אחרי שויתרתי על פגישה עם החתיך מהשדירה ביום חמישי, הוא יצא לסופ"ש עם המשפחה שלו,. בסופ"ש הזה הוא כמובן לא הזדיין וכך יצא שעד שהוא חזר הוא היה כבר חרמן אש ותכנן עלי תוכניות. הבעיה שאני לא הייתי מודע לזה בכלל, ועד שהוא חזר מהסופ"ש שלו, הספקתי לזיין ולזיין במין איזו חרמנות בלתי נלאית שאחזה בי לפתע. יש לי השערה מסויימת מאיפה הצורך הזה לזיין ללא הרף נובע, והמקום הוא תסכול שהולך ומצטבר נוכח התנהגותו של התימני הבהיר הרזה שלי.
מאז שהתימני הבהיר התמכר לחדר כושר נכנס לו תירוץ חדש ללכסיקון. לפני חדר הכושר הוא חרמן אש, אבל אז הוא בעבודה או מתעורר משינה, עושה ביד ונרגע. חדר הכושר ובמיוחד השייק שהוא שותה אחרי, כדי להעלות מסת שריר, מוריד לו את החרמנות וכשהוא מסיים את כל זה ופנוי לנסוע לגעש איתי הוא לגמרי לא חרמן, אבל ברמות כאלה שעוד לא נתקלתי אצלו. שום מגע פיזי! לא חיבוק, לא ליטוף, לא נשיקה. הפעם האחרונה היתה פשוט מייאשת. מה שעוד יותר מתסכל זה שאחר כך הוא רובץ שעות וימים באטרף וגרינדר ומחפש מי יודע מה [טוב כולם יודעים מה...], אבל כל ההצעות שלי נענות בשלילה בתירוצים שונים.
מאז שהוא התחיל להתמיד בחדר הכושר גופו הרזה מתחטב והולך ונראה עוד יותר סקסי. גם צבע שזוף הוא כבר תפס, וההצעות אליו בטח זורמות כמים. העניין הוא שאם יש לו זמן הוא מעדיף לצוד גברים אחרים כנראה, לא משנה באיזה שעה ואיזה יום הצעתי לו להפגש. כמה חבל, כי כשאנחנו כבר מזדיינים, זה ממש משולם. גם לו וגם לי. אז את התסכולים האלה על מה שאני כל כל חושק ולא מקבל ממנו, אני קובר בעוד כיבוש ועוד זיון ועוד ועוד, ואז אני מפספס בחורים טובים שרק נמצאים שם ובניגוד לו מוכנים להזדיין איתי בשמחה ואף לחכות לי.
במוצ"ש האחרון כשהגעתי בדיוק לבית של הסטוץ השלישי לאותו יום [שהיה אגב אחלה זיון] ורציתי לכתוב לו הודעה בווטסאפ שאני ליד הדלת כניסה ולשאול מה הקוד, בדיוק אז מעשה שטן, נכנסה אלי הודעה בווטסאפ מהחתיך מהשדירה שחזר חרמן אש מהסופ"ש שלו וכבר בנה על זיון סוער איתי למחרת. ואז, כמו שאתם כבר מתארים לעצמכם, יצא שבמקום לשלוח את ההודעה שלי לבחור שהגעתי להזדיין איתו, שלחתי אותה בטעות לחתיך מהשדירה. החתיך אמנפ חתיך, אבל לא טיפש, וישר קלט שאני בדרך לזיון. כלפי חוץ הוא שמר פאסון ואיחל לי ליהנות, אבל בתוך תוכו התבאס מאוד וגם אני התבאסתי שברגע של פזיזות העכרתי קצת את האווירה ביננו. שעתיים אחר כך, כשיצאתי משם הוא דיבר איתי שוב. החמיא על השעתיים זיון, אמר שקצת מלחיץ אותו שאני לא מבזבז יום. והוסיף: "חבל מאוד, רציתי שניפגש מחר..."
למחרת בבוקר כשדיברתי עם החתיך שוב הוא אמר לי שהוא מסודר. כלומר, גם הוא לא ביזבז זמן וכשהבין שממני לא יצא לא משהו, כבר קבע עם מישהו זיון לאותו יום. יותר מאוחר שאלתי איך היה והבנתי שהיה קצר אך טוב והיו כמה השפרצות טובות. קצת קינאתי האמת. למרות שאנחנו לא זוג ולא מחוייבים זה לזה, אני יודע שאם הייתי מנסה להיות שם בשבילו כשהוא חרמן, הוא לא היה צריך לרעות בשדות זרים והיה שמח להתמסר לזין שלי כל פעם. לפעמים אני לא מבין את עצמי. מה, אני דפוק? יש לי חתיך הורס, חם, נעים וחושני שמוכן להזדיין איתי בכייף ואני במו ידי מחרבש את זה? מילא אם זה היה בעבור מישהו שחשוב לי או שממש בא לי עליו, אבל בשביל סתם סטוץ חרמני?
הבנתי שטעיתי. הבנתי שהלהיטות לזיין אחרים ולא לתת עדיפות לחתיך שמוכן ומזומן בכל זמן חופשי להפגש איתי, יושבת על עוד משהו. זה לא רק בגלל תסכול עקב חוסר התשוקה של התימני הרזה כלפי. זה יושב גם על הצורך לעמוד בציפיות של החתיך, דבר שקצת מרתיע אותי. החתיך אמנם נהנה מאוד, ואני נהנה מאוד לזיין אותו, אבל משהו עוצר אותי בסקס שלנו שאני לא מצליח להרגיש מספיק משוחרר כל פעם. כך יוצא שאני לא תמיד גומר בזיון איתו. והחתיך דווקא מת על גמירות והשפרצות. אני יודע את זה הוא אף אומר בחצי צחוק: "חסר לך שהפעם אתה לא גומר" ואני עוד יותר נלחץ.
הפעם החתיך ואני קבענו מפגש ארוך, ממש להיות חצי יום יחד ואולי יותר. החלטתי לשמור בשבילו את הזרע שלי ולא לבזבז אותו על בחורים אחרים או על להביא ביד ולא משנה כמה חרמן אני. על הדרך החלטתי שלזיין זה בסדר אם אנמי לא אגמור [והפעם בכוונה לא לגמור] אבל לך תמצא מיהשו שיזדיין איתך כשמראש אתה אומר לו שלא תגמור.
כך קרה שארחי כמה הצעות שסרבתי להן, החלטתי לא לסרב לבחור חמוד אחד בן 22 שכבר הרבה זמן מנסה לפתות אותי לזיין אותו. היום הוא לא הפסיק לשלוח לי הודעות חרמניות ובקשות למצוא פתרון שיאפשר לנו להםפגש היום, שכבר היה קשה לי להתאפק. מצד שני, רציתי לשמור את הזרע והחרמנות שלי לחתיך מהשדירה, אז מה עושים? פה נזכרתי בשיחה שנהלתי לפני כמה ימים עם מישהו שסיפר לי על סקס טנטרי שבו מתרגלים גמירות ללא השפכות [משהו שעדיין אין לי מושג מה הוא, אבל בהחלט מעניין לברר], אז החלטתי לשחק על הקלף הזה ואמרתי לצעיר הזה שאני מוכן להפגש אבל שיקח בחשבון שאני לא גומר כי אני מתרגל סקס טנטרי. להפתעתי, הצעיר הסכים בשמחה כי העדיף זין אחד ביד משניים על העץ, וקיבל את הזין שלי כמו שצריך עמוק וחזק, למרות שאפילו לא עמד לי עד הסוף.
אז אמנם בניגוד למה שהבטחתי לחתיך מהשדירה לא התנזרתי לגמרי, כי פגשתי את הצעיר אבל מאחר ולא גמרתי אני מרגיש שאת הרעיון העיקרי של ההתנזרות - לשמור על הזרע והחרמנות - הגשמתי. אני הולך לקראת המפגש עם החתיך בקרוב, מקווה שנהנה, מקווה שאגמור, מקווה שגם הוא, מקווה שיהיה כייף, מקווה שבאמת נוכל להיות כל כך הרבה שעות זה עם זה בלי לאבד את התשוקה ותוך שמירה על רמת חרמנות טובה. נקווה.
והפעם בחרתי שיר אופטימי ישן ויפה, שיר על חלומות וציפיות לקראת היום של כייף שאני מקווה שיהיה עם החתיך מהשדירה. שיר די נשכח משנת 1969, אבל כזה שבאופן אישי עושה לי טוב על הלב. Wallace
Collection - Daydream:
ארז, 27, שביקש סליחה על ביטול מהעבר, התגלה כבחור אמין. זה כבר הפך להיות מוצר נדיר באטרף שעד כמה שזה ישמע מוזר, הוא קבע איתי כמה ימים מראש ועמד במילה שלו. הוא אפילו התנצל שהתעורר מאוחר והודה לי על הסבלנות שחיכיתי לו בזמן שהוא מתנקה ומתארגן, כשהוא מציף אותי בהודעות ובמחמאות תוך כדי.
זו היתה הפגישה הראשונה שלנו והתכוונו לנסוע יחד לגעש. רגע ההיכרות פנים אל פנים עבר בסדר, ארז נכנס בחיוך לרכב שלי ויצאנו לדרך. בשיחות המקדימות קצת דאגתי עד כמה הוא מוכן לזרום שם על החוף כי הוא כבר הבהיר לי שהוא לא מסתובב ערום בגעש ואפילו לא יושב ערום בגעש. תחתון לבן זה קו הגבול שלו והתלבטתי איך נזדיין עם התחתון יהיה עליו או אם בכלל נזדיין על החוף כמו שאני אוהב. חששתי שמא הוא מהביישנים האלה שלא עושים את זה, אלא מחפשים פינה נסתרת למעלה באיזה נקיק או מאחורי שיחים על הצוק. למוד נסיון לא חפרתי לו ולא שאלתי שאלות מיותרות. החלטתי להשאיר לחרמנות, לים, לשמש, לידיים ולזין שלי לעשות את שלהם.
הגענו בבוקר שהים היה ריק כמעט לגמרי, וזה היה סבבה מבחינתי. ארז עוד הספיק לספר לי שמעולם הוא לא הזדיין על החוף, אלא מקסימום רק התמזמז, אבל כשהידיים שלי התחילו לעבוד, שרידי ביישנותו נשרו ממנו אט אט. הרגשנו שם כמו שני פרפרים חופשיים שיכולים לעשות מה שבא להם. אפילו שבאמצע המזמוזים התיישב מישהו איזה 30 מ' מאיתנו, לא נתנו לזה להפריע לכייף שלנו. אהבתי את גופו השחום והרזה, אך לא רזה מדי, של ארז ולא הפריע לי בכלל שהוא לא בחור חלק, אם כי הישבן שלו היה די חלק וכמובן קטן יחסית, עגלגל וסקסי בטירוף.
התמזמנו על החוף ואחרי פרק הליטופים, המציצות ואפילו הנשיקות, שאצל ארז הן במינון נמוך, הגיע הזמן לטחון את הישבן הקטן שלו. אמרתי לו שבא לי שהוא ירכב לי על הזין, נשכבתי על הגב כשהזין הזקור מונף מעלה ומחכה לישבן המטריף של ארז שהחל להתיישב עליו בציתנות. לא היה לו קל עם הגודל והעומק אבל כשכל הזין היה בפנים, התיישבתי גם אני, נצמדתי אליו וחיבקתי אותו, נישקתי אותו קלות והתחלתי להדהיר אותו על הזין שלי. אחרי זמן מה, ארז הדף אותי קלות לתנוחת שכיבה והמשיך בדהירות על הזין הלוהט שלי כשהוא משחיל עצמו למעלה ולמטה עד שהתחיל להשפריץ עלי בעוצמה. שמחתי שהוא גמר וידעתי שעכשיו יהיה לי אותו יותר רגוע לסקס בלי לחץ.
רצנו לים להתרחץ והמשכנו לשחק ולהשתובב בין הגלים. אחר כך רבצנו בלגונה קטנה והתמזמזנו ואז חזרנו לחוף לזיון נוסף. הפעם אני גמרתי בכייף גדול. השעות עברו בכייף. אוכל, שתיה, ים, סקס, מזמוזים וכירבולים. ארז הדליק ג'וינט ולקחתי ממנו כמה שאכטות, בזמן שידו העונוגה מזקיפה לי את הזין. כשהייתי ממש חם, ארז נשכב על הבטן והזמין אותי לדפוק אותו. עליתי עליו והשחלתי עד הסוף. הפעם זה היה זיון רק בשבילו. אני גמרתי רבע שעה קודם ולא הייתי בשל לגמירה נוספת, אבל ארז כבר היה בשל בהחלט. זיינתי אותו על הבטן וזיינתי אותו על הצד בכפיות עד שהוא השפריץ שוב.
ארז מאוד נהנה מהזין שלי ואמר שהוא ממש מתאים לישבן שלו, וגם אני הרגשתי כך. אחר כך כבר היינו קצת עייפים. שכבנו על הצד זה מול זה כשאני מקופלים קלות ומחובקים. ליטפתי את ארז שנמנם קצת וכבר הרים את תחתוניו המופשלים ואילו אני כהרגלי נותרתי ערום. לפתע שמעתי טרטור של טרקטורון הולך ומתקרב. כשהוא עבר לידינו ראיתי שזה טרקטורון משטרתי. אין לי מושג מה המשטרה חיפשה שם על החוף, אבל נלחצתי קצת שאני ערום שם ומיד לבשתי בגד ים, אבל לא נראה לי שהזיז להם במיוחד. הערתי את ארז שנלחץ מהג'וינט החצי לא מעושן שלו והצעתי שישים אותו בצד ליד שקיות הזבל של החוף, יעני זה לא שלנו, וכך הוא עשה. אחרי זמן מה הטרקטורון המשטרתי חזר ועבר לידינו, אך שוב לא אמרו כלום. אני תוהה מה היה קורה אם הם היו מגיעים כשאני וארז באמצע זיון לוהט...
זה היה כבר אחרי ארבע שעות בגעש, אחרי שהתמזמזנו והזדיינו כמה פעמים. אכלנו, שתינו ועישנו. יום של כייף, אבל הטרקטורון היה הסימן שהגיע הזמן להתקפל חזרה ועזבנו את החוף בצער רב.
זו היתה הפעם השלישית שלי בגעש בשבוע הזה כשכל פעם היתה יותר כייפית מהקודמת. כמה שעות אחרי שחזרתי מגעש קיבלתי הודעה ממישהו באטרף ששאל אם הייתי בגעש ואם הבחור שהייתי איתו היה עם בוקסר לבן צמוד. השבתי בחיוב והוא אמר שעבר שם וראה אותנו על החוף וממש קינא בנו. הוא גם ציין שהיה מת להצטרף אלינו אך לא העיז לשאול. אמרתי לו שתמיד אפשר לשאול, מינימום יקבל תשובה שלילית, אבל מקסימום יצליח.
כמו שארז ביקש ממני בשבוע שעבר, אכן סלחתי לו ואכן זיינתי אותו. אמנם לא היה לו קשה לומר סליחה, אבל הסליחה שלו גרמה למשהו קשה במכנסיים שלי, ואת הקשה הזה ארז קיבל עמוק חזק ארוך וטוב. אז לכבוד ארז, הסליחה שלו והקשה שלי, השיר של להקת שיקגו Hard to say I'm sorry, משנת 1982:
דני, 25, היה היזיז הכי טוב שלי, הסקס הכי טוב, שלמרות שנמשך כבר קרוב לשנתיים, תמיד היה מוצלח מושך ומחרמן כמו בפעם הראשונה ואולי אף יותר. זה מוזר כי זה בדרך כלל לא קורה לי. גם בחור שמחרמן אותי מאוד בפעם הראשונה או השניה, עם הזמן שוקע לשגרה ולשבלוניות. כשהחידוש שבו פג, אז גם חרמנותי עליו צוללת ויכולה לשוב רק לאחר הפסקה של חודשים או איזה שהוא טוויסט חדש בסקס איתו. עם דני זה לא היה כך. אפילו כשלא היו טוויסטים או חידושים, ואפילו כשהזיון בפעם אחת היה די דומה לזה שבפעם הקודמת, כל פעם שהזדיינו נהניתי בטירוף.
חדי העין שביניכם אולי שמו לב לכך שכתבתי על דני בלשון עבר, שהוא "היה". הסיבה לכך היא שהסיפור ביננו נגמר, זמנית או סופית, אני עדיין לא יודע, אבל בשלב זה הוא נגמר. כשהוא נגמר הייתי צריך להתפכח מכמה אשליות בקשר לדני, אשליות שכל מי שאני מכיר תמיד אומר לי להתפכח מהן, שאסור להאמין לאף אחד ואסור לסמוך על אף אחד, אבל אני נשאר נאיבי שכמותי, מאמין וטועה, מאמין ומתאכזב. ועל מה ולמה?
דני היה לכאורה הבחור הכי "בטוח". בחור עמוק בארון שאף אחד מסביבתו הקרובה, משפחתו וחבריו לא יודע עליו. מבחינתו של דני, אם מישהו יידע, זה הסוף עבורו. דני היה גם ממשפחה דתית. הוא עצמו אולי כבר לא היה דתי ממש, אבל הלך לשיעורי תורה פה ושם ולא ממש נפרד עד הסוף מההוויה הדתית. באיזה שהוא מקום, בחור שבא מההוויה הזאת גם נראה לי יותר בטוח. דני גם אהב את העובדה שאני נשוי. זה נתן לו מבחינתו מגננה מסוימת, כי לדבריו לא רצה להיות עם אנשים ששוחים עמוק בביצה ההומואית התל אביבית. אדם רגיל נשוי, מיין-סטרימי כזה, כפי שהייתי בעיניו היה משהו נוח עבורו. דני חיפש אנשים טובים שהוא יכול לסמוך עליהם, וראה בי אדם כזה. מהבחינה הזו, אולי אין לי מה לכעוס על השקרים שהוא מכר לי כי אני מכרתי לו לא פחות ואולי אף יותר. אמנם דני ידע שאני נפגש גם עם אחרים, אבל לא ידע את המידה וההיקף. אני מניח שאם היה יודע, היה מעיף אותי לכל הרוחות כבר מזמן, למרות שאמר לי לא פעם שהזיון איתי כל כך טוב לו, כל כך מעולה שכל פעם שנפגשים הוא מצטער שאנחנו לא נפגשים יותר.
דני, בארוניתו העמוקה, אמר לי כבר בתחילת הדרך כי מלבדי הוא נפגש עם עוד בחור קבוע אחד או שניים. אחרי כמה חודשים אמר שהפסיק להפגש עם אחרים, שאני מתאים לו ומספיק לו, למרות שהוא יודע שאני נפגש גם עם אחרים. אהבתי את זה שאני היחיד והמיוחד שלו. אהבתי את זה שאמר לי שכשהוא לא יכול להפגש איתי הוא לא מחפש זיונים אחרים כמו כל הומו טיפוסי, אלא מביא ביד וממשיך הלאה. באמת שהאמנתי בזה. אולי בשנת לימודיו הקודמת זה גם היה נכון, כי אז היה לו הרבה יותר זמן פנוי להפגש איתי בשעות שאני יכול. לעומת זאת בשנת לימודיו הנוכחית, לדני היה הרבה פחות זמן פנוי בשעות היום. כמעט שלא. אם הוא יכול היה להפגש זה היה בקושי פעם בחודש, ולפעמים אפילו פחות. הפגישות השנה קרו כמעט תמיד בשעות הערב או הלילה, בהן הרבה יותר קשה לי להתפנות, מה שגרם למפגשים ביננו להתרחק זה מזה יותר ויותר. מצד שני ראיתי במשך חודשים רבים דני אפילו לא נכנס לאטרף, אז לתומי חשבתי שהוא מסתפק רק בי. שכחתי שיש לו גם יזיזים מהעבר שהוא לא צריך את אטרף בשביל להפגש איתם. לא שאלתי כדי לא להשאל על ידו עם מי וכמה אני עצמי נפגש, רק הצטערתי שכל כך קשה לנו להפגש בתדירות יותר גבוהה.
כשדני החל לגלות פעילות מחודשת באטרף בחודשים האחרונים, הוא טען שהוא נכנס מדי פעם רק לבדוק הודעות ולענות. הוא גם אמר לי שבקושי יש לו זמן להפגש ובטח שלא להכיר בחורים חדשים. בגילי, הייתי צריך כבר מזמן לאבד את התמימות שלי, אבל מה לעשות שלא איבדתי אותה עדיין והאמנתי גם לזה. דני לא היה בן זוג שלי ולא חבר שלי, הוא לא חייב לי כלום, גם לא הסברים, אז לא יודע למה ציפיתי ממנו למשהו אחר מאשר רצון טבעי לגיוון בסקס. התמכרתי לרעיון שאני לא רק, אולי, הזיון הכי טוב שלו, אלא גם הזיון היחידי שלו. אפילו חשבתי לבוא ולומר לו שאולי נמצא איזו דרך שנוכל להפגש באופן קבוע כל שבוע. חשבתי לומר לו שאז, מצידי, אני לא צריך לא אטרף ולא בחורים אחרים, כי פשוט טוב לי בסקס איתו ואני לא צריך שום דבר אחר. חשבתי על זה ופינטזתי על זה, אבל לא אמרתי כלום כי ידעתי שזה לא ריאלי כל עוד הוא כזה עסוק בלימודים.
קשה לי להסביר מה היה כל כך טוב בסקס עם דני, אבל אנסה. אני מניח שזה מתחיל במראה הנערי הרזה מאוד שלו, שמעולם לא שבעתי ממנו. גם לישבן הקטן שלו היה חלק לא מבוטל בזה. באופן אבסורדי משהו, למרות שהוא חלק רק מהמותניים ומעלה ומאוד שעיר מהמתניים ומטה, זה אפילו הגביר את המשיכה שלי אליו, למרות שבעיקרון אני מעדיף בחורים חלקים. גם לעיני הירוקות היפות והצוחקות ולחוש ההומור וחדות לשונו היה חלק בכך. גם לנשיקותיו המתוקות מדבש ולמגע ידיו המרפרף שנעם לי מאוד. בסקס עצמו גם לאוראלי המדהים שהוא ידע לתת לי עמוק לגרון וגם לאופן שבו הוא נחדר על ידי. אצלי דני, בתחילת החדירה קצת קשה לו להפתח. עיניו עצומות ואני רואה את הקושי בו הוא משחיל את עצמו בהדרגה על הזין שלי, אבל אחר כך נפתח ונותן לי להשתולל בתוכו, נהנה מזה מאוד ומראה לי שהוא נהנה מזה בגניחותיו העמוקות של שמי המבוטא על ידו בערגה חרמנית כה עמוקה. בכל היכרויותי, אני לא זוכר בחור שנתן לי לעשות בסקס כל מה שאני רוצה, איך שאני רוצה וכמה שאני רוצה, כמו דני, ואף הראה לי שהוא נהנה מזה כל כך.
מי שקורא את כל התיאור הזה אולי יטעה לחשוב שהתאהבתי בו, אבל לא. זה לא קרה. זה גם לא יכול לקרות אצלי באופן חד צדדי. כדי שאתאהב במישהו אני חייב להרגיש שגם הוא מרגיש כלפי משהו, אחרת אני לא מתחיל לפסוע בארץ האהבה הזו. אז לא אהבתי אותו, אבל אהבתי בכל נימי גופי את הסקס המדהים איתו, ואת זה במיוחד כל כך קשה לי לאבד.
כמעט חודשיים עברו מאז פגישתי האחרונה עם דני. זה התחיל בשבועיים שלושה שבהם אני לא הייתי בראש לפגישות, אחרי הלילה המסוייט ההוא שהיה לי עם נאור. זה המשיך בלחץ של דני בלימודים ובבחינה חשובה מאוד שבשבועיים שלפני הבחינה הוא אמר לי שאין לו זמן להפגש והוא בקושי יוצא מהבית אלא רק לומד, אז חיכיתי. פה ושם המשכתי לנסות לפתות אותו לעשות איזו הפסקת סקס טובה ולחזור ללמוד. פה ושם ניסיתי לעורר את חרמנותו ולהביא אותו להזדיין איתי, אבל לא הצלחתי. בעצם אולי הצלחתי לעורר את חרמנותו, אבל מישהו אחר קצר את הפירות כשחרמנותו התעוררה, וזה מה שבעצם גמר את הסיפור שלנו, ותיכף אספר למה ואיך.
ספרתי את הימים עד הבחינה הגדולה ההיא של דני. כשניסיתי לפניה פה ושם לפתות אותו לפגישה וסורבתי, דני התמיד בחרמנותו כלפי במשפטים כמו: "לא לא די. אתה מדליק אותי וזה מוציא אותי מריכוז" או ביום אחר: "חחח... הייתי רוצה אבל אי אפשר", אבל בין לבין דני עשה את הטעות שלו שגמרה ביננו את הסיפור, לפחות לעת עתה.
כששלחתי לו הודעה אחרי הבחינה והוא לא הגיב קצת התפלאתי. כשהוא המשיך להתעלם, ולא עט עלי עם חרמנותו הכבושה, זה לא היה דני שאני מכיר. כשביקשתי ממנו להתקשר והוא ענה ש"מחר" או "לא כרגע", הייתי סבלני וחיכיתי. כשאחרי יום או יומיים הוא אמר שנדבר אחר הצהרים, שאלתי אם להכין גם תירוץ לפגישה בערב, אבל דני ענה באופן מוזר: "לא. אתה תבין כשנדבר". באותו רגע התחלתי לחשוש שקרה משהו, אך עדיין לא ידעתי מה. המתח התגבר כשהוא לא התקשר בסופו של דבר, אבל סימס לי: "אביב, אנחנו לא נוכל להיפגש בתקופה הקרובה. כשנדבר תבין למה" הדמיון שלי כבר התחיל להתפרע לאפשרויות כאלה ואחרות. אפילו הכנתי לעצמי רשימה מה אולי קרה, וזו היתה הרשימה:
1. הוא נפגש עם מישהו חדש הזדיין איתו בלי קונדום ועכשיו צריך לחכות.
2. הוא הכיר מישהו חדש ולא יודע מה יהיה ובינתיים לא יכול להפגש.
3. התחיל לצאת עם איזו בחורה והוא חייב לשכוח מפיתויים גבריים בינתיים.
4. בעיות בלימודים. נכשל בבחינות. העתיד שלו בסכנה.
5. מצב בריאותי. STD?
6. סכנת אאוטינג. חושדים בו.
7. מצב משפחתי. מישהו נפטר? אבל?
לקח לדני עוד יומיים עד שהוא הצליח למצוא את ההזמנות לדבר איתי בטלפון, ואז הוא הטיל את הפצצה. דני סיפר לי באופן ישיר וגלוי שהוא עשה שטות גדולה. שלפני שבוע וחצי, בשעת לילה מאוחרת כשגברה עליו חרמנותו הוא נפגש והזדיין עם בחור בגילו. לא רק זה, אלאשהוא אף הזדיין איתו בלי קונדום. דני סיפר לי שלפני הסקס הוא שאל את הבחור את הבחור אם הוא "נקי" והבחור אמר לו שכן. שהבחור נראה לו בחור טוב ורגיל, אבל אחרי ארבעה ימים הבחור סיפר לו שהוא נשא!!! התירוץ של הבחור היה שכשדני הסכים להזדיין יתו בלי קונדום הוא הניח שגם הוא נשא. תירוץ דבילי לאור שאלתו של דני אם הוא "נקי" ותירוץ דבילי גם כי נשאים לא יכולים להזדיין חופשי גם עם נשאים אחרים כי יש זנים שונים של נגיף ה- HIV ונשא עלול לגרום נזק בריאותי חמור גם לנשא אחר. כך או כך, דני סיפר שמיד לאחר שנודע לו, הוא ניגש לקבל טיפול מונע ושבחודש - חודשיים הקרובים הוא לוקח את הכדורים לטיפול המונע הזה, שהוא משהו לא ממש נעים וגורם לבחילות ועוד כל מיני תופעות לוואי. דני סיפר שהרופאים אמרו לו שהעובדה שהבחור הוא נשא מטופל, מפחיתה מאוד את סכנת ההדבקות אולי קרוב לאפס. הם גם ציינו שהעובדה שהבחור לא גמר בתוכו משפרת סיכויים שהוא לא נדבק. אבל קרוב לאפס זה לא אפס ולכן צריך את הטיפול המונע.
דני אמר שהשטות הגדולה שהוא עשה גרמה לו להבין שאי אפשר לסמוך על אף אחד. שעל השטות הזו הוא משלם עכשיו ביוקר, אבל בשום אופן לא רצה להעמיד גם אותי בסיכון ולכן היה ברור לו שלא יוכל להפגש איתי ושכמובן יספר לי על כל הענין. שאלתי את דני אם בכל התקופה שאנחנו מכירים הוא נפגש עם אחרים, ודני הודה שאכן נפגש, אבל רק עם יזיזים קבועים שמכיר מהעבר. ביקשתי שיאמר לי עם יד על הלב אם עשה סקס לא מוגן עם עוד מישהו לפני כן, והוא נשבע לי שלא. שרק עם הבחור הזה שעשה איתו את השטות הכל כך גדולה הזו לפני שבוע וחצי. דני גם אמר שבבי"ח מיד בדקו אותו ומצאו שהוא נקי, אבל כמובן שהבדיקה הזו משקפת את מצבו 7 שבועות לפני הבדיקה ולא את מצבו הנוכחי.
הודיתי לדני על גילוי הלב שלו ועל זה שאזר אומץ וסיפר לי על מה שקרה, כי זה לא דבר מובן מאליו. הרי הוא יכול היה להתחמק מפגישה איתי או לומר לי שסתם לא בא לו להפגש יותר וכך לעולם לא הייתי יודע, אך דני אמר שמבחינתו לא היתה שום אפשרות אחרת אלא לספר לי. אמרתי לו שאני מעריך אותו מאוד על כך. איחלתי לו שיעבור את הכל בשלום וביקשתי שיעדכן אותו מה קורה איתו. יהיה מה שיהיה, ברור לי שאף אם נחזור להפגש, זה כבר לעולם לא יחזור להיות מה שהיה, כי משהו נסדק ואולי נשבר באופן שבו אני רואה אותו. כמה חבל.
סוף הסיפור הותיר אותי עם טעם מריר מאוד בפה. כל ההתנהלות הזו של בחורים שלמרות שהם יודעים שהם נשאים, מקיימים מין לא מוגן עם בחורים (בתירוץ שאם בחור מקיים מין לא מוגן כנראה שגם הוא נשא) פשוט נראה לי מזעזע. מילא יש בחורים שאולי נשאים ולא מודעים לזה שהן נשאים וזה גרוע כשלעצמו, אבל מישהו שיודע ולמרות זאת עושה מין לא מוגן הוא סוג של רוצח. מזל שהוא בכלל סיפר לדני, אם כי עשה זאת רק אחרי ארבעה ימים. אני מחזיק אצבעות לדני שייצא מזה בשלום, אבל דברים כאלה מעוררים בי את החרטה שנכנסתי בכלל לכל הסיפור הזה של סקס עם בנים, רק שעכשיו כבר מאוחר מדי. אחרי שטעמתי את הטעם, אני כבר שבוי. מכור. אבוד...
הפעם החלטתי לסיים עם שני שירים, האחד לדני והשני לי.
הראשון מוקדש מעומק הזין לדני, שאולי הלך לי ללא שוב: Elton Jonh - Daniel, משנת 1973:
והשני מוקדש מעומק המוח לעצמי: יעל לוי - בלדה לנאיבית, משנת 1979: