חייבת לכתוב איפושהו.
לא חייבת תגובות.
שקלתי למחוק את כל מה שנכתב כאן קודם והחלטתי שלא.
לא נחתי לרגע בשנה האחרונה, הייתי עסוקה בקפיצות. קפיצות ממקום למקום- עברתי עם השותפה לדירה חדשה, ואז לגור עם בתזוג לכמה חודשים ועכשיו חזרתי לגור לבד. כלומר לא חזרתי כיוון שמעולם לא גרתי לבד באמת עד עכשיו אז זה לא משנה..
בכל מקרה אני גרה לבד.
כל מעבר הדירה הזה אופיין בהחלטה שעכשיו אני מוכנה להיות לבד, לקבל את זה, לנוח קצת להתמלא בעצמי לפני שאני קופצת למערכת היחסים הבאה.
מצאתי את עצמי מבלה חודש וחצי בנפרד מבת הזוג (האקסית?), אבל עדיין חולקת איתה דירה. מחפשת מישהי לבלות איתה את הלילה ואז נותנת לעצמי נזיפה קשה ומתקפלת לתוך עצמי. מנסה לעורר את האינטימיות עם האקסית (בת הזוג?) ובורחת ממנה כמה שיותר רחוק (להורים בדרך כלל) רק כדי להתרגל לחסרונה.
בסוף עברתי לדירה משל עצמי. חדר וקצת של פיור הבן.
הפכתי אותו לחדר משלי, ביתי עד כמה שניתן, גרובי כמו שרק הדירה שלי יכולה להיות. קראתי לה The Crib והשתעשעתי במחשבה שאני הולכת לגור כאן לבד עוד הרבה זמן, ומדי פעם ינעימו את זמני נשים מזדמנות.
כן כן.. זו דירה ליחיד, ואם תיהי מספיק שווה, אולי אפנה לך מקום באחד המדפים של הארון- אני אומרת לעצמי את המנטרה החדשה.
עידן חדש נפתח.
ובאמת במשך יומיים שלמים הייתי לבד!
ואז הזמנה תמימה לקפה הפכה לסטוץ שמתחיל לתת אותות רציניים מהצד השני.
איך שגלגל מסתובב הא?
תמיד האמנתי שארועי החיים מתגלגלים כמו גלגל, רק שהוא ספיראלי. אם למדנו ולו דבר אחד מהחוויות שעברו עלינו, אז החוויות החדשות לא יחזרו על עצמן בלופ אינסופי אלא יתפתחו למקומות אחרים.
אני רומזת שהתכוונתי להיות לבד עכשיו, שמאז גיל 26 לא הייתי לבד באמת ומזכירה שרק בדצמבר נפרדתי מהאקסית.
עוד לא אומרת בצורה גלויה מדי שאני לא "שם". שאני לא רוצה חברה כל כך מהר.
נעים איתה, יש חיבור ויש על מה לדבר ובלי עין הרע עיקר מפגשינו סובבים את המיטה.
כן אני יודעת, כך התחיל הקשר עם האקסית. וזה לא מה שאני רוצה עכשיו שוב.