הוא בסך הכל היה איזה בחור צעיר, שהיה אז חייל, שאספתי כמה פעמים בעבר בדרכי לגעש. בחור שמהר מאוד הבנתי שאני לא הטעם שלו, אבל היה בכל זאת נחמד להיות בחברתו למרות שלא קרה ביננו כלום. נראה לי שלא ראיתי אותו כבר יותר משנה אבל ההודעה שקיבלתי ממנו השבוע כשהייתי במקרה בעיר בה הוא גר, לא יכלה להשאיר אותי אדיש.
"זוכר אותי? היית אוסף אותי בדרך לגעש... אני בבעיה... אני צריך להגיע מהר לאיכילוב" הוא כתב ואני כבר ניחשתי מה קרה לו. כששאלתי הוא הוסיף: "סקס שהיה לי אתמול נגמר לא טוב. אני מפחד שנדבקתי במשהו ואני חייב להגיע לאיכילוב לקבל טיפול מונע... ובאוטובוסים זה שעות ואני מפחד שלא אספיק לקבל את הטיפול היום".
לקחתי ממנו את הכתובת והטלפון ויצאתי לנסיעה קצרה בדרך אליו. למרות שהייתי חרמן אש, נאלצתי לדחות הצעה מפתה מהנער החרמן בן ה- 17 וחצי שחיפש אותי שוב בפעם השלישית תוך שבוע והודעתי לצעיר שאני בדרך אליו. "תודה תודה תודה! אתה לא מבין כמה אני מעריך את זה! אתה מלך! מעריץ אותך. באמא שלי שיש לי דמעות בעיניים..." הוא כתב לי ואני ידעתי שזה לא בגלל עקב ההסעה לאיכילוב, אלא בגלל תחושת הפחד, הרגשת הבדידות הכבדה וחוסר האונים שאפפו אותו כשנודע לו שהגבר שהיה איתו, תוך כדי סוטול-סקס הוריד את הקונדום ועשה מה שעשה בלי ידיעתו ואחר כך התחמק ממנו כשביקש לראות בדיקות שהוא בריא.
אספתי אותו, השתדלתי לעודד אותו. סיפרתי לו על מישהו שאני מכיר שקיבל את הטיפול הזה ואף הדרכתי אותו מה לומר כדי שיקבל את הטיפול ולא ינפנפו אותו. בנוסף, סיפרתי לו גם קצת על הצרות שלי עם האתיופי שלי, כדי להסיח את דעתו. בסופו של דבר הגענו לאיכילוב ושלחתי אותו לדרכו במצב רוח קצת יותר טוב. כמה שעות אחר כך הוא עדכן אותי שנבדק וקיבל טיפול מונע ותרופות להמשך וכתב לי באטרף:
"שולח לך פה הודעה כדי שכשתתחבר יעלה לך חיוך על הפנים.
א. בזכותך קיבלתי טיפול שבמקרה של הדבקה יכול להציל אותי [לא היה לי כוח לנסוע באוטובוסים אחרי היום הקשה שעברתי].
ב. עודדת אותי.
ג. הוכחת לי שיש גם אנשים שמוכנים לעשות דברים בלי רצון לקבל תמורה, ואני אעביר את זה הלאה ואחפש לעשות מעשה טוב למישהו אחר - בזכותך [אני תמיד בסדר אבל עכשיו אהיה מוכן באמת לתת מכל הלב].
אז תחייך, כי יש פה מישהו שאתה יכול לפנות אליו בכל בעיה או רצון לדבר ולפרוק... שמח שאני מכיר אותך, ושוב תודה. בזכותך קיבלתי טיפול."
וכל מה שיש לי לומר לכולם זה: עשו טוב. לא רק ביום 11.3.2014 שהוכרז כיום המעשים הטובים, אלא בכל יום ויום בו אתם נתקלים במישהו שמשהו קטן שאתם יכולים לעשות בשבילו יהווה עבורו שינוי גדול. ותעבירו את זה הלאה...
והפעם בחרתי את השיר Tremeloes - Even The Bad Times Are Goodמשנת 1967:
אתמול בערב הייתי במפגש של החבר'ה מהסדנה האחרונה שהשתתפתי בה. במפגשי הסדנה, נהגה האחראית לשאול את כל אנשי הצוות "מה אתה נושא?" ותמיד חשבתי על מיקוד, נחישות, ציפיה וכו'. אתמול כשפגשתי כמה עשרות מחברי הסדנה חשתי דבר אחד פשוט: המון אהבה. אהבה, חום וזכות על כך שהייתי איתם ועבדתי איתם או לצידם במשך הסדנה הזו.
להזכר איך הם נכנסו לסדנה סקרנים, חוששים ואולי אפילו קצת מבולבלים והנה אחרי כמה ימים יצאו משם שונים לגמרי. אהבה כזו אפשר להרגיש בחיוכים הקורנים מפניהם של אלה שפגשתי שם, בחיבוקים החמים שקיבלתי מהם, בדיבור, בפרגון והבעת ההערכה למה שהייתי שם עבורם בסדנה הזו. זו לא אהבה רומנטית, אבל זו אהבה. אהבת האדם. המון אהבה.
ולסיום בחרתי כמה שירים. את הראשון אני מניח שאתם לא מכירים, אבל זה אחד משני השירים הראשונים שעלו לי בראש כשחשבתי על כל האהבה הזאת. מדובר בשיר ממחזמר אנגלי כזה ישן בשם There's a Whole Lot of Lovingאשר במקור בוצע בשנת 1975 ע"י Guys 'n' Dolls בסגנון שמאלצי מתקתק ומיושן, אך בשנת 2001 חודש ע"י להקה אירית בשם Six שנתנו לו קצת יותר פילפל וקצב, ובחרתי להביא את שני הביצועים לפניכם:
המקור:
גרסת הכיסוי:
השיר השני שנצנץ במוחי היה ללא ספק השיר "כמה אהבה" שאני מניח שאתם מכירים בביצוע של קובי פרץ, אבל אני בחרתי להביא אותו בביצוע הקוסמופוליטי יותר של שירי מימון ושמעון בוסקילה, שגם הלחין את השיר ואשר הם שרים אותו בצרפתית, אנגלית ועברית. שיר מדהים ומרטיט. אגב בתחילת השיר יש הקדמה קצרה בה הם מספרים על תחילת עבודתם על המופע המשותף, אך אפשר לדלג עליה ולהגיע ישר ל 1:09 דקות מתחילת הקליפ. אגב, ראיתי את המופע והוא פשוט מעולה.
השיר השלישי שבחרתי היה השיר "זה רק פחד" שנכתב ממשפטים ששלחו משתתפי הסדנה, על סמך חוויות ותובנות מהסדנה. השיר קובץ הולחן והופק על ידי אחד משתתפי הסדנה. חבר'ה כשרוניים שבא לי לחבק את כולם יחד במלוא האהבה והפרגון:
אגב, סדנת מהות הקרובה נפתחת ב- 7.2.2012. אם בא לכם לפרגן מתנה לחיים לעצמכם או לאדם קרוב, אז זה הזמן.
הכותרת של הפוסט הזה היא החזון של חברת Humanicationשבדרך לא דרך קרה שבחודשים האחרונים השתתפתי בכמה סדנאות שלה. הרעיון הבסיסי של החברה הוא שכל אדם וארגון יכולליצור מצוינות והצלחה אם תינתן לו הזדמנות נאותה. הזדמנות זו תיווצר אםהאדם יבטח ביכולתו להתמודד עם הנסיבות בהן הוא חי, ולראות בהן אתגר.
המצחיק הוא שהגעתי לסדנה הראשונה, שנקראת "סדנת מהות"בדרך מקרית ומוזרה למדי. זה היה בעוד אחד מהימים בהם שוטטתי לי במרחבי אטרף וחיפשתי משהו מעניין לעשות. במקרה נתקלתי בכרטיס בו היה כתוב שהבחור מחפש מספרי טלפונים של אנשים שמעוניינים לשמוע על חויה מדהימה שהוא עבר. שלחתי לו הודעה כשבראש שלי היה - איך אפשר אחרת - לשמוע על איזו טכניקת סקס מדהימה או חוויה אירוטית אחרת שממנה אני אלמד משהו חדש, אבל כשקבלתי את התשובה התברר שמדובר בסדנה המיועדת ליצור ולהגביר את ההגשמה והמצויינות בחיינו דרך הנאה גדולה יותר.
כששמעתי על זה בפעם הראשונה, התגובה האוטומטית שלי היתה: "מה זה החארטה הזה?". זה נראה לי כמו עוד גיבוב של בולשיט שמוכרים לאנשים משועממים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם בחיים, בדיוק כמו שאמר לי דני השחיף כשסיפרתי מלא התלהבות על הסדנה, אחרי שעברתי אותה, אבל בכך אני מקדים את המאוחר.
אחרי שדיברתי קצת עם הבחור שסיפר לי קצת על הסדנה ואמר שהוא ממליץ עליה בפה מלא [ואני בסקסיסטיות אופניות חשבתי רק שהייתי שמח שהפה שלו היה מלא בזין החם שלי...]ואחרי שחשבתי שאין לי מה להפסיד והרי אני מחשיב את עצמי כמישהו שמחפש התנסויות חדשות, הקדשתי לכך עוד מחשבה. באותה תקופה הייתי שרוי באיזו תחושת תקיעות כללית שחלק ממנה היתה קשורה גם להיעלמותו החוזרת של דותן מחיי. יום ההולדת שלי נראה כבר באופק והחלטתי לפרגן לעצמי את הסדנה הזו כמתנת יום הולדת לעצמי, ואכן זו היתה מתנה גדולה.
את הפרטים על הסדנה הזו תוכלו לקרוא בלינקים ששמתי בלחיצה על שם החברה או על שם הסדנה, אבל מה שאני יכול לספר לכם על סדנת מהות שזו היתה אחת החוויות המפתיעות הנהדרות והמהממות ביותר שעברתי בשנים האחרונות.
היינו בסדנה כ- 70 איש, כאשר חלק מהזמן היתה פעילות משותפת וחלק בעבודה בקבוצות קטנות של כ- 6 אנשים עם מנחה. הגילאים של המשתתפים היו מגוונים ביותר מ- 18 עד 60 כאשר רוב המשתתפים היו בני 25 - 35, ואפילו היו יותר בנים מבנות שזה קצת חריג בסדנאות מעין זו. הסדנה נמשכה חמישה ימים אינטנסיביים, מהם ימי שלישי, רביעי, חמישי שהיו חצאי ימים ואילו שישי ושבת ימים מלאים. תוך תקופה קצרה זו הפכנו להיות מקבוצה של זרים לקבוצה של אנשים שמחוברים זה לזה במין הרמוניה חמימה ונעימה. קשה להסביר, צריך לחוות. מעבר לתחושת הביחדנס המופלאה, היתה כמובן גם עבודה בסדנה, עבודה שיכולה לקחת כל מי שנותן לה הזדמנות [והיו איתי כמה סקפטיים גדולים שבמהלך הסדנה נשברה הסקפטיות שלהם] למקום אחר לגמרי מהמקום בו הוא נמצא בחייו העכשוויים.
עלות סדנת מהות היא 2,250 ₪, והסדנאות נערכות בכל תחילת חודש בימי שלישי – שבת. לכל מי שכל מה שכתבתי נשמע מעניין, יש הזדמנות לשמוע על הסדנה, תכניה ומטרותיה באופן מקצועי ומפורט יותר ע"י מנחי הסדנה, בערב פרזנטציה שיערך ביום ראשון הקרוב ה- 4.12.11 בשעה 19:30 ב"בית פריזמה" רח' אפעל 23, קרית אריה פתח תקווה. ראו עצמכם מוזמנים.
אגב, אני אהיה שם ואם מישהו ישים על עצמו מדבקה עם הציור של עין [שכך אוכל לזהות אותו/אותה], יש סיכוי שאני גם אגש ואדבר איתו באופן אישי במהלך ערב הסדנה, ואז גם אסביר לו/לה למה עין :-)
טיפ קטן: כל מי שירשם בערב הפרזנטציה ויפקיד מקדמה קטנה, יקבל הנחה של 10% ממחיר הסדנה. אז בואו בהמוניכם...
ולסיום כהרגלי שיר קטן שאני מאוד אוהב ואחר כך שיר אחר שמארגני הסדנה מאוד אוהבים [והאמת שגם אני], ושיש בשניהם משהו כדי להבין את הרוח המנשבת מאחורי כל הענין. רוח של אהבת האדם באשר הוא אדם, רוח של חיבור אנושי, רוח של הגשמה ורוח של פריצת דרך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
