פילבוקס

משה זוכמיר רצה בן. אחרי תאומות שנולדו לו עקב פאנצ'ר קטן בגיל 22, שאילץ אותו כגבר שמרני להתחתן עם בחורה שלא ממש אהב, הוא ידע שלא יעשה עוד נסיון, אלא אם זה יהיה בטוח בן. כבן יחיד להוריו היקים שהביאו אותו לעולם בגיל מבוגר הוא לא ידע הרבה חום בחייו. בילדותו הוא שיווע לאח אבל הוריו הסתפקו בבנם היחיד וכשלא הפסיק להציק להם בקשר לאח הם קנו לו כלב. הוריו של משה זוכמיר היו אמידים וכסף אף פעם לא היה חסר לו וכשנפטרו לפני שנים ספורות השאירו לו ירושה נאה.

משה זוכמיר היה בחור נאה ומבוקש וכשחוה לכדה אותו באמצעות ההריון הלא מתוכנן הוא הרגיש כמי שירד עליו מסך הברזל. כמי שנכנס לכלא שלא רצה בו, אבל למשה זוכמיר היה כבוד והכבוד הזה הוליך אותו כלאחר כבוד אל החתונה הבלתי רצויה ההיא.

משה זוכמיר רצה בן שיוכל לשחק איתו כדורגל, להתפרע בשעשועי האבקות גבריים, ללכת איתו כשיגדל למכון כושר ולעזור לו לפתח את הגוף החטוב שהיה לו בעצמו, ללמד אותו לשתות ולהתפרע כמו שהוא מעולם לא התפרע כשהיה נער. בגיל 23, למרות שהיה די צעיר בעצמו, הרגיש משה זוכמיר זקן. אולי זה היה בגלל הטיפול המתיש בהוריו החולניים שהזקנה קפצה עליהם בטרם עת, באופן שגזל ממנו את עשר השנים האחרונות והותיר בו תחושה שפספס את כל נעוריו. אולי בגלל האבהות שנכפתה עליו בקושי חצי שנה אחרי שהשתחרר מהטיפול המעיק בהוריו החולניים שנפטרו, מה שסגר סופית את הגולל על תקוותיו לתקופה חופשית מכל עול, ואולי מסיבה אחרת. בכל מקרה, את התקווה ליהנות כבחור צעיר מהחופש שנשלל ממנו כשהיה נער צעיר הוא איבד עתה סופית. עם אשה ושתי ילדות קטנות על הגב, היה לו קשה כבר לממש את כל מה שרצה בעצמו. משה זוכמיר רק קיווה שיצליח להגשים את שאיפותיו האבודות באמצעות הבן שעוד לא היה לו. משה זוכמיר רצה, בעצם, גרסה צעירה של עצמו. איזה מושיק זוכמיר קטן שיגשים את כל החלומות שחמקו ממנו לבלי שוב.

משה זוכמיר לא היה מוכן לסבול שום פספוס. בהריון הבא זה חייב להיות בן. הוא התיעץ עם רופאים ועם כל מיני יודעי דבר, הוא אסף מידע מהאינטרנט ואחרי שידע מה עליו לעשות הלך לדבר עם חוה. חוה לא הבינה מאיפה הדרישה הזו נחתה עליה. עם תאומות קטנטנות בנות כשנה שחלבו ממנה את כל הכוחות והמרץ היא לא רצתה לשמוע עכשיו על שום הריון נוסף. חווה רצתה לחכות לפחות עד שהילדות יסיימו את לימודיהם בביה"ס היסודי, משה זוכמיר לא התכוון לוותר. הוא רצה בן ולא היה מוכן לחכות רגע אחד נוסף. "אני לא מוכן לחכות עוד יותר מ- 10 שנים" אמר משה זוכמיר שראה את חלומו הולך ומתפוגג לנגד עיניו. "אם לא נביא אותו עכשיו, אני כבר אהיה זקן מדי לחוות איתו את ילדותו והתבגרותו. מה אני כבר אוכל לעשות איתו כשאהיה בן 50 ?" הטיח בה משה. הויכוחים לא כל כך עזרו מול חוה המותשת, אבל הפינוקים שהתחיל להרעיף עליה עזרו מאוד.

זה התחיל מכך ששכר או-פר צעירה להקל על אשתו עם התאומות ואולי גם להקל על הביצים המלאות והלוחצות שלו. האו-פר היתה בחורה מעיירת פיתוח בדרום שרצתה לחסוך קצת כסף ללימודים או לטיול, הוא לא היה כל כך בטוח וגם לא היה אכפת לו. משה זוכמיר המשיך לפנק את אשתו בשביל לרכך את ליבה שתסכים להביא לו בן. הוא הרעיף עליה  תכשיטים ומתנות יקרות ערך, שלח אותה לטיפולי ספא מפנקים פעמיים בשבוע ומילא כל גחמה שהיתה לה, אבל משה זוכמיר חיכה להזדמנות נאותה וההזדמנות הזו היתה בטיול ארוך לאירופה שערך עם חוה, כשהאו-פר נשארה בארץ לשמור על התאומות. חוה התקשתה להפרד מהתאומות לשלושה שבועות אבל זה היה חיוני לתוכניותיו של משה כי לטיול היתה מטרה נוספת, שחווה לא ידעה עליה.

במהלך הטיול הגיעו משה וחוה לעיר מסוימת בסלובניה וחוה מצאה עצמה לפתע פוסעת למקום שרק אחרי כמה זמן התברר לה שהוא מרפאה גניקולוגית מיוחדת. הרופא הראשי במרפאה הזאת, ד"ר מילודן סלובושביץ' התמחה בקביעת מין הילוד וביצירת הריונות למין הרצוי על ההורים. על כל הריון מוצלח הוא גבה 10,000 יורו, אך למשה זה לא היה אכפת כלל וכלל. שבוע לפני כן נכנס משה למרפאה, באחת ההזדמנויות שחוה היתה עסוקה בשופינג ונתן דגימות זרע. בשבוע שחלף מאז ביקורו במרפאה נערכה אנליזה לזרע והופרדה ממנו מנה של זרע בעל כרומוזום Y, ואת המנה הזו עמדה עכשיו חווה לקבל לצורך ההריון המיוחל. משה סיפר כל זאת לחוה רק בחדר ההמתנה להפריה המלאכותית שהיא עמדה לעבור. הכל היה מחושב, כולל יום הביוץ של חוה. משה לא התכוון להותיר מאומה ליד המקרה. אחרי כל פעולות הריכוך שהפעיל משה על חוה בחודשים האחרונים, היא קיבלה עליה את הדין בהכנעה, לא לפני שהשביעה את משה שהטיפול בבן הזה יהיה כולו עליו. "אני לא מתכוונת לקום בשבילו בלילות" היא אמרה "אתה תקום, אתה תאכיל אותו, אתה תחליף לו, אתה תרחץ אותו ואתה תעזור לו בשיעורים כשיגדל. אני רוצה שהאו-פר תתמקד בעזרה עם התאומות, אז עיקר הנטל לטיפול בבן הזה תהיה עליך. זה התנאי שלי" ומשה קיבל עליו את התנאי הזה באהבה.

כשבנו של משה הוכנס בבריתו של אברהם אבינו הוא קרא לו מעיין, כי הרגיש שהוא הולך להיות מעיין הנעורים שלו שימלא עבורו את כל חסכי ילדותו. מעיין מילא את כל עולמו של משה מיום היוולדו. הוא עטף אותו בצמר גפן וגונן עליו מכל עוולות העולם, אולי גונן יותר מדי. מעיין היה ילד תמים שלא כל כך הסתדר בחברה. מעיין לא ידע להגיד לא. ילדים הם עם אכזר ומיד גילו את תמימותו הקיצונית וטוב ליבו הרב וניצלו זאת לרעה כדי לבקש ממנו דברים. כשמעיין חזר יום אחד מכיתה א' בלי מערכת העפרונות והטושים הצבעוניים שמשה צייד אותו ביד אוהבת, כי נתן אותם לילד אחר שדרש זאת ממנו, משה ידע שהוא בבעיה. אבל אחרי שחצי שנה מאוחר יותר, ילדים בכיתה ו' שכנעו אותו להוריד את המכנסיים בהפסקה כדי להוכיח להם שהוא בן ולא סתם ילדה רכרוכית, משה נחרד. מי יודע מה יהיה הדבר הבא, הוא חשב לעצמו. משה ידע שחלק מהבעיה נובע מחוסר המוכנות של מעיין לרוע ושהוא אשם בכך כי ניסה למנוע זאת ממנו. משה ידע כי בנו יצטרך מתי שהוא להכיר את עוולות העולם וללמוד להתגונן בפניהם, אך הוא דחה את הקץ ונותר איתן בהחלטתו הנחושה לגונן על בנו מכל העולם כולו. פסיכולוג היה קורא לתופעה הזו סינדרום היפהפיה הנרדמת, אשר מרוב חשש שתתגשם נבואת המכשפה הרחיקו הוריה את כל הסכנות ממנה עד שלא ידעה להזהר מדקירת הכישור ונרדמה למאה שנה.

את משה לא ענינו שום סינדרומים וספק גם אם הוא ידע עליהם. משה החליט לטפל בבעיה בדרך היחידה שהכיר ולגונן על בנו יקירו עוד יותר. משה ידע שהוא צריך לטפל בבעיה הזאת באופן מיידי, אז הוא הוציא את בנו מבית הספר, חפן אותו בחום בין זרועותיו ונשבע לו שלא יתן לאיש לעשות לו כל רע. מעיין לא הבין על איזה רע אביו מדבר אבל חש בחרדתו של אביו, מה שגרם לו להיות לא שקט ולא רגוע בפעם הראשונה בחייו. "לבית הספר הזה אתה כבר לא חוזר" אמר משה לבנו שמיד התחיל לבכות כי לא רצה להפרד מכל חבריו ולא הבין במה לא היה בסדר שצריך להענש בהרחקה מבית הספר. "אני אהיה ילד טוב, אני מבטיח" אמר מעיין לאביו, אבל משה הקשיח את ליבו ולא נענה לכל תחנוניו לחזור לבית הספר.

"הבן שלי לא ילמד עם כל המופרעים ההם" אמר משה למורה ולמנהלת שבאו לדבר על ליבו והבטיחו לנקוט בכל האמצעים האפשריים נגד הילדים שהתנכלו לבנו. לא עזר שום דבר, משה לא היה מוכן לשלוח את בנו לבית הספר, לשום בית ספר. הוא החליט שבנו צריך ללמוד בבית, אבל משרד החינוך לא אישר לימודי בית, בניגוד למקובל במדינות רבות בעולם, ומשה התחיל להתענין בהגירה למדינה אחרת. אחרי כמה חודשים של שהיה בבית ואחרי שפקחים של משרד החינוך ביקרו בביתו ואיימו בתביעה משפטית על הפרת חוק חינוך חובה, ואחרי שמשה העביר 250,000 $ לחשבון בנק בקנדה וכתב תוכנית השקעה עסקית, הוא קיבל אשרת עבודה לו ולמשפחתו בקנדה. האשרה היתה צעד ראשון להגירה מלאה ומשה ומשפחתו עברו לקנדה לפני שידו הארוכה של משרד החינוך תשיג אותו. אחרי שנתיים בקנדה ואחרי שראה הצלחה בעסקיו, הגרין-קארד לארה"ב הושג גם הוא. מעיין למד בבית ומשה היה רגוע. גם הקשר עם בנו היה טוב מתמיד ומשה חש שכל מאווייו התגשמו.

כשמעיין הגיע לגיל 12, נדלק תמרור האזהרה הראשון. רק אז שם משה לב כמה שמעיין הוא ילד יפה. ילד יפה מדי. ילד שיותר מדי אנשים מסתכלים עליו בעיניים רעבתניות. זה יכול היה להיות שליח מהפיצה, טכנאי של חברת הכבלים או סתם נער בן השכנים שרצה לבוא ולשחק עימו. מעיין עדיין לא ידע להגיד לא והחרדות שבו לשכון בלבו של משה. הוא אסר על מעיין להכניס אנשים הביתה בזמן שהוא לא היה. הוא לא סמך על חוה התמימה שתשגיח עליו והוא הידק את השמירה על מעיין ככל שיכל.

בתחילת גיל ההתבגרות היה מעיין צמא לחֶבְרה שלא היתה לו. ככל שהתבגר זה העיק עליו יותר, אבל אביו לא אבה לשמוע על רצונו ללכת ללמוד בבית הספר כאחד הילדים או על לצאת לשכונה לשחק כדורסל עם הנערים האחרים או משהו כזה. מעיין הרגיש חנוק. כשהגיע לגיל 16, כבר הרגיש אסיר בביתו, אך לא היה בו את הכוח והעוז להתנגד לאביו השתלטן. מעיין אהב את אביו אהבה עזה ואהב לבלות בחברתו, אבל הרגיש שהוא זקוק לדבר מה נוסף שאביו לא יכול היה לתת לו. גם ההורמונים של גיל ההתבגרות היו אשמים בכך. אביו הסביר לו את כל הצד הטכני ואפילו הראה לו איך מאוננים והרגיע אותו שמותר לו לאונן כדי להתפרק מדי פעם, אבל לא היה לו די בכך.

מעיין היה תמים אבל גם לתמימות שלו היה גבול והגבול הזה נפרץ כאשר בטעות, באחד משיטוטיו באינטרנט נכנס לאתר פורנו. זו היתה מלכודת ידועה של אתרי פורנו אשר שותלים מילת מפתח בפרטי האתר שלהם כדי שילדים שמחפשים משהו אחר, איזו דמות מסרטים האהובים עליהם או איזה שיר מפורסם, יגיע אליהם במקום למקום שאליו רצו להגיע. אל מלכודת הדבש הזאת נפל גם מעיין. כשגילה אותה, עולם שלם נפתח בפניו, עולם שלא ידע על קיומו בכלל. העולם החדש הזה רק גרם לו לעליה בחרמנות הנעורים שהיתה שם ממילא.

מעיין הרגיש שכבר אינו יכול להסתפק באוננות בלבד. מעיין החרמן רצה יותר ואתרי הפורנו באינטרנט הראו לו כר רחב של אפשרויות לקבלת ה"יותר" הזה, אבל אז גילה מעיין משהו חדש על עצמו, משהו שהיה לו קשה לקבל ולעכל. מעיין הבין שאינו נמשך לנשים, אלא לגברים בלבד. לגברים נאים חטובים וגבריים. לגברים הדומים לאביו. יום אחד, תוך צפיה בתמונות של גברים כאלה באינטרנט נדדה מחשבתו של מעיין לדמותו של אביו. עיניו נעצמו והוא כבר לא ראה אף תמונה במחשב, רק דמותו של אביו הגברי והנאה צצה בדמיונו אל מול עיניו וידו נשלחה אל הזין לאונן בפעם הראשונה בהזיה על אביו. הפורקן שחווה באותה פעם היה החזק ביותר שידע מעודו. סילון הזרע שהתפרץ ממנו היה כל כך חזק שחלק ממנו התיז על המסך והמקלדת. מעיין היה במבוכה נוכח תשוקותיו לאביו ולא ידע מה לעשות, אבל עד שהגיע סוף השבוע הוא כבר ידע. 

משה שהגיע הביתה מהעבודה ביום שישי בצהרים שמח וטוב לב, לא ידע שום דבר בקשר לסערת הנפש שעוברת על מעיין, בנו האהוב. חוה נסעה יום קודם לסוף שבוע עם חברות לאטלנטיק סיטי והתאומות כבר למדו בקולג' וגרו במעונות. משה שמח לבלות סוף שבוע לבד עם בנו, בן דמותו הגברי והצעיר, אשר מלבד היותו מופנם ותמים במקצת היה גרסה מעודנת של עצמו. גרסה הרבה יותר יפה, נאלץ משה להודות בפני עצמו ונאנח. הילד פשוט יפה מדי ועם שיערו הארוך הוא ממש משמש אבן שואבת לבני ובנות השכונה אשר משה התאמץ להרחיקו ככל יכולתו מהם, שמא יבולע לו. משה ידע שהוא טועה בגישתו. שבנו חייב להסתגל לחברת בני גילו ושיש גבול לכמה שהוא יוכל להגן עליו. הרי הוא לא יוכל לנסוע להתגורר עימו במעונות בקולג', כשתגיע השעה לכך.

האיום הזה על האידיליה המגוננת אך השברירית שהוא בנה סביב בנו האהוב, עמדה להתנפץ. משה ידע שהגיע הזמן להסיר חלק מהחומות. מעיין היה כבר בן 16, לא ילד. הוא אפילו התחיל לבנות את השרירים כמו אצל אבא שלו, חשב משה שראה את בנו הולך בעקבותיו ומתאמן ללא הרף בחדר הכושר המשוכלל שבנה עבורם במרתף הבית. אם מישהו ינסה להרים עליו יד הוא יוכל כבר להתמודד איתו. הגיע הזמן להרפות קצת, חשב משה וליבו נחמץ בקרבו. זו היתה חופשת הקיץ בבתי הספר וכבר גמלה בליבו של משה החלטה שלקראת השנה הקרובה הוא ירשום את מעיין לבית הספר. חסל סדר לימודי הבית, מעיין צריך להתחיל  להסתגל ללימודים במוסד חינוכי מסודר בשנה האחרונה שלו לקראת הקולג'. היה עוד כחודש עד תחילת הלימודים ומשה החליט לנצור את ההחלטה בליבו ולבלות כל רגע אפשרי בחודש הזה בחברת בנו האהוב, בתחושה שהתקופה הזו של יחסיהם הקרובים לא תחזור עוד.

למשה היה עוד סוד חבוי שנצר בליבו שנים רבות. כלפי חוץ הוא היה בעל, אב ואיש משפחה למופת, אך משה ידע את האמת. הוא נמשך לגברים הרבה יותר מאשר לנשים. כשנשבע לאשתו שאף פעם לא תהיה לו אשה אחרת, הוא לא שיקר, אבל לגבי גברים הוא לא הבטיח שום דבר. משה נלחם בנטיתו במשך שנים. רק בגיל 33, כמה חודשים אחרי שעברו לארה"ב היה לו את הסקס הראשון עם גבר ולמרבה האירוניה זה היה שליח הפיצה, בדיוק הטיפוס שממנו ניסה להרחיק את בנו כל השנים. זה קרה במשרד בשעת לילה מאוחרת כשמשה נשאר לעבוד אחרי שכולם כבר הלכו והוא הרגיש רעב. בלי לחשוב הרבה הזמין משלוח פיצה וכשהשליח הצעיר הגיע משה הרגיש רעד בחלציו. השליח היה בחור בן 20- 21, חתיך אמיתי ובעל שיער ארוך. משה חייך אליו חיוך רחב והשליח חייך אליו בחזרה. כשנתן לו את הטיפ הוא השהה את ידו עם המטבע בידו של השליח וליטף ליטוף קל, כאילו אקראי כזה. השליח קלט אותו מיד, החזיר לו ליטוף קל ולא בזבז אפילו רגע נוסף. משה היה גבר מושך והשליח אסף בחיוך את שיערו, ירד על ברכיו, פתח למשה את רוכסן מכנסיו, שלף את הזין החצי עומד שלו החוצה והתחיל למצוץ בלי לומר מילה, רק חייך חיוך רחב של הבנה. אחרי שמשה גמר בפיו, השליח קם, התנקה ונתן למשה פתק עם מספר טלפון. "קוראים לי ג'ואי" הוא אמר "אם תרצה להמשיך את הסיפור הזה הלאה תתקשר אלי" ואז הלך, מותיר את משה למחשבותיו.

אחרי כמה ימים של התלבטות, התקשר משה אל ג'ואי, אשר למשך מספר חודשים היה לזיון הקבוע שלו. ג'ואי היה ורסטילי ואחרי כמה פעמים שמשה זיין אותו הוא הציע למשה להחליף תפקידים. לקח למשה קצת זמן להסתגל לרעיון שגבר אחר חודר אליו אבל אחרי שטעם את הפעם הראשונה הוא ממש התלהב מסוג ההנאה הזה שהיה שונה מכל זיון אקטיבי שידע עד אז. זה לא שהוא הפך לפסיבי פתאום, לא ולא. משה נותר אקטיבי בדרך כלל ואהב מאוד לזיין את ישבנו החלק של ג'ואי, אבל מדי פעם הוא הרשה גם לג'ואי להפוך  אותו על הבטן ולזיין והוא אפילו נהנה מזה. אחרי ג'ואי באו גם בחורים אחרים. חלקם משה הכיר באקראי וחלקם באתרי גיי-דייט באינטרנט, אבל משה שמר על דיסקרטיות ואיש מבני ביתו לא ידע על חייו הסודיים.

כשמשה הגיע הביתה באותו סוף שבוע, כשחוה היתה באטלנטיק סיטי, קיבל אותו מעיין כרגיל בחיבוק חם ואוהב ואז ביקש ממנו את הלפ-טופ שלו כי המחשב בחדרו התקלקל וניתן יהיה לתקנו רק אחרי סוף השבוע הזה. משה נתן לבנו בהסח דעת את הלפ-טופ ורק אמר לו שיצטרך אותו אחר הצהריים לכמה שעות כדי לבדוק משהו במסחר בבורסה של סאו-פאולו בברזיל. מעיין נטל את הלפ-טופ לחדרו והתחיל לגלוש. תוך כדי גלישה הוא בטעות סגר את הדפדפן, אז כשפתח אותו מחדש לחץ על לחצן ה"הסטוריה" כדי להכנס מחדש לאתר האחרון בו גלש. כשעשה זאת, גילה מעיין לתדהמתו משהו נוסף שבתחילה קצת הבהיל אותו ואחר כך גרם להתחממות בחלציו. מעיין גילה ב"הסטוריה" מספר אתרי גיי-דייט ואתרי גיי-סקס שאביו גלש אליהם לפני כן. סודו של אביו יצא לאור ומעיין הרהר מה יעשה איתו ובערב, בלב רוטט מהתרגשות אחרי שבחן את גופו המתפתח בראי, הוא החליט.

משה אהב מאוד לבלות עם בנו, אבל עד הערב הוא כבר היה קצר רוח. מאז שנפתח בפניו עולם הגייז הוא ניצל כל רגע פנוי אפשרי, שאשתו לא בסביבה, לתפוס איזה בחור נחמד לזיון. היה למשה תיאבון מיני רב גם בגיל 40 ואף פעם לא היתה לו בעיה להשיג פרטנר לסקס. אולי בגלל שנראה צעיר יותר ואולי שהיה במצב גופני מעולה. למרות גילו, משה נחשב לבחור מבוקש בקהילת הגייז בעיר מגוריו. הבעיה היתה שבשלושת השבועות האחרונים היה משה נתון בלחץ אדיר בעבודה ולא היה לו את הזמן לחפש לו מישהו. הוא הבטיח לעצמו שבסוף השבוע הזה הוא ימצא דרך להתפרק, אבל לפני יומיים באה חוה והודיעה לו שהיא נוסעת לאטלנטיק סיטי והוא שוב אכל אותה ונאלץ לדחות את תוכניותיו. בדרך הביתה עוד הספיק משה לעבור בחנות סקס ולקחת שני סרטי גיי-סקס חדשים, להתפרק בעזרתם בלילה. משה היה קצת שמרני ואולי זהיר, לכן העדיף לראות סרטי סקס ב- DVD ובמסך הפלסמה הגדול בחדר שינה, כשאשתו לא היתה בבית, ולא להוריד סרטים מהאינטרנט למחשב. אחרי צפיה אחת הוא השליך את הסרט לפח של אחד השכנים והעלים את הראיות. מענין מה פועלי הזבל חושבים על שכניו, אם גילו את סרטי הגיי-סקס שלו בפח האשפה שלהם, הרהר משה כשהוא משועשע למחשבה שמישהו יחשוב שהשכנים השמרניים והמאובנים האלה הם גייז. 

אחרי שסיים לבדוק את המסחר בסאו-פאולו, משה החזיר את הלפ-טופ לבנו ששאל אותו בחיוך שאלה מוזרה אם מצא מה שצריך "בברזיל הזה שלך". משה ענה בחיוב, בלי להבין למה מעיין מרמז ובנו לקח מחויך את הלפ-טופ חזרה. לך תדע מה הולך בראש של הצעירים האלה, חשב משה לעצמו ועדיין לא חדרה למוחו ההכרה בטעות שעשה כששכח למחוק את ההסטוריה מהדפדפן. אחרי ארוחת הערב, אמר משה למעיין שהוא עייף והולך לחדרו וגם מעיין הלך לחדרו באגף השני של הבית הגדול שהם התגוררו בו. אחרי כמה זמן שמע משה את צלילי הגיטרה החשמלית של מעיין והבין שיש לו לפחות שעה לעצמו כי מעיין עסוק בתרגול גיטרה וזה תמיד לוקח לו שעה או יותר. הגיע הזמן לשים את ה- .DVD אחרי שסרט הגיי-סקס התחיל, שקע משה בעינוג עצמי ולא היה אכפת לו יותר ממה שקורה סביבו.

אחרי שגמר פעמיים משה באמת היה עייף, סגר את נגן ה- DVD, כך הוא זכר שעשה, עצם את עיניו ונרדם. משה לא ידע כמה זמן הוא ישן אך כשהתעורר, שמע צלילים שלא ניתן לטעות בפשרם ואז גם ראה. מסך הפלסמה פעך ושני גברים הזדיינו במרץ. משה היה כמעט בטוח שכיבה את המכשיר לפני שנרדם אך כנראה שהוא טעה. צלילי הגיטרה החשמלית כבר נדמו ומשה ידע כי הוא חייב לעצור את הסרט, כי מעיין עלול להכנס ולהפתיע אותו בכל רגע. הייתי צריך לנעול את הדלת, חשב משה בעודו שולח את ידו לגשש אחרי השלט, שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה. כשהוא ערום הוא התכופף לחפש את השלט על השטיח, אולי נפל, אבל אז הבחין בשתי רגליים גבריות שניצבות לא רחוק ממנו. "מחפש את זה?" הוא שמע לחרדתו את קולו של מעיין, בנו האהוב. משה הרים את מבטו וראה את מעיין עומד אולי שתי מטר מהמיטה, ערום, כשידו האחת אוחזת בשלט והשניה אוחזת לעצמו בזין. משה הרגיש שהוא מתייבש במקום. סלט שלם של מחשבות הציף את מוחו והמיגרנה התחילה ללחוץ על רקותיו.

מעיין חייך. "מה נבהלת?" הוא שאל. "זה דווקא אחלה סרט, יש לי הרבה כאלה במחשב, אבל הוא מצא לו זמן להתקלקל דווקא עכשיו. אז מה, אבא, אתה אוהב בחורים?"

משה הרגיש שהוא נאלם דום. בפעם הראשונה בחייו הוא לא ידע מה לעשות ומה לומר. הסרט המחרמן ברקע, ריגש אותו מחדש, אבל להפתעתו, מראהו של בנו הערום שלא ראה גופו החשוף כבר כמה שנים, ריגש אותו עוד יותר. משה לא יכל להמנע מהשוואה במוחו בין הבחורים שזיין לאחרונה לבין גופו של בנו. היה למעיין גוף מרהיב. חזה חלק עם מעט שיער שחור במרכזו ובשביל היורד לזין, ידיים חלקות עם ורידים (או שמא אלו עורקים) בולטים על שריריהן המשורטטים הנותנים להן משנה סקסיות ורגליים שריריות, גבריות ושעירות. מעיין היה גם שחום ושזוף (אלה היו הגנים של אמו) שינוי מרענן לגופיהן הבהירים של הבחורים שמשה זיין לאחרונה. כמתוך אינסטינקט חייתי, נוכח גופו המרהיב של מעיין, שכח גופו לרגע שזהו בנו והזין שלו כבר עבר לדום מתוח.

"אני.. אֶהה... אֶהה" גמגם משה שלא ידע מה להגיד "בטעות לקחתי את הסרט הזה ואפילו לא ראיתי אותו. כיביתי את המכשיר אני לא מבין איך הוא דולק עכשיו" פלט משה תירוץ דחוק ושדוף.

"בטעות גם הזין שלך עומד עכשיו ובטעות אני מריח באוויר ריח של שפיך?" שאל מעיין.

"אני... אני.." התחיל משה לגמגם שוב במבוכה עד שמעיין אמר: "די אבא. מספיק עם ההצגה. אני יודע שאתה גיי. גם ראיתי בהיסטוריה שלך באינטרנט. אבל אין לך מה לדאוג, גם אני גיי" ואז התקרב מעיין למיטה ונשכב לצידו.

"אתה גיי? יש לך סרטים כאלה במחשב? מאיפה אתה יודע על זה בכלל?" תמה משה.

"מהאינטרנט, מה חשבת שאם תשאיר אותי בבית אני אשאר דביל כמו שהייתי בכיתה א'?"

"אני...אני.. אני רציתי רק להגן עליך, מעיין. ואני נכשלתי."

"לא נכשלת, אבא. אני מה שאני ואתה מה שאתה. אין מה לעשות".

משה נרעד ושלח את ידו לחבק את בנו האהוב, שוכח לרגע שהם ערומים ושוכח את הזין שעומד. לא היתה שום כוונה אירוטית בחיבוק האוהב הזה. זה היה אמור להיות חיבוק של הבנה ונחמה, מאב גיי לבנו הגיי. ידו של משה הונחה מתחת לראשו ומסביב לכתפיו של מעיין ששכב לידיו אבל ידו של מעיין נשלחה באותו רגע גם היא אל אביו, אך לא אל כתפיו, אלא ישר אל הזין הזקור שלו ואז מעיין התגלגל ונשכב על אביו.

"לא, מעיין. מה אתה עושה? זה אסור." אמר משה בתחינה נואשת כנגד כל הסיכויים, אבל חרמנותו לגופו המרהיב של בנו הצעיר רק הרקיעה שחקים. הנשיקה החמה של מעיין וטעימת לשונו הלחה של בנו כבר סכרה למשה את הפה ואת כל הטיעונים. הוא הטביע את לשונו בפיו של מעיין וחש זרמים חולפים בגופו ומרעידים אותו מרוב תשוקה עמוקה.

"אני כל כך אוהב אותך, אבא" אמר מעיין אחרי שהסתיימה הנשיקה "כל כך אוהב" והתחיל להדביק נשיקות קטנות ורטובות על צווארו חזהו ופטמותיו של אביו. כשהגיע לפטמות, הוא התחיל ללקק, מזקיר לו את הפטמות ומזקיף עוד יותר את הזין הזקוף ממילא. ואז מעיין ירד עם נשיקותיו וליקוקיו עד שהגיע לזין שכבר לא יכל לחכות עוד והכניס אותו לפיו החם. מעיין לא הספיק הרבה לעלות ולרדת על הזין הלוהט של אביו לפני שהזין החל לפלוט סילוני זרע חם שמעיין בלע ככל יכולתו.

"היה לך טוב, אבא?" שאל מעיין בחיוך רטוב מזרע ואביו ענה בקול ניחר "היה מדהים" ואז עלה מעיין באטיות כשהוא לא מפסיק לרגע להתחכך בגופו השעיר והגברי של אביו עד שהצמיד את חלציו לפניו, אמר "עכשיו תורי" והחדיר את הזין היפה שלו לפיו הנדהם, הפעור לרווחה של אביו. משה התחיל למצוץ. משה לא זכר מתי מצץ בפעם האחרונה זין יפה כל כך, מתוק כל כך ובעל ריח משכר כל כך שעלה משיער ערוותו הסמיך של בנו. הוא מצץ את הזין, ליקק לו את הביצים והטביע את אפו בשיערו הריחני, שואף לתוכו את ניחוח הנעורים הצעיר שלו ואז חזר למצוץ.  מעיין התחיל לזיין לאביו את הפה בפמפום נמרץ ותפס לו בראש לעזרה עד שגמר בסילונות של זרע, משקה אותו ממעיין הנעורים שלו. משה בלע כל טיפה ואהב את הטעם. משה אהב את בנו ללא סייג וגם מעיין אהב אותו.

אחרי ששכבו מסופקים זה בזרועות זה, משה לא חדל להשתאות. הוא השתאה מגופו המדהים של בנו, הוא השתאה מידענותו המופלגת של מעיין בסקס, הוא השתאה מעצמו ומהתאווה האסורה שגילה בקרבו לגופו של בנו, והוא השתאה מתאוותו של בנו אליו. אחרי שסיים להשתאות הוא השתאה גם מכך שלא עברה רבע שעה ושוב עומד לו. הוא שלח את ידו אל מעיין ללטף אותו והבחין שגם הזין של מעיין מתחיל להזדקף מחדש ואז סובב מעיין את ישבנו אליו ואמר "אני רוצה להרגיש אותך בפנים, אבא" ומשה ממש נרעש. מציצה זה דבר אחד אבל לזיין את בנו בתחת היה אופרה אחרת לגמרי עבורו. מעיין הצמיד את פלחי ישבנו לאביו וכיוון את החריץ ממש אל הזין המזדקף שלו וזה היה נעים.

"לא, מעיין" הוא אמר ללא שכנוע רב "זה כבר יותר מדי. מילא לשפשף או למצוץ, זה גם דברים שאפילו סטרייטים עושים לפעמים עם חברים מרוב חרמנות, אבל זיון זה משהו אחר. אתה הבן שלי, הזין הזה עשה אותך, אז אתה רוצה שעכשיו הוא ממש 'יעשה' אותך?"

"מה 'יעשה' אותי מה? אני רוצה אותך. אני רוצה להרגיש את הזין שלך בתוכי, אבא. אני רוצה את הזין שלך בתחת שלי. נקודה." אמר מעיין בנחרצות וכשראה שאביו לא מגיב, החליט לעשות מעשה. הוא שלח את ידו אל הזין הזקור של אביו, שימן אותו, הפריד את פלחי ישבנו והתיישב עליו, משפד את עצמו על הזין.

משה הביט בגופו המדהים של בנו המשפד עצמו על הזין שלו ולא יכול עוד לעצור את עצמו. בן או לא בן, זה היה גוף צעיר וחושני של מישהו שאוהב אותו ואשר משה אוהב אותו גם כן בכל ליבו, אז מה יכול להיות רע בזה מלבד מוסכמות וטאבו חברתי? משה בלע את הרוק שהצטבר בגרונו מרוב התרגשות והתחיל לזיין את בנו האהוב ומעיין קיבל את הזין שלו באהבה. כל האהבה שהרעיף משה על מעיין מאז לידתו, הוא הרעיף עליו עכשיו עם הזין המחובר לגופו. הוא המשיך להרעיף עליו את האהבה הזאת גם עם כל זרמי הזרע שפלט בתוך ישבנו החם שהמשיך להתכווץ לו על הזין, חולב אותו עד טיפת הזרע האחרונה.

שבוע אחרי שחזרה חוה מאטלנטיק סיטי הודיע לה משה שהוא רוצה להתגרש. גם הדבר הצפוי כל כך בא תמיד בהפתעה, חשבה חוה, אשר מזה זמן רב חשה שבעלה חדל לחשוק בה ועושה איתה סקס פעם בחודש או אפילו פחות מכך, רק כדי לצאת ידי חובה. הגירושים היו מהירים וחוה קיבלה הון רב שעזר לה לפתוח דף חדש בחייה. מעיין בחר להשאר עם אביו ואילו התאומות, שממילא כבר התגוררו במעונות, אמורות היו להמשיך להשאר תחת חסותה של אמם. הגירושים היו מבחינה מסוימת הסוף. הסוף להעמדות פנים של שנים והסוף לנישואים שכבר מזמן היו יותר על הנייר מאשר הלכה למעשה. אבל מצד שני הגירושים היו גם התחלה חדשה בכל הקשור לחייהם של משה ומעיין. הרחק מעינה הפקוחה של אשתו ומשוחררים מכל עכבות, נתנו משה ומעיין דרור לכל יצריהם ותשוקותיהם הבלתי נדלות זה לזה. זה היה אסור ויש שיקראו לכך סטיה מעוותת אך הם לא יכלו להתגבר על עצמם ואף חדלו לנסות. במשך השנתיים הבאות אחר כך לא חדל משה להרוות צמאונו ממעיין הנעורים של מעיין, בנו, בסאגה בלתי פוסקת של סקס ואהבה אהבה כל הזמן וגם מעיין הרווה את צמאונו לאביו, אהובו, ללא הרף. עם הזמן, חוסר הזהירות שלהם הפך מהר מאוד להפקרות ממש, עד ששכנה חטטנית שקלטה אותם מזדיינים בחצר התלוננה במשטרה.

גם כשנעצר לא ידע משה על איזו עבירה בדיוק הוא נאשם, כי בנו היה מעל גיל 18 והכל נעשה בהסכמה ובאהבה. רק כשהובא בפני שופט 24 שעות לאחר מעצרו התברר לו כי באותה מדינה בארצות הברית, סקס בין אב לבנו שמתחת לגיל 21, הנמצא בחסותו, נחשב כעבירה חמורה על החוק. השמועה על אב שקיים יחסי מין עם בנו עשתה דרכה גם אל העצירים שישבו עם משה באותו תא מעצר. כדרכן של שמועות הן גם השתבשו בדרך. קיום יחסי המין מרצון הפך לאונס והתעללות מינית וגם גילו של הבן השתבש בדרך מגיל 18 לגיל 8. אין גורל אכזר יותר לעצירים בכלא מגורלם של עצירים הנאשמים בהתעללות מינית בילדים. כשהשמועה המשובשת הגיעה לידיעת העצירים האחרים, הם החליטו לעשות מעשה. אחרי שסיימו לבצע במשה אונס קבוצתי, לפת הבריון הסדיסט את גרונו ואמר לו "אני כבר אראה לך מה זה להתעלל בילדים" וחנק אותו למוות. אחר כך גם חתך לו את הזין והביצים בסכין מאולתר, ותקע אותם לתוך פיו הפעור של משה המת.

מעיין המזועזע מהרצח הנתעב של אביו חזר לבית אמו בזמן השבעה ולא פצה פה, רק בכה ובכה ללא קול וללא מילים. בתום השבעה, ביום שחזרו מהעליה לקברו של אביו המת, הסתגר מעין בחדרו ונעל את הדלת. למחרת בבוקר כשהתגלתה גופתו התלויה, מצאה אימו את הפתק האחרון שהותיר אחריו ובו כתב מעיין: "אני אוהב את אבא שלי ולא מבין למה זה צריך להפריע לכם בכלל. אין טעם לחיי בלעדיו. רוצחים. אתם והחוקים המפגרים שלכם". על המחשב שלו בחדרו היה השיר האחרון שראה מעיין ביוטיוב לפני שהתאבד.

חוה שגילתה את גופתו של בנה האהוב ואת הפתק פרצה בבכי בלתי פוסק. בכי על האהבה המעוותת של בעלה ובנה, בכי על הטעות שעשתה לפני 18 שנים כשהותירה את הטיפול במעיין בידי בעלה, בכי שנכנעה לכל גחמותיו של משה לגבי גידולו של הבן, בכי על זרע הפורענות שהכניעה הזו הנביטה ובכי על שוויתרה מראש על אהבת בנה. "מעיין, מעיין, בני. מה עשיתי לך?" נשמעה זעקתה קורעת הלב של אמו שגילתה, באיחור רב, שטעתה. טעות חמורה שלא ניתן לתקנה לעולם. 

כחודש אחרי המוות הטראגי של בנה הגיעה אל חוה מעטפה ממשרדי פרקליטות המדינה בסלובניה ובו מידע מפתיע ושק ע"ס 6,334 יורו משוך מחשבון של משרד האוצר של סלובניה.

"גב' זוכמיר היקרה" נכתב במכתב "לאחר חקירה מקיפה, הסתבר לנו כי הינך בין מאות נשים שהוּנוּ ע"י ד"ר מילודן סלובושביץ' שהועמד לאחרונה לדין בגין עבירות מרמה, הונאה והוצאת כספים במרמה במשך עשרים שנה של פעילות במרפאת הפוריות שלו. במסגרת החקירה התברר כי לעיתים, כאשר היה סיכוי נמוך להתעברות מזרע הבעל, נהג ד"ר סלובושביץ' להפרות נשים שבאו אליו לטיפול בזרעו שלו, ללא ידיעתן. בתיק של בעלך מצאנו הערה כי תאי הזרע הנושאי כרומוזום Y של בעלך לא גילו תנועה תקינה וקיים חשש כבד כי לא יניבו הריון תקין. לפיכך הורה ד"ר סלובושביץ' כי ההפריה המלאכותית תתבצע מתרומת זרע וזייף כתב הסכמה לתרומת זרע אשר הכניס לתוך תיקך הרפואי. בנוסף לכך הוא אף הוסיף חטא על פשע בזה שהשתמש בזרעו שלו לצורך ההפריה. ד"ר מילודן סלובושביץ' הודה בכל העבירות שיחוסו לו ונידון ל- 15 שנות מאסר.

בנסיבות הענין, מצערות ככל שיהיו, בנך הקטין הינו גם בנו של אזרח סלובני ובתור שכזה הינך זכאית לקצבת ילדים עבורו בסך 25 יורו לחודש מיום הוולדו ועד גיל 21. סכום זה, בגין 18 השנים שחלפו מיום הוולדו, בתוספת ריבית מקובלת בשיעור 1.75% לשנה  מצטבר לכדי 6,334 יורו, אשר מצורף בזה בשק מתאים לפקודתך. בנוסף הינך מתבקשת להודיענו פרטי חשבון בנק במקום מושבך, אליו נמשיך להעביר את קצבת הילדים של בנך עד שימלאו לו 21 שנים. ממשלת סלובניה מביעה בזה את צערה העמוק על כל עוגמת נפש שנגרמה לכם כתוצאה מהתנהגותו הבזויה של רופא מבן עמנו, התנהגות שטופלה בנחישות רבה ובמלוא חומרת הדין ע"י רשויות החוק בסלובניה."   

חוה קראה את תוכן המכתב בהלם מוחלט והדמעות התחילו לזלוג מעיניה ללא הפסק.  

1. מרתף המעצרים, ביהמ"ש

"היי איפרגן, מי זה הילד הזה שיצא עכשיו מהזינזנה? על מה הוא עצור?" שאל ביטון השועל, הפורץ הידוע, את שוטר הליווי במרתף העצורים בבית המשפט, שם חיכו כולם לדיוני הארכת מעצר בפני השופט התורן.

"על מי אתה מדבר?"

"על הילד הזה, היפיוף, שיער בהיר, פנים חלקות. הרזה הזה. על מה הוא עצור?"

"זה לא ילד זה. זה חתיכת פסיכופט. הוא עצור על רצח כפול, לא שמעת על הרצח בבלוקון של בנין הרכבת על איילון דרום בבת ים אתמול?"

"נו, חלאס איפרגן. מה אתה מסתלבט עלי? זה רוצח זה? זה ילד כאפות. כאלה היינו מכפכפים כל בוקר בבית ספר כשהיינו רואים אותו בבוקר, כשהיינו הולכים הביתה ועוד קצת לקינוח גם בהפסקות אז מה אתה מזיין לי בשכל."

"זה הוא, אני אומר לך. תזהר ממנו. הילד כאפות הזה בכלל לא ילד ואני מציע לך שלא להתקרב אליו" התרה איפרגן בביטון השועל.

"למה בן כמה הציפלון בכלל? שש עשרה? שבע עשרה? בפו אחד אני מעיף אותו"

"זה גם מה ששני הגרוזינים שגרו איתו חשבו וזה היה הפו האחרון שנשאר בריאות שלהם לפני שהוא חורר אותם. והוא בכלל לא ילד. הוא רק נראה צעיר אבל הוא בן עשרים וארבע והולך לאכול אותה במאסר עולם הפסיכי למרות שהוא מתעקש שלא רצח אף בן אדם. לא רצח... פחחח..." אמר השוטר איפרגן והלך לעניניו.

ביטון השועל המשיך לפקפק במידע שמסר לו איפרגן. אם הוא הולך לחטוף עד תום ההליכים בגלל השוד המזויין שתפסו אותו על חם ואם גם הילד הזה יחטוף עד תום ההליכים, הוא כבר יראה לו מי פה הגבר, חשב ביטון. בעצם, עד תום ההליכים הזה יהיה לא כל כך נורא אם אני אסמן לעצמי את התחת שלו מהרגע הראשון, חשב ביטון השועל. הלילה. הלילה אני חייב לעשות את זה, חשב ביטון, שידע מהרגע הראשון מי הגבר שלו. סתם הלבישו עליו רצח על הילד, מה אכפת לי. לפחות יהיה מי שיחמם לי את המזרון בלילה. 

2. זירת הרצח

עוד שני עלובי החיים גמרו את חייהם בסכסוך בין אנשים חסרי תקוה, חשב מפקח קונקי כשהגיע לדירה המטונפת בבלוק המוזנח ההוא בבת ים, על גבול נתיבי איילון דרום. רעש המכוניות החולפות והויברציות של המשאיות התחילו להוציאו אותו מדעתו. הוא לא יכול היה להבין איך בני אדם מסוגלים לחיות כך כשהאדמה רועדת מתחת לרגליהם כל פעם שאיזה כלי רכב כבד חולף בכביש הסמוך. אם זו היתה שכונת יוקרה כבר היו דואגים לחזק את יסודות הבתים או לפצות את התושבים ולהעבירם למקום אחר, אבל כאן כל מה שעשו היה קיר אקוסטי מזויין שאולי מפחית קצת את הרעש אבל לא עושה את חיי התושבים לנסבלים. החיים העלובים וחסרי התקווה שלהם כבר מזמן נמצאים הרחק הרחק מתחת לקו הנסבלות. בבלוק המוזנח ההוא נתקבצו ובאו המקרים הקשים שבקשים. מובטלים, עולים חדשים קשי יום, אלכוהוליסטים ונרקומנים, המיץ של הזבל של השכונה העלובה ההיא. ושם בתוך המדמנה של הדירה הזו ניסו לחיות להם שלושה גברים, אשר עכשיו שניים מהם מתים והשלישי, שקונקי קרא לו "הילד" עצור בחשד לביצוע רצח כפול.

3. אולם המעצרים, בימה"ש

כבוד שופט המעצרים התורן, שמעון ניצני, ראה מולו ילד מובל באזיקי ידיים ורגליים והתרעם על שוטרי הליווי. "אתם השתגעתם להכניס ככה עציר לדיון? מה הוא כבר עשה, מכר סמים הילד? פרץ לאיזו דירה?"

"רצח, כבוד השופט" ענה לו סמל איפרגן "רצח כפול".

"רצח?!" נדהם כבוד השופט ניצני שרק ראה מולו את מראה הבייבי-פייס של וסילי טורגייב, "בגיל כזה? רגע, מה פתאום הבאתם אותו אלי ולא לשופט נוער? ואיפה תסקיר קצין המבחן? מה אתה שוטר ליווי מאתמול, איפרגן? אתה הרי יודע שבכל מעצר בגיל כזה חייבים תסקיר כזה ודיון מעצר חייב להיות בפני שופט נוער. מה קרה, השופט לוי עסוק מדי?"

"לא כבודו" ענה איפרגן והתחיל להזיע ממבוכה כשלא קלט למה לא סיפרו לו ששינו את החוק וגם בגיל עשרים וארבע צריך שופט נוער ותסקיר "אבל אני לא ידעתי. חשבתי ש..." התחיל איפרגן לגמגם. וסילי, שעד אז נראה היה שמה שקורה שם מעניין אותו כקליפת השום, פצה לפתע את פיו ואמר משהו בקול דק ושקט עד כדי כך, שהשופט ניצני הקשיש בקושי הבחין שהוא מדבר.

"כן, רצית לומר משהו?" שאל השופט.

"אני לא ילד, כבודו."

"כן, כן שמעתי עליכם, אתם חושבים שעבירות כאלה עושות מכם מבוגרים. היד של הנוער היום קלה על ידית הסכין. בלי לחשוב אתם תוקעים וגומרים חיים של אנשים אחרים, אבל רצח עדיין לא עושה אותך מבוגר, לצערי. אתה חייב שופט נוער."

"גם בגיל עשרים וארבע, כבודו?" שאל וסילי בתמהון על נוהליהם של היהודים המשוגעים האלה שמזמן הפסיק להבין את דרכיהם והפסיק אפילו לנסות.

"מה עשרים וארבע? אתה בן עשרים וארבע?"

"כן כבודו" ענה וסילי.

"הוא בן עשרים וארבע, איפרגן?" פנה השופט בטון כועס קמעא אל שוטר הליווי.

"כן כבודו".

"אז למה אתה לא אומר ונותן לי לבזבז את זמנו היקר של בית המשפט בדיבורים בטלים על תסקירים ושופטי נוער? מה, חסרה לנו עבודה איפרגן?"

"אני מצטער, כבודו, כבר לא ידעתי. חשבתי אולי שינו את החוק."

"שינו את החוק? שמה? שבן עשרים וארבע ייחשב קטין? תגיד לי אתה התחלקת על הראש איפרגן? טוב טוב. בוא ניגש לענין. הסכין נמצא? יש הודאה? מה קורה כאן?"

"זה לא היה סכין אלא אקדח, כבודו. החשוד קשר עצמו למעשה ולזירת הרצח אם כי עדיין לא הודה במפורש ברצח. לקחנו טבילת ידיים ואנחנו מאמינים שימצאו שרידי חומר נפץ. נמצאו על בגדיו רסיסי דם החשודים כשרידים של הנרצחים ושלחנו את הדגימות למז"פ. אנחנו זקוקים לחמישה עשר ימים להשלמת החקירה והגשת בקשת מעצר עד תום ההליכים".

"אתה מאמין", "אתה חושב", "קושר את עצמו", "חמישה עשר ימים..." חזר כבוד השופט ניצני בלעג קל על דברי השופט איפרגן המסכן. "תגיד לי איפרגן, ככה אתה מכיר אותי?" ואז פנה את החשוד ושאל "אתה מבין מה קורה פה?"

"כן אדוני, המשטרה רוצה לעצור אותי לחמש עשרה יום ואתה כועס עליהם" ענה וסילי בתמימות.

"אני? כועס? מה פתאום? אדוני לא יתחצף לבית המשפט! זו שאלה של חוק ואין שום קשר לכעס או לא כעס. אתה מבין במה מאשימים אותך בכלל? רצח של שני בני אדם!"

"אני לא רצחתי שום בן אדם, כבודו" ענה וסילי.

"איפרגן, מה קורה כאן?"

"כבודו, הוא קושר את עצמו לאקדח ליריות ולזירה, אבל טוען שלא רצח שני בני אדם והסיבה לכך כנראה בגלל שהוא לא מחשיב אותם בתור בני אדם."

"טוב. החלטה." הכתיב כבוד השופט לפרוטוקול. "לאחר עיון בבקשת המשטרה לעצור את החשוד לחמישה עשר יום ולאור התרשמותו מהחשוד כמו גם מהראיות שאספה המשטרה עד עתה הגעתי למסקנה כי קיים חשש שמא החשוד אינו כשיר לעמוד לדין מחמת מצבו הנפשי. על כן אני מורה בזה על שליחתו לאבחון בבית החולים לחולי נפש. החשוד ישהה במוסד האמור למשך חמישה עשר יום או עד להחלטת הרופאים. במקרה של החלטת הרופאים לשחררו יובא החשוד בפני באופן מיידי על מנת שאוכל להכריע בבקשת המעצר המונחת בפני. והודע היום ה..."   

תם הדיון ואיפרגן הוליך את וסילי הכבול לחדרי המעצר במרתף בית המשפט על שתגיע הזינזנה להסיעם חזרה. כשהוכנס וסילי ההמום לתא המעצר נשמעו כמה שריקות מפיהם של שני שותפיו לתא. ביטון השועל נתן בוסילי מבט ערמומי והתלחש עם סוויסה שחייך לעצמו מאוזן לאוזן. שעתיים אחר כך כשבא איפרגן לאסוף את העצורים לזינזנה מצא את ביטון השועל וסוויסה יורקים דם ומחררחרים מדוקרן שנכנס איכשהו לריאותיהם. רק בנס ניצלו חייהם. אף אחד משמונת דיירי התא לא ראה כמובן כלום, אבל כולם כבר הבינו שעם וסילי לא מתעסקים ושילד הכאפות רחוק מאוד מלהיות ילד כאפות.

עד לפני 4 שנים - הכלא 

כשאפריאט נכנס לכלא 4 על אונס של חיילת, והגיע לראיון קבלה אצל מפקד הכלא ידע המפקד כי אפריאט הולך לסבול. הוא פשוט היה יפה מדי. האסירים השפוטים לתקופות ארוכות בכלא התחלקו בעיקר לשתי קבוצות שמפקד הכלא קרא להם הרוסים והמרוקאים. אמנם בכל קבוצה היו גם אחרים. חלק גדול מה"רוסים" היו בכלל גרוזינים או קווקזים וחלק גדול מהמרוקאים, בכלל לא היו מרוקאים אלא בני עדות המזרח אחרים. רובם בכלל היו ילידי הארץ והיה יותר מקורטוב של גזענות בחלוקה השרירותית הזאת לשתי קבוצות לפי מוצא, אך כך היה נוח למפקד הכלא. לפי נסיונו כך יהיה גם יותר שקט בכלא. הרוסים כבר יעשו ממנו מזרון זיונים, אך המרוקאים יהרסו לו את הפרצוף היפה ממכות או שיחרטו לו קוסא (צלקת מסכין) על הפנים, כי ריקי, מה לעשות היתה ממוצא מרוקאי והשמועות על האונס שלה כבר הגיעו אליהם. בלב כבד החליט מפקד הכלא לשבץ את אפריאט עם הרוסים. לפחות הם לא יהרסו את הצורה לבחור היפה הזה. לא ניתן היה למנוע את האונס של אפריאט וניסיון להלחם בבלתי נמנע רק יגרום לתסיסה מיותרת בכלא ולכן נתן מפקד הכלא הוראה לצוות לסתום את האוזניים ולא להתקרב לאגף הרוסים בלילה הראשון.

כבר באותו לילה נשמעו זעקותיו החנוקות של אפריאט. לאפריאט היה תחת יפה. שחום עגלגל וגמיש. לא עזר לאפריאט כל כוחו הפיזי הרב כש- 10 רוסים וגרוזינים הפשיטו אותו בכוח, אחזו בו שלא יזוז והגישו אותו כמתנה לארקדי המנהיג, שהיה ממוצא קווקזי כלשהו. ארקדי לא יכל להאמין למזלו הטוב על המתנה העסיסית שהגיעה אליו. הוא ביקש שישכיבו את אפריאט על הבטן, שלף את הזין הגדול השעיר שלו דחף אותו בכל הכוח לעכוזו של אפריאט והתחיל לטחון אותו במרץ. איזה תחת נעים וחלק, כבר מזמן לא היה לי כזה, הוא חשב תוך כדי אינוסו של אפריאט.

"כל הגולנצ'יקים כמוך או שרק אתה כזה כוסון על?" שאל ארקדי שאלה רטורית כשהוא קורע לאפריאט את התחת.

"קיבלנו לזיון two for one" אמר ארקדי "גם גולנצ'יק וגם מרוקאי" והמשיך לפמפם את התחת החלק של אפריאט "איזה גוף של דוגמן ואני ארקדי החרמן רוקד לך על הישבן" הוסיף ארקדי בחרוזים כשהוא משחיל את הזין האדיר שלו לתוך אפריאט עד שגמר בהתפוצצות זרע בתוכו.

"כל הזין בגולני" אמר סרגיי שהחליף את ארקדי בחגיגה על התחת של אפריאט והתחיל לתקוע אותו בקצב.

"כוסאומו כל הקרביים נזיין אותם בתחת" אמר אלכס המכונאי שהחליף את סרגיי והמשיך לטחון את אפריאט באינטנסיביות.

"וגם בפה" אמר מישה הרוסי שדווקא ששפתיו הבשרניות של אפריאט קסמו לו.

וכך טחנו, פמפמו, זיינו, תקעו וניגחו את אחוריו ופיו של אפריאט המסכן 10 רוסים, גרוזינים וקווקזים שהתחלפו ברצף ולא נתנו לו רגע אחד של מנוחה.  אפריאט היה מותש, כואב ונוטף דם וזרע מהאונס הקבוצתי האכזרי שעבר.

"טוב קומראט" אמר ארקדי לחבריו אחרי שסיימו לחגוג על אפריאט וחלק מהם גם חזרו לסיבוב שני "כבר טחנתם אותו מספיק, שפריץ אחרון ולישון". אחרי שכולם סיימו, לקח ארקדי מגבת, הרטיב אותה במים וסבון וניקה טוב טוב את גופו הדואב של אפריאט מכל כתמי הזרע והדם. אפריאט התחיל להתרגע ותהה מדוע ארקדי מתייחס אליו כל כך יפה פתאום.

כשארקדי סיים הוא אמר לאפריאט: "מעכשיו אתה אשתי ואף אחד לא נוגע בך בלי הסכמתי. אם תעיז להתנגד לי אני אביא עליך שוב את כל אלה שאנסו אותך מקודם לסיבוב נוסף. אז תהיה ילד טוב ותעשה מה שאני אומר לך".

אפריאט לא ענה. כל האירוע הטראומתי שעבר היה עדיין טרי במוחו, איך הוא, חיל מצטיין בגולני וחביב הבנות הפך להיות הזונה של ארקדי הקווקזי וקורבן אונס של כל חבריו. ארקדי ניגש לאפריאט, נישק אותו על שפתיו ואמר לו: "אל תדאג, אני אשמור עליך מעכשיו" נטל את ידו של אפריאט, הוליך אותו למיטתו ונשכב ערום לצידו, בתנוחת כפיות.

לא עברו כמה דקות וארקדי התחיל ללחוש מילות חשק באוזנו של אפריאט תוך שהוא מתייחס לאפריאט בלשון נקבה: "איזה כוסית את, איזה תחת יפה וחלק יש לך, נכון שאת מתה לקבל את הזין שלי עכשיו?"

אפריאט לא ענה וארקדי התעצבן: "אמרתי לך שתעשה מה שאני אומר לך אז למה אתה לא עונה לי? מה אתה רוצה שהם יעשו עליך סיבוב נוסף עכשיו?"

"לא, בבקשה לא" ענה אפריאט.

"נו, אז תעני לי לשאלה, נכון שאת מתה לקבל את הזין שלי בתחת, מתוקה שלי?" אמר ארקדי חוזר ללשון נקבה "ותשתדלי לענות עם הרבה חשק, שאני לא אתעצבן"

"כן, ארקדי, תכניס את הזין שלך אני רוצה לקבל אותו עכשיו" אמר אפריאט בהתחנחנות מעושה שהשביעה את רצונו של ארקדי.

ארקדי התחיל לחדור לאפריאט מהצד. בפעם הזאת הוא נהנה אפילו עוד יותר מהפעם הראשונה שהיתה בכוח. הוא חדר לתוכו בעדינות ובאיטיות, נהנה על כל רגע ממגע הזין השעיר שלו בחור התחת החלק של אפריאט היפיוף. עד שהרגיש שהוא עומד לגמור ואז עצר, סובב את אפריאט אליו ואמר לו: "אני רוצה לגמור לך בפה, אז תנקי לי את הזין עם הלשון והשפתיים היפות שלך, אבל תעשי את זה טוב ולאט".

ארקדי הכניס את הזין הגדול שלו לפיו היפה של אפריאט שהתחיל ללקק ולמצוץ אותו מעלה ומטה למרבה הנאתו של ארקדי.

"את מוצצת טוב" אמר ארקדי "כן, עוד, עוד" אמר כשהרגיש את שפתיו העסיסיות של אפריאט מתהדקות לו על הזין עד שגמר שוב בסילון זרע חם הישר לגרונו של אפריאט.

"תבלעי הכל, שלא תעיזי לירוק על הרצפה" אמר ארקדי ואפריאט נענה בצייתנות.

"היית אחלה זיון. אבל מחר אני אתן לכל החברה שלי לחגוג עליך עוד פעם, אין ברירה" אמר ארקדי ואפריאט נשבר והתחיל לבכות. למרות האונס ולמרות כל מה שעבר, רק זה שבר אותו. המחשבה שהוא ייאנס שוב ע"י 10 קווקזים, אחרי שחשב שיצא כבר מהסכנה הזאת.

  בלילה השני אפריאט אפילו לא ניסה לצעוק. בימים הראשונים הוא הסתובב בכלא עם פרצוף כבוי ומבט באדמה. הוא יתרגל, אולי בסוף הוא גם ייהנה מזה, יש כאלה שנהנים חשב מפקד הכלא לעצמו כשראה אותו בחצר הכלא.

 אחרי שבועיים, אפריאט קצת הצליח לאסוף את עצמו ודיבר עם ארקדי שוב כדי למנוע את המשך אינוסו האכזרי מדי לילה. הוא הציע לו הצעה מענינת. אפריאט יהיה המזרון של המנהיג בלבד, אבל פעם בשבוע תמורת תשלום הולם (בצורת כסף או סיגריות) ארקדי ישאיל את התחת של אפריאט לכל המרבה במחיר והם יתחלקו בתשלום: 3/4 לאפריאט ו- 1/4 לארקדי.

"אם לא תסכים, אז לא תהיה לי ברירה ואני אבקש העברה לאגף של המרוקאים. אני יודע שאני אחטוף שם מכות ואולי גם יחתכו לי את הפרצוף, אבל לפחות לא יאנסו אותי 10 חיילים ביחד כל יומיים - שלושה." אמר אפריאט.

לאחר ויכוח ומו"מ קצר הם סיכמו לבסוף על 1/2 : 1/2. וכך היה מאז. זה היה סוד גלוי שאפריאט מוכר את התחת שלו פעם בשבוע אבל אף אחד לא ניסה להלחם בזה, העיקר שלא תהיה תסיסה בכלא שינן לעצמו מפקד הכלא שוב ושוב.

שלוש השנים האחרונות - מולי

אף אחד לא ידע מאיפה היא צצה, אבל יום אחד לפני כשלוש שנים התחילה להסתובב ברחובות בת ים ליד הטיילת ובעיקר בבתי המלון לאורך החוף, זונה חדשה בשם מולי. היא היתה פצצה אמיתית ותוך זמן קצר עזבה את הרחוב והתחילה לעבוד בבתי מלון בלבד במחירים מפולפלים. זונת הצמרת מולי היתה גם בסתר סייענית משטרתית. אבל למולי היתה גם אג'נדה נסתרת.

כדי להסתיר את האג'נדה שלה היא התנהגה כמישהי שחולה על חיילים קרביים. זה היה קל. אחרי שפיתתה את החייל הקרבי הראשון שזיין אותה במחיר סמלי, היא אמרה לו להתחבא בארון בחדר המלון בזמן שהלקוח הבא שלה מגיע והיא תפצה אותו בבוקר. החייל נכנס לארון ושמע בפירוש שמולי גובה מהתייר 2,000 $ ללילה, למרות שהמסכן הזה בקושי הצליח לזיין אותה פעמיים באותו לילה. הוא היה תייר מבוגר ואמיד ופעם שלישית כבר לא עמד לו.

בבוקר, אחרי שהתייר הלך, מולי הוציאה את החייל מהארון ונתנה לו לעשות עליה סיבוב נוסף בחינם כי הוא היה חמוד כזה ואמרה לו: "כמו שראית אני זונה, אבל זונת צמרת. גובה מתיירים 2,000 $ ללילה, אבל לחיילים קרביים יש לי תעריף מיוחד, רק 50 ש"ח לזיון בתחת. אני מתה על חיילים שמזיינים אותי בתחת. אתה יכול לספר לכל החברים שלך והם יכולים לספר לחברים שלהם. אני תמיד אפנה להם מקום לזיון איתי."

החייל אמר תודה והשמועה באמת התחילה להתפשט.

כשהגיע אליה החייל הראשון מגולני שאלה אותו מולי מאיזו יחידה בגולני הוא ואז אמרה לו: "מותק, גולני זה הפייבוריט שלי, בשבילך זה בחינם. תספר גם לחברים שלך בגולני." החייל לא יכל להאמין למזלו הטוב והשמועה התחילה להתפשט גם בגולני. עשרות חיילים כבר זיינו את מולי ב- 50 ש"ח לזיון אבל מולי חיכתה, עד שלבסוף הגיע רב סרן עדי. אחרי הזיון עם עדי אמרה לו מולי:"מותק אתה היית זיון משהו מיוחד. פעם ראשונה כבר הרבה זמן שגם אני נהניתי, באיזה יחידה היית בסדיר?"

מחלקה ג' גדוד 7862" ענה עדי "שם עברו עלי 3 שנים מהגיוס ועד סוף הסדיר. יצאתי לקצונה רק בשרות קבע.

"אחלה גדוד" אמרה לו מולי "היו לי כבר חיילים משם. היו לך איזה חברים טובים במחלקה. טובים כמוך במיטה, אני מתכוונת. אני אעשה גם להם גוד-טיים בחינם לכל הלילה."

עדי חשב מיד על חמשת חבריו הטובים מכנופית השש לשעבר. "כן בטח, היינו שישה חברים טובים במחלקה, כולם שאקלים אחד אחד"

"אז תשלח אותם אלי ורק שיבואו על מדים כי זה מחרמן אותי, תאמין לי שהם לא יתחרטו. אחרי שכולם יהנו, תחזור אלי גם אתה לסיבוב נוסף ללילה אחרון שלא תשכח כל החיים" אמרה לו מולי ורק מהציפיה לכך התחיל הזין של עדי לעמוד מחדש.

כך היה. כל יתר חמשת חברי כנופית השש לשעבר שרובם כבר מזמן השתחררו מהצבא, הגיעו למולי ללילה שלא ישכחו כל החיים אבל לא מהסיבה שהם חשבו. אף אחד מהם לא סיפר לחברו מה היה באמת. גם מהבושה וגם כדי לא לצאת הפראייר היחידי. חוט דק של סוד נמתח ביניהם וכל אחד מהם חשב שהוא היחידי שאכל אותה.

אחרי שגם עדי ביקר אצל מולי ללילה הנוסף שהיא הבטיחה לו, הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו. לא רק שהוא אכל אותה בגדול, הוא גם דפק את החברים שלו. בסוף הלילה הזה נודע לו למה היא עשתה את זה ואיזה "מתנה" כל אחד מהם קיבל ממנה ועדי לא יכל להשלים עם המצב. הוא פנה לחברו הטוב, הרופא שפעם שירת בגדוד והתחנן לעזרה ולנקמה.

"הזונה הזאת הדביקה אותי ואת כל כנופיית השש באיידס" אמר לו עדי.

 "למה לא השתמשת בקונדום?" שאל הרופא בתימהון "מה אתה משוגע לא להשתמש בקונדום עם זונה?"

"בטח שהשתמשתי. אבל היא אמרה שיש לה קונדומים מיוחדים, סופר סנסיטיב, שמרגישים איתן ממש "לזיין עם ולהרגיש בלי" ואני כמו פראייר הסכמתי וכך גם כולם. אבל הזונה חולת הנפש הזאת, יש לה משהו נגד גולני נתנה לנו קונדומים פגומים בכוונה, כדי להדביק אותנו."  

עדי איים שאם הוא לא יעזור לו הוא יפליל את הרופא על עדות השקר שמסר לגבי אונס שלא היה לפני 11 שנה. "אנחנו לפחות סיפרנו את האמת כי ריקי באמת נראתה  בתור מי שנאנסה, אבל אתה ידעת שלא היו שום סימני אלימות ושיקרת."

"מה אתה בכלל מכניס לי את הסיפור הישן הזה מלפני 11 שנה? מה זה קשור לכל הענין?" שאל הרופא ואכל את עצמו איך לפני 3 שנים ברגע של גילוי לב סיפר לעדי על השקר הקטן ההוא.

"אין שום קשר" אמר עדי "אבל זה הקלף היחידי שיש לי עליך ויש עוד שניים מהכנופיה היו איתנו ושמעו אותך מודה בזה, אז תשכח מלהכחיש" אמר עדי.

הרופא הבין שאין לו ברירה והוא חייב לשתף פעולה והם קבעו פגישה לעוד שבוע עם כל כנופית השש. הוא רק לא ידע שלעדי יש עוד מזימה בשרוול.

אתמול בלילה – בית מלון כוכב הים

הרופא התקשר למולי הזונה וקבע איתה לכל הלילה. עדי אמר לו שלא יספר שהוא מגולני ושכדאי לו באמת לזיין אותה כי חוויה כזאת לא תהיה לו בחיים, רק מה שיביא קונדומים משלו ליתר בטחון. הרופא חשב שבאמת אין לו מה להפסיד, הוא כבר שמע על זונת הצמרת מולי אפילו ראה אותה פעם ברחוב, אך ומעולם לא יכל להרשות לעצמו את שירותיה.  עכשיו, בעזרת כנופית השש שעשתה מגבית ואירגנה לו 1,000 $, חלומו הרטוב על לילה של זיונים עם מקצוענית כזאת עומד להתגשם. האיידס לא הדאיג אותו בכלל. כרופא הוא ידע שקונדום טוב מונע כל סיכון וליתר בטחון הוא הצטייד בקונדומים הכי בטוחים מסוג "אקסטרה סייף". מולי עוד לא יודעת שזה הולך להיות הזיון האחרון שלה בחיים וכדאי שאני, בתור הלקוח האחרון שלה, אספיק להנות ממנה טוב טוב, הוא הירהר בזמן שהיא פתחה לו את דלת חדר המלון. הוא קבע עם עדי שכל כנופית השש תגיע לחדר המלון ב- 5 לפנות בוקר ועד אז שיתנו לו להנות בשקט והוא כבר לא יכל לחכות להתחיל את ליל הזיונים שמצפה לו.

בשעה 3 לפנות בוקר, אחרי שכבר הספיק לזיין את מולי פעם אחת בפה ועוד פעמיים בתחת ונרדם לזמן מה, התעורר הרופא הערום כשהוא כפות באזיקונים ולפניו עמד חייל במדי גולני וסכין קומנדו בידו. הרופא לא הבין מי הוא ולאן נעלמה מולי.

"מי אתה? מה אתה עושה פה? איפה מולי?" שאל הרופא.

"אני רב"ט שמעון אפריאט" ענה החייל "אתה זיינת אותי לפני 11 שנים בעדות שקר ואני הולך לזיין אותך עכשיו בתחת".

"מה אתה החבר של מולי או משהו? שאל הרופא אך אפריאט לא ענה והתחיל לפשוט את המדים.

  הרופא נחרד. הוא היה בחור רווק והולל בן 41 שתקע בחורות על ימין ועל שמאל, בעל מראה נערי ונראה 10 שנים צעיר מגילו והוא עמד לקבל זין בתחת ופשוט נחרד עד לעמקי נשמתו. הרופא היה סטרייט ששמר על גופו באימונים של 3 פעמים בשבוע במכון כושר יוקרתי. הוא היה בעל בטן שטוחה עם קוביות וגוף שרירי במידה שהתנשא לגובה של כ- 1.80. הוא היה בחור נאה למדי ובעל זין בעל מימדים נאים. היתה לו רק בעיה אחת קטנה. למעשה זו לא היתה בעיה כלל, אלא בעיניו בלבד. היה לו תחת יפה מדי. תחת חלק כמעט לגמרי עגול ובולט מעט. פשוט תחת יפה ומפתה. בפעם הראשונה ששמע מחמאה מבחורה על התחת היפה שלו בזמן זיון, הזין שלו פשוט התכווץ. זה לא נראה גברי בעיניו שלגבר סטרייט יהיה תחת יפה.

לגבר צריך להיות תחת שטוח, או שרירי וכמובן שעיר כנדרש. אבל הבחורות לא הפסיקו להתלהב מהתחת שלו כשתפסו בו בזמן הזיון ובסוף הוא התרגל. הפחד שלו היה שאיזה הומו יידלק על התחת היפה שלו והפחד הזה עמד להתממש עכשיו בגיל 41.

"יש לך תחת יפה" אמר לו אפריאט לחרדתו "חשבתי רק לזיין אותך כנקמה, אבל עכשיו אני רואה שאני גם ייהנה מזה". הרופא הרגיש בתוך חלום בלהות כשהזין הארוך של אפריאט היפה התחיל לפלוש לתוך גופו. הרופא השתנק: לא רק שאפריאט מזיין אותו, הוא אפילו לא טרח לשים קונדום. הרופא רצה לומר משהו אך לא הספיק וכל הזין של אפריאט כבר היה בפנים.

אפריאט התחיל לפמפם את הרופא בקצב ונראה שנהנה מכך. הזין הארוך שלו חודר שוב ושב לתוך ישבנו העגלגל והחלק של הרופא.

"לא רע בשביל גבר מעל 40" אמר לו אפריאט "אם לא הייתי יודע, לא הייתי נותן לך יותר מ- 30" והמשיך לדהור עליו בכוח. ברגע החדירה הראשונה הרגיש הרופא כאב חד אך מה שהדאיג אותו יותר מכל היה שבאמצע הזיון, נעמד לו הזין מהגירוי. הוא לא יכול היה לשלוט בזה. בחור יפה כמו אפריאט מזיין לו את התחת ולוחץ לו במדויק באזור הפרוסטאטה, במומחיות ראויה לציון,  והרופא נהנה בעל כורחו. אני לא אשם, חשב הרופא, אף אחד לא יכול לעמוד בפני גירוי פרוסטאטה והמנייאק הזה יודע את העבודה. אחרי כמה דקות פרק אפריאט את מטענו לתוכו ובעל כורחו גם הרופא גמר על הסדין, למרבה מבוכתו.

"נהנית, יא מנייאק?" אמר לו אפריאט והרופא לא ענה. "מעניין כמה תהנה גם מהמתנה שקיבלת".

"איזה מתנה ואיפה מולי בכלל?" שאל הרופא לא מבין באיזה סרט הוא נמצא.

"תיכף תבין הכל" אמר לו אפריאט ונכנס למקלחת.

בשעה 5 נשמעה דפיקה חרישית בדלת. הרופא הבין שכנופית השש הגיעה. הוא היה קשור בידיו וברגליו, אך לא לשום דבר אחר, לכן הצליח להתגלגל עד הדלת ולפתוח אותה.

הם היו בהלם כשראו אותו.

"מה קרה ואיפה מולי?" שאל עדי את הרופא "ומי במקלחת?" הוסיף ושאל כששמע את מי המקלחת הזורמים.

"מולי נעלמה באמצע הלילה, כשנרדמתי, ופתאום הופיע לי בחדר חייל גולני, שהיה פעם בגדוד, שמעון אפריאט אם אתם זוכרים, האנס. הוא קשר אותי ואנס אותי ועכשיו הוא במקלחת. והוא אמר לי שקיבלתי גם מתנה, על מה הוא מדבר בכלל?"

כל אחד מכנופית השש מיד הבין מה קרה לרופא, כי כל אחד מהם עבר בדיוק אותו דבר. זיון עם זונת הצמרת מולי, שהשקתה אותם במשהו מרדים ואז אונס באמצע הלילה ע"י שמעון אפריאט. כל אחד ואחד מהעדים נגדו קיבל את הנקמה שלו והאחרון ביניהם היה הרופא ודווקא בזכותם של חבריו.

"והוא היה בכלל בלי קונדום אז תגידו לי לעזאזל מה המתנה לפני שאני משתגע" אמר הרופא על סף היסטריה.

"כולנו עברנו אותו דבר" אמר עדי, "בזיון הראשון שלי עם מולי אמנם לא היה שום דבר חריג, אבל אחר כך לכל שאר כנופית השש קרה בדיוק מה שקרה לך. כל אחד מאיתנו פחד לספר לשני ולכולם אמר אפריאט אחרי שסיים לזיין אותם בתחת כי קיבלו "מתנה". רק אחרי שגם אני חזרתי אליה לסיבוב האחרון היא עשתה לי את אותו תרגיל עם אפריאט ואז הוא גילה לי שה"מתנה" שקיבלנו היתה הדבקה באיידס כי הקונדומים של מולי היו פגומים. בכוונה היא עשתה את זה חולת הנפש הבת זונה הזאת. אבל אצלך אתה הבאת קונדום מהבית לא?"

"נכון" אמר הרופא "אני זיינתי אותה רק עם קונדומים מהבית ולא סתם קונדומים אלא מסוג אקסטרה סייף" אבל אפריאט היה בלי קונדום.

"מה הוא דפוק?" אמר עדי "אני לא מבין אותו בכלל, דווקא איתנו הוא הקפיד לשים קונדומים, לא את הדפוקים של מולי אלא סוג אחר. אז עוד לא הבנתי למה, כי לא ידעתי שהקונדומים של מולי היו דפוקים" .

רגע אחרי זה החל המסתורין להתפוגג כשמחדר האמבטיה יצאה בפסיעות מדודות זונת הצמרת מולי לבושה בבגדיה הסקסיים. הרופא עדיין לא הבין:"רגע, מה את התחבאת באמבטיה בזמן שאפריאט אנס אותי?" שאל הרופא.

עדי הבין ראשון: "לא, טמבל, אפריאט הוא מולי !! הוא קוקסינל. גבר שמחופש לאישה, בגלל זה היא כל הזמן אמרה שהיא עושה רק אנאלי, אתה לא מבין. אתה חטפת את ה"מתנה" של האיידס מאפריאט שזיין אותך בתחת בלי קונדום !!

אפריאט הביט ארוכות בכל כנופית השש וברופא ולגלג: "אז מה, התגעגעתם אלי? לא הספיק לכם שזיינתי כל אחד מכם בתחת ובאתם לאורגיה? מה אתם רוצים להמשיך את התמונה המפורסמת שלכם מהסדיר עם התחת החשוף שכתבתם עליו "כל הזין בגולני?" אבל הפעם לעשות את זה עם הזין אמיתי שלי כולם ביחד?"

בלי להשיב, קפצו כל השישה על מולי/אפריאט שלא ניסתה אפילו להתנגד, הפשיטו אותה וזיינו אותה בתחת במהירות בזה אחר זה. איידס הם כבר חטפו, אז לפחות רצו ליהנות בפעם האחרונה לפני שיגמרו איתה את הסיפור. אחרי שסיימו, אמר עדי לרופא: "טוב, תגמור עם זה כבר".

הרופא שלף מתיקו בקבוקון אדולן ומזרק ורוקן את כל תכולת הבקבוקון לעכוזה הימני של מולי, שלא יכלה להתנגד לשש זוגות ידיים האוחזות בה בחוזקה. כשסיים, שלף הרופא את המזרק מעכוזה ומסר אותו לידי עדי שביקש זאת. עדי שלף מכיסו דף מודפס שהיה כתוב עליו: "כל הזין בגולני", נעץ את המזרק בדף ותקע אותו שוב באחוריה/אחוריו של מולי/אפריאט המסכן שפרפר עתה למוות ממנת יתר של אדולן.

אחרי שבוע – סוף דבר

"נשארו לי רק כמה חוטים פרומים" אמרתי לקונקי בבוקר אחרי שהשלמתי את כתיבת הסיפור, "אולי תוכל לעזור לי להשלים אותם? "

"אין בעיה, אבל אתה יודע…" התחיל קונקי משפט שאני כרגיל ביננו השלמתי אותו בעצמי: "כן, אני יודע, שלא ליחוס כמובן".

"אז ככה: לא ברור לי איפה ריקי היתה בכל הסיפור הזה הרי הנקמה העיקרית היתה צריכה להיות מופנית כלפיה? דבר נוסף: לאן נעלם כל הכסף שמולי עשתה בזנות? איך זה שהיא המשיכה לגור בחור שבו היא גרה."

"התשובה לכל השאלות שלך הינה תשובה אחת" אמר קונקי והוסיף: "תיכף אחרי שחרורה מהצבא נסעה ריקי לארה"ב ושם כנראה היא נשארה. בכל מקרה היא התנתקה לגמרי מהארץ ומהחברים ואף אחד לא שמע ממנה מאז. כשאפריאט יצא מהכלא, דבר ראשון הוא רצה לנקום בריקי, לאנוס אותה הפעם באמת. אבל כשכל מאמציו לאתרה עלו בתוהו הוא התחיל לעבוד בעבודה היחידה שהכיר ב- 7 שנים האחרונות, להיות זונה קוקסינל, רק שהפעם לא בכלא אלא בחוץ. חלק מכספו שימש לקנית הדירה המעפנה ההיא בשיכון המוזנח, אך רוב כספו הלך לחוקרים פרטיים שכבר 4 שנים מחפשים את ריקי בארה"ב ללא הצלחה".

"אז מה?" אמרתי לקונקי "כל הזין בגולני?"

"לא ללכלך, אני בעצמי הייתי בגולני והאמת היא שכל הקרביים אוכלים זין בצבא, אבל בתקופה שלי עוד אמרו על זה 'אוכלים חרא'. אבל אתה יודע מה, מי שעד היום הוא לא הצליח להתאושש מההלם זה שוקרי, שאחרי שהפכנו את גופתה של מולי, ראה שיש לה זין ועוד איזה זין !! הוא מת מפחד שיחשבו שהוא הומו כי כל הזמן היה מדבר כמה היא כוסית וכמה הוא מת לזיין אותה רק שאין לו כסף..."

"שוקרי החרמן הקטן" צחקתי וגם קונקי התפרץ בצחוק.