אולי הייתה לך סיבה ששנאת אותי מהרגע שראית אותי.

אולי הבנת למה את צריכה לשנוא אותי מהרגע שהתקרבתי אליו.

אני מרגישה כל כך רע.

לא בגלל שאני מרחמת עלייך או משהו.

אבל מסתבר שבסוף, למרות הכל,

השינאה שלך לא הייתה סתם.

אולי ידעת על מה את מדברת.

ושתינו יצאנו פגועות מזה.

אבל את יודעת, אני חושבת שאת סתם אובססיבית אליו.

הרי, איך את יכולה להמשיך לאהוב מישהו אחרי כל כך הרבה זמן?

אחרי כל כך הרבה פעמים שהוא בגד בך?

אחרי כל כך הרבה פעמים שהוא נפרד ממך, ואת חזרת?

זאת כבר לא אהבה אמיתית.

עובדה, הוא בגד בך.

ולשם שינוי, הוא לא היה שיכור.

ואני? אני באמת רציתי אותו. ועדיין.

האמנתי לכל מה שהוא אמר,

שנהיה ביחד, שהוא יפרד ממך.

והוא באמת נפרד ממך.

אבל שנהיה ביחד?

עכשיו הוא מתעלם ממני.
ואני עדיין מצפה שהוא יבוא ויגיד:

"סליחה, רק הייתי צריך את הזמן שלי, אני באמת רוצה שנהיה ביחד"

אבל אני יודעת שאין סיכוי בעולם שזה יקרה.

אני אפילו חושבת שאתם תחזרו. שוב. בפעם המי-יודע-כמה.

כבר חצי שנה אתם ככה.

איך את יכולה?

עכשיו שאני חושבת על זה,

אולי אנחנו בעצם כל כך דומות.

יותר ממה שנדמה לנו.

אני פשוט מתחרטת על זה.

כל כך.

ואני מצטערת.

כל כך מצטערת בשבילך.

איך יכולתי להאמין לו אחרי כל מה ששמעתי?

מה היה הסיכוי שבאמת נהיה ביחד?

אני באמת כל כך רוצה אותו.

שמעתי את השיר הזה וחשבתי עלייךָ:

התירוץ

ביצוע: אביב גפן
מילים ולחן: אביב גפן

בגלל זה אני כל כך אוהבת את אביב.

הוא פשוט יודע להעביר את כל מה שאני מרגישה.

פה זה פשוט מה שקרה.

באמת שאני מצטערת.

בשביל שתינו.