כמה ימים אחר כך, דני התימני הבהיר הרזה, נסע לחו"ל. "איך תסתדר כשאני לא אהיה פה? הוא שאל, ואני עניתי על שאלתו בשאלה משלי, או יותר אמירה: "השאלה היא לא איך אני אסתדר, אלא מה אתה תעשה שם..." זה היה מלווה בקריצה רבת משמעות ודני הגיב באיזו אמירה לא ברורה שממנה אפשר להבין שהוא לא נוסע לשם באיזה ראש חרמני לטרוף את העולם. אולי זה מה שהוא חשב בהתחלה, אני אני יודע מה ארצות הברית עושה לו, וחששתי. אני יודע כמה רב הפיתוי בשבילו בארצות הברית. כמה קל לו להרגיש חופשי שם, כמה מגננות הדומיניות שלו מול ההומואים הישראלים שהוא לא כל כך אוהב, יפלו מול גברים אמריקאים מסוקסים שחומים ושחורים שמתים על גופו הנערי הרזה.
לפני זמן מה מצאתי שיש לו כרטיס בגרינדר, ואני מסתכל שם לפעמים, במיוחד לראות מה איתו. בשבוע הראשון שהוא היה שם הוא לא נכנס לגרינדר בכלל, אבל בשלושת - ארבעת הימים האחרונים שהוא היה שם הוא היה בגרינדר נון סטוף. שאלתי אותו "אז איך החופשה?" והוא ענה לי: "בינתיים סוף. כמה מתחילים איתי פה, אתה לא יודע. חתיכים. כל אחד פה גבר גבר".
"אמממ...ובדקת אותם?" שאלתי בחשש.
"אתמול כמעט... חחח... לא היה לי אומץ. אולי היום אני אקבל ביצים. נראה."
"אל תקבל. תחזור חרמן :)" אמרתי לו בתקווה, אבל ידעתי שהרכבת כבר עזבה את התחנה.
עברו עוד יומיים שלושה וכשידעתי שהוא כבר אמור לחזור לארץ שאלתי אותו: היו חוויות מעניינות?"
"היה הרבה גלוי ונסתר...חחח" הוא ענה וחשתיח דקירה חזקה. זהו. את הנעשה אין להשיב.
"אז העזת בסוף..." שאלתי/אמרתי ודני השיב: "כן חחח. סיפורים ארוכים. לא לצ'אט" והתרגשתי מבואס לגמרי, באופן שקשה להסביר אותו. הבנתי שהוא התפרע בסשנים ארוכים בימים האחרונים שלו בחו"ל. שהוא נהנה כפי שלא נהנה כבר זמן רב, ותחושת הבטן הכי עמוקה שלי היא שהוא חזק בראש אחר. בראש שכבר לא כל כך חושק בי ושיקח לו זמן להתאפס על עצמו ולהתכוונן חזרה אלי. מהנסיעה הקודמת שלו לארה"ב שממנה הוא חזר חצי מאוהב באיזה בחור שחור, למדתי לקח. חודשים אחר כך לקח לו עד שהוא נפגש איתי שוב. משהו התקלקל אז ביננו. אני מודאג הפעם וחושש שהסיפור יחזור על עצמו. תחושת דז'ה וו.
דיברנו שוב כמה ימים אחרי שחזר והוא שיחרר עוד פיסת מידע. סיפר לי שפגש בחו"ל אולי את הגבר הכי סקסי בחיים שלו. חצי ברזילאי וחצי קובני. לא שחור, אלא בעל עור קפוצ'ינו משגע. הוא אמר שיש לו גם תמונות. מעניין אם ישלח לי. הסקרנות והקנאה אוכלות אותי. הוא הוסיף גם שהיה שם כזה חרמן כי יש שם חתיכים וחתיכות אש. "אתה לא מבין איזה כמויות גמרתי שם. חחח". אחר כך הוא הוסיף שלא היה רק עם החתיך ההוא אלא היו כמה ושבהזדמנות הוא יספר לי. בדיוק מה שחששתי קרה.
ואולי הפעם זה אפילו יותר גרוע. מאז שחזר ארצה והוא ממשיך לשרוץ בגרינדר, אולי לחפש המשך למה שהיה לו בחו"ל, אבל עם גברים אחרים ולא איתי. הוא רמז למשהו כזה כשאמר לי "חייב להתנער מהומואים. התחלתי לחשוב על זה יותר מדי מאז הנסיעה" ואני תהיתי אם הוא רק חשב או גם עשה. בכל אופן להזמנתי להפגש הלילה הוא לא נענה. אמר שהוא כבר קבע להזדיין עם הקבועה שלו. כן, בחורה. זה מתקשר לרצון שלו להתנער מהומואים. אני רק מקווה שהוא לא יתנער מכל הגברים ובכל זאת יפגש איתי בהזדמנות, אבל הסקפטיות עולה לי. אחר כך שאלתי אותו ישירות. אמרתי לו: "בוא נפגש בהקדם... ואולי אני אהיה הגבר הראשון שלך בארץ, אלא אם כבר הספקת..." ודני ענה: "ממש הספקתי...חחח.. אתה תהיה הראשון". נו טוב, לפחות זה.
דווקא השבוע שבו אני הרבה יותר פנוי, ואפילו בלילות, יש לי הרגשה שאנחנו לא ניפגש. מרגיז. תחושה של בזבוז. נראה מה יהיה. השאלה אם הוא ירצה. וזה מביא אותי לשיר שבחרתי הפעם משנת 1979 -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
