לא מאמינה ש3 שנים חלפו ככה ,בלי שהספקתי להרגיש , לפני רגע הייתי בת 22 והתחלתי את התואר ,היום אני בת 25 ומחרתיים המבחן האחרון שלי לתואר ואז .. חופש? מאוד קשה לי להכיל את העובדה שאני הולכת להיות לגמרי חופשיה ממסגרות.
אחרי התיכון ,צבא שנתיים , ישר שבועיים אחרי השחרור עבודה, ותואר ועכשיו מה?
כל החיים אני סופרת שנים ,חודשים וימים עד ל"חופש" אבל מה אז החופש הזה בעצם? הרי שעכשיו זה הרגע הכי מפחיד, זה הרגע שאני צריכה להחליט, לעשות צעדים והחלטות.. להחליט לאיזה כיוון ללכת .. זה לא קל , המון התלבטויות מה כדאי יותר ,מה פחות ומה הטיימינג הכי מוצלח לעשות צעדים , או לא לעשות אותם?
בכל מקרה לפני שאני מתחילה לעשות לעצמי מצפון על שאיפות וקריירה החלטתי שאני אתן לעצמי להנות מהרגע , להנות מהעובדה שהצלחתי להכריח את עצמי להתחיל משהו ולסיים אותו כמו שצריך , בלי לרמות, בלי לעגל פינות, בלי לוותר לעצמי, מאות שעות שביליתי באוטובוסים, בשיעורים, בלי שהיה לי כמעט עם מי לדבר, לגמרי לבד, בלי להתחבר לאף אחד , המשכתי לנסוע ולהגיע לשיעורים אפילו שהיה קשה והיה בודד ובשנה הראשונה היה על גבול החרדתי -בימים עברו כשעוד היה לי אכפת מה אנשים חושבים עלי וכשהפריע לי שלא היו לי חברים בלימודים והייתי מגיעה לימי לימודים שלמים בלי לדבר עם אף אחד והרגשתי הרגשה שלא הרגשתי אף פעם - לא בבית ספר ,לא בתיכון ובמיוחד לא בצבא - היה לי רק את עצמי , בהתחלה היה קשה ובלתי נסבל והייתי מבואסת כל פעם לנסוע לשם ולשבת גלמודה בהפסקות ..אבל מאמצע השנה השנייה עשיתי שינוי מחשבתי מקצה לקצה ואמרתי לעצמי שכולם יכולים לקפוץ לי ושלא מעניינת אותי העובדה שלא מצאתי שם חיבור עם אף אחד , הגעתי בשביל מטרה ואני אסיים את מה שהתחלתי , וכך היה.
היום ,יומיים לפני המבחן האחרון אני יכולה לומר בלב שלם שאני כל כך גאה בעצמי על הדרך המחשבתית שעשיתי , יותר מהעובדה שהכרחתי את עצמי ללמוד נושאים שלא מעניינים אותי ולעבור מבחנים אני גאה בעצמי שהתחלתי משהו ושלא וויתרתי עד שסיימתי ושלמדתי להיות עם עצמי ולשים זין על כל העולם , למדתי להנות מנסיעות באוטובוס עם מוזיקה באוזניות , למדתי להנות מהקפה של בוקר ששתיתי בארומה לבד כל יום שני לפני השיעור הראשון ולמדתי להנות מעצמי ,זה הדבר הכי ערכי שאני לקחת מה3 שנים האלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Alex.♥
