פילבוקס

כשפגשתי את דוגמן התחתונים ההורס בן ה- 32 התבררו לי כמה טעויות שטעיתי. קודם כל הוא לא רוסי בכלל אלא אמריקאי, שנית הוא לא דוגמן תחתונים אלא איש הייטק. שלישית הוא אומר שהוא בן 32 אבל לפי הפנים הייתי נותן לו 40 ואילו לפי הגוף - שהוא הגוף המדהים ביותר שראיתי - הייתי נותן לו 20. לבחור בן בלי גיל הזה אקרא דוני, היה גוף רזה וחטוב מאין כמוהו. גוף של שחיין. בהיר-זהוב-שזוף חלק כמעט לגמרי, עינים כחולות ושיער בלונדיני, שהתגלה גם כבחור נחמד.

האמת שקצת חששתי מהפגישה איתו. חששתי כבר מה"מצטער זה לא יתאים" שקורה לי לפעמים, אם כי לשמחתי לעיתים רחוקות, כשאני מגיע לפגישה ראשונה. חששתי שהבחור הזה שכבר ראה מספיק זין בחיים שלו וכבר עשה המון סקס בעברו, פשוט לא יתלהב או לא יאהב את מה שיש לי להציע. חשתי מידה מסוימת של חוסר בטחון לידו, אבל להפתעתי דווקא הוא הגיב בצחקוק קל של מבוכה כשנכנסתי לדירתו, כשל בתולה חסודה, למרות שאני בטוח שהוא רחוק מרחק רב מבתוליות.   

היה סקס ארוך וטוב, אם כי בשל כל הימים האחרונים, לא ממש הייתי בשיאי איתו. ענין נוסף שקצת הפריע לי, אם כי בימים חרמניים יותר זה לא ממש מפריע, היה שהחור שלו פשוט היה פתוח מדי. דוני נהנה. כך הרגשתי וכך הוא גם אמר לי, אבל עדיין ניקר בי הספק אם הוא נהנה עד כדי כך שבכלל ירצה להפגש שוב. חיכיתי שהוא יעשה את הצעד הראשון וכמה שעות אחרי הפגישה הוא אכן עשה.

זה קרה דווקא בשאלה שהוא שאל אותי ושאני כמעט לא נתקל בה מצד הפרטנרים שלי: "איך היה לך?". אמרתי לו שהיה טוב ושאלתי איך היה לו. דוני ענה: "היה כייף, מאוד נהניתי איתך". יומיים - שלושה אחר כך הוא פנה אלי שוב ושאל אם אני פנוי להפגש שוב, אבל דווקא באותו יום לא הייתי פנוי. לא נורא, אנחנו נמצא את הזמן שלנו, העיקר שיש רצון.

לפעמים הכל ענין של טיימינג, מה שמוביל אותי לשיר שבחרתי להקדיש הפעם, שיר ישן משנת 1960:

Jimmy Jones - Good Timing

באמת שלא היו לי שום כוונות לסקס כשהלכתי לאורון, 35 באותו ערב, אפילו לא הייתי חרמן אחרי כל ההשתעשעויות של הימים האחרונים. הוא שלח לי הודעה ושאל מה קורה ואמרתי לו שאני אהיה בסביבה ואם נוח לו אני יכול לקפוץ. היה לי ברור שמדובר בקפיצה קטנה כדי לקחת משהו ששכחתי אצלו שבוע קודם, אבל כשהגעתי אליו, הוא הגיש לי משהו לשתות והזמין אותי לשבת. התיישבתי מתוך נימוס כי לא היה נעים רק לבוא לקחת את מה ששכחתי וללכת, אבל כשאורון התחיל להכין את הג'וינט שלו, ידעתי שהוא חרמן, כי זה טקס קבוע אצלו לפני הסקס. כל היסוסי הסתיימו כשאורן התיישב לידי על הספה, לקח שאיפה ארוכה מהג'וינט שלו והתחיל ללטף לי את הרגל. הוא מומחה בלחרמן אותי הממזר הזה והוא יודע לעשות את זה טוב. כשהזין שלי התחיל להגיב בהתלהבות מפתיעה החלטתי לזרום. ביקשתי ממנו לרגע את הג'וינט, לקחתי שאיפה עמוקה ואחר כך עוד אחד והייתי בעניין. מבחינתי זה היה ספונטני, כי באתי למטרה אחרת, אבל מבחינתו של אורון זה היה בהחלט מתוכנן...

הלכנו לחדר, התפשטנו ואורון התחיל למצוץ לי כשאני עומד ואילו הוא על הארבע במיטה. התנוחה הזו חירמנה אותי מאוד ועליתי גם על המיטה. היכיתי לו קצת על הישבן עם הזין שהגיב בהתלהבות נוספת ובקושי הספקתי לשים את הקונדום כשאורון החרמן השחיל את עצמו על הזין שלי. זה היה קצר וטוב ולמרות שלא חשבתי שאני חרמן או שיש לי מה לתת לו גמרנו שנינו כעבור זמן קצר בהנאה מרובה.

למחרת קרה משהו שכבר חיכיתי לו הרבה זמן. משהו שלא יכולתי לוותר עליו למרות שהרגשתי מרוקן לגמרי אחרי כל התרחשויות הימים האחרונים. דוגמן התחתונים ההורס פנה אלי ורצה סוף סוף להפגש, ועל הפגישה הזו ממש לא בא לי לוותר.

הפעם מוקדש לאורון השיר  Fine Young Cannibals - Good thing משנת 1989:

"במערכת יחסים". צמד המילים הללו התנוססו בגאון בדף הפתיחה בכרטיסו של אפי בפייסבוק כשנכנסתי אליו במקרה כמה שעות לפני הפגישה איתו. חיטוט קצת יותר עמוק בכרטיס גילה לי מי האדם המדובר. הוא נראה מבוגר למדי, קרח ולא מושך בעליל, אוחז סיגריה ביד ומראהו מאוד לא הסתדר לי עם אפי. הבנתי בין השיטין שהוא אמריקאי ושהוא חושב שהוא the Luckiest man in the world, מה שלא מפתיע אם זכה להיות בן זוגו של אפי.

לצמד המילים הללו היתה השפעה מעכירת מצב רוח, אם כי תהיתי לאן אותה "מערכת יחסים" הגיעה ולאן היא יכול להמשיך כשאפי פה והאיש שלו בארה"ב. השתדלתי למחוק את המחשבה על כך ממוחי וכמה שעות אחר כך כבר פגשתי את אפי המחייך, בחיבוק ונשיקה גדולה.

החלטתי לקחת את הענינים לאט ולבדוק קצת את הקרקע. "בא לך ללכת לאכול?" שאלתי את אפי.

"האמת שאני לא ממש רעב" הוא ענה [סאב טקסט בפנטזיה שלי: בוא נלך להזדיין, מה אתה מבלבל לי את המוח על ארוחות]

"אז אפשר איזה בית קפה" המשכתי באותו קו.

"טוב, אפשר" ענה אפי [סאב טקסט דמיוני: מה קרה לך? אתה לא חרמן עלי אחרי חצי שנה?]

אז נסענו לבית קפה וישבנו שם איזה שעתיים מדברים בעיקר על חוויותיו של אפי מחצי השנה שלו בארה"ב וקצת על מה שקרה אצלי. בין לבין הוא הזכיר את אותו אדם שבפייסבוק כתוב שהוא במערכת יחסים איתו בתור "חבר טוב שלי", הראה לי כל מיני תמונות וסיפר שהכיר שם המון חברים [סאב טקסט דמיוני: "אל תתייחס למה שכתוב בפייסבוק שלי... אני זורם"]

כשיצאנו מבית הקפה ונכנסנו לרכב, היה עדיין מוקדם. רק בעוד כשעה וחצי אחר כך היה אפי אמור ללכת לעבודה ושאלתי אותו את השאלה המתבקשת מה בא לו לעשות. אפי זרק כל מיני רעיונות להסתובב פה או שם ואז שאל מה בא לי לעשות. הבטתי בו ממושכות, שלחתי יד וליטפתי את עורפו ואמרתי לו, בשקט וקצת במבוכה, היות ולא ידעתי כלל איפה אני עומד אצלו, שהאמת היא שמה שבא לי לעשות זה להכנס איתו למיטה ולהרגיש אותו קצת אחרי כל הזמן הזה שלא היינו יחד.

המוזר היה שעד שלא הוצאתי את המילים האלה מהפה, לא הרגשתי חרמן, לא על אפי ולא בכלל. אבל ברגע שאמרתי זאת ונגעתי בו קלות, הרגשתי את הפרפרים המוכרים בבטן. אלה היו פרפרים של געגוע ולא רק של תשוקה. לשמחתי אפי אמר שגם הוא מאוד רוצה. הוא לא אמר שום דבר על מערכת היחסים שלו, ולא טרחתי לשאול.

הלכנו למקום שאליו הלכנו, עשינו את זה וזה היה הרבה פחות מחרמן ממה שחשבתי שיהיה. לזמן שחלף ולחוויות שצברתי מאז היתה השפעה על מידת המשיכה שלי לאפי, שפחתה במידה מסוימת. הרגענו את הגעגועים הפיזיים. סיפקנו את תאוות הגוף, אבל משהו נותר חסר. משהו לא היה שם. משהו אולי הלך לאיבוד. כמה חבל...

למחרת הלכתי לחפש משהו אחר שחשבתי שהלך לי לאיבוד אך הסתבר לי שפשוט שכחתי אותו אצל אורון, 35, שלפני כשבוע נפגשנו לאחלה סקס אחרי חצי שנה שלא התראינו. אז הלכתי רק לקחת ממנו את הפריט ששכחתי, אבל לאורון היה רעיון אחר...

והפעם השיר The Righteous Brothers - You've Lost that Loving Feeling משנת 1964: