פילבוקס

כמה שהייתי טמבל. למרות שכבר מזמן לא הייתי דתי, אני עדיין מאמין באלוהים ועדיין מגדיר עצמי כמסורתי, למרות שאני הומו ללא כחל וסייג ולא מסתתר בשום ארון. כשהכרתי אותו נדהמתי כמה רוני יפה. הוא היה הרבה יותר יפה מהתמונות שלו. היה לו גם מבט ביישני כזה בעיניים, מבט של ילד. למרות שהוא כבר היה בחצי השני של שנות העשרים שלו ומבוגר ממני בכמה שנים, אני הייתי הבוגר שביננו מבחינה מנטאלית. עד היום אני לא בטוח אם הייתי הבחור הראשון שלו בסקס, אבל בטוח שהייתי הבחור הראשון שלו באהבה. אהבה תמימה, אהבה מתלהבת, אהבה ללא סייג. אבל כל זה קרה אחר כך.

כשרק הכרנו, רוני סיפר לי שלמרות שהוא חילוני גמור, יש לו איזה משיכה חזקה לדת, משהו שהוא רק החל לבדוק וכבעל נפש סקרנית החליט לבדוק את זה לעומק. כמו טמבל התלהבתי מזה שרוני מתקרב לעולם הדתי שממנו באתי. ראיתי בזה משהו טוב, משהו שיחבר ביננו עוד יותר, משהו שרק יעצים את אהבתנו. אוי, כמה שטעיתי. אפילו עודדתי אותו כשהחליט ללכת לסמינר הזה של חזרה בתשובה. "אל תדאג, איתי" הוא אמר לי "זה רק שבוע, עוד לפני שתרגיש את זה אני כבר אחזור אליך". זה היה נכון. אחרי שהסתיים השבוע של הסמינר, הוא באמת חזר אלי. חגגנו את ההתנזרות המאולצת הזו בסוף שבוע שלם של סקס סוער, אבל לא ידעתי שהחזרה הזו שלו אלי היא זמנית בלבד. שמפה והלאה הוא יתרחק וילך.

לפני הסמינר היו לנו שלושה חודשים קסומים. אהבנו בנפש ואהבנו בגוף. נשיקה קטנה על שקע הצוואר שלו ורוני כבר התמוסס לתוכי. הישבן שלו נפתח כפרח הרואה את אור השמש והזין שלי החליק לתוכו בבטחה. "אתה הגבר שלי" אמר לי רוני שוב ושוב, "אתה הגבר" הוא הוסיף כל פעם שראה אותו בוחן בזכוכית מגדלת מול המראה אם כבר צמחה לי איזה חצי שערה על הסנטר. הייתי חלק מאוד וזה מאוד הציק לי. קינאתי בגברים האלה שמתגלחים כל יום ולפעמים אפילו יש להם צל של זקן כבר בשעות אחר הצהריים של אותו יום. אני, לעומת זאת יכולתי לא להתגלח שבוע שלם ובקושי היה צומח לי משהו. ראיתי בזה איזה פגם בגבריות שלי, אבל רוני צחק, ירד לי על הזין הגדול והשחום שלי ואמר שוב ושוב: "אתה הגבר, אתה הגבר שלי". לפעמים הוא גם היה מוסיף, תוך כדי ליטוף של אחרי הסקס: "הגבר של חיי".

ככל שרוני התקרב יותר לעולם הדת, שמחתי. כמו טמבל שמחתי. עד לרגע שבאתי לחדור לתוכו והוא עצר אותי, עדיין שמחתי. "לא, איתי" הוא אמר לי, "לא בראש חודש". אחר כך זה נהיה "לא בשבת" ואחר כך זה נהיה רק "לא". בתחילה הוא היה עוזר לי להשתחרר בדרך אחרת, ביד או בפה, אבל אחרי עוד שבוע סמינר חיזוק והתחזקות הוא אמר לי "לא" לגמרי לכל מעשה שסופו שפיכת זרע לבטלה. "חיבוקים מותר, אפילו הרבי אמר" ניסה רוני לעודד אותי, אבל הוא לא הבין שלא אובדן הסקס הוא שהפריע לי אלא האינטימיות ההולכת ומתפוגגת ביננו, שהבנתי שהיא רק שלב בהתפוגגותו הסופית של רוני מחיי.

זה לא שלא עמד לו בטירוף בזמן שרק שכבנו מתחבקים ומתלטפים. בתחילה עוד הוא הסכים לעשות את זה בלי בגדים, אבל אחרי שבאחת ההתלטפויות הוא גם גמר בעל כורחו, החליט רוני שמעכשיו נתחבק רק עם בגדים. גם הנשיקות הלכו לאיבוד בעקבות זאת, וכמה שאני אהבתי את נשיקותיו המתוקות מיין של רוני. נאחזתי בכל שריד של אינטימיות איתו, לא בגלל חרמנות, אלא בגלל שהבנתי, שבליבו ובנפשו, הדת כבר שאבה אותו לתוכה וניסיתי לבנות על הצד הגופני, אם כי בהדרגה רוני הדף כל נסיון להתקרבות גופנית ביננו.

"אתה לא אוהב אותי יותר?" שאלתי אותו פעם כשאפילו את החיבוק השמח שלי לקראתו הוא הדף בעדינות.

"אני יותר מדי אוהב אותך" ענה רוני, "בגלל זה אני חייב להתרחק בכל קרבה גופנית ביננו, שלא אתפתה"

"אז אתה עכשיו שומר נגיעה ממני? ממני?!" הטחתי בו ורוני רק הביט בי במבט עצוב כשהבחין בעיני הנוצצות מדוק של דמעות המאיימות לפרוץ החוצה.

"אני אשאל את הרב מה מותר לי, אני אשאל אותו. אני אספר לו שאני אוהב אותך כאהבת דוד ליהונתן, אני לא יודע מה לעשות... אני..."  נשבר רוני והחל לבכות. באותו ערב דבר הוליך לדבר. בכינו והתפשטנו. נסחפנו ולא יכולנו לעצור. קולו החנוק מבכי של רוני עוד ניסה לומר "לא" אני בטוח בכך אבל שום צליל לא יצא מבין שפתותיו מלבד התחלפות הקול החנוק מבכי לגניחות של הנאה כשחדרתי לתוכו סוף סוף אחרי שבועות ארוכות של העדר מגע של ממש ביננו. זה היה הסקס הסוער ביותר שהיה לנו, זה היה הסקס הנפלא ביותר שהיה לנו וזה היה הסקס הארוך ביותר שהיה לנו אי פעם. באותו ערב גם נתתי לרוני לחדור לתוכי בפעם הראשונה והאחרונה. זו היתה חדירה עדינה, חדירה של אהבה, זו הפעם היחידה בחיי שרציתי לרגע קט להיות פסיבי, לקבל את שרביט האהבה של אהוב ליבי ולהפתעתי אף נהניתי מכך הנאה גדולה.

כשהתעוררתי במיטה הגדולה, הצד של רוני היה ריק. היה שם רק פתק קטן שבצידו הימני העליון היה כתוב "בס"ד" ובפתק עצמו ובפתק עצמו המילים: "ויקרא יח' 22... אני מצטער" וציור של לב.