פילבוקס

זה היה מוזר אבל זה קרה בדיוק כמו שאספר לכם. בבוקרו של אותו יום, אחרי שלושה ימים בלי גמירה, נפגשתי עם החתיך מהשדירה. זה לא היה מקרי שהייתי כמה ימים בלי גמירה, אלא שזה קרה כי הוא ביקש שאשמור לו ואגיע טעון. בחרוק שיניים התאפקתי. לא היה פשוט, אבל קיוויתי שיהיה סקס מלהיב וסוער כמו ששנינו רצינו כבר הרבה זמן. אחרי שהיה לנו בקושי זיון אחד בשלושה חודשים, באמת שרציתי שהפעם יהיה משהו טוב. הוא באמת השתדל, נישק המון, ליקק, מצץ ובסוף גם רכב לי על הזין. אחר כך עברנו לסלון והמשכנו להזדיין כשהוא על הגב ורגליו עוטפות אותי ומצמידות אותי אליו חזק ועמוק ואחר כך גם בדוגי ועל הבטן. למרות כל נסיונותיו לענג אותי, משהו היה תקוע. אולי הלחץ לעמוד בציפיותיו למלא אותו בשפיך. אולי הרצון שלא לאכזב. משהו לא עבר כמו שצריך עד הסוף ולא גמרתי. ויתרתי ונתתי לו לגמור כשאני תוקע אותו חזק חצי על הצד וחצי אלי עד שגמר יפה. בסוף נמצא את הדרך שבה שנינו נהנה מהסקס. זה קרה פעם וזה יקרה שוב. נראה לי. העיקר שלא יתייאש ממני כי הוא מת שאני אמלא אותו זרע חם וטוב וזה לא כל כך קורה בזמן האחרון.

יצאתי מביתו של החתיך מהשדירה והתכוונתי לנסוע לגעש. היה יום יפה. לא הצלחתי למצוא פרטנר לנסיעה ואני בדרך כלל לא אוהב לנסוע לבד, אבל לא בא לי לחזור לעבודה באותו יום. דקה אחרי שנכנסתי לרכב, קיבלתי הודעה באטרף מחתיך אחר. פעם, הייתי אומר שבחור כמוהו הוא בדיוק התגשמות חלומותי הרטובים, אבל היום אני יותר פתוח גם לחלומות רטובים על בחורים אחרים. אני מכיר אותו כבר חמש - שש שנים. היה לנו סטוץ אחד פעם ואז הפסקה ארוכה עד שחזרנו להפגש בשנה האחרונה. הוא באמצע שנות השלושים שלו, אבל נראה עשר שנים צעיר יותר. בלונדיני חטוב חלק עם עיניים כחולוץ וגוף של שחיין. רוסי או אוקראיני, לא זוכר. הורס אמיתי. הוא אפילו נשוי כמוני, חמוד ונחמד מאוד וזה בכלל חביב. הוא גם אוהב להזדיין איתי. פעם בכמה זמן הוא שוכר חדר לשעה שעתיים וקורא לי. זה הבחור היחידי מכל הבחורים שאני מזדיין איתם ששוכר חדר בשביל להפגש איתי (ומן הסתם גם כדי להפגש עם אחרים לפעמים) אבל זה נותן לי תחושה טובה. היה סקס נהדר. כמעט. הוא היה הכי חם ואינטימי שאפשר. הוא גם היה חזק. הוא קיבל טוב ומצץ טוב ואין לי שום דבר רע להגיד. הכל היה טוב, אבל רק כמעט, כי שוב, משום מה לא גמרתי. בסוף נתתי לו להביא ביד כשהזין שלי מפמפם לו את הפה עד שהוא גמר. אני לא.

לזין שלי יש דעות משלו ולמרות רצוני העז לגמור עם החתיכים האלה או לפחות אחד מהם ולמרות שלושה ימי התנזרות וביצים מפוצצות מזרע, לא גמרתי. דקה אחרי שיצאתי מהחתיך הרוסי, ראיתי שכמה מאות מטרים משם נמצא איזה בחור חמוד כבן 30 שאני מדבר איתו בחודש האחרון ועוד לא נפגשנו. בשיחות היה לי ממש כייף לדבר איתו והיתה כימיה טובה ותהיתי איך יהיה בפגישה של ממש. הוא לא חתיך, ולא הורס. בחור רגיל, אבל חמוד ומושך בדרכו.

שלחתי לו הודעה, אמרתי לו שאני קרוב ושאלתי אם בא לו להפגש. הוא ענה שהוא לא חרמן אבל ישמח שאבוא לקפה ונוכל להכיר סוף סוף. הגעתי אליו אחרי נסיעה קצרה, בלי שום ציפיות. באמת שבא לי איזה קפה טוב ושיחה נחמדה אחרי שני זיונים מתסכלים ומעייפים. תהיתי אם יהיה קליק או לא וברגע שנכנסתי אליו וחיבקתי אותו ידעתי שלפחות מצידי היה קליק. הוא הכין אחלה קפה והתיישב לצידי על הספה. הוא היה לבוש באיזה טרנינג מהוה שידע ימים טובים יותר לפני הרבה שנים, ואיזה סווטשירט שהדיף חמיצות של ריח זיעה קל ולא היה מזיק לו איזה כביסה טובה. גם יכול היה להיות נחמד אם הבחור היה מצחצח טוב את השיניים לפני שנפגשנו או טורח להתרחץ, אבל הוא לא עשה זאת. הוא קיבל אותי לפגישה על הדרך, בלי שטרח להתכונן כלל או אפילו לעשות מאמץ קל להיות קצת יותר אסתטי.

חוסר נקיון או ריחות לא נעימים וכו' הם גורם שמוריד לי את החרמנות והמשיכה לאפס, אבל איתו קרה דבר מפתיע. הכימיה איתו היתה כל כל טובה שהבלגתי על כל הדברים האלה שהפריעו לי. פשוט ישבנו ודיברנו והשיחה קלחה כמו בין שני חברים טובים. אחרי איזו חצי שעה של שיחה לא יכולתי להתאפק מלתת לו איזה חיבוק או ליטוף מדי פעם, הוא היה כל כך קרוב והרגשתי את חרמנותי מתעוררת למרות הכל. אחרי כמה נגיעות קלות כאלה שמתי לב לזקפה הברורה בטרנינג שלו והבנתי שהמשיכה כנראה הדדית. כן חרמן או לא חרמן רציתי להיות עוד יותר קרוב אליו.

הבחור היה חם, נעים, והרגשתי אינטימיות נעימה איתו. ממצב של ישיבה הוא כמו באופן טבעי נשכב על הגב ואני כמו זה הדבר הכי רגיל בעולם, נשכבתי עליו והתנשקנו ארוכות. זה היה השלב שהוא הציע לעבור למיטה ואמר שהוא הולך למקלחת להתארגן קצת. עמד לי כבר בטירוף ואחרי עשר דקות כשהו חזר נקי ומוכן המשכנו להתחרמן זה על זה עד שחדרתי לתוכו. התחושה היתה מעולה. פתאום הבחור הלא חרמן הזה הפך לחית מין טורפת שרק ביקש שאזיין אותו חזק ועמוק, שאטחן ושאקרע אותו ואני סיפקתי את הסחורה. אחר כך גם הורדתי קונדום והתחככתי לו על התחת החמוד והקצת שעיר שלו מבחוץ עד שגמרתי, ממלא את הגב שלו. גם הוא גמר מתי שהוא אבל מעורפל לי מתי ואיך.

היה טוב. היה ממש טוב. אחרי הסקס הוא עשה לי עוד כוס קפה וגם הקראתי לו את אחד הסיפורים שלי, בלי לומר לו שהכינוי שלי פילבוקס אלא פשוט הקראתי לו את הסיפור. זה אחד הסיפורים שאני אוהב ביותר ונקרא "האקליפטוס", אבל גם את שמו של הסיפור לו גיליתי לו. הוא שמע את הסיפור, התרגש ואפילו נפעם ואחר כך קרא לי גם קטע של סיפור ארוך שהוא כותב כשההשראה שלו היא מערכת היחסים שהיתה לו עם האקס האחרון שלו. היה מפגש מעולה. לא יודע למה דווקא הבחור הרגיל והחמוד הזה הצליח לשחרר את הר הגעש שהיה אצור בתוכי ולשחרר ממני כמויות שפיך אדירות, מה שלא עשו שני החתיכים ההורסים שקדמו לו, אבל מה זה משנה? העיקר שהיה כייף.

ולכל הבלגן הזה שהגוף שלי או הזין שלי עושה לי עם בחורים אני מקדיש את שיר של זמר אוסטרלי צעיר בן 28 שהתחברתי אליו בזמן האחרון וזהו James Gabriel Keogh הידוע יותר בשם הבמה שלו Vance Joy ולשיר שלו Mess is Mine משנת 2014:

כבר יותר מחודש אני חורק שיניים ולא בא בשום דרישות אל דותן, השחרחר המקסים המיוחד והחמקמק שלי. אני לא מוכיח אותו על כל הפעמים שהבטיח משהו ולא קיים, על כל ההזדמנויות שהיו והתפספסו, על כל השתיקות ביחס להודעות שלי, דווקא ברגעים שהתגובה שלו היתה חשובה כל כך. אני לא שואל אותו יותר "למה?" ואני לא בא בטענות על התנהגותו, אני רק נותן לו פה ושם הצעות הגשה כמו שיש על אריזות של מוצרי מזון.כמו למשל ליידע אותו על זמנים ומועדים שאהיה פנוי ועל אופציות שקיימות, כמו למשל לומר לו שאני לצידו אם הוא צריך עצה או סתן חיבוק. שידע שאני שם, חושב עליו, נמצא בשבילו, שהאפשרות קיימת.

נראה לי שככה הוא לא מרגיש שאני מלחיץ אותו עם הדרישות הרגילות שלי לוודאות, לבהירות, להחלטיות, לתקשורת סדירה ורצופה. לא נורא. צריך טונות של סבלנות לבחור המיוחד והבעייתי הזה ואני מארגן את כל מאגרי הסבלנות שלי בשבילו. אני הרי לא יכול לשנות אותו באמת, אבל אני בהחלט יכול לשנות את ההתייחסות שלי להתנהגות שלו.

אז אני כבר הרבה פחות כועס או מתייסר. למדתי להכיל את ההנהלות הבעייתית שלו. לקבל אותה, גם אם אני לא מסכים איתה וחושב שהיא טעות קולוסאלית. בינתיים, כדי לא להיות מתוסכל, אני לא מתנזר. פוגש בחורים, מכיר גם אנשים חדשים ונהנה מהחיים.

יש לי פינה חמה בלב לדותן, פינה שמסתתרת מאחורי חומות של קרח, אשר חומת הקרח של משחקי הכס קטנה עליהן. אבל בכל חומה יש שער ולכל שער יש מפתח. זה המפתח ללב הסגור שלי, רק שהפעם שמתי עליו מנעול קומבינציה מתוחכם מאוד שהמפתח לבדו לא יספיק. האם דותן ישכיל להשתמש במפתח? האם יצליח לפצח את מנעול הקומבינציה? אינני יודע.

אני בינתיים לוקח מהקשר עם דותן את מה שיש. אם זו תגובה, סבבה. אם זו שיחה, גם סבבה. אם זו פגישה נטולת סקס, סבבה, ואם יהיה גם סקס לוהט גם סבבה. לא דורש, לא לוחץ, לא מלחיץ. אינני יודע אם הגישה הזו תניב את התוצאות המקוות, אבל אני יודע שהגישות הקודמות בהן נקטתי בכל סיבובי מערכת היחסים השברירית שלנו בעבר, לא צלחו. אז אולי הפעם יהיה אחרת, ואולי לא. מקסימום זה יצליח.

בדבר אחד אני כבר רואה הצלחה, וזה בהתייחסות שלי לדברים. למרות שדותן אכזב אותי לא מעט גם בסיבוב הנוכחי מאז חזר לחיי, אני נשאר שלו ורגוע (יחסית) ואני מגיב ברוגע. לפעמים בא לי לצעוק ולנער אותו, לפעמים אני רואה את הטעויות בהתנהלות שלו או את הפתרונות לבעיות שלו באור בהיר מאוד, אבל לא נדחף ולא מתעקש.

אני נותן לדותן לדעת שכשירצה לדבר על זה הוא יזכה בעזרה שלי. אני מיידע אותו שאני כאן בשבילו מחזק אותו ומחבק אותו וירטואלית בתקופה הקשה שעוברת עליו עם הפיטורים וכל מה שכרוך בכך. שידע שיש לו אדם נוסף בעולם. שהוא לא חייב להתמודד עם זה לבד, אם רק ירצה. השבוע סבלנותי הניבה גם איזו הצלחה פורתא. אחרי התעלמויות מכמה הודעות שלי, שלא באתי לכך בטענות, כתב לי דותן: "אתה מדהים!! לא מצליח להבין למה זכיתי בך! אבל - אתה מדהים!"

זה מה שהזכיר לי שיר שאני מאוד אוהב Lonestar - Amazed משנת 1999:

לא זוכר כבר את היום שחיכיתי למישהו ובזמן ההמתנה לא הזדיינתי עם אחרים, אבל החתיך ההורס גרם לי לחכות לו כל השבוע, מאותו יום שנפגשנו והזדיינו. להמתנה הזו היה כמעט יוצא מהכלל כשברגע של חולשה קבעתי להפגש עם גל, 25, בעל אחד הישבנים היפים שזיינתי וגם אחד מיזיזי מעת לעת כבר 6 שנים. אם היינו נפגשים, מזדיינים וגומרים, לא הייתי יודע מה זה להפגש עם החתיך ההורס כשאני טעון על סף פיצוץ, אבל כשכבר ארזתי את עצמי לצאת לדרך אליו, התברר לי שדני, 27, התימני הרזה מוכן להפגש ולנסוע לגעש. למרות שידעתי שלא יהיה סקס ממש עם דני, הוא הסופרטראמפ שגובר על כל יזיז אחר. כך יצא שבמקום לפמפס את ישבנו ההורס של גל, מצאתי את עצמי מתמזמז ומתחרמן על החוף עם דני, בלי לזיין אותו ממש ובלי לגמור.

כך התגלגלו הענינים שיכולתי - בראשי לפחות - לומר לחתיך ההורס: "הנשק טעון ונצור המפקד". זה מביא אותי לעוד נקודה שמתחילה להתגבש במערכת היחסים ביננו. עלאק "מערכת יחסים". כולה פגשתי את הבחור לסטוץ אחד ודמיוני העשיר כבר קורא לזה "מערכת יחסים". ווטאבר. בכל אופן, החתיך ההורס יצר איזו משוואה לא מאוזנת ביננו. בעוד שממני הוא דורש להתאפק ולהטעין את המצברים, הוא עצמו לא מבטיח להמנע מסקס עם אחרים, אלא המקסימום שהוצאתי ממנו זה שהוא "ישתדל". אין לי אפילו מושג אם מאז שהזדיינו הוא נפגש עם אחרים או לא. סביר להניח שכן, כי כששאלתי אותו הוא ענה לי "אולי". זו עוד טקטיקה שלו שבה הוא מנסה להחזיק אותי במתח. אגב, לא רק לגבי השאלה אם פקד את ישבנו מישהו אחר מאז שנפגשנו הוא נשאר מעומעם, אלא גם לגבי עצם השאלה מתי נפגש. גם כשדיברנו על יום מסוים זה תמיד נשאר על "אשתדל" ו"נסתמס" ולא קביעה חדה וחלקה של מתי בדיוק נפגשים.

השבוע דחיתי כמה וכמה הצעות ונמנעתי ליזום מפגשים עם בחורים שמאוד בא לי עליהם. בנוסף, התמזל מזלו של החתיך ההורס, ואולי גם מזלי בעצם, שלמרות שברגע של חולשה שלחתי הודעות לכמה יזיזים טובים ונחשקים, לא הסתייע להפגש איתם. רגע החולשה חלף ולא המשכתי לנסות. כך, הזדמנויות שאולי היו שם, חלפו בלי שיקרה איתם כלום. בנוסף, אמרתי לכמה יזיזים שבכל זאת פנו, כי אני בסוג של פסק זמן בתקופה הזו והם קיבלו זאת בהבנה.

אי אפשר לשנות הרגלים בין רגע. אמנם התנזרתי מזיונים, אבל אחרי יום אחד של היעדרות, חזרתי לאטרף. דיברתי עם אנשים, התחרמנתי מכל מיני אופציות שלא התממשו, אבל כשמישהו כבר הציע להפגש, נמנעתי. עניין של טיימינג. כשהציעו - הייתי איתן בהחלטתי לחכות לחתיך ההורס, וכשלרגע התייאשתי ממנו - לא מצאתי מה שרציתי. אבל, מסתבר שהחתיך ההורס שם עין על מה שאני עושה והתלונן: "כל היום אתה באטרף. אני אתחיל לחשוד שאתה מפזר את זרעך אצל אחרים". אמרתי לו שאני מחכה לו והוא ביקש שאבטיח שאני מתאפק ואפילו לא משפשף. הבטחתי, וכשהבטחתי ידעתי שאם אכן אפגוש אותו למחרת, אז גם אקיים.

שורה תחתונה, לא הזדיינתי עם אף אחד מאז שפגשתי את החתיך ההורס והביצים שלי נטענות עוד ועוד עם כל יום שחולף. היום הוא ההזדמנות האחרונה שאני מתכוון לחכות לו. אם אראה שאנחנו לא נפגשים היום, אולי אקח פסק זמן מפסק הזמן ואשחרר את הר הגעש שהצטבר לי בתחתונים. זה מה שמזכיר לי את  הצעיר המתמיד, 24,  שלא אמר נואש. הוא משאיר לי עקבות באטרף מדי פעם ואתמול אף כתב לי שהוא מתגעגע לזין שלי ברמות. עניתי לו שהזין שלי אומר תודה, ואז הוא נזכר שיש גם אדם שמחובר לזין והוסיף שהוא מתגעגע גם לגבר שמחובר לזין הזה ולאיך שהוא מזיין. הודיתי לו על המילים מחממות הלב והזין ורשמתי לפני את החרמנות שלו שלא פגה, וחשבתי שאולי, אם החתיך ההורס יבריז גם היום, יהיה זה הצעיר המתמיד שיזכה איזה ביקור חם לגרון ולישבן, ואולי מישהו אחר...

ולסיום, השיר שבחרתי הפעם, והמבין יבין, הוא שיר משנת 1979, Supertramp - The Logical Song: