פילבוקס

בפגישה השלישית שלי בסיבוב הנוכחי עם דותן, האתיופי המיתולוגי, סוף סוף גמרתי. הוא לא הבין מה הוא לא עושה בסדר בפגישות הקודמות שאני לא גומר, ואני לא אמרתי לו שזה לא בגללו אלא בגללי. אני פשוט כבר לא להוט עליו כמו בעבר וסגור מעבר לכל מיני מחסומים שנוצרו עקב חמש וחצי שנים של רכבת ההרים המטורפת של תשוקה ופרידות שידעתי איתו.

כששכב בזרועותי בכפיות לפני או אחרי הסקס, אמר לי שהוא אוהב אותי וחזר על זה שוב כשחשב שאולי לא שמעתי. אמר שהוא באמת אוהב אותי עכשיו. שאלתי בציניות אם לפני כן הוא לא באמת אהב אותי אלא רק אמר שאוהב? אז דותן ענה שבעבר הוא היה מבולבל עם האהבה הזו שלו, פחד והחליט שאם לא יכול להיות לו הכל אז עדיף שלא יהיה לו כלום. עכשיו הוא בטוח. לא מבולבל ויודע מה הוא רוצה. יודע שאוהב אותי ורוצה פשוט לקחת ולהינות ממה שהוא יכול, גם אם אין לו את כל כולי.

אני לא יודע כבר במה להאמין וזה ממש לא משנה לי. פעם הייתי שותה בצמא את דברי האהבה שלו ועכשיו אני מתייחס אליהם די בשיוויון נפש. נעים לי להפגש איתו ודי נעים להזדיין איתו. אמנם הסקס איתו לא זורם כמו שאני אוהב וכמו שיזיזי הטובים יודעים לעשות ועושים זאת טוב, אבל אולי עם הזמן הוא ישתפר. חוץ מזה שאהבתו היא גם ליטוף לאגו בשבילי, אז מה אכפת לי?

אני יודע שהבעיות יגיעו. הם יגיעו בגלל שהוא יודע שלא רק שאני נשוי, אלא גם שאני סוג של פרפר חופשי. הם יגיעו מתוך הצורך שלו לתפוס בי אחיזה יותר ממה שיש לו כרגע. הם יגיעו מתוך הרצון שלו לפצות את עצמו בפינוקים ומתנות בעבור זה שאין לו את כל כולי. הם יגיעו בגלל שהרצון שלו במתנות ופינוקים מרתיח את דמי כי הם נותנים לי תחושה שאני סוג של שוגר-דדי בשבילו ולא שהוא באמת חושק בי ואוהב אותי. הם יגיעו בגלל שמתי שהוא הוא ישאל אותי אם אני נפגש גם עם אחרים, או מתי גמרתי או מה עשיתי וכיוצא בזה ואני אעמוד בפני הדילמה אם לענות בכנות או לשקר.

כשנגיע לגשר הזה נחצה אותו. נקווה שהמסע איתו הפעם לא יהיה קצר ונצליח ליהנות בלי לסבול יסורים ובלגנים. אין לי כוח לדרמות. בא לי רק ליהנות ולחיות את חיי בשקט. ולזיין בכייף. אוף אני חרמן עכשיו. מתחיל לחפש סקס. מקווה גם שאמצא משהו טוב...