פילבוקס

האמת שבתמונות הוא בכלל לא נראה אקטיבי. בחור עדין למראה, גבוה ומאוד רזה, כבן 20, נקרא לו עומרי [שם בדוי]. התמונות אפילו לא תפסו את חינניותו הרבה שגיליתי רק כשנפגשנו באופן ספונטני למדי. האמת שקצת הססתי לפני ששלחתי לו את המסר הראשון כי ראיתי שעומרי מגדיר את עצמו כמישהו שמחפש קשר רציני ואילו אני לא ממש, אז החלטתי לשאול אותו באופן ישיר אם בא לו משהו מסטוץ ועד יזיזות. כשהוא ענה בחיוב המשכנו בחילופי מסרים מהירים בהם לא ממש הצלחנו לברר רבות זה על זה מלבד העובדה ששנינו חרמנים, שנינו רוצים ולשנינו לא בא לחכות ליום אחר, למרות שהזמן שעמד לרשותנו היה קצר למדי.

כשעומרי נכנס לרכבי לא היה שמץ של היסוס על פניו. מכיוון שבמציאות הוא נראה עוד יותר טוב מהתמונות, גם על פני לא היה שום היסוס ביחס למה שבא לי לעשות עם הבחור החמוד הזה. הנסיעה לא היתה ארוכה אבל כהרגלי בקודש קצת התברברתי בדרך עד שהגענו לאן שצריך להגיע. לפחות עומרי הנעים לי את הזמן שעבר עד לשם בליטופים העדינים ומהרפרפים שלו על ידי, על רגלי ועל הבליטה המתעוררת במכנסי. הרגשתי טוב יותר מרגע לרגע וכשהגענו לחדר המצב רק הלך והשתפר עוד.

אהבתי את המגע, אהבתי את הגוף שלו ואהבתי את עיניו האקזוטיות משהו. היינו ערומים במיטה ואחרי התגפפויות ארוכות, כבר היינו ערומים. עומרי שכב על הגב, אני מעליו והזין שלי כבר חיפש את הדרך פנימה. גישושי הזין שלי באזור הפתח המפתה שלו הוציאו מפיו של עוצרי אנחות ציפיה וחשק. שאלתי אותו אם הוא רוצה להרגיש אותי בפנים והוא ענה בחיוב. שמתי את הקונדום וסיככתי היטב בג'ל. ההפתעה חיכתה לי כשהתחלתי לחדור.

עומרי הראה סימנים שקשה לו ולפתע לחש לי: "כואב, זו הפעם הראשונה שלי".

"מה, מעולם לא קיבלת?" שאלתי בפליאה כי לא היה נראה לי הגיוני שבחור כמוהו, שגם נראה די בענינים, עוד לא עשה את זה.

"לא, בדרך כלל אני זה שמזיין..."

הבטתי בו ובזין היפה שלו שלא היה לו מה להתבייש במימדיו הנאים והבנתי שאולי הוא לא נראה אקטיבי אבל בהחלט יש לוט מה להציע בתחום הזה.

"אוקיי, אמרתי לו. אני אהיה עדין ואיטי יותר. בוא נשנה תנוחה למשהו שיהיה לך יותר נוח, נראה לי" והסתובבנו על הצד לתנוחת כפיות.

החדירה בתנוחה הזו כבר עברה חלק ועומרי הצליח לקבל את כל הזין שלי לתוכו, כאילו נולד להיות פסיבי. האם יכול להיות שהוא לא ממש היה בתול ורק העמיד פנים מאיזו שהיא סיבה עלומה? אינני מכיר אותו מספיק טוב כדי לדעת אם זה כך וזה גם לא שינה לי כי התחושה היתה מעולה. שימנתי לו את הזין עם כמות נוספת של ג'ל וזיינתי אותו בעדינות כשאני מאונן לו תוך כדי. עומרי ממש נהנה. יכולתי להרגיש את זה בקולו ובתנועותיו העדינות לעומתי. זמן לא רב לאחר מכן הוא כבר גמר בפעם הראשונה. זה היה הרגע שחששתי ממנו יותר מכל. לאחרונה אין לי מזל עם פסיביים שגומרים לפני. רובם מאבדים ענין בשלב הזה, או שקשה להם להמשיך לקבל אחרי שגמרו, יש כאלה שאפילו לא מסוגלים שיגעו בהם אחרי שגמרו. עומרי התברר כבחור שקורץ מחומר אחר. לא הפריע לו שאני עדיין בפנים והוא אפילו אהב את זה. המשכתי לזיין אותו ואף הפכתי אותו על הבטן לפמפום עמוק יסודי ומהיר יותר. לעיתים האטתי קצת לפי בקשתו ולפעמים הגברתי קצב. הישבן שלו היה נפלא. חלק, לא גדול, ומאוד רך ונעים, הגרוי עלה עוד ועוד עד שהגעתי לשיא וגמרתי בעוצמה. גם אחרי שגמרתי, עומרי לא רצה שאני אצא מתוכו. "תשאר ככה בפנים" הוא ביקש והתענג על תחושת גופי השוכב עליו לכל אורכו עם הזין בפנים. למותר לציין שגם אני נהניתי מאוד מהמצב הזה ומהמגע הממושך שנמשך גם אחרי שגומרים, בדיוק כמו שאני אוהב.

כשיצאתי מתוכו בסופו של דבר אחרי דקות ארוכות והלכתי לשירותים לזרוק את הקונדום המשומש, עומרי הלך אחרי. לא רצינו להתרחק יותר מדי זה מזה והמשכנו להתמזמז בעמידה גם בחדר השירותים המרווח והנקי.

"בוא נחזור למיטה" אמר לי עומרי שחרמנותו תפסה ראש מחדש, כשגם הזין שלי הראה סימנים ברורים של חשק.

"אני רוצה לקבל שוב" אמר עומרי כשנשכבנו חזרה במיטה הענקית.

"אני מקווה שאצליח כל כך מהר" אמרתי לו, "לשים קונדום בשלב כזה עלול להפיל את הזין..." אבל מבטו המצועף של עומרי שכל כך רצה והאמת שגם הזין שלי שנראה שש אלי זיון, הסירו כל ספק מליבי. שמתי את הקונדום סיככתי שוב בג'ל ונשכבתי על הגב כשעומרי התיישב לי באיטיות על הזין הזקור כהלכה, באנחת הנאה עמוקה. אחרי שהוא שיפד עצמו עלי התיישבתי, חיבקתי אותו והתנשקנו ממושכות. אחרי זמן לא רב כשבת צחוק קל על פניו, עומרי הדף אותי קלות לאחור שאחזור לשכב בנחת בזמן שהוא רוכב לי על הזין מעלה ומטה. התחושה היתה נפלאה. שלחתי את היד אל הזין שלו ועם מעט ג'ל התחלתי ללטף לו אותו עד שהוא גמר שנית. גם אחרי שהוא גמר לא הרפינו זה מזה והמשכנו בזיון עדין עוד זמן מה בתנוחה אחרת עד שסיימנו. למותר לציין שגם אחרי שהזיון עצמו נגמר לא מיהרנו להפרד זה מזה. המשכנו לשכב חבוקים וערומים עוד זמן רב, מתענגים על המגע הארוך זה בזה ולא מפסיקים להתנשק ולהתלטף. כשהגיע הזמן ללכת, הלכנו להתקלח יחד והתענגנו לנו עוד קצת תחת המים הזורמים עם גופינו המסובנים.

הזיון עם עומרי היה נפלא. היה בו כל מה שרציתי שיהיה בו. לא רק זיון טוב ומענג  אלא גם בחור לטעמי. שמחתי שעומרי החליט לבחור בי להיות הראשון שאיתו הוא עושה את זה כפסיבי. להיות הראשון שגאל אותו מבתוליו האנאליים ובאופן שהיה לו כל כך נעים וטוב. הייתי כבר עם בתולים או חסרי נסיון רב בעבר, אבל אף פעם זה לא היה כל כך מוצלח כמו הפעם הזאת. שמחתי בשביל עומרי שזו החוויה שתשאר לו מהפעם הראשונה שלו ושמחתי גם בשבילי על הסקס הכי מוצלח שהיה לי השבוע ואחד הטובים שהיו לי בכלל.

כשהורדתי את עומרי בפינת הרחוב בה ביקש לרדת, התנשקנו ברכב בלי חשבון וסיכמנו לדבר שוב וכמובן שגם להמשיך ולהפגש. אני מקווה כי אלו לא רק דיבורים וזה אכן יקרה. יכול להיות מענין איתו. מי יודע, אולי גם אני אתפסב איתו פעם?   

ידה של אמו הגוססת היתה אחוזה עכשיו בזרועו המלטפת, הוא נותר איתה לבדו לאחר שבאישון לילה הוזעקו הוא ואחיו ע"י הרופא שאמר להם להתכונן לגרוע מכל. מחלתה היתה סופנית והם ידעו כבר זמן מה שזה יקרה בקרוב אך כמו תמיד שכרגע האמת מגיע הוא תמיד בא בהפתעה. בשעות הבוקר נראה היה שמצבה של אמו מתייצב והרופא אמר שהמצב הזה יכול גם להמשך יממה או יותר והציע לדור ואחיו שיתחלקו במשימה של ישיבה ליד מיטת אימם, כדי שתמיד יהיה לידה מישהו ערני. דור התנדב להשאר ראשון. הוא היה הבכור ואחיו שמעו בקולו ונסעו לכמה שעות להחליף כוח, לאכול ולחזור. אמו כבר לא היתה בהכרה. בכל השבוע האחרון היתה הכרתה מתערפלת ומצטללת לסירוגין, אבל ביממה האחרונה לא ניכר בה שום נצנוץ של הכרה. דור ישב ליד אימו, אחז בידה הגרומה והחלקה וליטף אותה מעדנות.

"אני כאן, אמא," הוא אמר, "זה דור, ואני לא אעזוב אותך לרגע, אל תדאגי." והמשיך ללטף, אך שום קול לא נשמע. נדמה היה לו שאמו מנסה להניע את ראשה, אבל זו היתה כנראה יותר משאלת לב מאשר תזוזה של ממש. רק קול נשימותיה הקצובות, כמה קצרות ושטחיות ואז אחת עמוקה ופעולתה המיכנית של מכונת ההנשמה היו הצלילים היחידים שנשמעו בחדר. אפילו ברגע הזה דור לא העז לספר שהוא אוהב גם בנים. אפילו לא לאמו שתיקח את סודו אל הקבר. הדמעות זלגו מעיניו והוא רק לחש שוב ושוב: "אני פה, אמא, אל תדאגי, את לא תשארי לבד." והמשיך ללטף.

זה קרה אולי חצי שעה אחרי שאֵחַיו עזבו. אמו נשמה כמה נשימות קצרות, אחריהן אחת ארוכה, ולא יספה. דור חיכה לנשימות הקצרות שיבואו בעקבותיה, אך הן לא באו. בתחילה הוא לא הבין שזה הסוף. הוא סרב להאמין. לא יכול להיות שכך זה יגמר, כל כך בנאלי, בקול ענות חלושה. הוא עזב את ידה החמה של אמו. יצא החוצה אל עבר האחיות ואמר: "אני לא יודע... אולי מישהי יכולה לבדוק... אני חושב ש... אני חושב ש..." ואז נשבר קולו.

אחרי שתי דקות יצאו האחיות ואמרו לו להתקשר לאחיו. לא היה טעם אפילו לקרוא לרופא שבא מאוחר יותר רק בשביל הסידורים הפורמאליים האחרונים. דור התקשר לאֵחַיו וכשהם הגיעו התחבקו שלושתם ובכו בכי חרישי. אֵחַיו של דור לא יכלו לסלוח לעצמם שלא היו שם ברגעים האחרונים, עד שאחיו האמצעי אמר: "אין מה לעשות. אולי זה היה רצונה. אולי היא החזיקה מעמד עד שנשארה לבדה איתך. תמיד היא הרגישה קרבה מיוחדת אליך, בן בכור וכל הסיפור. כמה חבל שלא היינו כאן איתך..."

"זה בסדר," אמר דור "אני לא עזבתי אותה לרגע. טוב שלא הצטרכתם לראות את זה. זו לא חוויה שהייתי מציע לכם לעבור. מספיק שאני עברתי את זה. די די." וכך עמדו שלושתם מנחמים זה את זה בחיבוקם ומסרבים להאמין שהצפוי כל כך אכן קרה.

בשבעה החלה ההכרה מחלחלת לראשו של דור. ההכרה שקצרים ימינו על פני האדמה הזאת. הידיעה שחלק כל כך משמעותי ממי שהוא, החלק שאוהב גברים, נותר רק בגדר אשליה. פטה מורגנה. חלומות באספמיה. ההבנה שהוא חייב נאמנות גם לעצמו. לא רק להוריו, לא רק לאשתו, לא רק לציפיות הסובבים אותו. דור לא היה טיפוס בוגדני. בשורש מהותו הוא היה אדם נאמן, בין אם זה למקום עבודתו, בין אם לחבריו ובין אם לאשתו. תמיד ידעו שניתן לסמוך עליו. שהוא לא יכזיב ולא יאכזב. שהוא יעקור הרים בשביל לעזור למי שחשוב לו. שהוא לא יסתכל ימינה ושמאלה אלא הישר קדימה למי שאוהב אותו. אבל דור ידע עוד משהו. שבאדם אחד בכל זאת הוא בגד, למרות כל מאמציו, והאדם שהוא בגד בו היה הוא בעצמו. אתה חייב את זה לעצמך, היכתה בו ההכרה. ההכרה שחיינו חולפים כמו אבק ברוח, כמו בשיר הזה שכל השבעה הוא שמע שוב ושוב באמפי שלו:

.

(Kansas - Dust in the wind)

דור רצה מישהו אמיתי. גבר לגעת בו, גבר ללטף, גבר לנשק, גבר לחבק וגבר לזיין, דבר שלא עשה מעולם, דבר שהעז לחשוב עליו רק בפנטזיות המודחקות שלו. הוא רצה לתפוס את כל העולם ולממש את כל הפנטזיות המודחקות. הוא רצה לזיין והרבה. הוא רצה להשלים פערים שידע כי לא יצליח להשלים לעולם, כמו נווד צמא במדבר שמגלה באר מים חיים ושותה יותר מדי. השד הקצת מופרע הזה השתולל בתוכו ואיים לטרוף את חייו הטובים והשלווים של דור. השד השני היה שד שקט. אולי מרוב שהוא שקט, היה דווקא השד השקט הזה מסוכן הרבה יותר. זה היה שד שבסך הכל רצה להכיר בחור נחמד שיהיה לטעמו ושתהיה להם איזו כימיה טוב. הוא ידע שיש בתוכו המון יכולת נתינה שרק חיכתה לגבר הנכון והוא חיכה עד שהגבר הזה יגיע.

כשפגש את מי שחשב לגבר הנכון, חש דור שהאדמה רועדת מתחת לרגליו. רעידה שרק הוא הרגיש. הבחור ישב מולו עיניו הבהירות צוחקות ופיו מלא בפלחי תפוז אותם כרסם בזה אחר זה יחד עם הלבן של הקליפה, מתענג על המר-מתוק הזה. דור לא ידע אם הבחור עושה זאת ממבוכה או שבאמת אוהב לכרסם כך את התפוזים, אבל כשהוא הסתער גם על פלח הלימון שהיה תחוב בכוס התה ששתה, הבין שיש לו איזה פטיש לפרי הדר. הוא גם דיבר כמעט בלי הרף. עוד כיסוי למבוכה ביישנית? דור תהה, אבל אהב את החיוך שלו יותר מכל. הוא לא היה חתיך או בעל גוף חטוב, בכלל לא, אבל דור הרגיש שהוא הולך ומתאהב בו מרגע לרגע ולא יכול היה אפילו להבין למה ומדוע. נגיעה קלילה של ידו על ידו של הבחור עצרה לרגע את שטף הדיבור שלו וגרמה למבטו התוהה לנדוד על פניו של דור. "אני יכול להיות ישיר?" שאל דור.

"כן, ודאי" ענה הבחור.

"אתה פשוט מוצא חן בעיני" אמר לו דור "אני מרגיש משהו מיוחד אליך, משהו שלא הרגשתי כבר זמן רב".

"ישר ולענין, אה?" אמר הבחור.

"כן, אבל זה לא הכל".

"יש עוד? Shoot" אמר הבחור.

"הייתי רוצה להתכרבל איתך מתחת לפוך ולא לצאת משם עד הבוקר" אמר לו דור.

 "וואוו, אתה באמת ישיר, אבל שנינו יודעים שאי אפשר ממש עד הבוקר"

"אבל לכמה זמן שאפשר... אתה רוצה?"

הבחור נשם נשימה עמוקה ונראה מתלבט קצת. זה היה הדייט הראשון שלהם. אחר כך גמלה ההחלטה בליבו כשאמר: "אוקיי, אני איתך. נלך אלי כמובן" והם יצאו לדרך. דור נאנח קלות, עצם לרגע את עיניו וקיווה שהרגע הזה לא יחלוף כל כך מהר ושהאבק ישאר קצת בסביבה לפני שיעוף ברוח...

באחד מהערבים השבוע, בעודני עובד, נזכרתי כי מאז שחזרתי למשרד למעשה המסן והאטרף היו סגורים ופתחתי אותם ברקע לראות אם יש איזה הודעות מענינות. פה אני צריך איזה פלאש בק קצר בזמן, כאשר לפני כמה ימים פנה אלי איתי, 25, בחור שחום חטוב-שרירי ושלח לי הזמנה מפתיעה לסקס. באותו יום שזה קרה העדפתי להפגש עם ידיד ותיק על פני סטוץ עם הבחור החדש הזה, אבל ידעתי שאת ההזדמנות להפגש איתו מתי שהוא אני לא רוצה לפספס. היו עוד נסיון או שניים לתאם זאת אבל איתי לא ממש הראה רצון או יכולת.

לפתע אמש כששאלתי אותו שוב אם יש לו זמן וחשק הוא ענה לי שיש סיכוי טוב שהוא יוכל למחרת בבוקר ושישלח לי הודעה. אממה, בבוקר לא חיכתה לי שום הודעה מאיתי והוא אפילו לא היה מחובר. נשארתי חרמן ויצאתי לכל מיני פגישות בעניני עבודה ושלא בעניני עבודה. 

באותו ערב עליו דיברתי בתחילת הפוסט, כשפתחתי את אטרף, הלכתי לבדוק כהרגלי מי מהבחורים המופיעים ברשימת הקשרים שלי מחובר ושמתי לב שאיתי אכן מחובר. נכנסתי לכרטיסו והשארתי לו עקבות. לא בא לי לשאול אותו שוב אם בא לו או לא בא לו, לא בא לי לשמוע עוד הסברים, התחלתי כבר להרגיש כאילו אני רודף אחריו או משהו. החלטתי שאם הוא ירצה אותי שיתאמץ למצוא את הדרך.

דקה אחר כך איתי כנראה שם לב לעקבות שלי והבין שאני מחובר. ההודעה ששלח לא השאירה מקום לספק. הוא פנוי, הוא חרמן והוא רוצה לדעת אם אני יכול להגיע אליו לסקס. סוף סוף, חשבתי לעצמי ויצאתי לדרך הקצרה אליו.

כשנפגשנו התברר לי שאיתי הוא לא סתם בחור שחום-שוקולד, אלא שהוא אתיופי צעיר וחושני מאוד. באותו רגע נזכרתי בשיחה משעשעת עם אחד מידידי לפני כמה זמן כשהוא אמר לי: "פילי, אתה יודע שלמרות כל הזיונים האלה עוד לא היה לך אתיופי?"

"מה, אתה מנהל איזו רשימה שאני לא אקפח אף עדה?" צחקתי, "אבל היו לי כמה תימנים, זה לא נחשב?"

"זה בכיוון, אבל עד שלא תהיה עם אתיופי אמיתי, לא תדע את ההבדל".

"מבטיח להשתדל" אמרתי לו בבדיחות הדעת, אבל בסתר, בצד הפטיש לרוסים הבהירים החלקים שכתבתי עליו לא מכבר התחילה לצמוח לה פנטזיה על אתיופי שחום שוקולד כזה. במסעותי בעולם ההיכרויות היו לי דווקא שיחות עם שני בחורים אתיופים חתיכים אבל כנראה שאני לא ממש הייתי הטעם שלהם ולא יצא מזה כלום. לפתע, כשאיתי פתח לי את דלת ביתו ראיתי שהנה עומד מולי האתיופי הראשון שלי.

כשאיתי התפשט, ממש נהניתי לגעת בעור המשי השחום והחם שלו. הבעיה עם איתי היתה שהוא היה יותר מדי חרמן. ללא שום ליטופים או נשיקות, שאני מאוד אוהב, ללא שום מגע מקדים ארוך ומגרה, שאני מאוד אוהב. כמעט ללא משחק מקדים בכלל, איתי הוריד לי את המכנסיים ומיד הסתער לי על הזין עם ידיו ועד מהרה גם עם פיו. איתי יודע למצוץ טוב והיה נעים מאוד להכנס לתוך פיו החם, אבל יותר מכל, ברגע שהזין שלי עמד כהלכה הוא רצה רק דבר אחד: להרגיש אותו עמוק וחזק בפנים.

שנינו עמדנו ואיתי התפשט בשניות, התכופף לעבר המיטה שלו ושלח את ישבנו לעומתי. כיוונתי את עצמי אליו והתחלתי בחדירה שהלכה די בקלות, בין אנחה אחת של איתי למשניה. זיינתי אותו מהר וחזק כמו שהוא רצה, החלפנו מתנוחה כזו לאחרת, אבל הכל היה מהיר מדי, מיכני מדי, בכלל לא כמו שאני אוהב את הסקס שלי. כך קרה שהענינים אצלי רק התחילו להתחמם אבל איתי כבר גמר.

כל הזיון כולו לקח אולי עשרים דקות. לא היה לי טוב, למרות שאהבתי את תחושת המגע בגופו. כשנפרדנו הזכיר לי איתי שיש לי עכשיו את הטלפון שלי ורמז לכך שאני אשתמש בו מתי שארצה. היה לו טוב, אז מה אכפת לו עוד זיונים כאלה? אבל אני, כשלעצמי, אם אצלצל אליו לעוד סטוץ זה יהיה רק בדרך שלי. רק אם יסכים לזיון ארוך ומפנק עם הרבה מגע וחום. אני לא מוכן לעוד קוויקי איתו, יהיה הבחור חושני ככל שיהיה.

כשחזרתי למשרד שלפתי מהמקרר קובית שוקולד מריר כהה וטוב והרהרתי באיתי, במה שהיה ובמה שיכול היה להיות.

כמה ימים אחר כך פגשתי את ארי הירושלמי, 25, הבחור שכל חוויה שלי איתו היא לא סתם סקס, אלא מעורבת גם בלא מעט רגש. קשר טוב הולך ונרקם ביננו. רוחות טובות מנשבות ביננו. ארי כבר אמר לי לא פעם שהוא אוהב אותי, אני עדיין מתקשה להוציא את המילים האלה מפי ורק אומר לו שאני מת עליו. אני יודע שזה מעל ומעבר לסקס כי האסוציאציות שלי כשאני חושב עליו לא מתחברות לעניני חדירה לישבנו, אלא לחיבוק, נשיקה, ליטוף וחיוך. גם הסקס איתו תמיד טוב, אבל זיונים זה לא הכל.