עלילות יעל (וגילי)

אז הנה עוד אחד מהחוויות שלי ביחד עם יעל-

כיוון ששתינו הגאונות לשמה, אנחנו עושות 3 יחידות מתמטיקה. כלומר עשינו (יש!!) כי סיימנו עם הבגרויות שנה שעברה והשנה (י"ב) אנחנו כבר לא לומדות מתמטיקה. ובגלל שאנחנו לא לומדות מתמטיקה אז ביום שלישי ורביעי יש לנו 4 שעות חלון בבוקר ואנחנו מתחילות רק בשעה חמישית שמתחילה בעשרים ל12. באחד מימי השלישי האלה, באתי אל יעל בבוקר, אני לא כל כך זוכרת למה.. נידמה לי שהיינו צריכות להשלים אחת מהשניה איזה שהוא חומר או משו כזה.. קיצר משו כמו 7 דקות לפני שאנחנו צריכות לצאת מהבית פתאום החלטנו שאנחנו רעבות. חשבנו על לקחת איזה משו קטן לדרך.. אבל אז יעל פתחה את המקפיא ומצאה שם חבילה של פנקייקס כאלה מוכנים שרק צריך להפשיר ולטגן אותם. היינו רעבות וכשראינו את זה ממש נידלקנו ומשו כמו 5 דקות לפני שאנחנו צריכות לצאת, החלטנו שאנחנו הולכות להכין לעצמינו פנקייקס. כמובן שעד שזה היה מוכן כבר היינו צריכות לצאת אז שתינו אכלנו את הפנקייקס בפחות מדקה.. (וזה היה קשה כי הוא היה רותח!) בקושי בכלל הרגשנו את הטעם בגלל שכל כך מיהרנו. בדיעבד אני לא מבינה למה כל-כך מיהרנו סתומרת, השיעור של שעה חמישית הוא שיעור חינוך.. מה שאומר שאין בכלל מנות.. לא משנה, אז אכלנו את כל הפנקייקס בחצי דקה ורצנו החוצה לתוך בטסי, יעל נהגה כמו משוגעת (טוב תקשיבו, בטסי זאת חיפושית כך שכשאני אומרת "כמו מושגעת" אני מתכוונת שיכול להיות שהיא עברה את ה40!!!) הגענו לבצפר, יעל חנתה, ורצנו את כל העלייה המעצבנת של הבצפר שלנו עד למעלה ומשם רצנו עד לכיתה שלנו והגענו בדיוק בצלצול! התנשפנו והתנשמנו אבל כל כך התגענו בעצמינו, שהצלחנו להגיע בזמן, ואז דיברנו קצת עם הילדים בכיתה ושמנו לב שעבר כבר 5 דקות והמורה עוד לא הגיעה.. אחרי זה 10 דקות, רבע שעה, 20 דקות.. ואז ניזכרו להודיע לנו שהמורה חולה והשיעור התבטל ואנחנו יכולים ללכת הביתה!