וואלה עכשיו אני מסתכלת על כל הבלוג הדפוק הזה,
על כל השטויות שהייתי כותבת,
אני באמת לא מאמינה שהייתי בן אדם כזה, בן אדם ששונא הכל,
תצבא תמשפחה תחיים..
ואני גאה להסתכל עכשיו אחורה ולדעת שהיום, אני רוצה להתגייס לקרבי,
ולדעת שלריב עם ההורים זה סתם בזבוז של אנרגיות ובתכלס בוא נודה בזה, הם גם לרוב צודקים במה שהם אומרים.
אנחנו הפכנו להיות אגוצנטריים וכבר לא אכפת לנו מכלום, העיקר שנצא כמה שיותר,
ושיהיו לנו המון חברים ונעשה צחוקים בכיתה וכאילו על הז*ן שלנו הכל,
זה ממש לא נכון להתנהג ככה, כאילו מותר לנו הכל. כי לא מותר לנו הכל! אנחנו צריכים להתחיל להתייחס לדברים בפרופורציות!
לא חייבים לשנוא את הכל, נשמות החיים יפים למה לבכות כל היום?
אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק לבכות על מר גורלכם וללכת לעשות משהו שעושה לכם טוב,
גם אם זה הדבר הכי מטומטם בארץ, תעשו את זה. בלי להגזים כמובן, ותאמינו לי שכל הדברים הטובים כבר יגיעו.
וזהו.. אני מניחה שלכאן אני כבר לא אחזור יותר.. אבל אין לדעת מה יקרה..(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
