פרולוג שהוא אפילוג
דוטורונומי הזקן ישב מול המחשב והחל להעלות על הכתב את תולדות ההומוסטרייטיאנס האחרונים עליהם שמע מפי אבי סבו. משהו ביצורי האנוש הנכחדים האלה, שיש אומרים שחלקם עדיין מסתתרים אי שם בג'ונגלים האחרונים שנותרו על כדור הארץ, הסעיר את ליבו מאז ימי ילדותו. דרך ההתרבות המינית שלהם היתה סטיה מכל אמות המוסר החברתיות ששלטו בקרב בני האנוש כבר מאות בשנים. מאז הצליחו ההומדענים הראשונים לשלוט בשיטת השיבוט האנושי לפני כמאתיים שנה, הלכו רגליהם של ההומוסטרייטיאנסים ונדחקו מהזרם המרכזי של האנושות. תוך פחות משלוש מאות שנה ותחת שליטה גוברת והולכת של מפלגת הורודים בסנאט הם הפכו מזרם מרכזי לזרם ביזרי ולבסוף למשהו בלתי חוקי לחלוטין. העבירה של קיום יחסי מין סטרייטואליים הפכה לאחת החמורות שבעבירות בספר החוקים ואילו העבירה של התרבות בדרך מינית נקבעה כעבירה אולטימטיבית שהעונש עליה הוא העונש המוחלט: הקפאת נצחית בקריופריזר.
דוטורונומי הזקן ידע שהוא סוטה והוא חוטא, אך לא יכול היה להתגבר על נטייתו הפנימית ככל שניסה להדחיקה. דרכו היתה זרועת מוקשים. נבצר ממנו אפילו לפנות לאישה, שכן הוא לא יכול היה לדעת עם הסטרייטדאר שלו יאותת לו במקום הנכון או לא. פניה לאישה שאינה סטרייטואלית כמוהו עלולה להביא עליו עונש של הקפאה לתקופה ממושכת, אז הוא לא העז. היה לו אוסף מחתרתי של סרטי סטרייטוסקס שאותן נהג לראות בסתר, עליהם התחרמן ובעזרתם פרק את תשוקותיו האפלות. אם היה נתפס עושה זאת היה מטופל בצריבת גלי Z, ישירות למקום במוח שלפני 20 שנה גילו המדענים שהוא הוא האחראי על נטיות וסטיות מיניות, אך זה היה גומר את היצר המיני שלו באופן מוחלט, גם את היצר הטבעי לאהבת גברים. נשים היו הארץ האסורה שאליה נאסר עליו לבוא, לראותן בלבד ואליהן לא תבוא.
עד ימי ילדותו נאסר על גברים ונשים אפילו להתגורר באותה עיר, אבל בזכות הרפורמות הליברליות מבית מדרשו של הסנטור דומיניסקי השני יוחדו רחובות מסוימים בעיר לנשים ורחובות אחרים למגורי גברים. עתה עמדה על הפרק הצעת רפורמה נוספת לפיה בנינים שונים באותו רחוב ייוחדו לבני אותו מין, אך היא נתקלה בהתנגדות עזה מפי חברי מפלגת הורודים אשר שלטה ביד רמה בסנאט. "הקמת בנינים באותו רחוב שיכילו נשים לצד בנינים בהם יתגוררו גברים, הינה זריעת זרע הפורענות" טען הסנטור פינסאקר בהתלהבות. "חידושים אלה עלולים להביא לידי חשש עירוב מינים וריבוי מיני, שההומדען הראשי ישמור." גם הסנטורית קאנטליפס החרתה החזיקה אחריו: "מפלגת ניולסבוס מאז ומתמיד התנגדה למגמות המסוכנות של עירוב מינים. עד היום אינני בטוחה הרפורמה של סנטור דומינסקי לפני שישים שנה לא היתה משחק באש. לפתח חטאת רובץ ושומה עלינו לעשות כל מאמץ שלא לקלקל את נפשות ילדינו הרכים. אך לא די בכך. יש להגדיל את תקציב משרד הבטחון והסדר הציבורי. יש לשלוח יחידות מיוחדות נוספות למעמקי הג'ונגלים ולמרומי ההרים ולצוד את שרידי הההומוסטרייטיאנסים, אשר לפי השמועות עדיין מסתובבים שם ומאיימים להשחית את המוסר הציבורי. יש להגביר גם את הפיקוח ופשיטות הפתע בבתי האזרחים ובמרחבי הוירטולוספירה ולהשמיד כל יצירה בלתי מוסרית העוסקת במעשיהם הנלוזים של ההומוסטרייטיאנסים ויפה שעה אחת קודם."
מטעמי זהירות לא היה הסייען הננומולקולרי של דוטורונומי הזקן מחובר לוירטואלספירה. מלשינים היו בכל מקום ומישהו עוד עלול לפשוט על ביתו על סמך איזו הלשנה של חבר ילדות כזה או אחר שזכר עדיין את סטיותיו מהימים הרחוקים ההם, כשהיה תמים והעז לדבר עליהן בפומבי. דוטורונומי הזקן השתדל שלא לחשוב על הסכנות האורבות וישב לכתוב את סיפורם של ההומוסטרייטיאנסים האחרונים שהתגלו באזור לפני שנים רבות. מטעמים מובנים של חירות היצירה אין הסיפור מיצג אחד לאחד את מה שקרה להם בדיוק, הרי איש לא ממש היה שם לתעד כל דיאלוג וכל ניואנס שנעשה או נאמר, אבל דוטורונומי הזקן האמין שהמידע שאסף מיצג נאמנה לפחות את רוח הדברים והוא החל לכתוב:
המרדף
הם היו שישה ועתה נותרו רק שניים. הדי פצפוצי הזדספיטר התרחקו והלכו והם יכלו לשבת לנוח לכמה דקות לאחר הליכה מהירה ומאומצת של ארבע שעות כמעט ללא הפסק. "אני לא יכולה יותר" אמרה הנערה לנער.
"תפסיקי להיות ילדה כזאת" אמר לה הנער.
"אבל זה מה שאני" ענתה.
"למה בת כמה את? תשע עשרה? עשרים?"
"חחח, תשע עשרה... אני בת חמש עשרה, בעצם כבר שש עשרה, בכל מהומת הימים האחרונים בכלל שכחתי מיום ההולדת שלי. ואתה?"
"שש עשרה וחצי" ענה הנער וזקף את חזהו הגברי הצעיר.
פצפוץ נוסף נשמע על צמרת עץ מרחק חמישים מטר מהם והעץ נכרת לשניים בפס בוער לרוחב גזעו.
"חייבים להמשיך" האיץ הנער בנערה ואילצה לקום ולשרך את רגליה אחריו. אחרי שהיא כשלה שוב ושוב, הבין הנער שאין לו ברירה. הוא הרים את הנערה ונשא אותה על כתפו וכך יכול היה להאיץ את קצה הבריחה.
הנער התקדם מהר מדי ורק אימת הזדספיטרים מאחור הטרידה את מוחו. ההתמקדות שלו במה שקורה מאחור היתה גורלית. הוא הבחין ברחש מימין רק כשהיה מאוחר מדי. הוא הספיק לראות את קבוצת הווגבונדים הנאלחים שחיכו להם בסתר, הם היו כתריסר במניין, אך רגע אחר כך השחיר הכל.
כשהתעורר היו ידיו ורגליו כבולות בשרכים שזורים עבים. פיו היה יבש וטעם מתכתי על שפתיו. הוא ליקק את השפתיים והרגיש בדם הקרוש, אך היה עוד טעם שלא הצליח לזהות. משהו במרקם דביק. מימינו היתה מוטלת הנערה קשורה אף היא בידיה ורגליה. שניהם היו ערומים ובגדיהם לא נראו בשום מקום. הווגבונדים נעלמו כלעומת שבאו. הוא ניסה להתנועע ואז הרגיש את הכאב החד באחוריו. הוא נאבק בחבלים ואחרי כשעה הצליח לשחרר יד אחת. לשחרר את היד השניה לקח כבר פחות זמן. הכאב הצורב באחוריו לא חלף. הוא שלח את ידו לשם והיא חזרה עטויה בשרידי דם ונוזל נוסף שעכשיו כבר הצליח להבין שהינו שרידי זרע. הוא הבין שנאנס אבל לא הופתע. כבר ברגע שהבחין לנפל למארב של ווגבונדים, ידע בתוך תוכו שזה יהיה גורלו, כי הווגבונדים בדרך כלל לא היו סוטים וקיימו יחסים כדרך הטבע עם גברים בלבד, למרות התרחקותם מהחברה. אחרי שניגש אל הנערה הבחין שגם היא מרובבת כתמי דם וזרע רק שאצלה הם התמקדו במפשעה ולא בישבן. זה כבר הפתיע אותו. פעם ראשונה ששמע על אונס נערה ע"י ווגבונדים, כנראה שהחיים ביער עושים את שלהם ומעוררים מה שנחשב סטיה חברתית חמורה. הנערה החלה להתעורר מעלפונה ואז הקיאה את כל תכולת בטנה. "בואי, אנחנו חייבים להתרחק מכאן" אמר לה הנער והם המשיכו לעבר ההרים הכחולים שבאופק, שם במערות האפלות, ידע הנער כי ניתן למצוא מקום מסתור עד יעבור זעם.
המקלט
עבר קיץ, חלף גם החורף הארוך והנצו הניצנים המבשרים את בוא האביב. הנערה התקשתה כבר לשאת את כרסה הגדולה שהתנודדה מצד לצד עם כל פסיעה שעשתה בזמן שקוששה עצים למדורה. "הניחי" אמר לה הנער, "אני אעשה זאת, את צריכה לשמור על כוחותיך כשיגיע הזמן ל..."
"אל תאמר את המילה הנוראה הזאת" אמרה לו הנערה "אני לא מסוגלת לחשוב על זה שזה קרה דווקא לי. למה? למה אמי היתה צריכה להיות סוטה כזאת? אם היא לא היתה בורחת עם החבר שלה ליער, כל זה לא היה קורה לי. הייתי ממשיכה לחיות חיים מהוגנים בביתנו בעיר ובבוא הזמן להכיר איזה בת זוג חמודה ולחיות איתה כמו כל זוג נורמאלי."
כשהנער שמע את הדברים הללו ליבו נצבט בקרבו. הוא היה סטרייטואל מלידה. תשעה חודשים הוא התחבא עימה ביער, חי איתה ושותף איתה לכל פרט בחייהם החל מאיסוף העצים לחימום ומאור, צייד, דיג, ליקוט פירות והבאת מים מהמעיין. לפעמים בקור הלילה כשנצמדו זה לזו כדי לשמור על חום הגוף היא גם נתנה לו לחמם את פנימיותה, למרות שהתכחשה בתוקף להנאה הרבה שהדבר הסב גם לה, לא רק לו. זה היה ענין של חינוך. בניגוד לו, שנולד ביער בחברה הסטרייטואלית של הפורשים, היא חייתה עד לפני שנה בעולם הנורמאלי של בני האדם הנורמטיביים. כך חונכה ולא היה דבר שיכול היה לעשות כנגד זה. אולי אחרי הלידה, חשב הנער שרק בליבו פנימה יכול היה להגות את המילים שזעזעו את הנערה עד עמקי נשמתה. לידה. תינוק. אמהות שאיננה וגטטיבית. כל מילים אסורות וכל אותן סטיות שהחברה הרגילה הדבירה מתוכה כבר לפני שנים, אולם הנער לא יכול היה להבין למה.
מאז שברחו להרים הכחולים היו הנער והנערה לבדם. אחרי שהגיעו להרים הם התמקמו במערה האפלולית ולא ראו כל נפש חיה. הוא לא ידע אם הם נותרו הסטרייטואלים האחרונים בעולם (בעצם רק הוא). הוא לא יכול היה לדעת אם אחרי כל הפשיטות של פלוגות הסער מטעם המשרד לבטחון וסדר ציבורי יש עוד סטרייטואלים כמוהו בכל העולם הזה, ואם יש כאלה האם יש סיכוי שאי פעם הוא יפגוש מישהו מהם במרחבי היער בו הוא חי. הוא כבר התחיל להאמין שהכל נגמר. הכל אבוד. שהם הנצר האחרון לכת הסטרייטואלים הנכחדת. והרי הנערה אינה סטרייטואלית בכלל. אז זהו זה? תהה הנער, הכל נגמר? הכל אבוד? כל שנות המלחמה הארוכות ההן, ששמע בשיעורי ההסטוריה בילדותו, יגמרו בזה? עצב רב אפף אותו, אך מה שהחזיק אותו היתה התקווה שאולי פעם יצליח לשכנע את הנערה שזה לא נורא. שדווקא יכול להיות טוב לחיות בזוג גבר ואשה. שהכל הוא רק בעיני המתבונן ואילו ביער רק שניהם יכולים להתבונן זה בזה. שסקס סטרייטואלי זה טוב. שהוא יהיה לה בן זוג טוב. שיהיו יחד משפחה. שיביאו ילדים משלהם לעולם ואולי יבוא יום ויפגשו עוד כמה סטרייטואלים כמותם וישמרו על הנצר, שאולי...
המפגש
שלושה ימים לאחר הלידה כשיצא הנער למעיין להביא מים לשתיה ולרחצה הוא שמע את הקולות. אחרי שפסע חרש לעברם והציץ מתוך הסבך הוא גם ראה אותם. הם היו נער ונערה בני גילו בערך והם העיפו מבטים מפוחדים לכל עבר בזמן שרכנו ללגום ממי המעיין הזכים. הנערה לא ממש ענינה אותו כי ליבו היה נתון לנערה שלו, שמסרבת להיות שלו, אבל הנער היה משהו אחר. הוא מעולם לא ידע איך הנער ההוא הבחין בו מסתתר שם בתוך הסבך, אך הוא הבחין. כשזה קרה פקח הנער ההוא זוג עיניים גדולות כחולות כמי הים ומבטיהם הצטלבו. הנער נבהל לרגע. אבל הנער השני נשם נשימה עמוקה וחייך ואז הוא גם פצה את פיו ואמר: "למה אתה מתחבא שם? אנחנו לא חמושים, תראה" ובאומרו זאת הוא פשט את בגדיו וקפץ ערום למי הבריכה הקטנה שנקוותה בסמוך למעיין. "די כבר נייסאס, מספיק עם השטויות" אמרה לו הנערה אבל הנער ההוא כבר שקע עד למותניו במי הבריכה הצוננים והתיז מים לכל עבר.
"בוא כבר" קרא לעברו הנער "שמי הוא נייסאס, אבל אתה יכול לקרוא לי בקיצור נייסי". "ואני ג'ייסון" ענה הנער "אבל כולם קוראים לי בקיצור ג'סי" וכשאמר זאת התקרב למי הבריכה.
"בוא כבר, אל תהיה תינוק" אמר לו נייסי, "תתפשט ותכנס, אתה לא יודע מה אתה מפסיד". המעמד היה מוזר לו. הנער היה נחמד אבל משהו עצר בעדו. ג'סי היסס. היתה לו איזו תחושה לא כל כך נוחה להתפשט ערום בנוכחות נער שאיננו מכיר, אבל ההערכה שמדובר בזוג סטרייטואלי כמותו, השמחה שהוא לא נותר הסטרייטואל האחרון בעולם הרגיעה את החששות ודירבנה אותו להתחבר עם הנער והנערה הללו.
"נו כבר בוא", הפציר נייסי ואז בשובבות מה התחיל להתיז לעברו מים. היתה זו שעת צהריים והתחיל כבר להיות חם. ג'סי הפסיק להסס. מי הבריכה הקרירים נראו לו מזמינים ונייסי המחייך היה בחור נחמד בסך הכל, אז מה יש להפסיד, הוא חשב.
"כדאי לך להתפשט ולהכנס אחרת עוד רגע יהיו כל הבגדים שלך רטובים. בעצם בגדים רטובים יראו עליך נפלא, אז איך שאתה רוצה" צחקה הנערה בשובבות וג'סי השתכנע, התפשט וקפץ למים.
"תסלח לאחי" אמרה הנערה, "שנינו נולדנו פה ביער אמנם למשפחה סטרייטואלית למופת, אבל אנחנו הכבשים הלבנות של המשפחה. בגלל זה ברחנו. זה היה ממש צירוף מקרים. בשחר שעזבנו, הגיעו פלוגות הסער וראינו ממקום המסתור שלנו איך הם מחסלים את כל הכפר ומעלים אותו באש."
"אתם אחים? חשבתי שאתם זוג!" אמר ג'סי בפליאה.
"לא רק שאנו אחים, גם לולא היינו לא היינו יכולים להיות זוג. תבין...בניגוד לכל המשפחה, אחי חובב גברים ואני ... נו כבר בגיל 14 התאהבתי בחברה הטובה שלי, אבל לא יכולנו לגלות לאיש. שנינו איך לומר זאת... במערה."
"ולא יצאתם בפני אף אחד...זאת אומרת... מהמערה... זאת אומרת מישהו ידע על הנטיות האלה שלכם?"
"חס וחלילה! אתה השתגעת? באמצע המלחמה שנצא? זה יותר גרוע מהכל. זה עלול היה להחשב לא רק כבעיה מינית אלא כבגידה ממש. יצאנו מהמערה רק זה בפני זו ואז התחלנו לרקום את תוכניותינו לברוח מהכל ולחפש את עצמנו בעיר הגדולה. אל העיר עוד לא הגענו והאמת היא שפלוגות הסער המשוטטות ביער מפחידות אותנו. הם קודם יורים אחר כך שואלים. כשיראו בחור ובחורים יחד ביער הם לא יתהו לרגע שאולי אנחנו אח ואחות, שאולי אנחנו בדיוק כמותם. הם מייד יתייגו אותנו כסוטים סטרייטואלים וזה יהיה הסוף המהיר שלנו."
מתז נוסף של מים הוטח לעבר ג'סי. "תפסיק לנסות להתחיל עם אחותי, זה לא יעזור לך, היא הרי לא מסתכלת על בנים בכלל. עזבי אותו כבר אושה" קרא נייסי מהבריכה. "טוב, אני הולכת לחפש קצת אוכל" קראה אושה "ואל תציק לו יותר מדי, נייסי."
"טוב, טוב, תשאירי לו אותי" צחק נייסי "אני כבר אדאג לו" וכשג'סי הסתובב לעברו הוא חטף מתז נוסף של מים הישר לפניו המופתעות.
"מה זה צריך להיות יא..." רגז ג'סי קלות ומיהר לדלוק בעקבותיו של נייסי הצוחק שנמלט ממנו בשחיה, אבל לא ממש התאמץ יותר מדי בבריחה הזאת ועד מהרה ג'סי השיג אותו והחטיף לו אחת על העורף. נייסי לא ברח שוב אלא הסתובב וקפץ על ג'סי ושני הנערים החלו להתגושש בתוך המים.
ג'סי כבר לא זיין כמעט חודש. גם לפני כן הוא לא זיין כל כך הרבה כי הנערה לא ממש אהבה את זה. בחודש האחרון של ההריון היא כבר לא היתה מוכנה לכלום. אפילו לא לשכב איתו כפיות ולאפשר לו להתחכך בישבנה החלק שנותר חמוד ויפה בדיוק כפי שהיה תשעה חודשים וכמה וכמה קילו לפני כן. המגע בגופו החלקלק של נייסי במי הבריכה הצוננים, העמיד לו את הזין כמעט על כורחו וכשהוא הבחין במהלך ההתגוששות שגם הזין של נייסי זקור כהלכה, נבהל ג'סי, הפסיק את המאבק, התנתק מנייסי הצוהל ויצא מהבריכה במבוכה. הוא בקושי הספיק ללבוש את מכנסיו הקצרות כשנייסי הערום התישב לידו נוטף כולו מים.
"מה קרה ג'סי? למה ברחת? עשיתי משהו רע? אמרתי משהו שפגע בך?" שאל נייסי והניח את ידו על כתפו, אולם למגעה נרתע ג'סי והתנער ונייסי הסיר אותה במהירות. הם המשיכו לשבת כך בשקט ולא הוציאו מילה. נייסי הערום התחיל לרעוד אך משום מה לא הלך להתלבש ולא זז ממקום מושבו ליד ג'סי. כך המשיכו לשבת דקות ארוכות עד שג'סי אמר: "קר לך נייסי, למה אתה לא מתלבש?"
"אני מעדיף להתחמם בדרך אחרת" אמר לו נייסי וחייך חיוך עצוב.
"אבל אני..." החל ג'סי להשיב.
"אני יודע...אתה סטרייטואלי. למה כבר יכולתי לצפות ביער הזה? אבל... אבל... הזין שלך..." אמר ניייסי שנעץ מבטו לעבר הבליטה הברורה במכנסיו הקצרים של ג'סי.
"זה? אני צעיר ואני חרמן, אבל היא לא רוצה...כבר חודש לא... וגם לפני כן לא כל כך..."
"היא?" שאל נייסי.
"צ'לסי, הנערה שפגשתי ביער בזמן הבריחה הגדולה לפני תשעה חודשים. מאז אנחנו יחד אבל היא לא סטרייטואלית. היא גם נאנסה ביער ע"י וגבונדים ולפני שלושה ימים ילדה תינוקת קטנה וחמודה שהיא בקושי מוכנה להסתכל עליה, עד כדי כך כל התהליך הזה דוחה אותה."
"אז למה שלא תיתן לי לעזור לך להשתחרר קצת?" שאל נייסי והניח את ידו על רגלו החשופה והקרירה של ג'סי "אתה רואה איזו נערה אחרת ביער חוץ מאחותי שגם איתה אין לך שום סיכוי? לא נמאס לך להביא ביד?" המשיך לשאול כששלח את ידו לתוך מכנסיו של ג'סי ושלף את הזין היפה והזקור שלו.
"אתה לא תהפוך אותי ל..." התחיל ג'סי.
"לחובב גברים? אין לי בעיה עם זה, אבל עד שתשיג את האישה הזו, למה שלא יהיה לך קצת כיף עם מישהו שבאמת רוצה אותך?" שאל נייסי והוריד את ראשו לעבר הזין היפה של ג'סי שרק עצם את עיניו ונאנח כששפתיו הלחות של נייסי נסגרו לו על הזין. נייסי לא עצר וכל רגע הראה לג'סי עוד משהו ועוד משהו מכל הדברים שכל כך הרבה זמן חלם לעשות עם גבר אחר שמעולם לא היה לו. הוא לא ממש ידע מה הוא עושה, אבל עשה זאת באופן אינסטינקטיבי. ג'סי אפילו ידע עוד פחות ממנו והופתע לא מעט שזה אפילו היה קצת נעים, במיוחד כשנייסי התיישב לו על הזין והחל להתנועע מעלה ומטה. ידיו של ג'סי נשלחו כמו מאליהן לעבר מותניו הצרות של נייסי וליטפו ללא מחשבה את ישבניו החלקים והגמישים. ג'סי ערג להיות רצוי, ערג להיות נחשק וערג להיות נאהב. הוא עצם את עיניו ודמיין שזו צ'לסי שחושקת בו, שרוכבת עליו, שאוהבת אותו סוף סוף.
נייסי המשיך לעלות ולרדת בלא לומר מילה. ג'סי שיתף פעלה כמו מתוך חלום וכל מילה היתה עלולה להעיר אותו מחלומו. שיחלום, חשב נייסי כשראה את עיניו העצומות של ג'סי ואת ידיו האוחזות והמלטפות בלהט הולך וגובר. שיחשוב שהוא מזיין איזו נערה. בעוד כמה ימים או שבועות ואולי חודשים, הוא אולי כבר יפסיק לחשוב, אולי כבר יפסיק לפנטז ואולי כבר יבין שטוב לו איתי. אולי אז הוא כבר יפקח את העיניים ויביט בי. ממש בי, בזמן שאנחנו נעשה את זה. עוד נעיצה ועוד אנחה ונייסי הרגיש את שטף הזרע החם שנפלט בתוככי ישבנו.
הוא עדיין ישב על הזין של ג'סי המתרכך והולך כשאושה חזרה והכריזה בקול רם: "תראו מה מצאתי ביער?". הם הרימו מבטם ונפגשו במבטיהם המופתעים של אושה וצ'לסי המחובקות. "אני רואה שלא לקח לך הרבה זמן" אמרה אושה לנייסי והחלה לצחוק, אך ג'סי לא צחק כלל. הוא הדף ממנו במבוכה את נייסי הערום והרים את מכנסיו המופשלים. "זה לא כך, צ'לסי, אני נשבע לך. אני רוצה אותך. רק אותך."
"אני יודעת", אמרה צ'לסי בקול עצוב "אבל אתה יודע שאני לא... ואילו אושה..."
"מה אושה? את מכירה אותה אולי חמש דקות וכבר את יודעת?"
"וכמה זמן לקח לך איתו?" שאלה צ'לסי "יותר מחמש דקות?"
"איתו? זה לא אותו דבר איתו ואת יודעת את זה, צ'לסי."
"בינתיים זה לא אותו דבר, אבל בעוד כמה ימים או שבועות או חודשים? אתה יכול להיות בטוח? מה תעשה? תחכה לנערה שלעולם לא תמצא ביער הזה?"
למה את אומרת לעולם? אולי כמו שמצאנו את נייסי ואושה נפגוש עוד אנשים?"
"אתה מוזמן להמשיך לפנטז על מה שלא יקרה ולחכות. אני כבר מצאתי ואני לא מתכוונת לחכות לאף אחד ג'סי. כשהתינוקת תהיה מספיק גדולה נצא למסע לעיר הגדולה ובמסע הזה אני מתכוונת להראות לכל מי שנפגוש בדרך שאני רגילה. שאני לא סטרייטואלית. אושה תהיה איתי והיא תעזור לי לעשות את זה. אני יכולה רק להציע לך לעשות את זה כמו שצריך עם נייסי. זה הסיכוי היחידי שלך להציל את חייך כשנפגוש בפלוגות הסער. אתה הרי יודע שבמוקדם או במאוחר נפגוש בהן, שלא יהיו לך אשליות שלא."
ג'סי לא אמר מילה, הוא רק החל להזיל דמעות שחלומו על אישה ומשפחה, שחלומו להמשיך חיים סטרייטואליים בתוך כל הכאוס הזה, הולך ומתנפץ מול עיניו. נייסי ניגש אליו ושלח יד עדינה למחות את דמעותיו וללטף אותו אך ג'סי הדף ברוגז את ידו המושטת. נייסי לא ויתר ושלח את פיו לגמוע את דמעותיו של ג'סי בנשיקה וג'סי רק הניד את ראשו קלות. אחר כך הוא נשק לשפתותיו של ג'סי ולרגע קט היה נדמה לו שג'סי אף משיב לו נשיקה אך לפתע הוא שוב הדף אותו ממנו והלך לו ממנו בהבעה של שאט נפש ונייסי החל לבכות.
השלמה
בגיל שלוש וחצי היתה לפטי תינוקת קטנה חייכנית ופטפטנית. דקה אחרי שהתעוררה משנתה היא רצה למערה של דודיה האהובים, ג'סי ונייסי וקפצה ביניהם, מפרידה בגופה הזערורי את גופיהם החבוקים. "בוקר טוב נייסי, בוקר טוב ג'סי, מי בא לשחק איתי תופסת?"
"אני כבר אראה לך, שד משחת שכמותך!" כעס ג'סי בכעס חצי מעושה והתחיל לדגדג אותה בכל גופה.
"תעזוב את הילדה, אתה יודע שהיא רגישה לדגדוגים", נזף בו נייסי המתעורר.
"את יודעת מה, לפטי? אם תלכי להרתיח לנו מים לחליטת מנטה של בוקר ואם תצליחי להביא לנו אותה עד למערה בלי לשפוך אף טיפה, אני מבטיח לך שנשחק איתך תופסת אחרי שנסיים לשתות. עשינו עסק?"
"יש! יש!" צווחה לפטי "אני אזרוק עצים לאש והולכת להביא מים מהמעיין."
"זה בסדר, לפטי, קחי את הזמן שלך, אנחנו נמשיך להתנמנם לנו עוד קצת כאן במערה."
"יופי, איזה כיף!" קראה לפטי ויצאה מהמערה בריצה עליזה.
"סוף סוף לבד" נאנח ג'סי "אתה יודע כמה אני אוהב זיון של בוקר..."
"מה זה יודע? אתה כל כך אוהב שאחר כך קשה לי לשבת איזה חצי שעה", צחק נייסי והתחיל להתפשט.
"אז בוא כבר, למה אתה מחכה?" אמר ג'סי והצמיד את הזין השוקק שלו לאחוריו החלקים של ג'סי שלא שבע מהם מאז שהתרגל לרעיון. הוא החל להרהר כי כבר זמן רב עבר מאז שפינטז על נערה בזמן שהוא מזיין את נייסי. זה לא לקח לו ימים, גם לא שבועות או חודשים. אבל זה קרה ביום שלפטי הזערורית הוציאה מפיה את מילתה הראשונה. רק אז הוא הבין שזהו זה. הוא לא ידע להסביר לעצמו בכלל מה הקשר בין תחילת הדיבור של לפטי לבין ההחלטה לעבור למערה של נייסי, אבל זה מה שקרה. מיום שנכנס למערתו וגם ביקר שוב במנהרת האהבה בגופו הצעיר והמאוהב של נייסי, הוא לא רצה לעזוב אותו אפילו לרגע.
"הרבה זמן חיכית לי" הוא אמר לנייסי אז, כשעשו אהבה בפעם הראשונה אחרי אותו זיון חד פעמי במעיין.
"כן", אמר ניייסי "זה לקח לך שנה וחצי אבל זה היה שווה הכל.
"אני אוהב אותך, נייסי" אמר לו ג'סי בגילוי לב אחרי ליל האהבה הראשון שלהם. "אני אוהב בחורות ואני לא חושב שאני ממש נמשך לבנים, אבל אותך אני ממש אוהב. אליך אני ממש נמשך. באמת. מבפנים. מכל הלב. ניסיתי להלחם בזה, סרבתי להאמין בזה, אני אולי עוד אמשיך לפנטז על בחורות לפעמים, זה הטבע שלי אין מה לעשות, אבל אותך אני אוהב.
נייסי חייך, נשק לג'סי נשיקה עמוקה וממושכת ואמר לו: ואני התאהבתי בך כבר שתי שניות אחרי שראיתי אותך מציץ שם בין השיחים ליד המעיין".
בעודם ממתינים לחליטת המנטה של לפטי, המשיכו ג'סי ונייסי בזיון האהבה של הבוקר, עד שנייסי גמר. ג'סי אהב שנייסי גומר ראשון בזמן שהוא מזיין אותו וחצי דקה אחריו גם ג'סי גמר, פורק את מטענו החם עמוק בישבנו הלוהט של נייסי.
"אני אוהב אותך" אמר לו ג'סי.
"אני יודע" ענה נייסי "אמרת לי את זה כבר אז כשחזרת אלי לפני שנתיים.
"אבל אני לא אומר לך את זה מספיק"
"זה בסדר, אני אומר את זה מספיק בשביל שנינו".
"אני לא רק אוהב אותך נייסי. אני רוצה לעשות ילד איתך. אני רוצה להקים איתך משפחה."
"באמת?" אמר נייסי וקפץ עליו בשמחה "אתה בטוח? אבל בשביל זה נצרך לעזוב את היער וללכת לעיר הגדולה שאת לא כל כך אוהב."
"אני יודע, אבל אני אוהב אותך יותר וזה מה שחשוב יותר. נבקש מהם במעבדה שיקחו את הגנים הכי טובים של שנינו כשהם עושים את השיבוט המעורב הזה."
"ילד משלנו.." נאנח נייסי.
"כן, ילד משלנו" ענה לו ג'סי והם ניגשו למערת הבנות לבשר להן להתחיל להתכונן למסע הארוך אל העיר הגדולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
