כפי שכבר הזכרתי בעבר, בדר"כ יש לי מזל די טוב. אחת הדוגמאות הכי טובות לזה, ושיעל עדיין קצת עצבנית עלי בגלל זה, הוא המקרה שאספר עליו עכשיו.
אחד המקצועות המוגברים שלי ושל יעל הוא תיקשורת. שנה שעברה היה שיעור מסויים שלא נוכחתי בו, ובאותו שיעור המורה לימדה נושא חדש לגמרי שלא הכרתי אותו קודם, וגם לא טרחתי להשלים את החומר שפספסתי. בשיעור שהיה אחרי השיעור שלא הייתי, המורה החליטה לבאס את כולנו ולהודיע על בוחן פתע, על החומר שהם למדו בשיעור הקודם, כלומר על החומר שלא למדתי ולא שמעתי עליו בחיים שלי.
אחרי הבוחן כולם הרגישו רע, ומן הסתם, בעיקר אני, כי לא ידעתי כלום והתחלתי להמציא דברים שלמים, (קיוויתי שאולי היא תיתן לי כמה נקודות על יצירתיות לפחות). ובמשך אותו שבוע כולנו ניסינו להדחיק מזכרוננו את הבוחן הנוראי הזה. אבל אחרי שבוע כשהיה לנו עוד שיעור תיקשורת המורה החזירה את הבחנים. לפני שהיא החזירה אותם היא דיברה על הכמות הגדולה של הניכשלים והציונים שמתחת ל60. ושכמעט ואף אחד לא עבר את ה70. בזמן שהיא דיברה על זה, פשוט ידעתי שהיא מדברת אלי. ידעתי שהלך לי נורא, ושלא ידעתי כלום, ושבחיים שלי לא למדתי את החומר הזה וכבר התחלתי לחשוב על הסברים לניכשל שאני עומדת לקבל בשביל ההורים שלי. ואז היא מחלקת את הבחנים, כל מי שניגש אל המורה לקבל את הבוחן שלו, חוזר עם פרצוף של מישהו שקיבל מהשולחן מכה באצבע הקטנה ברגל, 2 החברות הטובות שלי מהכיתה יעל ועוד אחת קיבלו ציונים ניכשלים וקיוויתי שהמורה איבדה את הבוחן שלי או משהו ושהתור שלי לקבל את הבוחן לא יגיע אף פעם. ואז פתאום המורה קוראת "גילי", אני ניגשת לשולחן שלה בחשש, משתדלת ללכת לאט כדי למשוך קצת את הזמן, ולוקחת ממנה את הבוחן שלי. אני מסתכלת לראות את הציון ופתאום, אני רואה 100 עגול ויפה כתוב בעט אדום על גבי הבוחן שלי! בדקתי שזה באמת הבוחן שלי ואכן ראיתי שם את השם שלי. אני לא הייתי בשיעור, לא למדתי את החומר הזה מעולם, לא ידעתי את התשובות לכלום וחשבתי שאני ממציאה שטויות, הבוחן היה כניראה קשה יחסית כי 3\1 מהכיתה ניכשלו וכל השאר קיבלו ציונים נמוכים מ70 ובכל זאת מכולם רק אני קיבלתי 100! דוקא אני! זה היה כל כך מוזר!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
