פילבוקס

בסעודת ליל שבת ישבתי בין דבורה לנתנאלה ואילו עידן, שלא היה בן משפחה ישב ממול.  שמתי לב למבטים שהוחלפו בין שניהם. גם דבורה שהבחינה בזה, נתנה בהם מבט בוחן, מה שגרם לעידן להסמיק קצת ולנתנאלה להשפיל את פניה. הוא השתדל להביט ישר אלי בהמשך הארוחה ורק פה ושם להגניב מבט מהיר לנתנאלה, כשדבורה הסבה את מבטה.

דבורה אולי לא הבחינה בהגנבת המבטים שלו לנתנאלה, אבל בהחלט שמה לב לחיוך הנסוך על פניו כשהביט בי, הגרסה הגברית של נתנאלה. ההבעה על פניה העידה על מבוכה מסוימת, כאילו היא חוככת בדעתה אילו משתי האפשרויות גרועה יותר: שלעידן יש יחס מיוחד אלי או שמתחיל להתרקם משהו בינו לבין נתנאלה, בתה האהובה ובבת עינה. דבורה נקטה בגישה מאוד מגוננת ביחס לנתנאלה. לדעתי היא גוננה עליה יותר מדי ולא ממש סיפקה לה כלים להבין כיצד להתנהג בחברת בחור שמעונין בה. בניגוד למקובל, היא אף לא היתה מעונינת לחתן אותה מוקדם ככל הניתן והיו לה בענין זה ויכוחים לא מעטים מול בעלה.

דבורה רצתה שבתה תסיים את האולפנא לבנות ותרכוש מקצוע. לגבי חתן, היא התכוננה לבחור אותו בשבע עינים ולא להרשות לכל זב חוטם לפלבל עיניו לחמודותיה של בתה. היא חיבבה את עידן, אחרת לא היתה מחברת ביננו, אבל מכאן ועד הסכמה לקבלו כחתן לבתה, עדיין היה מרחק רב. אולי גם, בחושיה החדים, הבינה דבורה שעידן לא הכי סטרייט שבעולם. תמיד תהיתי אם זו היתה מלכתחילה הסיבה שהיא ברכה על הקשר ביננו והיתה אחראית בעצם לקיומו. אם אכן היא הבחינה בשונותו של עידן, אז היא ממש לא יכולה היתה לעבור בשתיקה על התהוות קשר בינו לבין נתנאלה.

כבר כשהם נכנסו לביתנו באותו יום שישי היה נראה לי שהיא קצת הופתעה לגלות את עידן מתארח שם אצלי, שבוע אחרי שבוע, אבל הסוותה במהרה את חוסר שביעות הרצון שלה מכך. רק אני, שמכיר אותה כל כך טוב, הספקתי להבחין בכך. אמי, לעומת זאת, לא חשבה שיש איזו שהיא בעיה ביחס לקשר הזה. להיפך, היא אף ניסתה לעודד אותו כשאמרה לי לאחר הסעודה "אולי תיקח את עידן ונתנאלה לסיבוב בשכונה" פותרת כל את חשש היחוד בהמצאותם בנפרד. דבורה לא ממש אהבה את זה אבל נאלצה להסכים בחירוק שיניים ליוזמתה של אימי ושלושתנו יצאנו משם בצעדים קלילים, לפני שמישהו ישנה את דעתו.

לקחתי אותם לגן הציבורי שנמצא בקרבת מקום. לא יודע מה חשבתי באותו זמן, אבל שלושתנו התיישבנו על הספסל הירוק כשאני באמצע ועידן ונתנאלה משני צדדי. התרווחתי לי בנחת על הספסל נשען לאחור ואף עצמתי את עיני קלות כששני אלה רכנו קצת קדימה להביט זה בזה כשהם משוחחים. אחרי זמן מה הצעתי שאולי אעבור לספסל אחר, כדי לתת להם יותר פרטיות, אבל דווקא עידן החליט לשחק לי אותה כמקפיד על קלה כחמורה ואמר לי שאשאר שם, למרות שאם היו שניהם יושבים יחד על הספסל במקום פתוח ואני עדיין בקרבת מקום, לא היתה כל בעיה הלכתית בכך.

אחר כך הבנתי למה הוא רצה אותי שם לידו, כשהרגשתי את ידו השמאלית של עידן מלטפת את גבי מתחת לחולצה בזמן שהוא מדבר עם נתנאלה. זו היתה הפעם הראשונה שעידן נגע בי ביוזמתו והוא עשה זאת בחסות האפלולית היחסית ששררה בגן. שוב תהיתי אם אני התחליף עבורו למגע שלא יכול היה להיות לו עם נתנאלה או שנתנאלה היא רק הכיסוי למשיכתו האמיתית כלפי.  כל זה כבר היה יותר מדי בשבילי וקמתי משם. אמרתי להם שאני זז לחבר ושמצדי ישארו לדבר שם ונפגש בעוד שעה בכניסה לבית כדי שאף אחד לא יחשוד בכלום.

אני לא יודע מה קרה שם ביניהם על הספסל ואם קרה משהו, אבל נתנאלה נראתה לי קצת נסערת או שמא משולהבת, כשנפגשנו שוב בכניסה לבית כעבור שעה קלה. עידן גם לא אמר לי שום דבר כשנכנסנו איש איש למיטתו. לא היו מזמוזים ולא חירמונים. הוא שב והתכנס לתוך קונכיתו ומה שהיה שם בינינו או לא היה, חלף ללא שוב. כשנפרדנו למחרת עוד דיברנו על כך שכנראה נפגש בעוד שלושה שבועות, אבל ביני לביני הרגשתי שהאמירות הללו נעשו רק מהשפה אל החוץ.  

בשבת ההיא עידן לא הגיע. הוא גם לא צלצל. הנחתי שכל הענין פשוט היה גדול עליו ועברתי על כך לסדר היום. ניסיתי לשכוח מהקראש שהיה לי עליו, אבל הטלפון שקיבלתי מנתנאלה במוצאי שבת לא נתן לי לשכוח. היא סיפרה לי שהוריו של עידן התקשרו להוריה דרך השדכנית בלומה ושמדברים על שידוך ביניהם. היא הודתה לי על עזרתי ואמרה שאם לא הייתי שם עידן לא היה מעז לומר לה שהוא מעוניין, "כי הוא כזה ביישן כמו שאתה בטח יודע".

"אז מה אתה חושבת, נתנאלה? הוא נראה לך?"

"הוא מאוד חמוד וגם ידען לא קטן בגמרא ופוסקים. השדכנית שאלה עליו את הר"מ והוא נשמע מרוצה מלמדנותו, אז גם אבא מרוצה ואם אבא מרוצה אז כנראה שיהיה שידוך" אמרה בעליצות יתר לטעמי והכניסה אותי להתלבטות נוספת.

"אתה לא שמח בשבילי, איתי?" שאלה נתנאלה עם טיפת דאגה כששמה לב לכך שאני לא שותף להתלהבותה.

"אם את בטוחה שזה מה שאת רוצה... רק תבדקו טוב את כל הפרטים עליו ו... על המשפחה... אני לא מכיר אותו זמן רב כל כך" אמרתי משתדל ללכת בין הטיפות "תמיד כדאי לבדוק טוב שאין שום שלדים בארון של ... המשפחה".

"כן, ברור, השדכנית בלומה עושה חקירות יסודיות לפני שהיא מאשרת והיא לא מצאה שום דבר בעייתי, אז אני מניחה שהכל בסדר. אגב, אל תאמר לו שסיפרתי לך על השידוך. הוא אמר לי שהוא רוצה לספר לך בעצמו, אז תעמיד פני מופתע כשיבוא אליך מאוחר יותר הערב."

"הערב? הוא אמור לבוא אלי הערב? הוא לא הודיע כלום..."

"זה מה שהוא אמר לי, שיגיע אליך בתשע בערך ומשם ימשיך כבר לישיבה במקום לחזור לשם ביום ראשון בבוקר."

"טוב, אז אני אלך להתארגן כי זה רק עוד שעה והחדר שלי בבלגן גמור...חחח."

"שיהיה לך שבוע טוב, איתי."

"שבוע טוב גם לך נתנאלה."

ארגנתי את החדר במהירות ורצתי למקלחת. התלבשתי במשהו קצת יותר מוצלח מהטרנינג המהוה שלבשתי לפני כן וחיכיתי לבואו של עידן, שדייק כהרגלו.

"שבוע טוב, עידן. איזה יופי שבאת, איתי מחכה לך?" שאלה אימי כשעידן הגיע.

"ששש... זו הפתעה, הוא בחדר?"

"כן אתה יכול לגשת לשם, אני חושבת שהוא ער, שמעתי אותו מתקלח מקודם"

"תודה, ושבוע טוב גם לך תקוה" שמעתי אותו אומר ורגע אחר כך נשמעה הדפיקה בדלת חדרי.

ניגשתי לפתוח את הדלת ועידן עמד שם, יפה כתמיד, עיניו בורקות וחיוך מהוסס מאיר את פניו. נסוגותי לאחור כדי שיכנס אבל אחרי שסגרתי את הדלת, בלי לחשוב הרבה, ממש התנפלתי עליו בחיבוק חם של געגועים. נראה לי שעידן הובך מעט למרות שמהר מאוד חומי המיס את שרידי התנגדותו הקלים וכשהתכוונתי לנשק אותו קלילות על לחיו החלקה, הוא סובב את פניו כך שנישקתי אותו על השפתיים. הנשיקה הקלילה הפכה לפתע לנשיקה עמוקה ורטובה כשלשונו גיששה את הדרך לתוף פי, מתפתלת סביב לשוני ויונקת אותה פנימה לתוך פיו. דקה או שתיים אחר כך התעשת עידן והדף אותי קלות.

"לא, לא, לא, לא כך זה היה אמור להיות בכלל, רציתי רק לדבר איתך, יש לי משהו חשוב לומר לך איתי" אמר עידן והתיישב על המיטה שלי. התיישבתי לידו וחיכיתי שימשיך בהצגה שלו.

"אני לא רוצה להיות הומו איתך, איתי. די. אל תהיה מסית ומדיח. צריך לכבוש את יצר הרע, כך אומרים. אני לא יודע מה קורה לי כשאני איתך. כאילו אני אינני אני ואז אני שואל את עצמי מי אני בכלל. טוב לי עם נתנאלה. ההורים שלי פנו לשדכנית בלומה שדיברה עם ההורים של נתנאלה ונראה שאנחנו משתדכים. אני רק רוצה את הברכה שלך. את ההבטחה שלך שלא תקלקל, שלא תעמוד בדרכי. אני חושב שמצאתי את האושר שלי, את הנחת שלי, נתנאלה היא כל מה שאני צריך והיא תעזור לי לשכוח את כל השדים שמתרוצצים לי בבטן."

"אז זה מה שאני? מסית ומדיח? יצר הרע? שד שמתרוצץ לך בבטן? שמת לב שלא אמרת לרגע שאתה אוהב אותה? חושק בה? רוצה אותה בגלל מה שהיא  ולא בגלל שנוח לך שידוך כזה? תגיד לי את האמת, עידן. אם לא היו את כל הכללים, חוקים, רבנים, מוסכמות חברתיות וכל שאר המחסומים והמכשולים, עם מי באמת היית רוצה להיות? במי באמת אתה חושק? בי או בנתנאלה?"

עידן שתק ועצם את עיניו. "שתיקה כהודאה" אמרתי.

"אתה חייב לספר לה על הנטיות שלך, עידן, אתה לא יכול להוליך אותה שולל, אחרת זה מקח טעות שיכול להביא לביטול הקידושים אפילו!" תקפתי אותו בשפה שהוא מבין.

"אני לא יכול, אסור שאף אחד ידע עלי, החיים שלי יגמרו אם מישהו ידע..." אמר עידן ולא הותיר לי ברירה אלא לעשות את הצעד שלי. אם אני לא יכול לשכנע אותו לוותר על השידוך המופרך הזה, אם אני לא יכול לשכנע אותו לספר לה את האמת על נטיותיו לפני החתונה, אם אני לא יכול להיות מי שיעשה לו אאוטינג בשביל כדי למנוע עוגמת נפש מאחייניתי האהובה, יש עוד דרך אחת. דרך אחת בלבד.

זה מה שחשבתי כשהתפשטתי במהירות כשעיניו העצומות של עידן סרבו לראות את האמת הערומה. זה מה שחשבתי כשכיסיתי את פניו בנשיקות והפשטתי אותו במהירות מכל בגדיו כשהוא רק מפזר מחאות עמומות ולא ממש מתנגד. זה מה שחשבתי כשיצאתי למסע של ידי על גופו, כשאני מגרה אותו בכל דרך שאני מכיר והוא רק רוטט מעונג. זה מה חשבתי כשהרטבתי היטב את פי הטבעת שלו בלשוני הרטובה, גורם לו לאנחות עמוקות של עונג כפי שלא ידע מעולם. זה מה שחשבתי כשחדרתי לבסוף לחור הבתולי שלו, חוסם בכף ידי את זעקתו העמומה ואחר כך את אנקות העונג כשהזין שלי חופר בנקודת הג'י שלו מביא אותו לגמירה בפרצי זרע אין סופיים כשאני גומר באותו זמן בתוכו, מזריע אותו בזרעי החם, עושה אותו שלי.

אחרי שהסקס הפראי הזה הסתיים, דמעות זלגו על לחיי עידן. הוא מחה את דמעותיו בידו, לבש את בגדיו, מתעלם מהזרע הנוטף מתוכו, הביט בי במבט עצוב אחרון, אמר לי בעצה "שלום איתי", באופן שנשמע כמו "שלום ולא להתראות" ועזב את החדר. לא היתה שום חתונה עם נתנאלה וזמן מה אחר כך שמעתי שהוא עזב את הישיבה הסמוכה לעיר מגורי ועבר לישיבה אחרת בצפת. שם אולי ימצא מרגוע לנפשו המסוכסכת עם עצמה.

למחרת בבוקר עידן העיר אותי לתפילת שחרית. למרבה המבוכה בדיוק הייתי באמצע איזה חלום אירוטי שבו עידן ואני ערומים במיטה ואני עושה בו מעשה מכחול בשפופרת, מה שהעמיד לי את הזין לתפארה בזקפה ענקית של בוקר. כשקמתי מהמיטה לא יכולתי שלא להבחין במבטו המשתאה של עידן על הזקפה הגדולה בתחתוני.

"יש לך זין ענקי" פלט עידן.

"לא ענקי, אבל באמת קצת גדול" עניתי "ואיך שלך?"

"שלי? למה זה מעניין אותך... אני לא רוצה לדבר על דברים כאלה, איתי, אני לא הו..."

"כן, כן, אני יודע, אתה לא הומו. אולי אתה דו מיני?" הצעתי לו פתרון של כבוד, אך להפתעתי הוא שאל: "דו מיני? מה זה דו מיני? מישהו שיש לו גם אברי זכר וגם אברי נקבה?" ורק אז הבנתי עד כמה הבורות שלו בענינים האלה זועקת לשמים.

"לא, טפשון קטן. מי שיש לו אבר מין זכרי ונקבי הוא אנדרוגינוס, אבל זו תופעה נדירה. דו מיני זה מישהו שנמשך גם לגברים וגם לנשים. אז מה אתה חושב? אולי אתה דו מיני?" אמרתי לו, אבל עידן לא ענה ורק נותר מהורהר. גם זקפתי תפסה הרהורים משלה והחלה לרדת אם כי שמתי לב שדווקא אצל עידן משהו החל להתעורר שם.

כשחזרנו מבית הכנסת, הג'חנון כבר חיכה לנו על הפלטה זה היה משהו שעידן לא היה רגיל לאכול בשבת בבוקר, אבל אצלנו בבית זה היה חוק בל יעבור. ג'חנון כל בוקר שבת, מלבד שבת של פסח או יום כיפור, במקרה שנפל על שבת. המשך השבת עבר עלינו במנוחות ובלי אירועים מיוחדים, אבל במוצאי שבת, אחרי שעידן כבר ארז את חפציו והתכוון ללכת, הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות חבר שלו.

"חבר? מה זה, אתה מציע לי חברות? אנחנו בכיתה ד' או משהו?" קינטרתי אותו והסומק החל להציף את פניו היפות.

"לא, לא כזה, אתה יודע... חברים.. ידידים... אני הרי לא הו..."

"כן, כן, אני יודע. אתה לא הומו. סבבה. לא מפריע לי." חיבקתי אותו ונשקתי על שתי לחייו בידידות, כשהוא מסמיק קצת ממבוכה ונפרדתי ממנו לשלום.

הוא היה כל כך תמים שזה היה מפחיד. הרגשתי שלא סתם הוא רוצה להיות חבר שלי ולהיות קרוב אלי. הוא הרי ידע שאני הומו והוא כנראה חיפש, אבל חשש להודות שהוא מחפש. אני הייתי השלהבת והוא היה הפרפר שרוצה ליהנות מחומה אבל חושש להשרף. חששתי לקחת אחריות. חששתי להיות הקטליזטור, שיקח בחור צעיר וקצת מבולבל ואגרום לו להתבלבל עוד יותר, בנעימות הידידותית מדי שלי. חששתי לקחת סטרייט דתי ולהביא אותו לחיק ההומואיות שלי, שאני לא מתבייש בה, אבל היא שלי, לא שלו. רציתי להשתעשע איתו ולהנות איתו, רציתי איזה סטוץ טוב איתו, אבל לא חשבתי שרציתי יותר מזה, לפחות אז. חשקתי בו מאוד, אבל חששתי מההשפעה שיהיה בכך על נפשו הרכה. עידן אמנם היה בן 22, אבל מהבחינה המינית היה כמו ילד שלא מבין כלום מהחיים שלו. המחשבות התרוצצו בי. מה הוא רוצה? מה אחותי, שחיברה ביננו, רוצה? למה אני צריך את התיק הזה על הכתפים הצרות שלי. החלטתי לסגת. לא לחפש את קרבתו ולשכוח מהתשוקה המתעוררת כלפיו, אבל עידן לא נתן לי לשכוח.

כשלא התקשרתי אליו יומיים, ביום השלישי הגיעה כבר שיחת הטלפון הנעלבת ממנו. "חשבתי שאנחנו חברים, ככה אתה לא מתקשר?" שאל עידן.

"אני לא בטוח שזה רעיון כל כך טוב" אמרתי, "אתה הרי יודע שאני..."

"הומו. כן, אני יודע שאתה הומו, אבל זה לא מפריע לי בכלל. זה לא משנה לי בכלל הומו או לא הומו, אתה נחמד, אני מחבב אותך וזה כל מה שצריך".

"אבל זה לא כל מה שאני צריך, עידן, במיוחד בגלל שאני לא רק מחבב אותך, אלא גם נמשך אליך, חושק בך, חרמן עליך אש" אמרתי לו מנסה להרתיע אותו במילים.

"מה, באמת?  אבל למה? מה יש בי?" תהה עידן.

"תבוא לעשות אצלנו שבת בשבוע הבא ותראה" אמרתי לו, "אבל אתה צריך להיות בטוח שזה מה שאתה רוצה. גם אחותי הגדולה באה להתארח אצלנו עם המשפחה, יהיה נחמד".

"ואחותך הקטנה, מה איתה? היא באולפנא? לא ראיתי אותה בשבת כשהייתי אצלך."

"אחותי הקטנה? אין לי שום אחות קטנה..."

"מה אין לך? ראיתי אותה בבר מצווה של שימי. היא ישבה בשולחן ליד אבל היתה עסוקה עם החברות שלה. זאת שנראית ממש כמוך, נו. היא ממש הגרסה הנשית שלך, רק צעירה יותר"

"נתנאלה? חחח... היא לא אחותי, היא אחייניתי. הבת של אחותי הגדולה דבורה. שלא תגיד לי שהיא מוצאת חן בעיניך, היא רק בת 17, ילדה ממש."

"היא... היא..." גמגם עידן ותיארתי לעצמי שהסומק כבר הציף את לחיו שם.

"אז זו הסיבה שרצית להיות חבר שלי? בשביל להתקרב ל'אחותי'?"

"בהתחלה אולי, אבל אתה גם... אתה יודע" שוב לא השלים עידן את מה שרצה לומר, אבל אני כבר די ניחשתי.

בעולם השחור שממנו הוא בא, וגם אחותי הגדולה כבר די שקעה לתוכו אחרי שהתחזקה, לא יעלה על הדעת שבחור צעיר יפגש ביחידות עם נערה שמצאה חן בעיניו, ובוודאי לא יתכן מצב שיהיה ביניהם מגע כלשהו. אני כל כך דומה לאחייניתי, אני גם נראה צעיר בהרבה מגילי ולמען האמת גם נראה די נשי, לא בהתנהגות, אבל בפני הנעריים-חלקים ובגופי העדין והרזה. איך עידן אמר על אחייניתי נתנאלה: "הגרסה הנשית שלך". כשאני בעצמי כל כך קרוב לגרסה הזאת, לא פלא שהתערבבו לו היוצרות והוא נמשך למשחק האירוטי הזה איתי. לא אהבתי כלל ועיקר את ההרגשה של להיות תחליף תואם נתנאלה. בכלל לא.

ככל שחשבתי על כך יותר לעומק כבר לא הייתי בטוח מי התחליף של מי. האם אני התחליף המפתה והזמין, שאפשר לשחרר איתו את התשוקות הטבעיות שאי אפשר לשחרר עם נתנאלה או שנתנאלה היא התחליף הנורמטיבי לתשוקות אסורות שיש לעידן דווקא כלפיי?

התלבטתי אם לזוז הצידה או להלחם עליו. התלבטתי גם אם אני יכול לנצור בליבי את הסוד שעידן אולי הוא דו מיני. היא הרי אחייניתי לכל הרוחות ואיך אני יכול לשתוק? אבל מצד שני, לעשות אאוטינג לבחור כמוהו זה משהו דרמטי שיכול להרוס למסכן את החיים. המשכתי להתחבט בכל הרהורים הללו במשך כל השבוע, אבל כשהגיע עידן אלינו ביום שישי, שעה קלה לפני כניסת השבת, כל מה שידעתי זה שאני רוצה לטרוף את הבחור הזה. לצערי הרב, זה לא היה הזמן והמקום לכך ומלבד חיבוק "ברוך הבא" חם על סף הדלת שמיד העמיד לי את הזין, ואולי גם לו, לא קרה ביננו כלום. במותר הזמן שחלף עד ארוחת הערב, התחלתי להבין שחלון ההזדמנויות שלי עומד להסגר, אך עדיין לא ידעתי מה לעשות עם תפוח האדמה הלוהט הזה שהוטל לחיקי.

החדר שלי היה צונן במיוחד כשנכנסנו אליו, אולי בגלל שהוא פונה לצד צפון ואולי גם מפני שמישהו שכח את החלון שם קצת פתוח. מיהרתי לסגור את החלון ולהדליק את הרדיאטור אבל עידן כבר החל לרעוד מקור.

"יקח זמן עד שהרדיאטור יתחיל להשפיע" אמרתי לו.

"אין כאן איזה מזגן לחימום?" הוא שאל.

"לא", רק בסלון" אמרתי לו והתקרבתי אליו. "בוא תביא חיבוק קצת, שלא יהיה לך קר" אמרתי לו ושלחתי את ידי אליו. עידן הושיט את זרועותיו בהססנות והקיף עימן את גופי, נוגע, לא נוגע.

"זה חיבוק?" שאלתי רטורית והצמדתי אותו חיבקתי אותו בעוז. הרגשתי שהוא נמס לתוכי קצת, מתרפק, אבל לפתע כשהתחלתי להרגיש את קשיותו הברורה, הוא התנער, הדף אותו קלות ואמר: "זהו, די. מספיק".

"אתה בטוח שאתה לא רוצה עוד?" שאלתי בחיוך ממזרי.

"אני לא..." החל עידן לומר משהו אך התבייש להשלים את המשפט.

"אתה לא מה?" דחקתי בו.

"אני לא... אני לא... אני לא כמוך" אמר עידן לבסוף, אחרי שהתקשה כנראה להוציא את המילה "הומו" מפיו.

"לא כמוני? מה זאת אומרת לא כמוני? אתה לא שחום וחם כמוני, זה ברור. אתה גם לא חופשי כמוני, זה גם נכון, אבל אני עדיין מאמין באלוהים והולך לבית כנסת לפעמים. אז מה זה אתה לא כמוני?"

"נו, אתה יודע" אמר עידן.

"אני לא בטוח שאני יודע. דווקא נראה לי שאתה בדיוק כמוני. נניח, אם בא לי לנשק אותך עכשיו" אמרתי מול פניו המשתאות "אז מה תעשה? לא תרצה?"

"אתה לא תעז" אמר עידן והתקרבתי אליו עוד קצת.

"למה לא?" שאלתי.

"לא לא" אמר עידן ושמץ בהלה החל להסתמן על פניו כמו איילה שנלכדת באור הפנס המתקרב של הצייד ובמקום לברוח, נותרת נטועה על מקומה.

"דווקא כן" אמרתי ונישקתי אותו על שני לחייו, "מה, אתה לא יודע שבמשפחה מזרחית כמו שלנו מקבלים אורחים בנשיקות על הלחיים? מה זה לחיצת היד החנונית הזו שלך כשנכנסת אלינו הביתה? ככה אומרים אצלנו שלום!" אמרתי והראיתי לו שוב. הפעם עידן עצם את עיניו קצת והיה נדמה לי שכמו מתום חלום הוא הפריח גם איזו נשיקה משלו באוויר.

"אוקיי, אז אחרי שראית את החדר, בוא נשאיר אותו להתחמם קצת ונלך לאכול משהו, אתה לא בא לך לנשנש משהו?"

"האמת שכן" אמר עידן.

"אז בוא ננשנש" אמרתי לו וחייכתי שוב כשהתחלנו ללכת לכיוון המטבח.

"למה אתה מחייך?" שאל עידן בתמימות מסוימת.

"כי בא לי לנשנש עוד משהו חוץ מאוכל" אמרתי לו ולפני שהוא הצליח לעבד במוחו למה אני מתכוון תפסתי לו קלות בישבן שהתגלה כישבן רך יאמי יאמי, ואז הוא כבר הבין, וקפץ כמובן כנשוך נחש.

"היי, אני לא..."

"כן, כן... ממש..." אמרתי והלכנו למטבח לנשנש משהו מאחד הסירים שעל הכיריים.

אחרי האוכל, הבית הלך ושקט. יום שישי בצהרים, זמן מנוחה. זוהי אולי המנוחה הכי טובה של כל השבוע. גם עידן ואני הלכנו לנוח, אני במיטה התחתונה והוא במיטה העליונה שהיתה פעם של דניאל, אחי. נרדמתי די מהר וכשהתעוררתי גיליתי את עידן יושב לי על המיטה ושואל בלחש אם אני ער. היתה אפלולית בחדר אבל שיערו הבהיר נצץ מעט במעט האור של פנס הרחוב שחדר לחדר מבעד לחרכי התריס. היה גם קריר והבחנתי שעידן רועד קצת.

"מה קרה?" שאלתי.

"כלום, קר לי קצת, יש לך איזה טרנינג או משהו?" שאל עידן.

"יש, אבל אני לא יוצא בקור הזה מהמיטה עכשיו, עוד בקושי התעוררתי. בוא תכנס".

"לאן?"

"פה לידי" אמרתי לו, משכתי אותו לצידי וכיסיתי את שנינו בפוך. "אני בכלל לא מבין למה יצאת מהפוך החמים במיטה שלך..." אמרתי לעידן.

"רציתי לשאול אותך משהו" הוא אמר.

"כן, מה?" שאלתי ונצמדתי קצת יותר אליו.

"היי! אתה בלי פיג'מה!" אמר עידן המופתע.

"נכון, אני תמיד ישן רק בתחתונים, קיץ או חורף"

"אבל...אבל... אבל..." מלמל עידן.

"אבל, סתום ת'פה ותן לי לחמם אותך קצת, אתה רועד מקור" אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה, מנסה להפסיק את רעידותיו.

הבעיה היתה, שהיה לחיבוק החמים הזה מתחת לשמיכה תוצאת לוואי די צפויה. עמד לי.

"אז מה רצית לשאול?" שאלתי אבל עידן כבר היה מובך מדי ולא ממש הצליח להוציא את השאלה מפיו. ליטפתי אותו קלות אבל אז נראה לי שמבוכתו רק גברה. הוא נראה כל כך חמוד באותו רגע שכמעט מאליהן יצאו מפי המילים: "בא לי לנשק אותך, אבל הפעם על הפה, כמו שצריך".

"לא תעז" הוא אמר כמו אז "אתה סתם צוחק עליו כמו שעשית היום בצהרים".

"ואם כן? מה תעשה?"

"זה..." החל עידן לומר אבל שפתי סכרו את פיו בנשיקה חמה, לא קצרה וגם לא ארוכה יותר מדי. שמתי לב שבזמן הנשיקה עידן עצם את עיניו. היה נדמה לי שידו ליטפה קלות את עורפי בזמן הנשיקה הראשונה הזאת, אבל שפתינו התנתקו ועידן יצא נסער מהמיטה.

"לאן אתה הולך? לא קר לך"

"אני לא רוצה" אמר עידן "אני לא הו... אני לא..."

"כן, כן, אני יודע, אתה לא הומו. טוב, אני מבטיח לא לנשק אותך יותר, רק תחזור למיטה. נהיה לי קר בלעדיך"

"מבטיח?"

"כן, כן מבטיח" אמרתי לו, "בלי נשיקות".

טוב", אמר עידן וליתר בטחון, כך הוא חשב, כדי שלא אוכל לנשקו שוב, הוא הסתובב עם הגב אלי. נצמדתי אליו שוב וחיבקתי אותו מאחור.

"מה אתה עושה?" שאל עידן.

"רק מחמם אותך שיפסיקו הרעידות האלה" אמרתי לו, אבל הזין שלי רק התקשה והלך ומצא את מקומו הטבעי בצמידות לישבנו של עידן. הרעידות התחלפו בצמרמורת. אבל זו לא היתה צמרמורת של קור, נראה לי, אלא של התרגשות.

"אני לא רוצה ש..." אמר עידן.

"כן, אני יודע שאתה לא רוצה שאנשק אותך" אמרתי "ולא אנשק, אל תדאג" אבל הזין שלי התחיל להתחכך בחריץ הברור של ישבנו בפיג'מה הדקיקה למדי שלבש. החרמנות החלה להתעורר אבל העייפות החמימה הרדימה אותי לבסוף, חבוק עם עידן כפיות, בלי שעשיתי שום דבר נוסף.