אז שבוע שעבר אחרי תיגבור מעיק בתנ"ך והשלמת פערים בין המחברות שלי ושל יעל החלטנו לקנח בנסיעה לקניון, סך הכל למרות שקצת קשה להבחין בזה כרגע.. אנחנו בחופש!
בכל אופן בקניון היה ממש נחמד. אכלנו, החלפנו ליעל מכנס (ממידה 40 למידה 42!!! והמידה האמיתית של יעל היא בערך 36 אבל היא רוצה שהם יהיו רחבים עליה), ראינו סרט וחזרנו הביתה.
בדרכינו לבטסי המכונית, ביציאתנו מהקניון לחניון בו היא חונה, יעל פתאום נעצרה במבט מאוד לחוץ.
אני שלא הבנתי מה קרה, חשבתי שאולי לרגע היא לא יודעת איפה בטסי נימצאת ולכן היא קצת נלחצה אבל במבט מהיר לימין, ישר ראיתי את בטסי (קצת קשה לפספס חיפושית בצבע תכלת) ולכן המשכתי והתקדמתי לכיוון המכונית כששמתי לב שליעל יש עדיין מבט מופתע על הפרצוף.
שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה "השער סגור!!!" אני הייתי די רגועה ואמרתי שבטח היא לא רואה טוב כי אין מצב שהשער שאנחנו אמורים לצאת דרכו סגור, הרי היה רק ערב והיו עוד לא מעט מכוניות בדיוק באותו חניון כך שלא נישארנו לבד בחניון נעול.
התחלנו להתקדם לכיוון השער וראיתי שהוא באמת סגור! יעל כבר הייתה לגמרי בהיסטריה במחשבה שאנחנו כניראה עומדים לבלות בחניון החשוך את הלילה, בזמן שאני התקרבתי עוד קצת אל השער הסגור וגיליתי שכתוב עליו:
"השער נפתח לבד נא להתקדם לכאן"
כמובן שאחרי שצחקתי על ההיסטריה שהיא ניכנסה אליה לשוא יעל אמרה את המשפט שציינתי בפוסט יעל וההיסטריה
"אני יודעת שאני ילדה היסטרית אבל זה לא אומר שאני ילדה היסטרית!"
הבטחתי פירוט על האירוע בו היא אמרה את המשפט וקיימתי=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
