פילבוקס

ביום שישי בבוקר תיכננתי לנסוע לגעש. הפעם לא עם אף אחד ולא בשביל שום דבר, רק לנוח, להרגע, להינות מקרני השמש החמימות והים הנפלא ולנקות את הראש אחרי שבוע עמוס מאוד בעבודה ושאר ירקות. בערב שלפני כן, נכנסתי למסנג'ר וראיתי כי לירון, 24, מחובר. היה לי מוזר שלא דיברנו כל השבוע ואפילו מרגיז קצת שרק כשהוא צריך אותי הוא טורח להתייחס, אז שלחתי לו עקיצה קטנה: "כבר לא אומרים שלום?"

להפתעתי הפעם הוא הגיב ומהר ואחרי התנצלויות שהיה עמוס מאוד בעבודה [בול שיט, כאילו אני לא הייתי]  דילגתי על הרוגז הקל והמשכנו לדבר ואז שאל הוא אותי: "מה אתה עושה מחר?" ועניתי לו שאני נוסע לגעש. לירון הוסיף: ""איתי?" אז שאלתי אם הוא לא עובד וענה לי שלא ושבא לו להצטרף, אבל הוא ידע סופית בבוקר. אמרתי לו שיודיע לי ולא ייחסתי לזה חשיבות יתר, כי כמו שאני מכיר אותו רוב הסיכויים שהוא יהיה עייף מכדי להתעורר בבוקר ואפילו לא יטרח לשלוח הודעה שהלך לישון מאוחר ושלא יגיע. ככה הוא ואני מנסה לא לכעוס על חוסר האכפתיות שלו יותר מדי.

בבוקר, באופן לא מפתיע, לא היה שום סימן וזכר ללירון וכשניסיתי להתקשר מתוך נימוס הגעתי למענה קולי. פאק הים. במילא כבר לא ממש בא לי עליו. בכלל לא בא לי על כלום מלבד מנוחה ושקט ואפילו לא הייתי חרמן. למרות זאת זרקתי שתי הודעות בצ'אט של אטרף: האחת על נסיעה לגעש והשניה על סקס בוקר, אולי יצא משהו מעניין מזה, אבל לא חיכיתי לתשובות ויצאתי לדרך כשהלפטופ שלי פתוח ומחובר על המושב שליד הנהג.

כשהייתי באמצע הדרך קיבלתי הודעה מענינת ועצרתי בצד. זה היה בחור בן 39 גבוה וחטוב אשר תמונותיו לא היו משהו, אבל עיניו הבהירות וחיוכו מצאו חן בעיני וביקשתי ממנו טלפון כי אני בנסיעה ולא רציתי להתעכב. הבחור, נקרא לו בני, נתן לי את המספר והשיחה קלחה בנועם. כשסיפרתי לו שאני בדרך לגעש, שאל בני אם בא לי לעבור דרכו שנפגש ונעניתי ברצון. רבע שעה אחר כך כבר הייתי אצלו וכשהוא פתח את הדלת אורו עיני.

בני התגלה כאחד הבחורים הכי מושכים שפגשתי מעודי. גברי מעודן, נאה מאוד וממש לטעמי. הוא הזמין אותי בנימוס לשבת והביא שתיה קרה ואני רק ידעתי באותו רגע שגעש או לא געש, בא לי עליו מאוד. בגלל ההתראה הקצרה בני לא ממש היה מוכן לסקס [פסיביים צריכים לעשות הכנות כפי שידוע לכל] וגם היה צריך לחכות לאיזה משלוח שהיה צריך להגיע אליו [או שהכל היו תירוצים כי לא בא לו עלי...] אבל ישבנו ודיברנו איזה חצי שעה סתם כך בנחת.  אחר כך הוא הציע שאני אסע לים וכשאצא משם לדרך חזרה שאצלצל אליו ואולי נפגש. "אבל כשתהיה שם, אם יהיה לך משהו, לך על זה ואל תחשוב עלי" אמר בני והתחלתי לתהות אם זה לא איזו התחמקות אלגנטית מצידו. קמתי מקומי, הודיתי לו על השתיה, הושטתי את ידי אליו ומשכתי אותו לקום גם. חיבקתי אותו וליטפתי קצת מתחת לחולצה לבטנו הבהירה והדי חלקה שהטריפה לי את החושים, וגם ידיו רפרפו קצת עלי במשך החיבוק הקצר הזה. נשיקה מרפרפת ויצאתי משם מהורהר וקצת מאוכזב.

בצהרים כשיצאתי מהים אחרי שעה - שעתיים של צעידות ארוכות על החוף ומנוחה באיזו פינה שקטה שמצאתי שם, מתעלם מכל הרמזים שניסה לרמוז לי איזה גבר שרירי שהתמקם והתפשט עשרה מטרים ממני וחיכה איזה רמז, החלטתי לחזור. כצפוי עפ"י סעיף 138 ג' (1) לחוקי מרפי הידועים, צלצול הטלפון לבני לא נענה. רק בערב נודע לי מהודעה ששלח לי באטרף כי בסופו של דבר קפץ אליו האקס שלו לאיזה סקס ממושך שסחט אותו עד הטיפה האחרונה. בני לא רמז במילה או בחצי מילה אם בכלל בא לו עלי, למרות שהשארתי את הדלת פתוחה ל"בהזדמנות אחרת" וכנראה הוא ישאר עוד שורה בסטטיסטיקת הסטוצים שלא יצאו לפועל בגלל התזמון הלא נכון או סתם בגלל שמישהו שמאוד בא לי עליו בכלל לא היה בענין שלי. הסקרנות שלי תשאר כנראה בלתי מסופקת ואני כנראה לעולם לא אדע מה באמת בני חושב עלי. אולי בעצם אם לא אדע זו התשובה הברורה כשמש שאני מעדיף להתעלם ממנה עד שלא אומרים לי אותה במפורש: הוא פשוט לא בקטע שלך -  He's Just Not That Into You - כמו סרט קומי חביב בשם זה שאפשר לראות כאן את הטריילר שלו:

ולבני, הבחור שפגשתי לכמה דקות בדרך אל הים אני מקדיש את השיר "בדרך אל הים" של משינה משנת 1989: