פילבוקס

עדי הגיע אלינו בגיל שתיים עשרה. ילד אומנה, שאחרי ארבע שנים, עם גירושי מאשתי החליט משום מה להשאר איתי. לא היה לי ראש וסבלנות לטפל בנער מתבגר אז פחות או יותר עזבתי אותו לנפשו. עדי קיבל ממני תשומת לב במנות קטנות ביותר ונראה לי ששיווע ליותר אך בסוף התרגל לחיות עם מה שיש.

אחרי הגירושים לא היתה לי אהבה אחרת ולמעשה כבר שנים שלא הרגשתי משיכה עוד לנשים. זו היתה אחת הסיבות להתערערות היחסים עם אשתי, שהרגישה שאינני חושק בה עוד, שהסקס עימה הפך להיות חובה נסבלת שמתבצעת רק לעיתים רחוקות. אחרי שנים כה רבות שאפילו התשוקה שלי לבחורים הודחקה ולא באה לידי מימוש, המשכתי להיות בארון גם לאחר הגירושים ולא עשיתי עם זה כלום. לא ידעתי איך יוצאים מהארון הענקי הזה שהיה מונח לי על הגב ולא ידעתי אם בגילי היה לי בכלל מה לחפש שם בחוץ. הייתי גבר במיטב שנותיו ושמור היטב, אך בעולם הגברי הייתי כבר כמו רכב יד חמישית, עשרים שנה על הכביש לפני אוברול שלישי, ולא היה סיכוי אמיתי שמישהו יסתכל עלי, אלא אם הוא מודל עתיק כמוני. הבעיה היתה שלא נמשכתי לגברים בגילי. גברים מעל גיל עשרים וחמש - שלושים, לא כל כך עשו לי את זה. הייתי בבעיה ולא ידעתי איך להתחיל להתמודד איתה אז אפילו לא ניסיתי. כך חלפו החודשים הראשונים לאחר הגירושים, עד שהגיע החורף.  

הדירה בה גרתי עם  עדי לאחר הגירושים היתה דירה קטנה של שניים וחצי חדרים. זה מה שיכולתי לאפשר לעצמי. את המיטה שלי הכנסתי לחצי חדר ואילו לעדי נתתי, במין פרץ בלתי מוסבר של רוחב לב, את החדר הגדול. היתה רק בעיה אחת. החדר שלו היה החדר הצפוני והכי קר בדירה. בקיץ היה נעים לו שם אבל בחורף זה היה סיפור אחר לגמרי. באחת מסופות הרעמים בחורף הזה זה קרה. זה היה אולי הלילה הקר ביותר השנה. אחרי שלושה ימים של גשם זלעפות בלתי פוסק כשהרדיאטורים שהיו בכל חדר לא ממש הצליחו לפזר את הצינה שחדרה לעצמות, היה לי פתרון פשוט: ללכת לישון מוקדם ולהתכרבל לי מתחת לשמיכת הפוך הרכה והמחממת. 

היה לי חם וטוב מתחת לפוך באותו לילה, אולי יותר מדי טוב. מרוב שהיה טוב התחיל לעמוד לי הזין, שלא בא על סיפוקו כבר זמן רב. היה לזין שלי חם וטוב בתוך הפוך ושלחתי אליו את ידי המלטפת להחליק על המוט המזדקר, כמנהגי מדי פעם כשהלחץ בביצים התגבר. אינני יודע מדוע באותו לילה זה לא הספיק לי. מדוע סופת הרעמים הזו שינתה לי משהו. המחשבה שבחדר הצפוני הצונן שוכב לו עדי ומנסה לשווא להתחמם במיטה נטעה בי רעיון. רעיון אווילי למדי שרק הזין העומד והחרמנות הגואה, עזרו לו להקלט על קרקע פוריה: ללכת לעדי ולהתחמם איתו יחד. המחשבה על גופו הצעיר והכחוש, השחום הזה, חיממה לי את הלב ואת הזין עוד יותר. עדי כל כך אוהב להיות בקרבתי, אז אולי?..

לבשתי את הטרנינג ויצאתי מהמיטה. הזין המזדקר הבליט לי את החבילה בחזית המכנסיים. השפשוף של הזין בבד הטרנינג, ללא תחתונים, הגביר לי את החרמנות עם כל צעד וצעד שעשיתי לעבר החדר של עדי. עמדתי בפתח החדר. הדלת היתה פתוחה ועדי נראה מכווץ כולו מתחת לשמיכה. לא הבנתי למה השאיר את הדלת פתוחה, הרי גם ככה הרדיאטור בקושי מחמם, אז עם הדלת הפתוחה לא היה לו שום סיכוי בקרב עם צינת הלילה מקפיאת העצמות.

"עדי" לחשתי לו "אתה ער?"

"כן, רונן" הוא ענה "אני מת מקור ולא מצליח להרדם". 

"גם אני" אמרתי לו ובלי לחשוב פעמיים נכנסתי למיטתו והורדתי את הטרנינג.

"מה אתה עושה, רונן?" אמר עדי במבוכה כשחש את גופי מחבק אותו מאחור.

"עוזר לך להתחמם" עניתי "עוזר לשנינו להתחמם. גם אני לא יכולתי לישון מרוב קור"

"אבל, אבל, אבל" התחיל עדי לגמגם "למה אתה לא לובש כלום?" תמה עדי.

"זה באמת לא בסדר שאתה לבוש ואני לא" אמרתי לו ושלחתי את ידי להסיר את תחתוניו. עדי לא עזר לי להסיר את התחתונים, אבל גם לא ניסה להתנגד, נראה לי שמרוב הלם על מה שקורה פה. כשהיה ערום גם הוא, נצמדתי אליו מחדש מאחור ושלחתי את ידי ותפסתי לו את החבילה.

עדי קפץ מרוב הפתעה ואמר "לא רונן, לא" אך למרות זאת, לא הסרתי את ידי והתחלתי ללטף את הזין המתחמם והמתחרמן שלו. עדי היה נער בעל הורמונים בריאים שליטוף כזה לזין ולביצים היה חייב להדליק אצלו משהו. תוך שניות ספורות הזין שלו עמד זקוף כהלכה ומוכן לאקשן.

"בבקשה רונן, אל תעשה לי את זה" המשיך עדי להתחנן אבל כל מה שרציתי באותו רגע זה לדחוף את הזין החם שלי לישבנו הקטן "אתה רוצה שאני אפסיק עכשיו?" שאלתי אותו כשידי לא מפסיקות ללטף לו את הזין והביצים. עדי רק נרעד, מרוב הנאה או פחד, לא ידעתי ולא היה אכפת לי, ובקול רועד אמר לי: "כן. תפפפפססיק, אני לא רוצה. אני לא זונה" אך אחוריו נותרו צמודים אלי. "היית מת שאני אפסיק. תשכח מזה" אמרתי לו והתכוננתי לתקוע, כשעדי התחיל לבכות חרש. עם הכסף המועט שקיבלתי עבור האומנה שאפילו לא כיסה את ההוצאות שהיו לי עליו, הרגשתי שאני זכאי לפיצוי נוסף. הישבן הקטן של עדי עמד להיות הפיצוי הנוסף הזה ויום התשלום הגיע.

התעלמתי מבכיו ולא הפסקתי ללטף לו את הזין גם כשהצמדתי את הזין החם שלי אל בין לחיי ישבנו הקטן. אבל הייתי חייב לעזוב לרגע כשרציתי לחדור פנימה. נטלתי קרם גוף שהיה ליד המיטה ומרחתי על הזין ועל החור הקטן שלו. ואז מרחתי לו גם על הזין וחזרתי למלאכת השפשוף. הפעם בעזרת כל הקרם, היד שלי החליקה לו על הזין במהירות והרגשתי שעדי הולך וקרב לשיא "אני לא רוצצצה לגמור, רונן, תעצור בבקשששה" גמגם עדי כשהגירוי שלו מידי המלטפת גובר והולך בניגוד לרצונו. לפני שיגמור דחפתי את הזין  קדימה והפעם הזין שלי ממש החליק לתוכו. עדי השמיע אנקה קלה בזמן החדירה אך המשכתי פנימה עד שכל הזין היה בפנים. הייתי כבר באטרף מוחלט וגם עדי, בעל כורחו, התחרמן. לא האמנתי למה שעשיתי ולמה שאני עדיין עושה כשהתחלתי לזיין את בן האומנה הצעיר שלי בקצב ולאונן לו באותו זמן.

דחקתי את עצמי לתוכו ככל שיכולתי והוא נאנק מכאב. זיינתי אותו על הצד עד שנמאס לי מהתנוחה הזאת, הסתובבתי על הגב ומשכתי את עדי אלי, שישכב עם הגב אלי ועלי ולא הפסקתי לרגע לזיין אותו. זיינתי ואוננתי לו בו זמנית כשגופו הקל והרזה שוכב עלי ואני חודר לתוכו שוב ושוב, עד שלפתע הוא השפריץ לי לתוך כף היד כמויות עצומות של זרע וגם אני השפרצתי לתוך גופו החם והנעים.

אחרי שיצאתי מתוכו שמתי לב שדמעות זולגות מעיניו של עדי. שמתי לב לעוד משהו. שהחדירה לתוכו לא היתה כל כך קשה כמו שציפיתי מבתול בן שש עשרה וחצי שקיבל זין בתחת בפעם הראשונה. זה היה קצת מוזר, אך יותר מאוחר הבנתי. "אני מת על התחת שלך עדי" אמרתי לו. עדי פקח את עיניו השחורות הגדולות ובין נטפי הדמעות אמר לי: "למה? למה עשית לי את זה? למה זיינת אותי כשלא רציתי?"

"לא יכולתי להתאפק כשראיתי אותך מכווץ מקור במיטה. היית חייב לזיין את התחת הקטן שלך. יש לך גוף כל כך מפתה, רזה וארוך, שלא יכולתי כבר לעצור את עצמי. אני אוהב את הגוף הצנום שלך ואת התחת הרזה הזה שלך. אתה הולך לתת לי אותו כל פעם שאני ארצה"  אמרתי לו והתחלתי להתחרמן מחדש.

"אז אני אשם, כמו תמיד. כמו נחום. עכשיו אתה בטח תגרש אותי כמוהו..." אמר עדי באופן מפתיע.

"לגרש אותך, למה? אני מת על הגוף הזה שלך" אמרתי לו והתחלתי לחדור לתוכו מחדש. אחרי שתקעתי אותו שוב והוא בכה שוב ואני השפרצתי שוב בתוך ישבנו של הנטחן הדקיק הזה, אמר עדי "עכשיו אתה תשנא אותי, שגרמתי לך לעשות את זה. אני סתם זונה שמפתה גברים מסכנים" אמר עדי באופן מפתיע.

"שששש, עדי תפסיק לדבר שטויות" אמרתי לו וליקקתי את הדמעות מעיניו ולחייו "מה פתאום אתה חושב שאתה זונה. מאיפה באו לך רעיונות כאלה לראש?"

"זה מה שנחום אמר לי, בלילה האחרון שהייתי אצלם לפני שהעובדת הסוציאלית העבירה אותי אליכם. אחרי שהוא... אחרי שהוא...נטפל אלי" אמר עדי שלא היה מסוגל לתאר במפורש מה בדיוק קרה לו אז.

"אתה לא צריך לדבר על זה. אני מבין. היית רק ילד קטן, אבל היום אתה כמעט בחור, נער מגודל. אמנם רזה מאוד, אבל כמעט יותר גבוה ממני ואפילו יש לך כבר יותר שיער ממני בחזה וברגליים" אמרתי לו. "אתה כבר לא ילד. זיינתי אותך ואני הולך לעשות את זה עוד הרבה פעמים, אם תרצה או לא תרצה התזמורת מוזיקה במחול תצא."

"איזה תזמורת? מה אתה הולך להביא לי עכשיו את כל החברים שלך שיזיינו אותי. בבקשה רונן, אל תעשה את זה. אם אתה חייב, אז רק אתה, אבל לא אף אחד אחר. אני לא זונה. בבקשה."

"הממ.. החברים שלי..זה רעיון מענין" אמרתי ועשיתי את עצמי שוקל את הרעיון להביא את חבריי הסטרייטים לזיין את בן האומנה הצעיר שלי. הרעיון היה מגוחך והתאפקתי בכל כוחי לא לצחוק. לחרדתו הרבה של עדי אמרתי ברצינות מעושה: "אולי אני צריך גם לקחת על זה כסף. או שאולי אני צריך להחזיר אותך לרחוב ממנו באת. איך אמרת? אתה זונה שמפתה גברים, לא?"

"לא רונן. אני מצטער. אני אעשה מה שתרצה ואני מבטיח לא לפתות אותך יותר. רק אל תזרוק אותי מהבית" אמר עדי.

"תשתוק טיפשון. לא פיתית אותי ולא כלום. אני רציתי אותך עד שלא יכולתי כבר לעצור את עצמי. אולי יום אחד גם אתה תרצה, למרות שזה לא כל כך משנה לי, העיקר שהחור שלך יהיה מוכן ומזומן לקראת הזין שלי כל פעם שישעמם לו להיות לבד במכנסיים".

ראיתי שהזין הצעיר שלו כבר הזדקף מחדש. הילד מת לזיין מישהו בתחת אבל הוא לא הולך לקבל את זה ממני. מראה הזין הצעיר והזקור שלו הדליק אותי מחדש, אז הפכתי אותו על הבטן והשחלתי את הזין לישבנו הרזה שוב ושב בכל הכוח שיכולתי, לכל העומק שיכולתי לחדור לתוכו וגמרתי שוב בכיף. בשבועות הבאים המשכתי להתחמם על הישבן החלק של עדי הצנום כמעט מדי לילה. עדי כבר היה מתורגל. איך שנכנסתי למיטה, הוא התפשט, פשק את רגליו ופתח את החור הקטן שלו לקראתי, בשתי ידיו. עדי היה מת לזיין גם בעצמו והזין שלו עמד כמעט ללא הרף, גם כשזיינתי אותו וגם כשלא, אך לא נתתי לו. לפעמים שפשפתי לו קצת את הזין כשדפקתי אותו כדי שיתפרק קצת בעצמו ולפעמים הרשיתי לו לאונן, אך חסר לו אם היה מתפרק בלי רשות. היה טוב לזיין את עדי אבל התחלתי לחפש משהו לגוון את הזיונים האלה. הרגשתי שהזיונים הקבועים איתו מתחילים להיות מונוטוניים ושגרתיים מדי.

אחרי שבועיים או שלושה מהזיון הראשון, ביום שישי אחד בצהריים כשהייתי במקלחת ועדי ישן בחדרו נשמע צלצול בדלת. שטפתי מהר את שאריות הסבון, כרכתי את המגבת סביבי ויצאתי חצי רטוב לפתוח את הדלת לפני שעדי יתעורר. זה היה השליח מהמינימרקט השכונתי, שבא להביא לנו את הקניות והכניס את הארגזים למטבח, אך לא מיהר לעזוב. הוא היה נער צעיר קטן ורזה שנראה לי אולי בן ארבע עשרה או משהו כזה אז לא יחסתי לו חשיבות, עד שראיתי שהוא סוקר בעיון את גופי החצי ערום ואת הבליטה שמתחת למגבת (מה לעשות, מקלחות חמות מחרמנות אותי).

"בואנה ילד, זה לא בשבילך" אמרתי לו אבל הוא לא הסיר את מבטו ורק ענה לי באדישות "אני לא ילד. אני ארז מהכיתה של עדי ואני כבר בן שש עשרה" והמשיך להסתכל. "איפה עדי?" הוא שאל.

"ישן" עניתי לו אבל הילד/נער הזה לא ענה ורק המשיך לתקוע מבטים בבליטה שמתחת למגבת. הססתי רק לרגע אבל החלטתי לקפוץ על ההזדמנות, הוא היה קצת קטן מדי, אבל הוא היה בן שש עשרה ואני הייתי חרמן, אז הייתי מוכן להתפשר. שלחתי את ידי, פתחתי את הקשר במגבת שצנחה מיד ארצה והורדתי את ארז עם הפה ישר לזין המתעורר שלי. נו אז מה יכלתי כבר לעשות? עדי ישן והנער הזה היה בשר טרי וגיוון מרענן, אז זיינתי לו את הפה עד שגמרתי. הוא ניקה את פניו ורצה ללכת אחרי המציצה אבל לא נתתי לו.

"אני רוצה את התחת הקטן שלך" אמרתי לו והוא ניסה להתנגד. לא עזר לו כלום. הייתי חזק והוא היה צימוק קטן, אז אחרי סטירה אחת חזקה הוא הבין עם מי יש לו עסק והפסיק לשחק אותה hard to get. הפשטתי אותו, השכבתי אותו בכוח על הגב על שולחן המטבח, הרמתי את רגליו וזיינתי אותו שם במהירות עד שהוא צרח מרוב כאבים ואולי גם מהנאה כי הוא השפריץ לי על הבטן כשמילאתי לו את הישבן בזרעי החם.

מכל הרעש, עדי התעורר, נכנס למטבח ותפס אותנו מזדיינים ממש ברגע שגמרנו. עדי היה עוד קצת מטושטש מהשינה, אך היתה לו זקפה רצינית במכנסי הספורט הקצרים שלבש. "מה אתה עושה פה ארז?" הוא שאל בקול קצת מפוהק, אבל כשהזין שלי התקוע באחוריו של ארז השרוע על שולחן המטבח, לא היה הרבה מקום לתהיות. עדי שלח אלי מבט קצר של תחינה כאילו אומר לי "אני מת לזיין" וקיבל הנהון של הסכמה. הייתי סקרן לראות את שני הנערים צנומים האלה מזדיינים והמחשבה על כך כבר התחילה לזקוף נופלים.

תוך רגע, פשט עדי את מכנסיו הקצרים ואז התברר שלא היו לו שום תחתונים מלמטה. הוא ניגש אל ארז שרק סיים להיטחן על ידי ורצה כבר לברוח, אבל לא נתתי לו. עזרתי לעדי לסובב אותו כשבטנו וחזהו על השולחן ורגליו על הרצפה, ארז עוד הספיק לומר לעדי "עדי לא, בבקשה לא, אני לא יכול יותר" אבל עדי כבר תקע לתוכו את הזין בתוך כל השפיך שלי ובלי להסס לרגע והחדיר אותו עד הסוף, מזיין בתחת בפעם הראשונה בחייו.

"אאאאהה" גנח ארז מהחדירה המהירה לישבנו הלוהט שעוד לא נרגע מהזיון הקודם. "תחזיק טוב את השולחן כי אני הולך לטחון לך את הישבן, ארז. ראיתי שאתה מסתכל עלי כל הזמן בבצפר. אתה מת לזין ואני מת לזיין בתחת, אז קבל אותו" הכריז עדי.

"לא, לא נכון, רונן הכריח אותי" ניסה עוד ארז להתנגד למרות שהזין של עדי כבר היה בתוכו, אבל אז עדי התחיל לפמפם אותו, כשארז כורע על השולחן. המחזה של שני הנערים האלה מזדיינים והצפיה בזין היפה של עדי שמזיין בתחת בפעם הראשונה את הצימוק ההוא, ארז, חרמן אותי מחדש. ישבנו החלק של עדי המתכווץ בכל חדירה וחדירה עשה לי את זה. גם הגניחות של ארז "לא, לא" והאנקות של עדי "כן, כן, אני מזיין את התחת הקטן שלך, תסתום כבר יא מזדיין" הזקיפו לי את הזין שרצה להצטרף לחגיגה. מרחתי עליו הרבה ג'ל והצמדתי אותו לאחוריו המתכווצים ומשתחררים של עדי. ניצלתי את אחת ההשתחררויות ותקעתי אותו פנימה לתוך ישבנו. עדי סובב את ראשו לאחרו וחייך כשהרגיש שאני חודר לתוכו, שלח יד אחת לאחור ללטף לי את הירך הימנית והמשיך לזיין. "זה טוב, רונן" הוא אמר ושלושתנו המשכנו את הזיון המשולש הזה עד שגמרנו שוב.     

ארז הצימוק, ניגב את פניו הדומעות ואת השפיך המטפטף מאחוריו והתלבש. אחרי שהלך עדי אמר לי: "זה מאוד כיף לזיין בתחת, במיוחד כשהוא התנגד החרמן הקטן הזה".

"נכון" אמרתי לו "בגלל זה אני מת על התחת הקטן והשחום שלך"

ואז עדי אמר במבט נחוש: "אני יודע מה. אני לא אתן לאף אחד לזיין אותי בתחת חוץ ממך. אבל, רונן, אכפת לך אם אני אזיין בנים אחרים? אתה הרי לא מסכים שאני אזיין אותך..."

"אני מוכן, אבל בתנאי אחד."

"איזה תנאי?" הוא שאל

"בתנאי שתביא אותם לפה וגם אני אוכל להשתתף" אמרתי לו ועדי קרא בשמחה "יש!!!"

כך היה ועדי התחיל לדאוג לשנינו לנערים טריים לזיון בכל יום שישי, בשיטת חבר מביא חבר. כל אחד מהם כמעט לא הסכים שנזיין אותו בהתחלה, אבל אחרי שהכרחנו אותו הוא היה הסרסור לנער הבא אחריו. אחרי חודש של זיון עם ארבעה נערים שונים שהכרחנו להזדיין ובסוף הכרחנו אותם גם ליהנות ולגמור, עדי החליט לעשות לי הפתעה. ליום שישי הבא הוא עשה מעין פגישת מחזור והביא את כל הארבעה יחד. בשלב הזה אף אחד כבר לא התנגד וכולם היו מתורגלים ופתוחים כהלכה. אותו יום שישי היה אורגיה מתמשכת אחת גדולה וכמויות השפיך שנפלטו יכלו להשקות לנו את כל העציצים. חמישה נערים בני שש עשרה עד תשע עשרה הזדיינו איתי וזה עם זה בכל תנוחה שיכולנו לחשוב עליה, אך את הישבן שלי שמרתי סגור וחתום ולאחר שהם הלכו זיינתי את עדי עוד זיון אחד לקינוח, שידע מי פה הבוס.

עדי הכניס בי רוח צעירה ומרץ שכבר מזמן אבדו לי. אהבתי לתפוס אותו בהפתעה בכל מיני מקומות בבית, להוריד לו את המכנסיים ולתקוע את הזין הגדול שלי לישבנו הכחוש. בהפתעה, בכוח ובלי להתחשב במה שהוא רוצה או לא רוצה. לא היתה לעדי הרבה ברירה והוא חייב היה להשביע את התאבון המיני שלי אליו שרק הלך והתגבר.

בגיל שמונה עשרה הפסיקו להגיע התשלומים החודשיים מהמדינה עבור האומנה. מבחינת המדינה יכולתי לזרוק את עדי לרחוב, כי כבוגר הוא אינו זקוק עוד למשפחה אומנת ואמור היה לעמוד כבר ברשות עצמו. אולי גם יצאו מנקודת הנחה שממילא הוא מתגייס אז הצבא כבר ידאג לו, אך עדי קיבל פטור משירות צבאי עקב אי התאמה. פניתי לשולה, עובדת הסוציאלית שהיתה אחראית עליו ואמרתי לה שלא אוכל להחזיק בעדי עוד הרבה זמן ללא תמיכה כספית מהמדינה והיא אמרה שתבדוק מה היא יכולה לעשות.

אחרי שבועיים חזרה אלי שולה עם הצעה מענינת: "יש ילד בן שש עשרה שנפלט מכל המסגרות, אבא אלכוהוליסט ואמא לא מתפקדת. משפחה של עולים חדשים מביילורוסיה, אבל יורי הוא ילד טוב. הוחלט לסדר לו משפחה אומנת אבל אף משפחה לא רוצה לקבל ילד גדול כל כך עם בעיות כאלה. בדרך כלל אנחנו לא נותנים ילדים לאומנה אצל אדם בודד אלא רק אצל משפחות, אבל בגלל שיש לנו איתך נסיון טוב, אנחנו יכולים לכופף קצת את הכללים."

"ומה זה יעזור לי אם יהיה לי עוד פה להאכיל ואני אקבל תמיכה רק עבור ילד אחד?" שאלתי.

"אז פה יש לי מה לעשות. אני אמליץ שבנוסף לתשלום שאתה תקבל בתור משפחה אומנת, גם עדי יקבל תשלום כאח בוגר שיחנוך את יורי".

הססתי קצת אבל אז שולה הראתה לי תמונות של יורי וכל ההיסוסים נגמרו. שולה חשבה על כיפוף הכללים אבל הראש שלי כבר פינטז על לכופף את יורי הצעיר שכבר דימיינתי לי את ישבנו החלק והמגרה משתפד לי על הזין.

אחרי יומיים יורי היה אצלנו. אני הייתי לו אב אומן ועדי אח חונך. בעזרת סרט עבה של מסקנטייפ שהדבקתי לו על הפה לחסימת הצרחות, כבר אימָנו וחנכנו את התחת הבהיר של הנער הבלונדיני המהמם הזה כל אותו הלילה וגם בלילות שאחריו. בסוף הוא התרגל והעסק הזה של משפחה אומנת התחיל למצוא חן בעיני יותר ויותר. התקשרתי לשולה ואמרתי לה שיש לי מקום לעוד ילד. שולה אמרה שתבדוק ושלושתנו חיכינו לבואו בכיליון עיניים.

אופיר בן השבע עשרה וחצי היה ערס קטן או בעצם ערס גדול. נער מגודל ושרירי שהסתובב בבית כבר ביום בו הגיע אלינו עם גופיות לבנות וגורמטים, מתפיח את שרירי זרועותיו היפים בהליכה חתולית כשל כפיר אריות בסוגר. הסיפור איתו היה קצת יותר מסובך. שולה הסבירה שהוא נתפס בפריצה לחנות והשופט הסכים לשלוח אותו למעצר בית לארבעה חודשים עד המשפט, אבל אין שום בית בו הוא יוכל להשאר במעצר בית. לפחות אין לו כל בית שיש בו מבוגר אחראי שיוכל להשגיח עליו ושהשופט יוכל לסמוך על זה.

"מה אני צריך עבריינים על הראש שלי" שאלתי את שולה, אך שולה שליבה הרחב ריחם על כל החלכאים והנדכאים, אמרה בחיוך עצוב: "זו עבירה ראשונה שלו, רונן. מישהו צריך לתת לו הזדמנות פעם אחת בחיים שלו לפני שהוא ישָאֵב סופית לעולם הפשע."

"ומה יוצא לי מזה? להיות בייבי-סיטר לעבריין לפני משפט בשביל השקלים העלובים שהמדינה נותנת למשפחה אומנת?" הקשיתי עליה אבל לשוני כבר ליקקה את השפתיים למראה שריריו המפותחים של אופיר שחיכה בפתח ביתי באזיקים עם שני שוטרים לצידו וחיכה להחלטתי. הנער הזה היה שינוי מרענן לכל הנערים הרזים שאהבתי לזיין. לאלף  אריה צעיר כזה, להכניע את הפרא הזה ולזיין אותו עשויה להיות חוויה מיוחדת, חשבתי.

"תראה רונן. במקרה הזה בגלל שזו לא רק אומנה אלא משימה מיוחדת תהיה לך תוספת של 50% על התעריף הרגיל בגלל תוספת מאמץ. זה עדיין יוצא זול יותר למדינה מאשר להחזיק אותו במעצר." אמרה שולה ואני הסכמתי. בנוסף למיטת נוער שהיתה שם, הכנסתי לחדר של הילדים מיטת קומותיים וכך היה מקום לשלושת הנערים, עדי, יורי ואופיר.

לאופיר היה זין גדול שכבר בלילה הראשון אצלנו הוא נופף בו מולי כשיצא ערום מהמקלחת והריר כמעט ירד לי מהשפתיים. זה היה זין של 22 ס"מ לפחות שאופיר טרח להעמיד אותו היטב במקלחת לפני שיצא, כאילו להראות לי מי הגבר פה. כשראיתי את הזין שלו רק עלתה תשוקתי להכניע את הגברבר הזה. את הזכר אלפא הגאה הזה שבטח זיין הרבה בחיים שלו אבל אף פעם לא קיבל זין מגבר. 

למחרת התעכבתי קצת בעבודה והגעתי מאוחר. ניסיתי לתפוס את יורי ועדי ולדבר איתם בצד מבלי שאופיר יקשיב, אבל לא הצלחתי למצוא את הרגע המתאים לכך. חששתי להתנפל על הבריון הזה לבדי, כי הוא עוד עלול היה לגבור עלי והייתי חייב את עזרתם של עדי ואופיר. נאלצתי לדחות בלילה נוסף את תשוקתי האדירה לארגן לאופיר פתיחה משולשת כבר בלילה הזה. הייתי מת כבר לזיין את התחת השרירי והשחמחם שלו, אך לא היתה לי ברירה והלכתי לישון אותו לילה עם הזין ביד ולאונן בהזיות עליו בלבד.

הלילה ההוא שם קץ לזיונים עם בני האומנה שלי. אופיר היה מתוחכם יותר ממה שחשבתי. כשהייתי בעבודה הוא קלט מהר מאוד מה הולך אצלנו בבית, אבל זה לא הבהיל אותו והוא ניסה אפילו לברוח. הוא ניצל את הזמן לתכנון ולהתארגנות. בשעה שלוש בלילה כשהייתי שקוע בשינה עמוקה מאוד, התנפלו עלי שלושת הנערים בהנהגתו של אופיר. עוד לפני שהצלחתי להתעורר לגמרי הם כבר הפשיטו אותי. עדי ויורי אחזו בי בכל הכוח, אופיר כופף לי את הרגליים לאחור, ירק על פי הטבעת הסגור והחתום שלי והתחיל לתקוע את הזין הגדול שלו פנימה. לא הצלחתי לעצור אותם. שלושת יחד מנעו ממני כל אפשרות לזוז. אופיר תקע שוב ושוב את הזין הענק שלו לתוכי עד שהרגשתי שאני בוער מבפנים. גופו השרירי והנערי שעלה וירד עלי הצליח להדליק אותי, למרות שנחדרתי בניגוד לרצוני בפעם הראשונה בחיי. הזין שלי כבר התחיל להזדקף מעצמו. אופיר הבחין בכך ואמר: "אז איך ההרגשה להיות הזונה שתוקעים אותה? אתה אוהב זין, אה? יא חתיכת זונה מזדיינת. אנחנו כבר נראה לך עכשיו מה זה לנצל נערים מסכנים חסרי בית! אנחנו כבר נלמד אותך לקח לכל החיים!" אמר אופיר והמשיך לטחון את ישבני הכואב עד שהתיז בתוכי את כל מה שהיה לו וזה היה הרבה.

"בוא, יורי" קרא לו אופיר. הנערים התחלפו ויורי התחיל לזיין אותי. אחרי שהוא סיים להזריע את ישבני, עלה עלי עדי. עדי, הנער שבאיזה שהוא מקום אפילו קצת אהבתי. הוא היה הנער הראשון שלי והיה לו שמור מקום מיוחד בליבי, אבל כשנעמד מול ישבני הקרוע, הפך עדי לחית טרף אמיתית. הזיון שקיבלתי ממנו היה הכואב ביותר והאכזרי ביותר מכולם, למרות שהזין שלו היה בינוני בגודלו. עדי היה הילד שסבל הכי הרבה את הזין שלי ואת התיאבון המיני הרב שלי. הוא היה מכשיר לסיפוקי בכל רגע שרציתי והוא ידע את זה. זה לא שלא אהבתי לזיין את יורי, אבל התאווה הראשונה שלי, החור הראשון שאותו רציתי לתקוע כל פעם שבערה בי תשוקתי היה החור של עדי שהיה אצלי מגיל שתיים עשרה ואשר זיינתי לראשונה ארבע וחצי שנים אחר כך. בגלל זה זעמו היה הגדול מכולם ואת הזעם הזה הרגשתי עכשיו בכל פתח אפשרי.

אחרי שסיימו לבצע בי את זממם והותירו אותי חבול, כואב ומלא שפיך, נכנסו שלושת הנערים למקלחת. רק שם מתחת למים החמים הם נרגעו. לאחר אותו לילה צמחה ביננו חומה של שתיקה ואילו בינם לבין עצמה צמחה ידידות מופלאה. כמעט לא דיברנו עוד זה עם זה וזיונים בוודאי שלא היו, לפחות לא איתי. מדי כמה לילות שמעתי קצת צחקוקים מחדרם ופעם כשהתקרבתי לדלת הבנתי שהם עסוקים בזיון מהנה זה עם זה. אחרי ארבעה חודשים, אופיר הועמד לדין ונשפט לשנתיים מאסר. יום אחרי שעזב, עזבו גם עדי ויורי, אינני יודע לאן, אך לפעמים אחרי איזה זיון אקראי עם איזה בחור כזה או אחר אני נזכר בנערים האלה ומתגעגע. לפעמים אני חושב להתקשר לשולה להתחיל מחדש עם כל נערי האומנה האלה אבל אני לא מעז. לך תדע מה הם סיפרו לה או מה הם עלולים לספר אם ידעו שיש לי נערי אומנה חדשים. כל עוד המשטרה לא דופקת לי בדלת עדיף לשתוק. אסור להעיר את הדוב.

משה זוכמיר רצה בן. אחרי תאומות שנולדו לו עקב פאנצ'ר קטן בגיל 22, שאילץ אותו כגבר שמרני להתחתן עם בחורה שלא ממש אהב, הוא ידע שלא יעשה עוד נסיון, אלא אם זה יהיה בטוח בן. כבן יחיד להוריו היקים שהביאו אותו לעולם בגיל מבוגר הוא לא ידע הרבה חום בחייו. בילדותו הוא שיווע לאח אבל הוריו הסתפקו בבנם היחיד וכשלא הפסיק להציק להם בקשר לאח הם קנו לו כלב. הוריו של משה זוכמיר היו אמידים וכסף אף פעם לא היה חסר לו וכשנפטרו לפני שנים ספורות השאירו לו ירושה נאה.

משה זוכמיר היה בחור נאה ומבוקש וכשחוה לכדה אותו באמצעות ההריון הלא מתוכנן הוא הרגיש כמי שירד עליו מסך הברזל. כמי שנכנס לכלא שלא רצה בו, אבל למשה זוכמיר היה כבוד והכבוד הזה הוליך אותו כלאחר כבוד אל החתונה הבלתי רצויה ההיא.

משה זוכמיר רצה בן שיוכל לשחק איתו כדורגל, להתפרע בשעשועי האבקות גבריים, ללכת איתו כשיגדל למכון כושר ולעזור לו לפתח את הגוף החטוב שהיה לו בעצמו, ללמד אותו לשתות ולהתפרע כמו שהוא מעולם לא התפרע כשהיה נער. בגיל 23, למרות שהיה די צעיר בעצמו, הרגיש משה זוכמיר זקן. אולי זה היה בגלל הטיפול המתיש בהוריו החולניים שהזקנה קפצה עליהם בטרם עת, באופן שגזל ממנו את עשר השנים האחרונות והותיר בו תחושה שפספס את כל נעוריו. אולי בגלל האבהות שנכפתה עליו בקושי חצי שנה אחרי שהשתחרר מהטיפול המעיק בהוריו החולניים שנפטרו, מה שסגר סופית את הגולל על תקוותיו לתקופה חופשית מכל עול, ואולי מסיבה אחרת. בכל מקרה, את התקווה ליהנות כבחור צעיר מהחופש שנשלל ממנו כשהיה נער צעיר הוא איבד עתה סופית. עם אשה ושתי ילדות קטנות על הגב, היה לו קשה כבר לממש את כל מה שרצה בעצמו. משה זוכמיר רק קיווה שיצליח להגשים את שאיפותיו האבודות באמצעות הבן שעוד לא היה לו. משה זוכמיר רצה, בעצם, גרסה צעירה של עצמו. איזה מושיק זוכמיר קטן שיגשים את כל החלומות שחמקו ממנו לבלי שוב.

משה זוכמיר לא היה מוכן לסבול שום פספוס. בהריון הבא זה חייב להיות בן. הוא התיעץ עם רופאים ועם כל מיני יודעי דבר, הוא אסף מידע מהאינטרנט ואחרי שידע מה עליו לעשות הלך לדבר עם חוה. חוה לא הבינה מאיפה הדרישה הזו נחתה עליה. עם תאומות קטנטנות בנות כשנה שחלבו ממנה את כל הכוחות והמרץ היא לא רצתה לשמוע עכשיו על שום הריון נוסף. חווה רצתה לחכות לפחות עד שהילדות יסיימו את לימודיהם בביה"ס היסודי, משה זוכמיר לא התכוון לוותר. הוא רצה בן ולא היה מוכן לחכות רגע אחד נוסף. "אני לא מוכן לחכות עוד יותר מ- 10 שנים" אמר משה זוכמיר שראה את חלומו הולך ומתפוגג לנגד עיניו. "אם לא נביא אותו עכשיו, אני כבר אהיה זקן מדי לחוות איתו את ילדותו והתבגרותו. מה אני כבר אוכל לעשות איתו כשאהיה בן 50 ?" הטיח בה משה. הויכוחים לא כל כך עזרו מול חוה המותשת, אבל הפינוקים שהתחיל להרעיף עליה עזרו מאוד.

זה התחיל מכך ששכר או-פר צעירה להקל על אשתו עם התאומות ואולי גם להקל על הביצים המלאות והלוחצות שלו. האו-פר היתה בחורה מעיירת פיתוח בדרום שרצתה לחסוך קצת כסף ללימודים או לטיול, הוא לא היה כל כך בטוח וגם לא היה אכפת לו. משה זוכמיר המשיך לפנק את אשתו בשביל לרכך את ליבה שתסכים להביא לו בן. הוא הרעיף עליה  תכשיטים ומתנות יקרות ערך, שלח אותה לטיפולי ספא מפנקים פעמיים בשבוע ומילא כל גחמה שהיתה לה, אבל משה זוכמיר חיכה להזדמנות נאותה וההזדמנות הזו היתה בטיול ארוך לאירופה שערך עם חוה, כשהאו-פר נשארה בארץ לשמור על התאומות. חוה התקשתה להפרד מהתאומות לשלושה שבועות אבל זה היה חיוני לתוכניותיו של משה כי לטיול היתה מטרה נוספת, שחווה לא ידעה עליה.

במהלך הטיול הגיעו משה וחוה לעיר מסוימת בסלובניה וחוה מצאה עצמה לפתע פוסעת למקום שרק אחרי כמה זמן התברר לה שהוא מרפאה גניקולוגית מיוחדת. הרופא הראשי במרפאה הזאת, ד"ר מילודן סלובושביץ' התמחה בקביעת מין הילוד וביצירת הריונות למין הרצוי על ההורים. על כל הריון מוצלח הוא גבה 10,000 יורו, אך למשה זה לא היה אכפת כלל וכלל. שבוע לפני כן נכנס משה למרפאה, באחת ההזדמנויות שחוה היתה עסוקה בשופינג ונתן דגימות זרע. בשבוע שחלף מאז ביקורו במרפאה נערכה אנליזה לזרע והופרדה ממנו מנה של זרע בעל כרומוזום Y, ואת המנה הזו עמדה עכשיו חווה לקבל לצורך ההריון המיוחל. משה סיפר כל זאת לחוה רק בחדר ההמתנה להפריה המלאכותית שהיא עמדה לעבור. הכל היה מחושב, כולל יום הביוץ של חוה. משה לא התכוון להותיר מאומה ליד המקרה. אחרי כל פעולות הריכוך שהפעיל משה על חוה בחודשים האחרונים, היא קיבלה עליה את הדין בהכנעה, לא לפני שהשביעה את משה שהטיפול בבן הזה יהיה כולו עליו. "אני לא מתכוונת לקום בשבילו בלילות" היא אמרה "אתה תקום, אתה תאכיל אותו, אתה תחליף לו, אתה תרחץ אותו ואתה תעזור לו בשיעורים כשיגדל. אני רוצה שהאו-פר תתמקד בעזרה עם התאומות, אז עיקר הנטל לטיפול בבן הזה תהיה עליך. זה התנאי שלי" ומשה קיבל עליו את התנאי הזה באהבה.

כשבנו של משה הוכנס בבריתו של אברהם אבינו הוא קרא לו מעיין, כי הרגיש שהוא הולך להיות מעיין הנעורים שלו שימלא עבורו את כל חסכי ילדותו. מעיין מילא את כל עולמו של משה מיום היוולדו. הוא עטף אותו בצמר גפן וגונן עליו מכל עוולות העולם, אולי גונן יותר מדי. מעיין היה ילד תמים שלא כל כך הסתדר בחברה. מעיין לא ידע להגיד לא. ילדים הם עם אכזר ומיד גילו את תמימותו הקיצונית וטוב ליבו הרב וניצלו זאת לרעה כדי לבקש ממנו דברים. כשמעיין חזר יום אחד מכיתה א' בלי מערכת העפרונות והטושים הצבעוניים שמשה צייד אותו ביד אוהבת, כי נתן אותם לילד אחר שדרש זאת ממנו, משה ידע שהוא בבעיה. אבל אחרי שחצי שנה מאוחר יותר, ילדים בכיתה ו' שכנעו אותו להוריד את המכנסיים בהפסקה כדי להוכיח להם שהוא בן ולא סתם ילדה רכרוכית, משה נחרד. מי יודע מה יהיה הדבר הבא, הוא חשב לעצמו. משה ידע שחלק מהבעיה נובע מחוסר המוכנות של מעיין לרוע ושהוא אשם בכך כי ניסה למנוע זאת ממנו. משה ידע כי בנו יצטרך מתי שהוא להכיר את עוולות העולם וללמוד להתגונן בפניהם, אך הוא דחה את הקץ ונותר איתן בהחלטתו הנחושה לגונן על בנו מכל העולם כולו. פסיכולוג היה קורא לתופעה הזו סינדרום היפהפיה הנרדמת, אשר מרוב חשש שתתגשם נבואת המכשפה הרחיקו הוריה את כל הסכנות ממנה עד שלא ידעה להזהר מדקירת הכישור ונרדמה למאה שנה.

את משה לא ענינו שום סינדרומים וספק גם אם הוא ידע עליהם. משה החליט לטפל בבעיה בדרך היחידה שהכיר ולגונן על בנו יקירו עוד יותר. משה ידע שהוא צריך לטפל בבעיה הזאת באופן מיידי, אז הוא הוציא את בנו מבית הספר, חפן אותו בחום בין זרועותיו ונשבע לו שלא יתן לאיש לעשות לו כל רע. מעיין לא הבין על איזה רע אביו מדבר אבל חש בחרדתו של אביו, מה שגרם לו להיות לא שקט ולא רגוע בפעם הראשונה בחייו. "לבית הספר הזה אתה כבר לא חוזר" אמר משה לבנו שמיד התחיל לבכות כי לא רצה להפרד מכל חבריו ולא הבין במה לא היה בסדר שצריך להענש בהרחקה מבית הספר. "אני אהיה ילד טוב, אני מבטיח" אמר מעיין לאביו, אבל משה הקשיח את ליבו ולא נענה לכל תחנוניו לחזור לבית הספר.

"הבן שלי לא ילמד עם כל המופרעים ההם" אמר משה למורה ולמנהלת שבאו לדבר על ליבו והבטיחו לנקוט בכל האמצעים האפשריים נגד הילדים שהתנכלו לבנו. לא עזר שום דבר, משה לא היה מוכן לשלוח את בנו לבית הספר, לשום בית ספר. הוא החליט שבנו צריך ללמוד בבית, אבל משרד החינוך לא אישר לימודי בית, בניגוד למקובל במדינות רבות בעולם, ומשה התחיל להתענין בהגירה למדינה אחרת. אחרי כמה חודשים של שהיה בבית ואחרי שפקחים של משרד החינוך ביקרו בביתו ואיימו בתביעה משפטית על הפרת חוק חינוך חובה, ואחרי שמשה העביר 250,000 $ לחשבון בנק בקנדה וכתב תוכנית השקעה עסקית, הוא קיבל אשרת עבודה לו ולמשפחתו בקנדה. האשרה היתה צעד ראשון להגירה מלאה ומשה ומשפחתו עברו לקנדה לפני שידו הארוכה של משרד החינוך תשיג אותו. אחרי שנתיים בקנדה ואחרי שראה הצלחה בעסקיו, הגרין-קארד לארה"ב הושג גם הוא. מעיין למד בבית ומשה היה רגוע. גם הקשר עם בנו היה טוב מתמיד ומשה חש שכל מאווייו התגשמו.

כשמעיין הגיע לגיל 12, נדלק תמרור האזהרה הראשון. רק אז שם משה לב כמה שמעיין הוא ילד יפה. ילד יפה מדי. ילד שיותר מדי אנשים מסתכלים עליו בעיניים רעבתניות. זה יכול היה להיות שליח מהפיצה, טכנאי של חברת הכבלים או סתם נער בן השכנים שרצה לבוא ולשחק עימו. מעיין עדיין לא ידע להגיד לא והחרדות שבו לשכון בלבו של משה. הוא אסר על מעיין להכניס אנשים הביתה בזמן שהוא לא היה. הוא לא סמך על חוה התמימה שתשגיח עליו והוא הידק את השמירה על מעיין ככל שיכל.

בתחילת גיל ההתבגרות היה מעיין צמא לחֶבְרה שלא היתה לו. ככל שהתבגר זה העיק עליו יותר, אבל אביו לא אבה לשמוע על רצונו ללכת ללמוד בבית הספר כאחד הילדים או על לצאת לשכונה לשחק כדורסל עם הנערים האחרים או משהו כזה. מעיין הרגיש חנוק. כשהגיע לגיל 16, כבר הרגיש אסיר בביתו, אך לא היה בו את הכוח והעוז להתנגד לאביו השתלטן. מעיין אהב את אביו אהבה עזה ואהב לבלות בחברתו, אבל הרגיש שהוא זקוק לדבר מה נוסף שאביו לא יכול היה לתת לו. גם ההורמונים של גיל ההתבגרות היו אשמים בכך. אביו הסביר לו את כל הצד הטכני ואפילו הראה לו איך מאוננים והרגיע אותו שמותר לו לאונן כדי להתפרק מדי פעם, אבל לא היה לו די בכך.

מעיין היה תמים אבל גם לתמימות שלו היה גבול והגבול הזה נפרץ כאשר בטעות, באחד משיטוטיו באינטרנט נכנס לאתר פורנו. זו היתה מלכודת ידועה של אתרי פורנו אשר שותלים מילת מפתח בפרטי האתר שלהם כדי שילדים שמחפשים משהו אחר, איזו דמות מסרטים האהובים עליהם או איזה שיר מפורסם, יגיע אליהם במקום למקום שאליו רצו להגיע. אל מלכודת הדבש הזאת נפל גם מעיין. כשגילה אותה, עולם שלם נפתח בפניו, עולם שלא ידע על קיומו בכלל. העולם החדש הזה רק גרם לו לעליה בחרמנות הנעורים שהיתה שם ממילא.

מעיין הרגיש שכבר אינו יכול להסתפק באוננות בלבד. מעיין החרמן רצה יותר ואתרי הפורנו באינטרנט הראו לו כר רחב של אפשרויות לקבלת ה"יותר" הזה, אבל אז גילה מעיין משהו חדש על עצמו, משהו שהיה לו קשה לקבל ולעכל. מעיין הבין שאינו נמשך לנשים, אלא לגברים בלבד. לגברים נאים חטובים וגבריים. לגברים הדומים לאביו. יום אחד, תוך צפיה בתמונות של גברים כאלה באינטרנט נדדה מחשבתו של מעיין לדמותו של אביו. עיניו נעצמו והוא כבר לא ראה אף תמונה במחשב, רק דמותו של אביו הגברי והנאה צצה בדמיונו אל מול עיניו וידו נשלחה אל הזין לאונן בפעם הראשונה בהזיה על אביו. הפורקן שחווה באותה פעם היה החזק ביותר שידע מעודו. סילון הזרע שהתפרץ ממנו היה כל כך חזק שחלק ממנו התיז על המסך והמקלדת. מעיין היה במבוכה נוכח תשוקותיו לאביו ולא ידע מה לעשות, אבל עד שהגיע סוף השבוע הוא כבר ידע. 

משה שהגיע הביתה מהעבודה ביום שישי בצהרים שמח וטוב לב, לא ידע שום דבר בקשר לסערת הנפש שעוברת על מעיין, בנו האהוב. חוה נסעה יום קודם לסוף שבוע עם חברות לאטלנטיק סיטי והתאומות כבר למדו בקולג' וגרו במעונות. משה שמח לבלות סוף שבוע לבד עם בנו, בן דמותו הגברי והצעיר, אשר מלבד היותו מופנם ותמים במקצת היה גרסה מעודנת של עצמו. גרסה הרבה יותר יפה, נאלץ משה להודות בפני עצמו ונאנח. הילד פשוט יפה מדי ועם שיערו הארוך הוא ממש משמש אבן שואבת לבני ובנות השכונה אשר משה התאמץ להרחיקו ככל יכולתו מהם, שמא יבולע לו. משה ידע שהוא טועה בגישתו. שבנו חייב להסתגל לחברת בני גילו ושיש גבול לכמה שהוא יוכל להגן עליו. הרי הוא לא יוכל לנסוע להתגורר עימו במעונות בקולג', כשתגיע השעה לכך.

האיום הזה על האידיליה המגוננת אך השברירית שהוא בנה סביב בנו האהוב, עמדה להתנפץ. משה ידע שהגיע הזמן להסיר חלק מהחומות. מעיין היה כבר בן 16, לא ילד. הוא אפילו התחיל לבנות את השרירים כמו אצל אבא שלו, חשב משה שראה את בנו הולך בעקבותיו ומתאמן ללא הרף בחדר הכושר המשוכלל שבנה עבורם במרתף הבית. אם מישהו ינסה להרים עליו יד הוא יוכל כבר להתמודד איתו. הגיע הזמן להרפות קצת, חשב משה וליבו נחמץ בקרבו. זו היתה חופשת הקיץ בבתי הספר וכבר גמלה בליבו של משה החלטה שלקראת השנה הקרובה הוא ירשום את מעיין לבית הספר. חסל סדר לימודי הבית, מעיין צריך להתחיל  להסתגל ללימודים במוסד חינוכי מסודר בשנה האחרונה שלו לקראת הקולג'. היה עוד כחודש עד תחילת הלימודים ומשה החליט לנצור את ההחלטה בליבו ולבלות כל רגע אפשרי בחודש הזה בחברת בנו האהוב, בתחושה שהתקופה הזו של יחסיהם הקרובים לא תחזור עוד.

למשה היה עוד סוד חבוי שנצר בליבו שנים רבות. כלפי חוץ הוא היה בעל, אב ואיש משפחה למופת, אך משה ידע את האמת. הוא נמשך לגברים הרבה יותר מאשר לנשים. כשנשבע לאשתו שאף פעם לא תהיה לו אשה אחרת, הוא לא שיקר, אבל לגבי גברים הוא לא הבטיח שום דבר. משה נלחם בנטיתו במשך שנים. רק בגיל 33, כמה חודשים אחרי שעברו לארה"ב היה לו את הסקס הראשון עם גבר ולמרבה האירוניה זה היה שליח הפיצה, בדיוק הטיפוס שממנו ניסה להרחיק את בנו כל השנים. זה קרה במשרד בשעת לילה מאוחרת כשמשה נשאר לעבוד אחרי שכולם כבר הלכו והוא הרגיש רעב. בלי לחשוב הרבה הזמין משלוח פיצה וכשהשליח הצעיר הגיע משה הרגיש רעד בחלציו. השליח היה בחור בן 20- 21, חתיך אמיתי ובעל שיער ארוך. משה חייך אליו חיוך רחב והשליח חייך אליו בחזרה. כשנתן לו את הטיפ הוא השהה את ידו עם המטבע בידו של השליח וליטף ליטוף קל, כאילו אקראי כזה. השליח קלט אותו מיד, החזיר לו ליטוף קל ולא בזבז אפילו רגע נוסף. משה היה גבר מושך והשליח אסף בחיוך את שיערו, ירד על ברכיו, פתח למשה את רוכסן מכנסיו, שלף את הזין החצי עומד שלו החוצה והתחיל למצוץ בלי לומר מילה, רק חייך חיוך רחב של הבנה. אחרי שמשה גמר בפיו, השליח קם, התנקה ונתן למשה פתק עם מספר טלפון. "קוראים לי ג'ואי" הוא אמר "אם תרצה להמשיך את הסיפור הזה הלאה תתקשר אלי" ואז הלך, מותיר את משה למחשבותיו.

אחרי כמה ימים של התלבטות, התקשר משה אל ג'ואי, אשר למשך מספר חודשים היה לזיון הקבוע שלו. ג'ואי היה ורסטילי ואחרי כמה פעמים שמשה זיין אותו הוא הציע למשה להחליף תפקידים. לקח למשה קצת זמן להסתגל לרעיון שגבר אחר חודר אליו אבל אחרי שטעם את הפעם הראשונה הוא ממש התלהב מסוג ההנאה הזה שהיה שונה מכל זיון אקטיבי שידע עד אז. זה לא שהוא הפך לפסיבי פתאום, לא ולא. משה נותר אקטיבי בדרך כלל ואהב מאוד לזיין את ישבנו החלק של ג'ואי, אבל מדי פעם הוא הרשה גם לג'ואי להפוך  אותו על הבטן ולזיין והוא אפילו נהנה מזה. אחרי ג'ואי באו גם בחורים אחרים. חלקם משה הכיר באקראי וחלקם באתרי גיי-דייט באינטרנט, אבל משה שמר על דיסקרטיות ואיש מבני ביתו לא ידע על חייו הסודיים.

כשמשה הגיע הביתה באותו סוף שבוע, כשחוה היתה באטלנטיק סיטי, קיבל אותו מעיין כרגיל בחיבוק חם ואוהב ואז ביקש ממנו את הלפ-טופ שלו כי המחשב בחדרו התקלקל וניתן יהיה לתקנו רק אחרי סוף השבוע הזה. משה נתן לבנו בהסח דעת את הלפ-טופ ורק אמר לו שיצטרך אותו אחר הצהריים לכמה שעות כדי לבדוק משהו במסחר בבורסה של סאו-פאולו בברזיל. מעיין נטל את הלפ-טופ לחדרו והתחיל לגלוש. תוך כדי גלישה הוא בטעות סגר את הדפדפן, אז כשפתח אותו מחדש לחץ על לחצן ה"הסטוריה" כדי להכנס מחדש לאתר האחרון בו גלש. כשעשה זאת, גילה מעיין לתדהמתו משהו נוסף שבתחילה קצת הבהיל אותו ואחר כך גרם להתחממות בחלציו. מעיין גילה ב"הסטוריה" מספר אתרי גיי-דייט ואתרי גיי-סקס שאביו גלש אליהם לפני כן. סודו של אביו יצא לאור ומעיין הרהר מה יעשה איתו ובערב, בלב רוטט מהתרגשות אחרי שבחן את גופו המתפתח בראי, הוא החליט.

משה אהב מאוד לבלות עם בנו, אבל עד הערב הוא כבר היה קצר רוח. מאז שנפתח בפניו עולם הגייז הוא ניצל כל רגע פנוי אפשרי, שאשתו לא בסביבה, לתפוס איזה בחור נחמד לזיון. היה למשה תיאבון מיני רב גם בגיל 40 ואף פעם לא היתה לו בעיה להשיג פרטנר לסקס. אולי בגלל שנראה צעיר יותר ואולי שהיה במצב גופני מעולה. למרות גילו, משה נחשב לבחור מבוקש בקהילת הגייז בעיר מגוריו. הבעיה היתה שבשלושת השבועות האחרונים היה משה נתון בלחץ אדיר בעבודה ולא היה לו את הזמן לחפש לו מישהו. הוא הבטיח לעצמו שבסוף השבוע הזה הוא ימצא דרך להתפרק, אבל לפני יומיים באה חוה והודיעה לו שהיא נוסעת לאטלנטיק סיטי והוא שוב אכל אותה ונאלץ לדחות את תוכניותיו. בדרך הביתה עוד הספיק משה לעבור בחנות סקס ולקחת שני סרטי גיי-סקס חדשים, להתפרק בעזרתם בלילה. משה היה קצת שמרני ואולי זהיר, לכן העדיף לראות סרטי סקס ב- DVD ובמסך הפלסמה הגדול בחדר שינה, כשאשתו לא היתה בבית, ולא להוריד סרטים מהאינטרנט למחשב. אחרי צפיה אחת הוא השליך את הסרט לפח של אחד השכנים והעלים את הראיות. מענין מה פועלי הזבל חושבים על שכניו, אם גילו את סרטי הגיי-סקס שלו בפח האשפה שלהם, הרהר משה כשהוא משועשע למחשבה שמישהו יחשוב שהשכנים השמרניים והמאובנים האלה הם גייז. 

אחרי שסיים לבדוק את המסחר בסאו-פאולו, משה החזיר את הלפ-טופ לבנו ששאל אותו בחיוך שאלה מוזרה אם מצא מה שצריך "בברזיל הזה שלך". משה ענה בחיוב, בלי להבין למה מעיין מרמז ובנו לקח מחויך את הלפ-טופ חזרה. לך תדע מה הולך בראש של הצעירים האלה, חשב משה לעצמו ועדיין לא חדרה למוחו ההכרה בטעות שעשה כששכח למחוק את ההסטוריה מהדפדפן. אחרי ארוחת הערב, אמר משה למעיין שהוא עייף והולך לחדרו וגם מעיין הלך לחדרו באגף השני של הבית הגדול שהם התגוררו בו. אחרי כמה זמן שמע משה את צלילי הגיטרה החשמלית של מעיין והבין שיש לו לפחות שעה לעצמו כי מעיין עסוק בתרגול גיטרה וזה תמיד לוקח לו שעה או יותר. הגיע הזמן לשים את ה- .DVD אחרי שסרט הגיי-סקס התחיל, שקע משה בעינוג עצמי ולא היה אכפת לו יותר ממה שקורה סביבו.

אחרי שגמר פעמיים משה באמת היה עייף, סגר את נגן ה- DVD, כך הוא זכר שעשה, עצם את עיניו ונרדם. משה לא ידע כמה זמן הוא ישן אך כשהתעורר, שמע צלילים שלא ניתן לטעות בפשרם ואז גם ראה. מסך הפלסמה פעך ושני גברים הזדיינו במרץ. משה היה כמעט בטוח שכיבה את המכשיר לפני שנרדם אך כנראה שהוא טעה. צלילי הגיטרה החשמלית כבר נדמו ומשה ידע כי הוא חייב לעצור את הסרט, כי מעיין עלול להכנס ולהפתיע אותו בכל רגע. הייתי צריך לנעול את הדלת, חשב משה בעודו שולח את ידו לגשש אחרי השלט, שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה. כשהוא ערום הוא התכופף לחפש את השלט על השטיח, אולי נפל, אבל אז הבחין בשתי רגליים גבריות שניצבות לא רחוק ממנו. "מחפש את זה?" הוא שמע לחרדתו את קולו של מעיין, בנו האהוב. משה הרים את מבטו וראה את מעיין עומד אולי שתי מטר מהמיטה, ערום, כשידו האחת אוחזת בשלט והשניה אוחזת לעצמו בזין. משה הרגיש שהוא מתייבש במקום. סלט שלם של מחשבות הציף את מוחו והמיגרנה התחילה ללחוץ על רקותיו.

מעיין חייך. "מה נבהלת?" הוא שאל. "זה דווקא אחלה סרט, יש לי הרבה כאלה במחשב, אבל הוא מצא לו זמן להתקלקל דווקא עכשיו. אז מה, אבא, אתה אוהב בחורים?"

משה הרגיש שהוא נאלם דום. בפעם הראשונה בחייו הוא לא ידע מה לעשות ומה לומר. הסרט המחרמן ברקע, ריגש אותו מחדש, אבל להפתעתו, מראהו של בנו הערום שלא ראה גופו החשוף כבר כמה שנים, ריגש אותו עוד יותר. משה לא יכל להמנע מהשוואה במוחו בין הבחורים שזיין לאחרונה לבין גופו של בנו. היה למעיין גוף מרהיב. חזה חלק עם מעט שיער שחור במרכזו ובשביל היורד לזין, ידיים חלקות עם ורידים (או שמא אלו עורקים) בולטים על שריריהן המשורטטים הנותנים להן משנה סקסיות ורגליים שריריות, גבריות ושעירות. מעיין היה גם שחום ושזוף (אלה היו הגנים של אמו) שינוי מרענן לגופיהן הבהירים של הבחורים שמשה זיין לאחרונה. כמתוך אינסטינקט חייתי, נוכח גופו המרהיב של מעיין, שכח גופו לרגע שזהו בנו והזין שלו כבר עבר לדום מתוח.

"אני.. אֶהה... אֶהה" גמגם משה שלא ידע מה להגיד "בטעות לקחתי את הסרט הזה ואפילו לא ראיתי אותו. כיביתי את המכשיר אני לא מבין איך הוא דולק עכשיו" פלט משה תירוץ דחוק ושדוף.

"בטעות גם הזין שלך עומד עכשיו ובטעות אני מריח באוויר ריח של שפיך?" שאל מעיין.

"אני... אני.." התחיל משה לגמגם שוב במבוכה עד שמעיין אמר: "די אבא. מספיק עם ההצגה. אני יודע שאתה גיי. גם ראיתי בהיסטוריה שלך באינטרנט. אבל אין לך מה לדאוג, גם אני גיי" ואז התקרב מעיין למיטה ונשכב לצידו.

"אתה גיי? יש לך סרטים כאלה במחשב? מאיפה אתה יודע על זה בכלל?" תמה משה.

"מהאינטרנט, מה חשבת שאם תשאיר אותי בבית אני אשאר דביל כמו שהייתי בכיתה א'?"

"אני...אני.. אני רציתי רק להגן עליך, מעיין. ואני נכשלתי."

"לא נכשלת, אבא. אני מה שאני ואתה מה שאתה. אין מה לעשות".

משה נרעד ושלח את ידו לחבק את בנו האהוב, שוכח לרגע שהם ערומים ושוכח את הזין שעומד. לא היתה שום כוונה אירוטית בחיבוק האוהב הזה. זה היה אמור להיות חיבוק של הבנה ונחמה, מאב גיי לבנו הגיי. ידו של משה הונחה מתחת לראשו ומסביב לכתפיו של מעיין ששכב לידיו אבל ידו של מעיין נשלחה באותו רגע גם היא אל אביו, אך לא אל כתפיו, אלא ישר אל הזין הזקור שלו ואז מעיין התגלגל ונשכב על אביו.

"לא, מעיין. מה אתה עושה? זה אסור." אמר משה בתחינה נואשת כנגד כל הסיכויים, אבל חרמנותו לגופו המרהיב של בנו הצעיר רק הרקיעה שחקים. הנשיקה החמה של מעיין וטעימת לשונו הלחה של בנו כבר סכרה למשה את הפה ואת כל הטיעונים. הוא הטביע את לשונו בפיו של מעיין וחש זרמים חולפים בגופו ומרעידים אותו מרוב תשוקה עמוקה.

"אני כל כך אוהב אותך, אבא" אמר מעיין אחרי שהסתיימה הנשיקה "כל כך אוהב" והתחיל להדביק נשיקות קטנות ורטובות על צווארו חזהו ופטמותיו של אביו. כשהגיע לפטמות, הוא התחיל ללקק, מזקיר לו את הפטמות ומזקיף עוד יותר את הזין הזקוף ממילא. ואז מעיין ירד עם נשיקותיו וליקוקיו עד שהגיע לזין שכבר לא יכל לחכות עוד והכניס אותו לפיו החם. מעיין לא הספיק הרבה לעלות ולרדת על הזין הלוהט של אביו לפני שהזין החל לפלוט סילוני זרע חם שמעיין בלע ככל יכולתו.

"היה לך טוב, אבא?" שאל מעיין בחיוך רטוב מזרע ואביו ענה בקול ניחר "היה מדהים" ואז עלה מעיין באטיות כשהוא לא מפסיק לרגע להתחכך בגופו השעיר והגברי של אביו עד שהצמיד את חלציו לפניו, אמר "עכשיו תורי" והחדיר את הזין היפה שלו לפיו הנדהם, הפעור לרווחה של אביו. משה התחיל למצוץ. משה לא זכר מתי מצץ בפעם האחרונה זין יפה כל כך, מתוק כל כך ובעל ריח משכר כל כך שעלה משיער ערוותו הסמיך של בנו. הוא מצץ את הזין, ליקק לו את הביצים והטביע את אפו בשיערו הריחני, שואף לתוכו את ניחוח הנעורים הצעיר שלו ואז חזר למצוץ.  מעיין התחיל לזיין לאביו את הפה בפמפום נמרץ ותפס לו בראש לעזרה עד שגמר בסילונות של זרע, משקה אותו ממעיין הנעורים שלו. משה בלע כל טיפה ואהב את הטעם. משה אהב את בנו ללא סייג וגם מעיין אהב אותו.

אחרי ששכבו מסופקים זה בזרועות זה, משה לא חדל להשתאות. הוא השתאה מגופו המדהים של בנו, הוא השתאה מידענותו המופלגת של מעיין בסקס, הוא השתאה מעצמו ומהתאווה האסורה שגילה בקרבו לגופו של בנו, והוא השתאה מתאוותו של בנו אליו. אחרי שסיים להשתאות הוא השתאה גם מכך שלא עברה רבע שעה ושוב עומד לו. הוא שלח את ידו אל מעיין ללטף אותו והבחין שגם הזין של מעיין מתחיל להזדקף מחדש ואז סובב מעיין את ישבנו אליו ואמר "אני רוצה להרגיש אותך בפנים, אבא" ומשה ממש נרעש. מציצה זה דבר אחד אבל לזיין את בנו בתחת היה אופרה אחרת לגמרי עבורו. מעיין הצמיד את פלחי ישבנו לאביו וכיוון את החריץ ממש אל הזין המזדקף שלו וזה היה נעים.

"לא, מעיין" הוא אמר ללא שכנוע רב "זה כבר יותר מדי. מילא לשפשף או למצוץ, זה גם דברים שאפילו סטרייטים עושים לפעמים עם חברים מרוב חרמנות, אבל זיון זה משהו אחר. אתה הבן שלי, הזין הזה עשה אותך, אז אתה רוצה שעכשיו הוא ממש 'יעשה' אותך?"

"מה 'יעשה' אותי מה? אני רוצה אותך. אני רוצה להרגיש את הזין שלך בתוכי, אבא. אני רוצה את הזין שלך בתחת שלי. נקודה." אמר מעיין בנחרצות וכשראה שאביו לא מגיב, החליט לעשות מעשה. הוא שלח את ידו אל הזין הזקור של אביו, שימן אותו, הפריד את פלחי ישבנו והתיישב עליו, משפד את עצמו על הזין.

משה הביט בגופו המדהים של בנו המשפד עצמו על הזין שלו ולא יכול עוד לעצור את עצמו. בן או לא בן, זה היה גוף צעיר וחושני של מישהו שאוהב אותו ואשר משה אוהב אותו גם כן בכל ליבו, אז מה יכול להיות רע בזה מלבד מוסכמות וטאבו חברתי? משה בלע את הרוק שהצטבר בגרונו מרוב התרגשות והתחיל לזיין את בנו האהוב ומעיין קיבל את הזין שלו באהבה. כל האהבה שהרעיף משה על מעיין מאז לידתו, הוא הרעיף עליו עכשיו עם הזין המחובר לגופו. הוא המשיך להרעיף עליו את האהבה הזאת גם עם כל זרמי הזרע שפלט בתוך ישבנו החם שהמשיך להתכווץ לו על הזין, חולב אותו עד טיפת הזרע האחרונה.

שבוע אחרי שחזרה חוה מאטלנטיק סיטי הודיע לה משה שהוא רוצה להתגרש. גם הדבר הצפוי כל כך בא תמיד בהפתעה, חשבה חוה, אשר מזה זמן רב חשה שבעלה חדל לחשוק בה ועושה איתה סקס פעם בחודש או אפילו פחות מכך, רק כדי לצאת ידי חובה. הגירושים היו מהירים וחוה קיבלה הון רב שעזר לה לפתוח דף חדש בחייה. מעיין בחר להשאר עם אביו ואילו התאומות, שממילא כבר התגוררו במעונות, אמורות היו להמשיך להשאר תחת חסותה של אמם. הגירושים היו מבחינה מסוימת הסוף. הסוף להעמדות פנים של שנים והסוף לנישואים שכבר מזמן היו יותר על הנייר מאשר הלכה למעשה. אבל מצד שני הגירושים היו גם התחלה חדשה בכל הקשור לחייהם של משה ומעיין. הרחק מעינה הפקוחה של אשתו ומשוחררים מכל עכבות, נתנו משה ומעיין דרור לכל יצריהם ותשוקותיהם הבלתי נדלות זה לזה. זה היה אסור ויש שיקראו לכך סטיה מעוותת אך הם לא יכלו להתגבר על עצמם ואף חדלו לנסות. במשך השנתיים הבאות אחר כך לא חדל משה להרוות צמאונו ממעיין הנעורים של מעיין, בנו, בסאגה בלתי פוסקת של סקס ואהבה אהבה כל הזמן וגם מעיין הרווה את צמאונו לאביו, אהובו, ללא הרף. עם הזמן, חוסר הזהירות שלהם הפך מהר מאוד להפקרות ממש, עד ששכנה חטטנית שקלטה אותם מזדיינים בחצר התלוננה במשטרה.

גם כשנעצר לא ידע משה על איזו עבירה בדיוק הוא נאשם, כי בנו היה מעל גיל 18 והכל נעשה בהסכמה ובאהבה. רק כשהובא בפני שופט 24 שעות לאחר מעצרו התברר לו כי באותה מדינה בארצות הברית, סקס בין אב לבנו שמתחת לגיל 21, הנמצא בחסותו, נחשב כעבירה חמורה על החוק. השמועה על אב שקיים יחסי מין עם בנו עשתה דרכה גם אל העצירים שישבו עם משה באותו תא מעצר. כדרכן של שמועות הן גם השתבשו בדרך. קיום יחסי המין מרצון הפך לאונס והתעללות מינית וגם גילו של הבן השתבש בדרך מגיל 18 לגיל 8. אין גורל אכזר יותר לעצירים בכלא מגורלם של עצירים הנאשמים בהתעללות מינית בילדים. כשהשמועה המשובשת הגיעה לידיעת העצירים האחרים, הם החליטו לעשות מעשה. אחרי שסיימו לבצע במשה אונס קבוצתי, לפת הבריון הסדיסט את גרונו ואמר לו "אני כבר אראה לך מה זה להתעלל בילדים" וחנק אותו למוות. אחר כך גם חתך לו את הזין והביצים בסכין מאולתר, ותקע אותם לתוך פיו הפעור של משה המת.

מעיין המזועזע מהרצח הנתעב של אביו חזר לבית אמו בזמן השבעה ולא פצה פה, רק בכה ובכה ללא קול וללא מילים. בתום השבעה, ביום שחזרו מהעליה לקברו של אביו המת, הסתגר מעין בחדרו ונעל את הדלת. למחרת בבוקר כשהתגלתה גופתו התלויה, מצאה אימו את הפתק האחרון שהותיר אחריו ובו כתב מעיין: "אני אוהב את אבא שלי ולא מבין למה זה צריך להפריע לכם בכלל. אין טעם לחיי בלעדיו. רוצחים. אתם והחוקים המפגרים שלכם". על המחשב שלו בחדרו היה השיר האחרון שראה מעיין ביוטיוב לפני שהתאבד.

חוה שגילתה את גופתו של בנה האהוב ואת הפתק פרצה בבכי בלתי פוסק. בכי על האהבה המעוותת של בעלה ובנה, בכי על הטעות שעשתה לפני 18 שנים כשהותירה את הטיפול במעיין בידי בעלה, בכי שנכנעה לכל גחמותיו של משה לגבי גידולו של הבן, בכי על זרע הפורענות שהכניעה הזו הנביטה ובכי על שוויתרה מראש על אהבת בנה. "מעיין, מעיין, בני. מה עשיתי לך?" נשמעה זעקתה קורעת הלב של אמו שגילתה, באיחור רב, שטעתה. טעות חמורה שלא ניתן לתקנה לעולם. 

כחודש אחרי המוות הטראגי של בנה הגיעה אל חוה מעטפה ממשרדי פרקליטות המדינה בסלובניה ובו מידע מפתיע ושק ע"ס 6,334 יורו משוך מחשבון של משרד האוצר של סלובניה.

"גב' זוכמיר היקרה" נכתב במכתב "לאחר חקירה מקיפה, הסתבר לנו כי הינך בין מאות נשים שהוּנוּ ע"י ד"ר מילודן סלובושביץ' שהועמד לאחרונה לדין בגין עבירות מרמה, הונאה והוצאת כספים במרמה במשך עשרים שנה של פעילות במרפאת הפוריות שלו. במסגרת החקירה התברר כי לעיתים, כאשר היה סיכוי נמוך להתעברות מזרע הבעל, נהג ד"ר סלובושביץ' להפרות נשים שבאו אליו לטיפול בזרעו שלו, ללא ידיעתן. בתיק של בעלך מצאנו הערה כי תאי הזרע הנושאי כרומוזום Y של בעלך לא גילו תנועה תקינה וקיים חשש כבד כי לא יניבו הריון תקין. לפיכך הורה ד"ר סלובושביץ' כי ההפריה המלאכותית תתבצע מתרומת זרע וזייף כתב הסכמה לתרומת זרע אשר הכניס לתוך תיקך הרפואי. בנוסף לכך הוא אף הוסיף חטא על פשע בזה שהשתמש בזרעו שלו לצורך ההפריה. ד"ר מילודן סלובושביץ' הודה בכל העבירות שיחוסו לו ונידון ל- 15 שנות מאסר.

בנסיבות הענין, מצערות ככל שיהיו, בנך הקטין הינו גם בנו של אזרח סלובני ובתור שכזה הינך זכאית לקצבת ילדים עבורו בסך 25 יורו לחודש מיום הוולדו ועד גיל 21. סכום זה, בגין 18 השנים שחלפו מיום הוולדו, בתוספת ריבית מקובלת בשיעור 1.75% לשנה  מצטבר לכדי 6,334 יורו, אשר מצורף בזה בשק מתאים לפקודתך. בנוסף הינך מתבקשת להודיענו פרטי חשבון בנק במקום מושבך, אליו נמשיך להעביר את קצבת הילדים של בנך עד שימלאו לו 21 שנים. ממשלת סלובניה מביעה בזה את צערה העמוק על כל עוגמת נפש שנגרמה לכם כתוצאה מהתנהגותו הבזויה של רופא מבן עמנו, התנהגות שטופלה בנחישות רבה ובמלוא חומרת הדין ע"י רשויות החוק בסלובניה."   

חוה קראה את תוכן המכתב בהלם מוחלט והדמעות התחילו לזלוג מעיניה ללא הפסק.  

המורה חדוה סרקה איזה תלתל סורר שלא היה בתסרוקתה המוקפדת והמנופחת ופסעה בצעד נמרץ לתוך כיתה י"ב בבי"ס רמת אשלים. מבט זועף היה נסוך על פניה כשהמתינה להשתתקות התלמידים הסוררים ואז החלה בעוד שיעור ספרות משעמם כמנהגה ב- 25 השנים האחרונות. הארשת חמורת הסבר לא סרה מעל פניה של המורה חדוה מאז בעלה עזב אותה לטובת מזכירתו הצעירונת שנה לאחר חתונתם והותירה בודדה מרירה וזועפת על צעירים באשר הם צעירים. כולם ידעו שהמורה חדוה אינה מהמורים המתרועעים עם תלמידיהם ושמע קשיחותה הרבה יצא לו למרחוק, אבל מה שאף אחד מהמורים שעבדו איתה ואף לא מתלמידיה לא ידע זה שמאחורי תסרוקתה החסודה והנוקדנית של המורה חדוה מסתתר משהו אחר, משהו שאיש לא ידע עליו.

למורה חדוה היו עוד חיים נסתרים. למען האמת, אלה לא היו ממש חיים אלא פנטסיה על חיים אלטרנטיביים שהסעירה את המורה חדוה. בשנה האחרונה היא הוציאה, שלא כהרגלה, אלפי שקלים על התמכרותה החדשה: הזמנות דיסקרטיות מחברת ס.מ. שיווק. אכן, המורה חדוה הפכה בשנה האחרונה לאחת מלקוחותיה הטובים ביותר של החברה, אך עד היום לא עשתה כל שימוש בכל מה שהזמינה. המורה חדוה התמכרה לפנטזיה ולא העזה לעשות את הצעד הנוסף ולממשה. כשיגיע הזמן הוא יגיע, העיקר שהיא תהיה ערוכה לכל מצב, היא חשבה עם כל הזמנה נוספת שעשתה.

פיליפ היה תלמיד חדש שהגיע לבית הספר בשלהי כיתה י"א. הוא היה עולה חדש מצרפת שדבר עברית בסיסית ולא הכי מודרנית. פיליפ היה עדין מדי ואירופאי מדי בהתנהגותו לחברת הנערים והנערות המחוספסים בתיכון רמת אשלים והיה קורבן מושלם להתעללויותיה של המורה חדוה. כבר עם כניסתו לכיתה  לפני כמה חודשים הבהירה לו המורה חדוה כי החל מכיתה י"ב הוא לא יזכה אצלה לשום הנחות, עולה חדש או לא, קשיי שפה או לא, שום דבר לא ענין אותה. "שילמד טוב באולפן בקיץ", אמרה למנהלת, "אצלי בשיעורי ספרות, שנה לפני הבגרות אני לא יכולה לעשות הנחות לאף אחד ולהוריד את הרמה". המנהלת לא ערערה על קביעתה הנחרצת של המורה חדוה, כי עם הצלחות לא מתווכחים. שנה אחר שנה היו תלמידי התיכון מוציאים את הציונים הגבוהים ביותר בספרות בכל העיר ואולי אף בכל האזור.

פיליפ המסכן התקשה לעמוד בקצב העברת החומר בכיתה ובקצב השיעורים והמטלות שהטילה המורה חדוה על תלמידיה חדשות לבקרים. כל אי עמידה במטלות הפכה את פיליפ המסכן ללעג ולקלס מפי לשונה המושחזת של המורה חדוה, אשר פעם אחת אף הביאה אותו כמעט לידי דמעות. פיליפ לא ראה כל מוצא ממצבו. גם מעבר לכיתה אחרת לא יכול היה להוות פתרון כי המורה חדוה היתה המורה היחידה לספרות בשכבת י"ב ובית הספר שהגדיר את עצמו כבי"ס הומני קבע כמדיניות שכל התלמידים בכל המגמות חייבים לעבור בחינת בגרות בספרות ברמה של 5 יחידות לפחות. גם מעבר לבית ספר אחר לא בא בחשבון כי רק ברמת אשלים היו לימודי גרפיקה ממוחשבת שהיו אהבתו הגדולה של פיליפ, אשר לא היה מוכן לוותר עליהם בעטיה של המורה חדוה המרשעת.

לילוש היתה תלמידה דעתנית ונמרצת בכיתתו של פיליפ. שמה הרשמי היה לי-נור או לי כפי שנהגה להציג עצמה או כפי שהופיעה ברישומי בית הספר, אבל כל מכריה קראו לה לילוש כבר שנים ואף המורים ישרו עימם קו. לילוש היתה פעילה במועצת התלמידים ובשמירה על זכויות התלמידים ומה שעשתה המורה חדוה לא מצא חן בעיניה כלל ועיקר. בניגוד להצלחותיה האחרות בשמירת זכויות התלמידים וההערכה הרבה שזכתה לה ממנהלת בית הספר, במקרה של פיליפ היא נכשלה כשלון חרוץ. המורה חדוה זכתה לגיבוי מלא מהמנהלת, שחזרה ואמרה שאם פיליפ מתקשה לעמוד ברמה הגבוהה של הלימודים בביה"ס רמת אשלים, הוא יכול לבקש העברה לתיכון מקיף ז' בגבעת חמציצים. החומה הבצורה שנתקלה בה לילוש במאבק במורה חדוה במישור הפדגוגי גרמו לה להתחיל לחשוב על פתרונות אלטרנטיביים, למשל לחפש איזה כתם שחור בחייה האישיים של המורה חדוה, אך היא עדיין לא ידעה איך לעשות זאת.

לא רק חוש הצדק שלה עמד למול עיניה של לילוש בנסיונותיה להגן על פיליפ, אלא גם המשיכה העזה שחשה כלפיו כבר שהגיע לראשונה לכיתתה, עוף זר ומוזר זה על גינוניו ונימוסיו הכל כך לא אופייניים לבנים בשכבה. לילוש נמשכה לגופה החטוב עדין וחלק, לשקט שלו ולביישנותו. היא אפילו שמה לב לליטה שבמכנסיו כל פעם שהיא היתה בסביבה, אבל מה שהיא לא שמה לב שכשהיא היתה שם בסביבה, גם סמי הערס היה שם. מה שלילוש המסכנה לא ידעה זה שלא משנה כמה תבליט את חזה היפה או תשרבב את שפתיה הבשרניות, תשומת ליבו של פיליפ לא היהת נתונה אליה, אלא לסמי הערס שתמיד איכשהו היה בקרבתה.

סמי היה עבריין צעצוע כזה, ממשפחה שעשתה הון בצד האפור של החוק ורכשה לפני שנים בית מידות בשכונת רמת אשלים היוקרתית. אתה יכול להוציא את האנשים משכונת הפשע, אבל קשה הרבה יותר להוציא את הפשע מאישיותם של האנשים. לארבע עשרה השנים הראשונות בחייו של סמי היתה השפעה מכרעת על אופיו ואישיותו. עד אז כבר הספיקה להטביע בו שכונת הפשע בה גר כל ילדותו את חותמה הסופי. לא עזרו לו מגורים בשכונת היוקרה בשנים האחרונות ולא כל הכסף ששפכו עליו הוריו. אין מה לעשות, סמי נולד עבריין, גדל כעבריין ונותר עבריין. אף שהיום לא היה חסר לו כלום והיו לו כסף ואמצעים ככל בן עשירים מפונק, סמי היה מכור לתחושת הסיכון שבעולם הפשע ולאדרנלין שכל שוד או פריצה הזרימו לעורקיו והסבו לו הנאה רבה. סמי גם אהב בסתר את לילוש. למרות קשיחותו הרבה כלפי חוץ, היה נמס כארטיק ביום קיץ חם בכל פעם שלילוש אפילו רק דיברה אליו.

סמי הירבה לפנטז על לילוש ובלילות היה מאונן במחשבות עליה ועל שדיה המקסימים. למרות שלילוש לא יצאה עם אף אחד קבוע הוא ממש קינא בכל פעם ששוחחה עם מישהו מהבנים בשיכבה. 

פיליפ המסכן שנאנק תחת רגלה הדורסנית של המורה חדוה ונחת לשונה המושחזת, מצא נחמה פורתא בפנטזיות שלו על סמי הערס הקטן. עד כמה שיראה הדבר מוזר, פיליפ, הארופאי הענוג נמשך משיכה עזה לסמי, שמילא את חלומותיו הרטובים מרגע שכנס לכיתה וראה אותו לראשונה. סמי היה לבוש במכנסי ג'ינס משופשפים, חולצת כפתורים משובצת אשר פרט לכפתור אחד באזור הבטן, כל היתר היו פתוחים והבליטו את החזה המוצק והסקסי של סמי ובמיוחד את הפיטמות הרחבות והכהות.

בתחילה חשב פיליפ שסמי בכלל הומו. לא בגלל שהערס הקטן הזה התנהג כמו הומו בכלל, אלא בגלל שפיליפ לא ראה אותו מעולם עם שום בחורה, בניגוד לערסים האחרים של בית הספר וגם בגלל שפיליפ ייחל בתוך לבו פנימה שסמי יהיה הומו. פיליפ פינטז על סמי לא מעט.

בחלומותיו היה הזין השחור של סמי חורש באחוריו הלבנבנים של פיליפ שהיה מתעורר מחלומותיו האירוטיים רק כשהיה חש ברטיבות הזרע שנפלט מרוב תשוקה למשהו שהוא לא האמין שיקרה אי פעם במציאות.

סמי שמע שלילוש "מחפשת" את המורה חדוה וגם באיזה שהוא מקום ריחם על פיליפ המסכן ואז הוא החליט לעשות מעשה. בחשכת הליל של יום שישי האחרון בשעה 3:00 לפנות בוקר פרץ סמי לביתה של המורה חדוה שיצאה לסוף שבוע בים המלח. הפריצה עצמה עברה בקלות רבה. הבית היה קוטג' ישן בקצה השכונה ברחוב ללא מוצא שהיה אפלולי למדי אחרי שסמי דאג יום קודם לשבור את פנס הרחוב היחידי שהיה ממוקם בו. את הפריצה תכנן סמי בתור מעשה נקמה. הוא לא ציפה למצוא שלל רב ותכנן להשחית את הבית ככל שיוכל. לבצע בו ונדליזם של ממש, אבל מה שמצא אחר כך עלה על הטוב שבחלומותיו ונתן ללילוש ובעקיפין גם לפיליפ את התשובה לכל צרכיהם.

לילוש לא ידעה דבר על כל תוכניות הנקמה של סמי והכינה תוכנית נקמה משל עצמה שיצאה לדרך באותו יום שישי, תוכנית שתחלץ את פיליפ המסכן ממלתעותיה של המורה חדוה המרשעת. לילוש הצטיידה במכשיר mp3 קטן עם פונקצית הקלטה וחיכתה לרגע בו תלך המורה חדוה לשרותים.

למורה חדוה, אישה מבוגרת ומוקפדת, היו מנהגים קבועים שלא השתנו כבר שנים. מדי שעה 11:00, בהפסקה הגדולה, היתה המורה חדוה ניגשת לחדר המורים ללגימת שתי כוסות תה מסורתיות, האחת עם לימון והשניה עם נענע והיתה מלוה את אכילתם בבליסת עוגיות OREO שהיתה מכורה להן כבר כמה שנים. אחרי כ- 10 דקות היתה פוסעת לה לחדר השרותים להשתחרר מנוזליה העודפים ומשם פוסעת חוזרת לחדר המורים לישיבה נינוחה נוספת עד תום ההפסקה.

המזל הצטרף לסייע ללילוש במימוש תוכניותיה, ולמזל הזה קראו מנחם אב הבית. לפני חודשיים לקח על עצמו מנחם את פרויקט שיפוץ שירותי המורים אך עיכובים מעיכובים שונים הביאו לכך שעד אותו יום לא הסתיימה סאגת השיפוצים הארוכה הזו והמורים נאלצו להשתמש בשרותים הכללים הנמצאים בסמוך.

כשיצאה המורה חדוה מתוך אחד התאים בחדר השרותים היא מצאה שם את לילוש עומדת ומחכה ליד הכיורים. להפתעתה, ראתה את לילוש מקרבת את זרועה לפיה ומתחילה ללקק ולנשק את עצמה בקול גדול. עוד היא מביטה בה בתמהון, פצתה לילוש את פיה ואמרה "המורה חדוה מה את עושה לי?"

"מממהה? ממממה?" גמגמה המורה חדוה המופתעת ואז נשמעו עוד מצמוצי נשיקות רטובות של לילוש על זרועה שלה וקולה של לילוש שוב נשמע: "המורה חדוה, די, למה את עושה לי את זה" ובטרם הספיקה המורה חדוה לומר משהו פרצה לילוש בבכי ונמלטה במהירות מחדר השירותים תוך טריקת דלת.

המורה חדוה לא הצליחה לעכל את המחזה בו צפתה לפני דקות ספורות. היא לא הבינה מה קרה ללילוש, התלמידה המצטיינת והפעלנית שהחלה להתנהג באופן מוזר כל כך. אולי לחצי הלימודים והפעילויות הרבות שיבשו עליה את דעתה? אולי היא לקחה סמים? המורה חדוה לא הבינה, אבל מה שראתה לא מצא חן בעיניה. היא יצאה מחדר השירותים בהחלטה נחרצת להחזיר את לילוש למסלול. בקשיחות, אם צריך, כמו שאני יודעת, חשבה לעצמה. מה שהמורה חדוה לא ידעה זה שקורי העכביש הלכו ונרקמו סביבה והמלכודת הלכה וסגרה עליה מכל הכיוונים.

אביבה המנהלת לא ידעה מאיפה נחתה עליה הצרה הזאת. טלפון נזעם מהוריה של התלמידה המצטיינת לילוש חכמוני שהודיעו לה שקרה לבתם משהו טראומתי בבית הספר רק לפני זמן קצר וכי נמלטה לביתה, הסתגרה בחדרה והיא מסרבת לדבר איתם על כך ואף מסרבת ללכת ללימודים. אלף מחשבות התרוצצו במוחה של אביבה, אבל אף אחת מהם לא התקרבה אפילו לפצצה שהטילה עליה לילוש הבוכיה יומיים אחר כך כשנכנסה לחדרה נתמכת ע"י יועצת בית הספר והתחילה לגולל את סיפורה.

הטרדה מינית של תלמידה בידי מורָה בין כתלי בית הספר היה מבחינתה של המנהלת משהו שלא יעלה על הדעת. לא עזרו למורה חדוה כל שנותיה הארוכות כמורה מצליחה, ההאשמות שהוטחו בה נחתו על קרקע פוריה. קרקע של דעות קדומות וחשדות מודחקים שהיו למנהלת הצעירה נגד המורה הותיקה ממנה בהרבה, הרווקה הזקנה וחמורת הסבר. המורה חדוה חייבת להיות לסבית, חשבה לה אביבה. אחרת למה היא לא נשואה? למה בעלה ברח ממנה בשאט נפש לפני 25 שנה או משהו כזה. למה אף פעם לא שמעה עליה בהקשר לגברים אחרים? משהו רקוב בממלכת רמת אשלים ולמשהו הרקוב הזה קוראים המורה חדוה. המנהלת אביבה חרצה את הדין אפילו לפני ששמעה מה יש למורה חדוה לומר.

"כל ההתחסדות הצבועה הזו שלה" היא גוללה בפני בעלה בארוחת הערב "קשיחות, קפדנות, הכל מסיכה אחת גדולה. יש לנו עסק עם לסבית שהטרידה מינית ילדה שעוד לא מלאו לה שבע עשרה אפילו".

"ואולי אלה האשמות שוא?" הקשה בעלה "מאיפה את יכולה לדעת מה האמת?"

"יש הקלטה שאינה מותירה מקום לכל ספק" אמרה המנהלת ובמוחה כבר הלכה והתגבשה התוכנית איך לטפל בבעיה הקשה שהונחה לפתחה.

המורה חדוה פסעה לה בקור רוח וחסרת כל דאגה למשרדה של המנהלת למחרת היום והופתעה לגלות את המנהלת אביבה בפנים חמורות סבר, שלא כהרגלה. קור מקפיא נשב מכיוונה של המנהלת אל המורה חדוה, שהחלה להרגיש שמשהו משונה מתרחש פה. שהמנהלת הצעירה איבדה את יראת הכבוד שתמיד רחשה לה ומבט מוזר של בוז ושאט נפש התנוסס על פניה.

"הגיעו אלי ידיעות חמורות ומדאיגות ביותר לגביך" פתחה המנהלת ואמרה "ולמען האמת אינני יודעת אפילו מאיפה להתחיל".

'אשר יגורתי בא לי', חשבה לה המורה חדוה בחרדה רבה. 'אבל איך? חברת ס.מ. שיווק הבטיחה לה שיש דיסקרטיות מוחלטת במערך המשלוחים וההפצה שלה. מישהו פה מעל בתפקידו, אבל אין לה שום אפשרות להתלונן...'

רק אז הבינה המורה חדוה, לחרדתה הרבה, כשלראשונה מזה 25 שנה נקלעה למצב שלא ידעה כיצד להתמודד איתו ולכן החליטה להגיב בדרך היחידה שידעה כל חייה. לתקוף. להלחם.

"אני לא יודעת בדיוק על מה את מדברת, אבל אם זה קשור לחיי הפרטיים, אני חושבת שאין לבית הספר שום זכות להתערב..." אמרה המורה חדוה אך המנהלת קטעה אותה באמצע דבריה.

"שום זכות להתערב? ענינים פרטיים? הטרדה מינית בין כתלי בית הספר זה ענינים פרטיים? מאיפה יש לך את החוצפה אני לא מבינה? ואני עוד רציתי להציע לך לפרוש מרצון..." אמרה המנהלת בכעס רב.

"איזו הטרדה? מה פתאום לפרוש? את מדברת עלי? יש פה איזו טעות, זה לא יכול להיות !" אמרה המורה חדוה הנדהמת.

"חבל לך על הזמן לנסות להכחיש, יש הקלטות. הדרך היחידה שלא תוגש תלונה למשטרה כנגדך על הטרדה מינית, היא שתפרשי מרצון" אמרה המנהלת וחתמה את הדיון במילים: "את יוצאת לחופשה לאלתר ויש לך 48 שעות להודיע מה החלטת לפני שיינקטו נגדך צעדים מינהלתיים ואחרים. אני לא מציעה לך להסתבך עם ההורים של לילוש. אם לא תהיה להם ברירה הם יפעלו כנגדך בכל הכח העומד לרשותם."

רק אז התחילה המורה חדוה להבין מה קורה, את גודל העלילה ואז המבוי הסתום שנקלעה אליו, אבל עדיין לא הבינה למה זה מגיע לה. מה היא בכלל עשתה? זה הפרס שהיא מקבלת על 25 שנה של עבודה מסורה בהם הביאה אלפי תלמידים להצלחה בבחינות בגרות? זה מה שמגיע לה? אבלה וחפוית ראש אספה המורה חדוה את חפציה ועזבה את בית הספר בדרכה לביתה הריק.

סמי היה מאושר עד הגג. בחלומותיו הכי וורודים הוא לא ציפה למצוא דבר שכזה ובטח שלא במרתף ביתה של חדוה מורתו המרשעת. "ס.מ שיווק" קרא סמי את הכתוב על האריזה. סמי שמעודו לא נתקל בחפצים כמו אלה שמצא בבית של חדוה ניסה לשער למה הם משמשים ובייחוד מה חדוה עושה איתם. "היא בחיים לא השתמשה בזה" פסק סמי "הכול סגור וארוז". סמי התבלבל מעט, לא מבין לשם מה חדוה מחזיקה כמות כזו של אבזור בביתה  ולא עושה בהם כול שימוש. "אולי זה לא שלה" הרהר סמי "אולי יש לה מישהו" חשב. "כן כן, יש לה מישהו" החליט סמי חד וחלק כי הציוד איננו של חדוה וכי הוא משמש אותה ואת בן זוגה הסודי.

סמי חשב כבר על המהלך הבא שלו. עתה הוא כבר לא התעניין לנקום בחדוה ולרצות את לילוש. במוחו נרקמה תוכנית יותר טובה ויותר זדונית ממה שחשב. "לילוש תמות על זה" הוא חשב לעצמו, "זה יותר טוב ממה שיכולנו לדמיין אי פעם". סמי הצטייד במצלמה ובשעת לילה פקד בשנית את ביתה של חדוה. הוא עמד מחוץ לביתה מציץ מבעד לחלון מחפש איפה חדוה. במוחו חשב לתפוס אותה ברגע מביך ואז יוכל לסחוט ממנה ככול העולה על רוחו. "זה ישפר לי את הציון פלאים" חשב והחל מריץ בראשו מה יוכל לסחוט מחדוה בתמורה לשתיקתו.

פיליפ המסכן לא ידע את נפשו מרוב אושר ביום בו הושעתה המורה חדווה מבית הספר. השמועות ששטפו את בית הספר דיברו על רומן סודי בין המורה לביו מישהו מהתלמידים. כל אחד ניסה לנחש במי מדובר אבל איש לא העלה על דעתו במי באמת מדובר. מה שאף אחד לא הצליח להבין היה, מי מהבנים של בית הספר יחשוק בכלל במורה חדוה המרשעת.

כדי להזין את חלומותיו הפרועים על סמי הערס ולתת להם אחיזה קטנטנה במציאות, החל פיליפ לעקוב אחרי סמי בסתר. בכל פעם שהוא עשה זאת הוא רק הזה על הרגע בו יסתובב אליו סמי, יחייך אליו חיוך גדול ויאמר "פיליפ, בדיוק חשבתי עליך" ואז יגרור אותו לחורשה הקרובה ויבצע בו את זממו, אבל סמי מעולם לא הסתובב ומעולם לא דיבר איתו.

בלילה בו פרץ סמי לביתה של המורה חדוה, פיליפ היה בארוע משפחתי ולכן החמיץ את כל האקשן ואף לא ידע עליו דבר וחצי דבר, אולם בלילה בו חזר סמי מצוייד במצלמה, הסתתר גם פילים בין השיחים שמול הבית וליבו הולם בפחד.

המורה חדוה נכנסה לביתה וירדה למרתף. היא אחזה בידה קופסת קרטון קטנה שהיה כתוב עליה "סט 1.01". "מעניין" חשבה לעצמה "מעולם לא פתחתי את זה" ובהחלטה של הרגע קרעה את נייר הסלוטייפ מעל האריזה. היא הוציאה מתוך הקופסא שקית ניילון קטנה שעטפה בתוכה כיסוי עיניים שחור וקטיפתי, זוג אזיקים וקולר צוואר מתכתי עם שרשרת. היא קרעה את העטיפה ואחזה בכיסוי העיניים ביראת כבוד. כיסוי העיניים היה עבה ומסיבי מבד שחור וקטיפתי נעים למגע. המורה חדוה התפתתה עוד קצת וקרבה את כיסוי העיניים למצחה. היא לבשה אותו על עיניה, מתענגת על מרקמו ומגעו העדין נהנית מהחושך שנוצר לה ושיחקה באצבעותיה בסגירה ופתיחה של האזיקים והקולר, במין מונוטוניות מרגיעה שכזאת.

סמי נדרך מחוץ לחלון והחל מצלם קומץ תמונות, תופס את המורה חדוה לא מוכנה ויותר מזה לא רואה ולא יודעת כי הוא שם בכלל. אלמלא אתרע מזלו שהמורה חדוה הורידה את כיסוי העיניים בדיוק ברגע שהפלאש הבזיק באפילה, היתה מזימתו של סמי צולחת בלא שהמורה חדוה היתה יודעת מאומה עד לרגע שבו עולמה האפלולי היה נחשף כלפי כל. לפתע שמע סמי קריאה מכיוון הבית "היי מי זה שם?" הוא החל להמלט, אבל בדרכו הסתבך שרוולו בגדר תיל שהסתתרה בין השיחים ובעודו נאבק להשתחרר הרגיש יד כבדה מונחת על כתפו ואת המילים: "סמי? מה אתה עושה כאן?". רגע לפני שהוא התעשת, סמי כבר היה אזוק בידיו ולצווארו קולר מתכת ושרשרת בעזרתם הובל כלאחר כבוד למרתפה האפלולי של המורה חדוה.

פיליפ שראה ממקום המסתור שלו כי המורה חדוה תפסה ואזקה את סמי, החל גם להתרגש. בפנטזיות שלו זה היה הוא שתופס כך וכובל את סמי ורותם אותו למימוש הפנטזיות הרטובות שלו עליו, מה שגרם לו כבר אז לזקפה חזקה. הוא המשיך לעקוב אחרי סמי והציץ מהחלון הנמוך במתרחש במרתף.

המורה חדוה לא חשבה. היא פעלה באופן אוטומטי כאשר אביזרי סט 1.01 שעד לאותו יום שכנו לבטח באריזתם, היו עתה  כרוכים על ידיו וצווארו של סמי הערס. זעמה הרב של המורה חדוה על העוול שנגרם לה, שיבש עליה את דעתה בעודה נועלת את שרשרת הקולר לאנקול שהיה מעוגן לקיר המרתף ושטפה את סמי בשצף קצף: " אתם עשיתם יד אחת נגיד אה? אני אגדע את היד הזו שהתרוממה עלי לקפד קריירה של 25 שנה, אני כבר אראה לכם מה זה להתעסק עם המורה חדוה. רק קודם תאמר לי... מי עוד שותף איתך ועם לילוש במזימה הזו להכפיש את שמי?"

סמי עוד לא התאושש מההלם. פתאום כנגד אדנותה התקיפה של המורה חדוה, העבריין צעצוע הזה הפך לפודל מסכן שהביט בגורלו בעיניים כלות. כשלא השיב שמע לחרדתו את המילים: "טוב, אם כך אתה לא מותיר לי שום ברירה" והבחין במורה חדוה הפוסעת אל ארון האביזרים ומוציאה מתוכו שוט בן תשעה זנבות.

"מה.. ממממה את עושה" גמגם סמי אחוז הפחד.

"אני הולכת להצליף בך עכשיו עד שתאמר לי מי עוד שותף במזימה. מה גרם לכם לפעול כך נגדי יום בהיר אחד..." ואז נחת השוט על כפות רגליו היחפות של סמי המסכן בפעם הראשונה שפלט זעקה לאוויר.

פיליפ כבר היה עסוק באוננות נמרצת ברגע שהמורה חדווה החלה להצליף בסמי, עד שהוא גמר בגדול מנסה לחנוק את צעקת הגמירה שלו שבאה יחד עם צרחת הכאב של סמי שאחת ההצלפות ניחתה בטעות בסמוך לזין שלו.

המורה חדוה סימה את הסשן וכשרצתה ללכת לישון היא אזקה את סמי למיטת ברזל שהיתה שם במרתף, יד אחת לכל אחד מעמודי המיטה וגם את הרגליים קשרה בחבל לעמודי המיטה הנותרים, אך סמי שהיה כבר מת מעייפות נרדם כך דקות ספורות אחר כך.

סמי  חלם על לילוש. בחלומו לילוש מגיעה אליו, פוסקת את פיה הורדרד המתוק ויורדת לו על הזין. בחלומו היא גם מרימה את שולי חצאית המעודדות הקצרה שלה ומתיישבת על הזין הזקור שלו ומתחילה לרכב עליו. החלום היה כל כך טוב שסמי לא רצה להתעורר ממנו בכלל, אבל הרגע הבלתי נמנע הגיע כשהוא גמר, התעורר, ומצא את עצמו כשהזין השחור והגדול שלו תקוע באחוריו הלבנבנים והחלקים של פיליפ, שיושב עליו בנונשלנטיות, עיניו עצומות והוא דוהר באיטיות על הזין שלו.

"פאק, מה אתה עושה?" קרא סמי וניסה להדוף את פיליפ מעליו, דבר שהיה קצת קשה לביצוע כשידיו ורגילו כבולות. פיליפ שהתעורר מחרגונו, נבהל לרגע אבל אז החליט שהתפתלויותיו של סמי וכל נסיונות ההשתחררות שלו, רק מענגים אותו עוד יותר והוא המשיך בדהרה, כשסמי, על כורחו גמר שוב בתוכו, ממלא אותו במטען החם שלו.

"עוף ממני, יא הומו" צעק סמי אך פיליפ המשיך לדהור עוד רגע קט, עד שהשפריץ בעוצמה הישר לתוך פיו הזועק של סמי שרק התחרע עוד יותר כשזה קרה אבל מלבד לירוק את הזרע מפיו, לקלל ולצעוק, לא ממש יכול היה לעשות משהו.

"אני כבר אזיין אותך, יא הומו מניאק. יא מזדיין, אני אקרע אותך" איים סמי, אך פיליפ שחש שידו על העליונה העז עוד לומר לו "בבקשה...אם בא לך לזיין אותי שוב, אני אשמח".

"כוססססססאמממאמממק, יא מתחנגל" זעק סמי ופניו מאדימות מכעס, אך הזין השחור הגדול שלו עדיין תקוע באחוריו הלבנבנים של פיליפ הענוג...

המורה חדוה התעוררה משנתה מכל הרעש והמהומה וירדה במהירות למרתף לראות מה קרה. כשנכנסה לשם לא האמינה למראה עיניה כשראתה את סמי הערס מזיין את פיליפ הענוג. בהתרגשות רבה שלפה את האייפון שלה והחלה לצלם את המתרחש, אבל לפתע החלה להרגיש בחילה וצבת ענקית איימה לעקור את ליבה מחזה. מחשבתה האחרונה היתה שהנה זה קורה גם לה. גם היא כאימה לפניה, לא תזכה לחגוג את יום הולדתה החמישים...

סמי היה הראשון שקלט מה קרה. "תמצא את המפתח ותשחרר אותי מהר" אמר בבהלה לפיליפ, "אנחנו חייבים לעוף מפה לפני שיאשימו אותנו שהרגנו אותה", אבל לפיליפ שחיכה לפנטזיה הזו שלו כל כך הרבה זמן, היו מחשבות אחרות. הוא ירד מהמיטה, אמר לסמי להיות בשקט כי יש לו תוכנית שתוציא את כולם נקי.

פיליפ ירד מהמיטה, אחז בגופה הרופס של המורה חדוה ומשך אותה במעלה המדרגות לסלון. אחר כך הוציא מתיקו את ספר ה"החטא ועונשו" שאותו למדו באותה עת בכיתה ואת מחברת הספרות שלו וצלצל למד"א. "תגיעו מהר, המורה שלי התמוטטה באמצע שיעור פרטי. אני בביתה ברח'..." פלט פיליפ את קטעי המידע החיוני וישב להמתין בשלווה לצוות הרפואי, כשסמי הכבול ממתין בשקט מתוח במרתף שלמטה.

בינתיים ערך פיליפ חיפוש קצר בבית ומצא צרור מפתחות רזרבי אותו מיהר לשלשל לכיסו. לאחר שהאמבולנס הגיע והרופא קבע את מותה של המורה חדווה מהתקף לב קטלני, יצא פיליפ מהבית כשהוא מתאמץ למחוק את חיוכו על ששתי בעיותיו הגדולות נפתרו ביום אחד: הצקותיה של המורה חדווה וחרמנותו הגדולה על סמי הערס, שעוד לא ידע מה מחכה לו. דבר אחד שכח פיליפ בחפזונו, האייפון של המורה חדווה שבו מצולמים הוא וסמי רגע לפני מותה של המורה חדווה ואשר עדיין היה לפות בידה בעת שצוות מד"א פינה אותה מהבית...

*הערת המחבר: תודות לסטרייט מהדרום וזכות העמידה, שקראו, העירו ואף הוסיפו כמה קטעים בסיפור זה.