פילבוקס

בבוקרו של אותו יום ביקרתי אצל בחור חדש בן 24 מירושלים שאני מדבר איתו בשבועות האחרונים. עברו עליו כל מיני התלבטויות אם להפגש איתי, ולא בגלל שהוא לא נמשך, אלא בגלל הסטטוס שלי. הייתי אופטימי שנפגש בסוף כי הוא אף פעם לא סגר את הדלת ואמר לי לוותר ושלא ילך, ואכן נפגשנו. הבחור היה עוד יותר לטעמי ממה שחשבתי. גופו החטוב היה רזה למדי ואהבתי את זה, כמו גם את ישבנו החלק הקטן והעגלגל והחור החם שלו.

הוא גם התגלה כבחור נחמד וצחקקן והרגשתי בנוח איתו מהרגע הראשון. הוא התנשק בכייף, מצץ בתאוווה וקיבל די טוב. אני לעומת זאת התקשיתי לגמור באותו יום, אולי מההתרגשות של מפגש חדש ולא מוכר ואולי סתם בלי סיבה. נתתי לו זמן להתרגל לזין שלי אבל אחר כך נכנסנו לקצת טוב של זיון חזק ועמוק שהגברתי בו קצב לפעמים וכשהיה לו קשה האטתי בחזרה.

אמנם אני אוהב תנוחות אחוריות והוא קדמיות, אבל הוא זרם עם התנוחות שלי ואני זרמתי עם התנוחות שלו עד שהוא נהנה מאוד וגמר. אחרי מנוחה קצרה המשכנו בהתחרמנויות עד שחזרתי לזיין אותו והוא גמר בפעם השניה. הבחור הופתע מעצמו ואמר שכמעט לא קורה לו שהוא גומר פעם שניה בסקס, אז אחרי עוד הפסקה קצרה החלטתי לאתגר אותו [טוב, היייתי גם חרמן] וחזרנו לסיבוב שלישי והא גמר גם בפעם השלישית.

היה ממש כייף איתו, אבל בגלל שלא גמרתי, נפרדנו אחרי שעה וחצי של אחלה סקס ויצאתי בדרך חזרה מירושלים. בדרך חזרה קיבלתי הודעה מהבחור מהחלומות, ההורס בעל הבייבי פייס, שכתב לי שבפעם האחרונה היה ממש מצויין ורצה להפגש שוב. הוא אמר שהוא שם את הילדים הקטנים שלו לישון ואני יכול לבוא אליו תוך חצי שעה. אז אחרי חצי שעה הגעתי לביתו, וטחנתי ליפיוף הזה את הצורה כשהילדים הקטנים שלו ישנים בחדר הסמוך. אין לי מושג בני כמה הם בכלל, אבל אם מישהו מהם מסוגל ללכת, מה היה קורה אם היה מתעורר משינה, בא לחדר בו היינו ורואה את אבא שלו על ארבע מקבל עמוק וחזק בתחת? אולי הם תינוקות עדיין. מעניין, אשאל אותו בהזדמנות. בכל מקרה היה זיון ארוך, אבל שוב לא גמרתי ושוב הוא גמר לבד.

כשיצאתי ממנו חרמן אש אחרי שני הזיונים האלה, שלחתי הודעה לבחור האחרון שגמרתי איתו בסקס. בחור גבהו חטוב בהיר ונאה מאוד. הזיון הקודם איתו רק ביום שישי, והתגעגעתי לתחושה של ישבנו החם והעסיסי, לנשיקותיו הטובות ולכימיה הנהדרת ששררה ביננו במפגש הראשון שלנוט. לשמחתי הוא היה פנוי ושעה אחר כך כבר הייתי אצלו ובתוכו. היה זיון מעולה. עפנו זה עך זה על כנפי הג'וינט והפעם גמרתי בעוצמה משחרר עליו את כל מה שהיה לי.

אחרי הזיון היתה לנו גם שיחה מאוד מענינת. הוא גם גילה לי שהוא יותר בסוף שנות השלושים לחייו מאשר בתחילת שנות השלושים כמו שהציג את עצמו. זה ממש לא היה אכפת לי כי אני נמשך לאדם ולא לגיל הכרונולוגי שלו, אם כי ברוב המקרים יש תואם בין הגיל למידת המשיכה שלי. הוא אפילו הביע התענינות בסדנה שאני פעיל מה ושאל אם יפריע לי שהוא יבוא יום אחר לראות מה זה. למרות שיכולה להיות בזה איזו פגיעה בדיסקרטיות ובפרטיות שלי, הזמנתי אותו בשמחה לבוא. יהיה מענין אם אכן הוא יגיע בקרוב לאיזה ערב פרזנטזציה של הסדנה שפתוח לקהל, ועוד יותר מעניין יהיה אם הוא יעשה את הסדנה ואני אגיע לסייע שם...

אז לכבוד שלושת הגמירות של הירושלמי החמוד החדש ולכבוד שלושת הבחורים שפגשתי ביום הזיונים האינטנסיבי הזה, בחרתי הפעם את השיר Ricky Martin - Un dos tres, משנת 1995:

מדי פעם אני מגיע בהתנדבות לסייע בסדנת "מהות" של הומניקיישן שסיפרתי עליה פה ושם בבלוג. לאחרונה, כשהגעתי להתנדב באחד התהליכים שעוברים בזוגות, אני יושב לי בצד ימין ומחכה. פתאום המנחה קורא לי ושולח אותי לקצה השני של האולם להשלים מקום. אני מתיישב שם ואז אני רואה אותו מולי. מישהו מוכר. לא שאני מכיר באופן אישי, אבל מישהו מוכר. מה הסיכוי שדווקא אני מכל המסייעים אעבוד איתו? קצת יותר מאחוז אחד, אבל זה קרה. הוא בחור חמוד ונאה. אני עושה את עצמי שלא מכיר אותו, כדי להשאר ממוקד במטרה ואנחנו מתחילים בתהליך. זה אחד התהליכים המעצימים ביותר בסדנה. היה מעניין לעשות את התהליך איתו ולראות את מבע התדהמה על פניו כשהגיע הרגע שהוא הצליח לסיים את התהליך בהצלחה.

אחרי כמה ימים הגעתי לערב מסכם של הסדנה במסגרת תפקיד אחר ובמינגלינג שלפני תחילת הערב ניגשתי לומר לו שלום ולשאול אותו איך היה לו בסדנה. הבחור שפע מחמאות וסופרלטיבים על מה שקלט בסדנה ועל השינוי שעבר תוך כדי. "אני למשל סוג של הומופוב" הוא אמר לי בכנות, למרות שלא היה לו שמץ של מושג שאני בקטע בכלל. "אני מתרחק מכל מגע גברי. אפילו אם אני צריך לחבק גבר זה מין יותר טפיחות על הגב מאשר חיבוק אמיתי. עכשיו בפעם הראשונה, אני מרגיש משוחרר. בוא קח חיבוק אמיתי" הוא סיים את דבריו וחיבק אותי באמת מכל הלב, ואני כמובן חיבקתי אותו בחזרה. לא היה בזה שום דבר מיני, אלא רק הבעת תודה למישהו שהיה שם איתו באחד הרגעים המשמעותיים ביותר בסדנה, הבעת קרבה, וחום אנושי בין אדם לאדם. מסתבר שאפשר גם אחרת. אחר כך הוא עוד המשיך לדבר בשטף על חייו, כמעט בלי שאשאל אותו כלום, כאילו רצה לשחרר משהו. צעירים היו אומרים שהוא "חופר", אבל לי יש סבלנות, נתתי לו לדבר. אחר כך אמרתי לו שאני מקווה שאראה אותו כאן בעוד פעילויות בעתיד ונתתי לו עוד חיבוק פרידה לפני שהלכתי לדבר עם אנשים אחרים. היה ערב מוצלח ומעניין.

אגב, אם מישהו או מישהי שקוראים מה שאני כותב על הסדנה מעוניין להגיע לערב מבוא שבו מציגים את הסדנה, לראות ממה אני כל כך נהנה, וממה כמעט כל מי שעבר את הסדנה המדהימה הזאת מתלהב כאילו חיברו לו איזה מנוע טורבו מאחור, אז אתם יותר ממוזמנים להגיע. ערבי מבוא כאלה נערכים פעמיים בחודש והערבים הקרובים הם ביום א' 30.11.14 שעה 19:30 או ביום ג' 16.12.14 שעה 19:30, בבית פריזמה, רח' אפעל 23 קרית אריה פתח תקווה. הערבים מסתיימים בסביבות שעה 22:00, ההשתתפות חינם, יש כיבוד ויהיה ערב מעניין. גם אני, אולי, אהיה שם.

ולסיום שיר לא חדש, משנת 2005, אפרת גוש - טוב לבד. שיר שלאחרונה מאוד התחברתי אליו, ובמיוחד לקטע הבא:

"רגע עם עצמי
להבין אולי
טוב לי בחיי
לאהוב אותי
לקבל אלי
את כל אמונותי"

הסדנה הזו היא אולי רגע כזה של פסק זמן ממירוץ העכברים שכולנו מצויים בו, זמן להתבוננות על החיים, על עצמך ועל התקשורת שלך עם הסביבה ורכישת כלים ושיטות לחיים טובים ומוצלחים יותר. האזנה וצפיה נעימה.

*הערת שוליים במיוחד לארטיסט: בהשפעת התגובה שלך לפוסט הקודם, יצא לי עוד פוסט נקי. שינוי מרענן עבורי. *הערת שוליים לשאר הקוראים: אל דאגה, עוד יבואו פוסטים חרמניים גם בעתיד.