פילבוקס

כבר יותר מחודש אני חורק שיניים ולא בא בשום דרישות אל דותן, השחרחר המקסים המיוחד והחמקמק שלי. אני לא מוכיח אותו על כל הפעמים שהבטיח משהו ולא קיים, על כל ההזדמנויות שהיו והתפספסו, על כל השתיקות ביחס להודעות שלי, דווקא ברגעים שהתגובה שלו היתה חשובה כל כך. אני לא שואל אותו יותר "למה?" ואני לא בא בטענות על התנהגותו, אני רק נותן לו פה ושם הצעות הגשה כמו שיש על אריזות של מוצרי מזון.כמו למשל ליידע אותו על זמנים ומועדים שאהיה פנוי ועל אופציות שקיימות, כמו למשל לומר לו שאני לצידו אם הוא צריך עצה או סתן חיבוק. שידע שאני שם, חושב עליו, נמצא בשבילו, שהאפשרות קיימת.

נראה לי שככה הוא לא מרגיש שאני מלחיץ אותו עם הדרישות הרגילות שלי לוודאות, לבהירות, להחלטיות, לתקשורת סדירה ורצופה. לא נורא. צריך טונות של סבלנות לבחור המיוחד והבעייתי הזה ואני מארגן את כל מאגרי הסבלנות שלי בשבילו. אני הרי לא יכול לשנות אותו באמת, אבל אני בהחלט יכול לשנות את ההתייחסות שלי להתנהגות שלו.

אז אני כבר הרבה פחות כועס או מתייסר. למדתי להכיל את ההנהלות הבעייתית שלו. לקבל אותה, גם אם אני לא מסכים איתה וחושב שהיא טעות קולוסאלית. בינתיים, כדי לא להיות מתוסכל, אני לא מתנזר. פוגש בחורים, מכיר גם אנשים חדשים ונהנה מהחיים.

יש לי פינה חמה בלב לדותן, פינה שמסתתרת מאחורי חומות של קרח, אשר חומת הקרח של משחקי הכס קטנה עליהן. אבל בכל חומה יש שער ולכל שער יש מפתח. זה המפתח ללב הסגור שלי, רק שהפעם שמתי עליו מנעול קומבינציה מתוחכם מאוד שהמפתח לבדו לא יספיק. האם דותן ישכיל להשתמש במפתח? האם יצליח לפצח את מנעול הקומבינציה? אינני יודע.

אני בינתיים לוקח מהקשר עם דותן את מה שיש. אם זו תגובה, סבבה. אם זו שיחה, גם סבבה. אם זו פגישה נטולת סקס, סבבה, ואם יהיה גם סקס לוהט גם סבבה. לא דורש, לא לוחץ, לא מלחיץ. אינני יודע אם הגישה הזו תניב את התוצאות המקוות, אבל אני יודע שהגישות הקודמות בהן נקטתי בכל סיבובי מערכת היחסים השברירית שלנו בעבר, לא צלחו. אז אולי הפעם יהיה אחרת, ואולי לא. מקסימום זה יצליח.

בדבר אחד אני כבר רואה הצלחה, וזה בהתייחסות שלי לדברים. למרות שדותן אכזב אותי לא מעט גם בסיבוב הנוכחי מאז חזר לחיי, אני נשאר שלו ורגוע (יחסית) ואני מגיב ברוגע. לפעמים בא לי לצעוק ולנער אותו, לפעמים אני רואה את הטעויות בהתנהלות שלו או את הפתרונות לבעיות שלו באור בהיר מאוד, אבל לא נדחף ולא מתעקש.

אני נותן לדותן לדעת שכשירצה לדבר על זה הוא יזכה בעזרה שלי. אני מיידע אותו שאני כאן בשבילו מחזק אותו ומחבק אותו וירטואלית בתקופה הקשה שעוברת עליו עם הפיטורים וכל מה שכרוך בכך. שידע שיש לו אדם נוסף בעולם. שהוא לא חייב להתמודד עם זה לבד, אם רק ירצה. השבוע סבלנותי הניבה גם איזו הצלחה פורתא. אחרי התעלמויות מכמה הודעות שלי, שלא באתי לכך בטענות, כתב לי דותן: "אתה מדהים!! לא מצליח להבין למה זכיתי בך! אבל - אתה מדהים!"

זה מה שהזכיר לי שיר שאני מאוד אוהב Lonestar - Amazed משנת 1999: