שבוע הספר בארץ.

שזה אומר שכל אותם האנשים תמיד קוראים ספרים, כנראה שימצאו ספר או שניים חדשים, וכל אותם אנשים שלא קוראים בארץ- כנראה שבחיים לא יקראו.

בחיים שלי קראתי הרבה ספרים, תולעת ספרים גיל 6.

ככה לומדים הרבה דברים בעיני- בין אם זה יכולת ורבלית טובה או דקדוק נכון.

כנראה שאם לא הייתי תולעת ספרים, לא הייתי נחשפת לעולם הכתיבה, ולא הייתי פה איתכם היום.

בשנים האחרונות באמת לא יצא לי לקרוא הרבה ספרים, ומאוד מצער להגיע למצב שפשוט אין לך זמן לקרוא.

אני מניחה שהיה לי זמן אבל התשישות הנפשית שהגעתי אליה בעבודה שלי הביאה אותי למצבים של מוח ריק בשעות בין יום עבודה ליום עבודה-

מה זה אומר? היה לי הרבה יותר נוח לשתוק ולבהות בטלויזיה ולשתות כוס יין מאשר ממש לקרוא ספר ולהתעמק.

מה שכן בחודש האחרון במקרה יצא לי לקרוא את "אשתו של הנוסע בזמן" של אודרי ניפנגר.

הספר באמת כבש את לבי והשפיע עלי

האחד הוא באהבה הקסומה שהסופרת כתבה שם עליה, בתשוקה שהיא הביעה בין הדמויות- אליה מאוד התחברתי,

ובכך שבאמת סיפור האהבה שם- נגמר טוב באופן מפתיע.

אני זוכרת שקראתי את הספר ובאמת חיכיתי לרגע בו הכל יתרסק אבל לא, האהבה ניצחה בסופו של דבר.

כמובן שיש אקפוזיציה, עליית מתח ושבירת מתח עם סיומת גדולה ומרגשת ודרמטית- כמו בכל סיפור טוב.

אבל עדיין- הרעיון היה מאוד מקורי בעיני והדרך שבו היא כתבה את זה- כדי שיסתדר כרונולוגית- היה מאוד שובה.

אני מאוד ממליצה לאוהבי הרומנטיקה. זה לא ספר בסגנון של "הו, אהובי- אני אוהבת אותך כה..."

אבל הרבה יותר ת'כלס, ונקודתי עם הרבה רגש.

נהנתי, מי שעוד לא קרא- אני בהחלט ממליצה.

ספר פשוט וקל לקריאה ויעביר לכם כמה שעות טובות בכיף.