוע טוב גם לך נתנאלה."
ארגנתי את החדר במהירות ורצתי למקלחת. התלבשתי במשהו קצת יותר מוצלח מהטרנינג המהוה שלבשתי לפני כן וחיכיתי לבואו של עידן, שדייק כהרגלו.
"שבוע טוב, עידן. איזה יופי שבאת, איתי מחכה לך?" שאלה אימי כשעידן הגיע.
"ששש... זו הפתעה, הוא בחדר?"
"כן אתה יכול לגשת לשם, אני חושבת שהוא ער, שמעתי אותו מתקלח מקודם"
"תודה, ושבוע טוב גם לך תקוה" שמעתי אותו אומר ורגע אחר כך נשמעה הדפיקה בדלת חדרי.
ניגשתי לפתוח את הדלת ועידן עמד שם, יפה כתמיד, עיניו בורקות וחיוך מהוסס מאיר את פניו. נסוגותי לאחור כדי שיכנס אבל אחרי שסגרתי את הדלת, בלי לחשוב הרבה, ממש התנפלתי עליו בחיבוק חם של געגועים. נראה לי שעידן הובך מעט למרות שמהר מאוד חומי המיס את שרידי התנגדותו הקלים וכשהתכוונתי לנשק אותו קלילות על לחיו החלקה, הוא סובב את פניו כך שנישקתי אותו על השפתיים. הנשיקה הקלילה הפכה לפתע לנשיקה עמוקה ורטובה כשלשונו גיששה את הדרך לתוף פי, מתפתלת סביב לשוני ויונקת אותה פנימה לתוך פיו. דקה או שתיים אחר כך התעשת עידן והדף אותי קלות.
"לא, לא, לא, לא כך זה היה אמור להיות בכלל, רציתי רק לדבר איתך, יש לי משהו חשוב לומר לך איתי" אמר עידן והתיישב על המיטה שלי. התיישבתי לידו וחיכיתי שימשיך בהצגה שלו.
"אני לא רוצה להיות הומו איתך, איתי. די. אל תהיה מסית ומדיח. צריך לכבוש את יצר הרע, כך אומרים. אני לא יודע מה קורה לי כשאני איתך. כאילו אני אינני אני ואז אני שואל את עצמי מי אני בכלל. טוב לי עם נתנאלה. ההורים שלי פנו לשדכנית בלומה שדיברה עם ההורים של נתנאלה ונראה שאנחנו משתדכים. אני רק רוצה את הברכה שלך. את ההבטחה שלך שלא תקלקל, שלא תעמוד בדרכי. אני חושב שמצאתי את האושר שלי, את הנחת שלי, נתנאלה היא כל מה שאני צריך והיא תעזור לי לשכוח את כל השדים שמתרוצצים לי בבטן."
"אז זה מה שאני? מסית ומדיח? יצר הרע? שד שמתרוצץ לך בבטן? שמת לב שלא אמרת לרגע שאתה אוהב אותה? חושק בה? רוצה אותה בגלל מה שהיא ולא בגלל שנוח לך שידוך כזה? תגיד לי את האמת, עידן. אם לא היו את כל הכללים, חוקים, רבנים, מוסכמות חברתיות וכל שאר המחסומים והמכשולים, עם מי באמת היית רוצה להיות? במי באמת אתה חושק? בי או בנתנאלה?"
עידן שתק ועצם את עיניו. "שתיקה כהודאה" אמרתי.
"אתה חייב לספר לה על הנטיות שלך, עידן, אתה לא יכול להוליך אותה שולל, אחרת זה מקח טעות שיכול להביא לביטול הקידושים אפילו!" תקפתי אותו בשפה שהוא מבין.
"אני לא יכול, אסור שאף אחד ידע עלי, החיים שלי יגמרו אם מישהו ידע..." אמר עידן ולא הותיר לי ברירה אלא לעשות את הצעד שלי. אם אני לא יכול לשכנע אותו לוותר על השידוך המופרך הזה, אם אני לא יכול לשכנע אותו לספר לה את האמת על נטיותיו לפני החתונה, אם אני לא יכול להיות מי שיעשה לו אאוטינג בשביל כדי למנוע עוגמת נפש מאחייניתי האהובה, יש עוד דרך אחת. דרך אחת בלבד.
זה מה שחשבתי כשהתפשטתי במהירות כשעיניו העצומות של עידן סרבו לראות את האמת הערומה. זה מה שחשבתי כשכיסיתי את פניו בנשיקות והפשטתי אותו במהירות מכל בגדיו כשהוא רק מפזר מחאות עמומות ולא ממש מתנגד. זה מה שחשבתי כשיצאתי למסע של ידי על גופו, כשאני מגרה אותו בכל דרך שאני מכיר והוא רק רוטט מעונג. זה מה חשבתי כשהרטבתי היטב את פי הטבעת שלו בלשוני הרטובה, גורם לו לאנחות עמוקות של עונג כפי שלא ידע מעולם. זה מה שחשבתי כשחדרתי לבסוף לחור הבתולי שלו, חוסם בכף ידי את זעקתו העמומה ואחר כך את אנקות העונג כשהזין שלי חופר בנקודת הג'י שלו מביא אותו לגמירה בפרצי זרע אין סופיים כשאני גומר באותו זמן בתוכו, מזריע אותו בזרעי החם, עושה אותו שלי.
אחרי שהסקס הפראי הזה הסתיים, דמעות זלגו על לחיי עידן. הוא מחה את דמעותיו בידו, לבש את בגדיו, מתעלם מהזרע הנוטף מתוכו, הביט בי במבט עצוב אחרון, אמר לי בעצה "שלום איתי", באופן שנשמע כמו "שלום ולא להתראות" ועזב את החדר. לא היתה שום חתונה עם נתנאלה וזמן מה אחר כך שמעתי שהוא עזב את הישיבה הסמוכה לעיר מגורי ועבר לישיבה אחרת בצפת. שם אולי ימצא מרגוע לנפשו המסוכסכת עם עצמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
