פילבוקס

דקות ספורות אחרי ששלחתי לדותן את ההודעה האחרונה עליה השלכתי את יהבי, דותן הגיב:

"אביב... [זה לא השם שלי, אבל נמאס לי לעשות איקסים כל פעם שכותבים את שמי]

אני כאוב..כי האמנתי לך...עברתי התעללות..עברתי מצוקות, והרבה, בעולם שבו אני חי.  גנבו אותי..שיקרו לי...אבל אתה איכזבת אותי מעל הכול. באמת. סליחה על הכול מכל הלב..תצליח.

אני לא עונה יותר..אני בוכה עכשיו..בוכה עמוק... עזוב אותי...תהנה לך ושכח ממני...בבקשה"

לא יכולתי לשתוק ולא יכולתי לשכוח ממנו. הרגשתי שכל מה שאני רוצה באותו רגע זה להיות לידו. לחבק. לנחם. לבכות יחד איתו, וכך כתבתי:

"אלוהים אדירים דותן. אני בוכה איתך. אני רוצה להיות לידך עכשיו. בבקשה תסכים שאבוא. בבקשה. לא אבקש ממך כלום בחיים רק לבוא לראות אותך עכשיו. אנא...

לעולם לא אוכל לשכוח אותך. זה כמו שתגיד לי לשכוח את עצמי. אני בא אליך. בבקשה תסכים לראות אותי. אני רוצה שתחלוק איתי את מה שמעיק עליך. אני רוצה להיות שם בשבילך. שלך ורק שלך אם רק תיתן לי. שתקנו יותר מדי כבר מזמן היינו צריכים לדבר."

תגובתו של דותן לא איחרה לבוא:

"לא אביב. אל תבוא ...שום טוב לא יצא מזה.

תקדש אותי בטבעת יהלום..ואני שלך..תוכיח לי, ואני איתך...בלב שלם. תקדש אותי...תראה שאתה מוכן להכל ואני אאמין לך. כרגע יש תהום פעורה בינינו והיא בגללך.

היית תקווה שלי, אך התקווה הזו נעלמה. תקדש אותי..תוכיח לי.. אל תחפש אחרים.... אתה היחיד שמקיים איתי יחסים... אין לי איש אחר בעולם. תוכיח לי...תקדש אותי..כמו בעל את אישתו...ותעבור איתי חוויה שלמה. אי רוצה קדושה ממך השבוע..תוכיח לי!!!!

בבקשה ממך...זה כל התקווה שלי ממך... אם לא תענה או תסרב אני מבין לחלוטין ואומר לך רק טוב. אני לא מביט לאחור. היית האחרון ונשארת האחרון ששכב איתי במשך השנה האחרונה, תבין כמה אני רציני.

אני דורש משהו חומרי אך זו הדרך שלי לדעת שאתה תמים טהור וכנה איתי. זכותך לסרב ואני רוצה שתסרב כדי שכל הדרמה הזו תגמר אחת ולתמיד.

תוכיח את עצמך ותן לי להוכיח לך את עצמי...אני סומך עלייך. תבוא עם טבעת תקדש אותי גם אם רק לשעה ואז תן ותראה שאני יחיד ומיוחד בשבילך.

רוצה להוכיח לי רצינות? תענה על מבוקשי. אם לא אז לא... הכול בסדר. הכל נתון בידיך, ורק בידיך!!!!!!"

בלשון המעטה לא אהבתי את הבקשה המוזרה שלו. לקנות לו טבעת יהלום כדי להוכיח לו שאני רציני? זה התחיל להריח לי ריח לא טוב של מערכת יחסים בין שוגר דדי לבן טיפוחיו. לא זה מה שאני רוצה להרגיש איתו. זה היה גם קצת חמדני. אחרי שתי טבעות זהב, האחת שאבדה והשניה שנגנבה [אם אכן זה מה שקרה], לא הרגשתי בנוח עם הבקשה הזו. טבעת כזו, אם בכלל, צריכה לבוא אחרי בנית מערכת יחסים טובה ומבוססת ולא משהו שנמצא על כרעי תרנגולת כמו שלנו. מצד שני זה היה התנאי שלו, אז מה עושים?

ידעתי שאני חייב לפתור את הבעיה היום כי אחרת כל השבוע אני לא אוכל לעשות כלום וזה רק יאכל אותי מבפנים. אבל איך פותרים בעיות בלי לדבר? בלי לראות זה את זה? מדברי דותן הבנתי שיש סיכוי לגשר על התהום ביננו, אבל הדרך שלו לגשר עליה לא נראתה לי נכונה. הדרך הזו גם לא היתה בת ביצוע, בוודאי לא מהרגע להרגע ובוודאי לא עכשיו. מאיפה בדיוק הוא חשב שאני יכול לשלוף לו טבעת יהלום בצהרי יום שבת אפילו אם אני רוצה? איך הוא חשב שאני אוכל להסביר לאשתי הוצאה חד פעמית כזו? מה זו החמדנות הזו שנפלה עליו פתאום?

אולי מערכת המושגים שלו כל כך שונה משלי שספק אם אי פעם נגשר עליה? אולי יש משהו בתרבות שהוא בא ממנה שפותר בעיות בדרך כזו? אולי זו ההוכחה האולטימטיבית בעיניו לאהבה שלי ולרצינות שלי? חשבתי וחשבתי ובסוף החלטתי פשוט לצאת לדרך אליו ולנסות לדבר איתו פנים אל פנים. דותן סרב, אבל החלטתי להתעקש. אמרתי לו שהעתיד של שנינו על כף המאזניים, אבל לפני הכל אני חייב לראות אותו ולדבר איתו.

טבעת יהלום בוודאי לא יכולתי לשלוף לו באותו רגע וגם לא רציתי להתחיל כך לפתור בעיות איתו, אבל דותן ביקש עוד משהו. הוא ביקש בלעדיות, כלומר שלא אחפש בחורים אחרים, ואת זה לפחות יכולתי להבטיח לו. אז אולי באמת הטבעת היא רק הדרך שלו להוכחת הבלעדיות? אם להכנס לראש שלו, אז כנראה שהוא חושב שאני לא אלך להוציא כסף על טבעת יהלום למישהו אם הוא באמת לא יחיד ומיוחד אצלי. החלטתי לבוא אליו בכל מקרה, רוצה או לא רוצה. ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא ואמרתי לו:

"אם הייתי יכול הייתי מביא לך עכשיו גם את הירח.. אבל אני יכול להביא לך רק את הלב שלי ולהפקיד אתו בידיך. אני שלך ולא יהיה לי אף אחד אחר. אתה ורק אתה. הגיע הזמן שנהיה רציניים. יש לי לב עדין ושביר. שמור עליו. אני בדרך אליך. בבקשה קבל אותי. זה לא פשוט אפילו לבוא עכשיו. תהיה ריאלי וגם הטבעת תבוא. תראה לי שזה רציני בשבילך כמו שזה בשבילי. אנחנו חייבים להפגש עכשיו."

כשדותן הבין שאני בא אליו שלא על פי הכללים שלו הוא לא ענה לי. הוא נשאר מחובר לאטרף [שזה המקום בו הוחלפו ביננו כל ההודעות האלה], אבל לא אמר כלום. ניסיתי לראות את הצד החיובי שבענין. הוא לא המשיך לומר לי לא לבוא, אם כי גם לא אמר שיסכים לפגוש אותי. ידעתי שיש מצב שאני נוסע 100 ק"מ בשביל כלום, אבל ידעתי שכך זה חייב להיות או שהכל יהיה אבוד. זה היה להיות או לחדול. שתקתי ועצרתי את עצמי מספיק. הגיע הזמן לעשות משהו. יצאתי לדרך הארוכה אליו וקיוויתי שהוא לי הזדמנות, או יותר נכון קיוויתי שהוא יתן לנו הזדמנות...

שמונה חודשים אחרי שזיינתי את יואל, 26, בחור חטוב סקס חטוב ויפה ואחרי שהבנתי שזה ישאר סטוץ חד פעמי, יואל לפתע יצר איתי קשר. להפתעתי למרות הזמן שחלף ולמרות שהחלפתי כרטיס הוא זכר מי אני ואפילו במה אני עוסק בחיים. אחרי דין ודברים קצר בו אמר יואל שהוא זוכר לטובה שאני חופר עמוק וחזק, הייתי כבר בדרך אליו.

יואל בחור נחמד שאוהב גם לדבר, לשתות ולעשן. אז ישבנו דיברנו ושתינו וודקה רד בול לפני הסקס,  גם בהפסקה שעשינו באמצע וגם לאחריו. הוא בחור נבון בעל חוכמת חיים רבה שאוהב לטייל בעולם וסוחב מאחורי גם סיפור חיים לא פשוט.

הסקס עצמו היה אמור להיות טוב. בחור סקסי מאוד, זרמנו בכייף, סקס חושני ואינטימי כמו שאני אוהב וגם חזק מספיק כמו שיואל אוהב, אבל זה לא היה זה. יואל גמר פעמיים ואני נשארתי חרמן. בשיחה שאחרי הסקס התחיל יואל לדבר על בעיותיו הכלכליות ואחר שאל ואמר לי בחיוך עצוב שנוכח בעיותיו הכלכליות הוא מחפש עכשיו תומך נדיב או שניים כדי שיוכל להסתדר קצת.

יום יומיים אחרי זה דיברנו שוב באטרף ושאלתי אותו אם בא לו סיבוב נוסף. "הפעם אני צריך פינוק" ענה יואל. אמרתי לו לתומי שחשבתי שפינקתי אותו מאוד בפעם הקודמת והוא נהנה, אך יואל חייך חיוך וירטואלי ואמר "תפתח את השכל או הארנק" ואז הבנתי הכל. הוא לא חיפש אותי בגלל הזין הגדול או הסקס המענג, הוא חיפש מישהו שיתמוך בו וכשנזכר במה אני עוסק חשב לעצמו כנראה שאני האדם המתאים לכך. הוא החליט כנראה לתת לי סקס מענג כזה שישאיר טעם של עוד, אבל על העוד הזה אני כבר אצטרך לשלם. עניתי ליואל שאמנם הוא מאוד סקסי והכל, אבל זה לא בשבילי. אמרתי לו גם שישמור על עצמו והוא השיב במילה קצרה אחת: "תודה" והעיף אותי ישר לרשימה השחורה.  

אם מבטים היו יכולים  להרוג, תרזה היתה נופלת בו במקום ועוברת לעולם שכולו טוב ביום בו פסעה ברגל בוטחת לתוך הסטודיו, נעולה נעלי עקב דקיקות וחצאית קצרצרה שהחמיאה עד מאוד לרגליה השזופות והבלתי נגמרות. משקפי השמש הגדולות שעטתה על פניה הסתירו אמנם את עיניה הירוקות, אך לא את החיוך הגדול שהאיר את עיניה ברגע שניגש אליה אדם לקבל את פניה בחיבוק קליל ונשיקות על שתי לחייה, כנהוג, אך איש מהם לא שם לב לחואניטו שעמד בצד ועיניו רושפות אש.

תרזה היתה הקניינית הראשית של אחד מבתי הכלבו הגדולים של מכסיקו סיטי אשר שמעו של אדם וחולצותיו המעוצבות הגיעו לאוזניה, עד שהחליטה לבוא לבודקם בעצמה. היה לה לחואניטה מראה חושני ביותר, חזה בינוני בגודלו אבל גאה זקוף ומתריס והילוכה היה בוטח, כמי שיודעת להעריך את עצמה. אף גבר, גם אם הוא הומו, לא נותר אדיש כשתרזה עברה בסביבה. חואניטו, בחושי הרחוב החדים שלו, קלט את צרתו ברגע שראה אותה, אבל אדם היה עיוור לכל זה והחל לנהל את פגישת העסקים הזו, כמעט בלי להציץ לעבר רגליה החטובות של תרזה.

החולצות והעיצובים אמנם מצאו חן בעיני תרזה מהרגע הראשון, אבל אדם מצא חן בעיניה עוד יותר. למרות שהיה מנוי וגמור איתה למנות את אדם לספק מורשה של בית הכלבו אותו יצגה ולהתחיל להזמין ממנו סחורה, החליטה תרזה לשמור את הקלפים צמוד לחזה ולהעמיד פנים סקפטיות לגבי אפשרות ההתקשרות העסקית ביניהם. היא הקשתה על אדם בשאלות לגבי מועדי אספקה, גודל ההנחה ומכסות אספקה מינימאליות. לאחר דין ודברים, אמרה לאדם כי היא ממהרת לפגישות נוספות ומוטב כי יפגשו להמשיך ולדון על הפרטים במקום שקט יותר למחרת בערב.

"יש מסעדה איטלקית נפלאה מתחת לביתי, מה דעתך על אוכל איטלקי?" שאלה את אדם.

"איטלקי, סיני, מכסיקני, לא ממש משנה לי. אני אוכל כדי לחיות ולא חי כדי לאכול", השיב אדם שמראהו הכחוש מעט, שהבליט את עצמות לחייו הנאות, דיבר בעד עצמו.

"מצויין, אם כן. קבענו. מחר בשמונה בערב, זה בסדר?" אמרה וליטפה בידידותיות יתר את זרועו של אדם שרק הנהן בהתלהבות.

אדם חש מסוחרר מאפשרויות העבודה עם הכלבו שייצגה תרזה. בינו לבין עצמו הוא הודה שגם היה מסוחרר לא מעט גם מתרזה הסקסית בעצמה, אם כי הוא לא ממש האמין שמלבד פלרטוט קליל יכול להיות ביניהם משהו. מחשבותיו של אדם כבר רצו הרחק הרחק קדימה לעתיד העסקי המזהיר הצפוי לו אם יהפוך להיות ספק של בית הכלבו ההוא. למען האמת לא היה מדובר בבית הכלבו הזה בלבד, אלא ברשת בתי כלבו שהתפרשה על פני כל מכסיקו ומדינות סמוכות, ולאחרונה פתח גם כמה סניפים חדשים בטקסס וניו - מכסיקו, בדרום ארה"ב ועוד היד נטויה.

דריסת רגל בקשרים עסקיים עם הרשת הזו כאחד מספקיהם הראשיים, יכולה היתה להוות פריצת דרך משמעותית עבור אדם. אמנם הדברים עוד לא היו סגורים עד הסוף, אבל דווקא חואניטו עודד אותו ואמר שלהערכתו מדובר בעסקה גמורה.

"אתה בטוח שיש צורך בפגישה הנוספת הזו?" ניסה חואניטו להניא אותו מקיומה, במיוחד אחרי שנודע לו שתרזה לא סתם הקנינית הראשית של הרשת אלא גם ביתו של המייסד.

"אין לי הרבה ברירות, אם אני רוצה לקבל את ההזמנה הזו. אתה יודע איך דברים נסגרים במכסיקו" השיב אדם.

חואניטו, לצערו, אכן ידע. כסף או מין היו הגלגלים שהניעו עסקאות רבות במכסיקו. האינטרסים המסחריים היו אמנם חלק מהענין ובלעדיהם לא היה נסגר דבר, אבל גם אם היה אינטרס מסחרי, לא היה שום סיכוי לסגירת עסקה לולא הוחלקו כספים מתאימים לשמן את הידיים הנכונות או שניתנו טובות הנאה מיניות לשמן את הזין הנכון. לרוב היו אלה נערות ליווי או נערי ליווי מהמדרגה הראשונה שנשלחו למי שצריך באישון לילה, בעילום שם, או מעטפות שמנות מלאות מזומנים. לעיתים שני הדברים גם יחד. במקרה הזה, חשש חואניטו שתרזה תסגור את העסקה עם אדם כבר במיטה, ואילו החלום שחלם מרגע שראה את אדם לראשונה ואשר אמש חשב כי התגשם סוף סוף, יפוג כלעומת שבא. חואניטו לא התכוון לוותר כל כך מהר. אם אדם לא ממש זכר מה קרה ביניהם בלילה הקודם הוא כבר יגרום לו להזכר והוא יגרום לו להתמכר, כי חואניטו ידע כיצד לגרום לגברים להתמכר לגופו.

הוא עשה את זה פה ושם בשביל הבילוי וטובות הנאה קטנות. לא כסף. אם היה לוקח כסף היה מרגיש שהוא זונה, אבל לצאת לאיזה מועדון יוקרתי או מסעדת צמרת ולהרשות לגבר שאיתו לקנות לו ארוחה ושתיה או לפנק אותו במתנות פה ושם, זה היה משהו אחר. חואניטו היה סוג של פילגש לאותם גברים אמידים שהתחלפו פה ושם. בשנתיים האחרונות היה לו איזה שוגר דדי קבוע ובלעדי. רק איתו הוא הרשה לעצמו לקחת כסף בפעם הראשונה. הוא לא ביקש כלום ולא היה איזה תעריף קבוע לזיון, כך שזה עדיין לא הרגיש לו כזנות.

בפעם הראשונה שזה קרה, זה היה אחרי שהוא אמר לדון ורון שיש לו יום הולדת, למרות שלא היה לו מושג מתי יום ההולדת שלו ואיזה יום הולדת זה בכלל. הוא פשוט אימץ לעצמו את יום ההולדת של מעסיקו, חואן. כששאל השוגר דדי שלו בן כמה הוא בעצם, ענה לו חואניטו בשליפה של הרגע שהוא בן עשרים ואחד, למרות שבאותה מידה זה יכול היה להיות תשע עשרה, עשרים או משהו בסביבה.

"חבל שלא ידעתי מראש, אבל קח את זה ותקנה לך משהו יפה ליום הולדת" אמר דון ורון כשהניח 500 דולר ליד שידת הלילה שבצד המיטה, לפני שהלך. מאז אותו יום נהג דון ורון להניח שטר כזה או אחר על אותה שידה כל פעם שהלך ולהפטיר "קנה לך איזה משהו יפה, חואניטו". מתן כסף במקום להסתכן וללכת לקנות בחנויות כאלה ואחרות כל מיני פינוקים קטנים למאהב שלו, כפי שנהוג, התאים לדון ורון כמו כפפה ליד. הוא שחרד לפרטיותו והיה דיסקרטי מאוד בכל הקשור לקשר ביניהם. כל כך דיסקרטי הוא היה שלמרות מאמציו לא הצליח חואניטו לגלות דבר או חצי דבר על דון ורון, עד שהחל לחשוב שאולי זהו בכלל לא שמו האמיתי.

אם חואניטו היה רוצה בכך, הוא יכול היה מזמן לעזוב את חדרו הקטן במתפרה ולגור בדירת אהבים שהציע השוגר דדי שלו לשכור עבורו בלב העיר, אבל הוא העדיף לשמור על עצמאותו. היה לחואניטו איזה חשש קמאי לעזוב את המתפרה, חשש למצוא את עצמו שוב ברחוב רעב וחסר כל. עד כמה שלחשש הזה לא היה יסוד, הוא היה שם, טבוע עמוק בתוך נפשו וזה מה שהשאיר אותו עובד במתפרה למרות כל הכספים שהעתיר עליו דון ורון ואשר רק הלכו והצטברו בפינת הסתרים שלו בחדרו הקטן.

"בוא נחגוג קצת לרגל העסקה המתרקמת הזו"  הציע חואניטו שמזג לו ולאדם שתי כוסיות.

"אבל זה עוד לא סגור" אמר אדם.

"זה יסגר, תהיה בטוח בכך" השיב חואניטו, והם הקישו בכוסות וחגיגת השתיה יצאה לדרך.

חואניטו הקפיד לשתות רק מעט, אך דאג למלא את כוסו של אדם שוב ושוב עם כל "סלוט" נוסף שהם אמרו, עד שאדם לא ממש ידע להבחין בין ימינו לשמאלו. כשחואניטו לקח אותו בסופו של דבר למיטה, הוא חשש לרגע שאולי השקה אותו יותר מדי, אבל זקפתו החלקית של אדם שמלמל "תרזה" הבהירה כי הלילה עוד לא נגמר ונכונו לו עוד מעללים רבים.

בערפולו החלקי פינטז אדם על תרזה היפה המחליקה בהילוך חתולי לתוך מיטתו. כששפתיו החושניות של חואניטו נצמדו אל הזין שלו, הוא דמיין שאלו שפתיה של תרזה. בין לבין היה נדמה לו שהוא רואה שם גם את חואניטו, אבל בבלבולו הרב חשב שזהו הדמיון והוא מיהר לסלק אותו ממחשבתו. תחשוב רק על תרזה, הוא ציווה על מוחו הסרבני שהתעקש לפנטז לפעמים על בחורים יפים.

אדם עצם את עיניו וחשב על תרזה. כשישבנו החלק והשחום של חואניטו השחיל עצמו על הזין החם שלו, זו היתה תרזה במוחו, לפחות זה מה שהוא ניסה לשכנע את עצמו. הלילה הזה היה ארוך ובמהלכו הלכה השפעת האלכוהול והתפוגגה. בסיבוב השלישי או הרביעי של הסקס באותו הלילה כבר הבין אדם שזהו חואניטו שאותו הוא מזיין ולא שום תרזה, אבל הוא כבר לא יכול היה לעצור את עצמו, ושיחרר את כל המעצורים.