פילבוקס

מדי פעם אני מגיע בהתנדבות לסייע בסדנת "מהות" של הומניקיישן שסיפרתי עליה פה ושם בבלוג. לאחרונה, כשהגעתי להתנדב באחד התהליכים שעוברים בזוגות, אני יושב לי בצד ימין ומחכה. פתאום המנחה קורא לי ושולח אותי לקצה השני של האולם להשלים מקום. אני מתיישב שם ואז אני רואה אותו מולי. מישהו מוכר. לא שאני מכיר באופן אישי, אבל מישהו מוכר. מה הסיכוי שדווקא אני מכל המסייעים אעבוד איתו? קצת יותר מאחוז אחד, אבל זה קרה. הוא בחור חמוד ונאה. אני עושה את עצמי שלא מכיר אותו, כדי להשאר ממוקד במטרה ואנחנו מתחילים בתהליך. זה אחד התהליכים המעצימים ביותר בסדנה. היה מעניין לעשות את התהליך איתו ולראות את מבע התדהמה על פניו כשהגיע הרגע שהוא הצליח לסיים את התהליך בהצלחה.

אחרי כמה ימים הגעתי לערב מסכם של הסדנה במסגרת תפקיד אחר ובמינגלינג שלפני תחילת הערב ניגשתי לומר לו שלום ולשאול אותו איך היה לו בסדנה. הבחור שפע מחמאות וסופרלטיבים על מה שקלט בסדנה ועל השינוי שעבר תוך כדי. "אני למשל סוג של הומופוב" הוא אמר לי בכנות, למרות שלא היה לו שמץ של מושג שאני בקטע בכלל. "אני מתרחק מכל מגע גברי. אפילו אם אני צריך לחבק גבר זה מין יותר טפיחות על הגב מאשר חיבוק אמיתי. עכשיו בפעם הראשונה, אני מרגיש משוחרר. בוא קח חיבוק אמיתי" הוא סיים את דבריו וחיבק אותי באמת מכל הלב, ואני כמובן חיבקתי אותו בחזרה. לא היה בזה שום דבר מיני, אלא רק הבעת תודה למישהו שהיה שם איתו באחד הרגעים המשמעותיים ביותר בסדנה, הבעת קרבה, וחום אנושי בין אדם לאדם. מסתבר שאפשר גם אחרת. אחר כך הוא עוד המשיך לדבר בשטף על חייו, כמעט בלי שאשאל אותו כלום, כאילו רצה לשחרר משהו. צעירים היו אומרים שהוא "חופר", אבל לי יש סבלנות, נתתי לו לדבר. אחר כך אמרתי לו שאני מקווה שאראה אותו כאן בעוד פעילויות בעתיד ונתתי לו עוד חיבוק פרידה לפני שהלכתי לדבר עם אנשים אחרים. היה ערב מוצלח ומעניין.

אגב, אם מישהו או מישהי שקוראים מה שאני כותב על הסדנה מעוניין להגיע לערב מבוא שבו מציגים את הסדנה, לראות ממה אני כל כך נהנה, וממה כמעט כל מי שעבר את הסדנה המדהימה הזאת מתלהב כאילו חיברו לו איזה מנוע טורבו מאחור, אז אתם יותר ממוזמנים להגיע. ערבי מבוא כאלה נערכים פעמיים בחודש והערבים הקרובים הם ביום א' 30.11.14 שעה 19:30 או ביום ג' 16.12.14 שעה 19:30, בבית פריזמה, רח' אפעל 23 קרית אריה פתח תקווה. הערבים מסתיימים בסביבות שעה 22:00, ההשתתפות חינם, יש כיבוד ויהיה ערב מעניין. גם אני, אולי, אהיה שם.

ולסיום שיר לא חדש, משנת 2005, אפרת גוש - טוב לבד. שיר שלאחרונה מאוד התחברתי אליו, ובמיוחד לקטע הבא:

"רגע עם עצמי
להבין אולי
טוב לי בחיי
לאהוב אותי
לקבל אלי
את כל אמונותי"

הסדנה הזו היא אולי רגע כזה של פסק זמן ממירוץ העכברים שכולנו מצויים בו, זמן להתבוננות על החיים, על עצמך ועל התקשורת שלך עם הסביבה ורכישת כלים ושיטות לחיים טובים ומוצלחים יותר. האזנה וצפיה נעימה.

*הערת שוליים במיוחד לארטיסט: בהשפעת התגובה שלך לפוסט הקודם, יצא לי עוד פוסט נקי. שינוי מרענן עבורי. *הערת שוליים לשאר הקוראים: אל דאגה, עוד יבואו פוסטים חרמניים גם בעתיד.