Let It Be

חטאתי.

חטאתי לא בפעם הראשונה.

התקופה הזו מגעילה אותי.. אני לא מאמינה כמה הדרדרתי.

הבטחתי לעצמי מאות אלפי פעמים.

נמאס לי להיות מכורה לאדרנלין,נמאס לי להיות מכורה להנאה.. נמאס לי שאני לא יכולה להשתלט.

נמאס לי להיכנע לעצמי.. ואני לא מסוגלת אחרת,אני לא מסוגלת...

כל המציאות שאני יוצרת לעצמי מתחילה להגעילי.

אינני האישה הזו..

אני אישה הגונה שנופלת בין הכיסאות ונופלת במלכודות של לא אחר מאשר עצמה.

לא מצאתי את עצמי יותר שונאת את עצמי מהתקופה האחרונה.

כנראה שהחוסר מעש גרם למוחי להשתגע ולגבור על ההיגיון ולהתמכר לטירוף..

מעולם לא חשבתי לעצמי שאני בן אדם רע אבל בנסיבות האלו.. אני מרגישה אדם רע.

זה יותר חזק ממני.. ואני לא מצליחה לגבור על זה.

אני כבר לא יודעת איך להגיב.. בפעם הראשונה שזה קרה לי.. הבנתי שהקאט צריך לבוא ממני.

והקאט הזה הגיע.. ואחריו עברתי חודשים לא קלים.. אבל ידעתי שאני עושה את זה לעצמי והרגשתי

כול כך .. אבל כול כך רע. כול כך התחרטתי. ליבי התרסק לרסיסים.

ונשבעתי לעצמי - שלעולם,לעולם לא אעשה שוב. לעולם לא אתעסק עם אחד שלא שייך לי.

כול כך נבזית.

לא חשבתי מעולם שזה יכול לקרות לי..הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה לי יותר בין חבר וחברה.. והגרוע מכך לא איחר להגיע

שזה התחיל לקרות לי אם לא מאשר.. איש משפחה.

מתקשה להאמין אבל צד אחד עם חיוך קטן ותקווה בלב.. זה לא בא ממני,לא אני יצרתי את המציאות הזו.

אני לא יזמתי את זה.

אני לא ביקשתי את זה.

אני לא רציתי את זה.

מודה שחלמתי על זה.. ואפילו בחלום זה היה נראה לי... מאד נורא ואסור.

הסיפור הזה התחיל וצמח מהעץ האסור.. התחיל להניב פירות מטעמם של הדיבורים האסורים,

שהיו למעשה מאד תמימים אך מאד מצטערת,מאד מצטערת שחשבתי לו לרגע תמים אחד..

שבין אישה וגבר לא יוכלו דיבורים אלו להתקיים מבלי לחשוב עליהם אחר כך

לרגע דל אחד,שכחתי מכך.

והפירות האסורים התחילו לצמוח להם.. יכלו להירקב הם.

אך לא נרקבו אלא נטעמו.. ממש כמו עץ הדעת..

לא מיהרתי לטעום מהם... כלל לא.. חפצו עיניי בהם.. חפצו מאד. נצצו כשהסתכלתי עליהם..

מרחק נגיעה קטן הפריד ביני לבינם.. אבל המלאך שבי חסם אותי ולא נתן לי.

מנע ממני לגעת בפרי האסור למאכל..בעוד שטני הגדול מתעורר משנתו.. ישן זמן רב אני,חשב לעצמו..

איני חפץ בשינה הזו.. אני רוצה לקום.. אני רוצה את הפרי האסור,אני חפץ בו.

אין דבר אחר אשר ארצה ברגע זה יותר ממנו.. הוא נראה כול כך מפתה

כול כך מבריק,כול כך יפה.. כול כך טעים.. שבא לי לאכול אף לא פרי אחד.

התקוטטו השטן והמלאך בלי הפסקה.. האחד משתיק את השני האחד מנסה לגבור על השני..

המלאך עם ליבו הרחמן עם התבונה והחוכמה.. עם ההיגיון הבריא ואילו השטן

שטן הוא.

שובבתו.. תאוותו הגדולה.. מתרבב כל הזמן במעלליו.. במעשיו.. רוצה לטעום ולטרוף..

רוצה להרגיש שהוא חי.. רוצה לבלות ולהנות.. רוצה מה לא ירצה,שטן הוא.. שטן.

והגיע הרגע הראשון.. השטן ניצח.

הוא קיבל את מבוקשו.. המלאך ישב לו רמוס ובודד.. כאילו הפסיד במלחמה הכי קשה

השטן מגחח לעצמו ואומר.. כמה טוב הוא הפרי האסור.. טעמו הוא מתוק.. אך טעמתי ממנו ביס אחד ולא חשתי שובע.

המלאך מהמעמקים צועק.. כמה רע ומר הוא הפרי האסור.. מספיק לך שטן,מספיק לך ביס אחד. די לך. אתה לא צריך יותר מכך...

המלאך מתחיל להשתקם מהמלחמה.. הוא מתחיל לחשוב שהנה הוא חוזר.

אני כאן הוא לוחש.. אני מקווה מאד לא לעזוב..

השטן לא עוזב.. הוא עדיין לא ישן אומר המלאך.

אינני רוצה לעזוב.. אני דואג לעץ ממנו אני ניזון.. רוצה להזיו אותו עוד,רוצה עוד פירות אסורים.

בעודו מצמיח עוד מעט פירות אסורים.. עם הזמן צמחו הם עוד ועוד.. לא מפסיק העץ.. גדל הוא.

המלאך טוען שגדל מידי אפילו.. מה אעשה אפילו אני.. ביכולתיי הגדולות ביותר לכרות את העץ.. לא אוכל.

בעודו מסתכל עליו.. פיו נהפך פעור.. שטן מקולל מה עשית? ניזון העץ מלשונך הרעה.. לא מפסיק אתה לרדוף אותי..

עזוב אותי לנפשי,הנח לי.. חזור לשנתך הארוכה.. כעת זה לא זמנך להתעורר,לא עכשיו.

באין יכולתו להשתלט עליו מנסה לשחק בו במילים.. בביטויים..תפסיק לרצות כל הזמן לספק את תאוותיך!

אינן שוות כלום.. מספקות אותך לרגע דל ולא יותר מכך.. ריקות הן.

ימשיך השטן בפעולותיו והמלאך... בוכה הוא.. מתפלל כל יום ביומו.. מבקש.

אני מבקש את הכח להסיר את השטן הזה מעליי.. ששינה עמוקה תיפול עליו ולא יתעורר הוא.

את כנפיי הוא מקצץ ואת גופי מחליש..את נשמתי החל לייסר.

מבטיח אני שבפעם השנייה, בפעם השנייה לא אתן לך להביס אותי שטן שכמותך.

וביום מן הימים.. גם הקרב השני הגיע.. התקוטטויות רבות מלחמות.. כנפיים חלשות מדברות ולוחשות

אינך זקוק לו! אינך זקוק לפרי האסור.. אתן לך עולם טוב יותר אאכיל אותך ואפתם אותך בפירות המתוקים והטובים..

השטן אומר אולי אינני זקוק לו.. אך מבקש לטעום בו.. רק עוד ביס אחד קטן.. לא את כולו. אני אוכל?

אתה מסכים לי? .. שוכח אני.. איני צריך לשאול אותך כלל,אעשה כרצוני.

אגבור עלייך.

מסתכל לו המלאך מהצד.. ומרכין את ראשו. איני יכול להסתכל למראות הללו.. איך השטן הרשע מתענג לו

מתענג לו מעוד ביס בפרי האסור...לקשור אותו אצטרך.. אולי רעל אתן לו? שייחנק,שימות בשקט.. בשנתו. 

שלא יתעורר ממנה.

מצד שני,אינני יכול בלעדיו.. ולרוב אינני זקוק לו.. שקט ומנוח רוב הזמן לא ייתן לי.. ויעסיק אותי בלרדוף אחריו ולמנוע בעדו.

והנה חזר.. חיוך על שפתיו הממזריות.. ריר נוזל מפיו.. ריר שטעמו הוא טעם הפרי האסור.

כמה טעים הוא.. הוא אומר.. אני כול כך ארצה אותו שוב.. אבל הבטחתי לך.. חה חה חה,לך למלאך.. שלא אטעם ממנו יותר.

שלא אזין יותר את העץ.. כדי שפירותיו ירקבו!

אולי אנסה ללכת לישון קצת,מה אתה אומר?

חושב המלאך.. שאולי השטן הזדוני באמת הקשיב מעט לעצותיו.. תלך לישון,מוטב לך כך.

אתה יותר יפה בשנתך,מתלוצץ אני כן?

מתלוצץ על חשבוני... השטן ממלמל ועיניו מתגלגלות כאחד החפץ בשינה..

שמח אני,אין שמח ממני.. מתרפא אני מפצעיי בעודך ישן.. אדוני השטן.

וזמן מה עבר.. והשטן עוד בשנתו..התעורר חיש מהר פתאום

ושאלתי אותו.. מה קרה לך?

התחיל לומר ולפתוח את עיניו רודפות הבצע.. אני מרגיש אותו קורא לי..

מי קורא לי שואל אותו אני,מי?

הפרי האסור.. הוא נרקב והוא צריך אותי.

אין לו צורך בך טען המלאך.

שיירקב.. אין צורך באף זכר ממנו.

רואה כי השטן..רשע הוא היה ויהיה.. הולך בצעדים.. חיש מהר הלך אל העץ 

הסתכל עליו.. עץ יקר שלי.. הרבה זמן לא ראיתי את פירותייך היפים,העסייסים..

המלאך טוען שאסור לי לחפוץ בהם,אך כול כך ארצה לטעום בהם שוב.

המלאך חושב לעצמו.. הנה התעורר שוב.. עוד פעם יתחיל לפצוע אותי,להילחם בי.. להכאיב לי.

לא נמאס לו לעולם..לא יקשיב ולו לאף מילה אחת שלי.. לא יפול לעולם מחרב האש שלי.

כל הזמן ישן הוא.. ופתאום החליט להתעורר,משהו קורה פה חשבתי לעצמי.. העץ הזה חייב להיכרת.

העץ שהגיע מהגהינום.. לא יכול לקרוא לו אחרת.

הפעם.. הפעם צעק השטן.. אני כול כך קרוב לעץ.. אני כול כך קרוב אליו.. אני נוגע בפרי האסור

אני מלטף אותו..מנסה אני באמת מנסה מלאך.. בשבילך באמת.. אנסה לא לנגוס בו..

ארצה לאכול את כולו אני חושב.. הפעם ארצה לאכול את כול כולו.. אינני מסוגל יותר.

המלאך נאבק.. קולו לא נשמע.. כמה שיצעק.. כמה שיילחם..בכל כוחותיי..בכל כלי הנשק שלי השתמשתי

בכח הרב עוצמה שלי.. לעולם לא אתייאש.. אנצח אותו בסוף.

רשע שכמותך.. התמכרותך לפרי האסור תעלה לך בייסורים,מבטיח לך.. מילמל המלאך בעודו מתחיל לדמם.

פוגע אתה באחרים.. את נשמותיהן הרכות אתה פוצע במעשייך.. בתאוותיך הנבזות.

השטן לא ימינו ולא שמאלו.. מתחיל הוא לאכול מהפרי האסור

אוכל בו ונוגס בו.. לועס אותו מתענג על מיציו.. מסתכל עליו ובוחן אותו מכל עבר

כמה טעים אתה,כמה מתוק אתה.. מיצייך הם מיצי גן עדן.. כשאני נוגס בך אני מרגיש את זרימת דמי המהירה..

את כולך אכלתי וטעים אתה פרי ארור שכמותך.. שבעתי ממך וארצה את שנתי.. המלאך יקלל אותי כל ימי חייו

אבל הגיע זמנו לנוח בשלום.. כשכנפיו בריאות נפשו שמחה ופצעיו מגלידים ומתרפאים ואני אשן לי... אזכור את 

טעמך המתוק,הפרי האסור שלי.. אזכור איך ניזון העץ ממני.. העץ מזדקן הוא.. ופירותיו.. הטעימים שביניהם צריכים להישאר דלים.

לך לישון,ארור שכמותך. המלאך פצח את פיו.

מוטב לנו לראותך ישן... אחזור ואגיד שיפה אתה בשנתך?

מוטב לי שתפסיק להתלוצץ איתי השטן השיב לו..שינה עמוקה מחכה לי.

מאחל לך שתמות בשנתך,תמות כי מאסתי בך.. כי אתה חורה את נשמתי ומייסר אותה..

מפחד שיתעורר שוב הרשע הזה.

ולא הספיקו לעבור כמה ימים ספורים ושוב התעורר הוא לכמה דקות.. שוב ממלמל בחלומו..

מסתכל עליו המלאך.. מה ירצה הפעם הממזר..

העץ כבר מתחיל ליפול.. אולי פרי אחד נותר.. 

שוב פעם הפרי! הוא שוב רוצה בי.. רוצה שאטעם בו.. רוצה שאנגוס בו מעט.

הוא האחרון הוא אומר..העץ עומד להיכרת.. אני מרגיש את זה.

הוא שוב פעם מתעורר וצועד אליו מסתכל עליו.. מנסה לחזור לשנתו.. בפעמים הראשונות אני שומע אותו אומר שהוא עייף.. שהוא רוצה לישון.

חושב לו המלאך.. או שאכרות את העץ או שאהרוג את השטן הרשע.

הפרי עומד לו שם.. והשטן מלמל לו אסור לי לטעום בך.. והמלאך נועץ בו עיניים מופתעות.

שוב פעם ברוחו הרשעית מילותיו..הבל הן.

נגס בו כשכל מיציו נוזלים וזולגים מפיו.. מסתכל בו ומתבונן כאילו זו הפעם האחרונה.. עיניו נראות כרוצה לישון.

תאוותיי לא ייגמרו לעולם לחש למלאך.

כזה אני.. להתענג אני אוהב.. את האסור אני ארצה הוא תמיד ייראה לי הכי יפה מכולם.

לפעמים עייף אני..אך קשה להרדימי.. אולי תקרא לי סיפור?

מלאך בדבריו החל לומר.. קשה היה לך? מעולם לא! שוב פעם ושוב פעם טעמת מהפרי האסור

מדוע עשית זאת? אני הזהרתי אותך פעם אחר פעם.. מעולם לא נתת לי לנצח בקרבות

אילו רק נתת לי.. מנוחתך הייתה מובטחת לך.

את מקומי המובטח ערערת בהתעוררתך משנתך הארוכה.. את כס המלוכה אתה מסיר ממני

את השכינה שלי אתה לוקח.. וכל דבר כטענתך,הבל הבלים.

אינך מבחין בנזקים,אינך מכיר בהשלכות.. נשמתך מהגהינום מגיעה.

את העץ הזנת פעם אחר פעם. מדוע?!

טוב אני.. ומנצח אני.. מקומי מובטח היה ויהיה..

השטן כנופל בשנתו בעוד מספר דקות.. לוחש.. תשרוף אותו.. ותכרות אותו.

אתן לך,אתן לך את כס המלוכה בחזרה.. אתן לך את הניצחון. כי זה הוא מקומך

אני מקומי הוא בשנתי.. מתעורר אני כדי לחיות מידי פעם.. וחוזר.

בדקות האחרונות מילמל כמה אהב את הפירות האסורים..כאילו בכה עליהם.

אין שמח ממני בנצחוני אין שמח ממני לחזור לכס מלוכתי

אין שמח ממני לכרות את העץ הנורא הזה.. אין שמח ממני להרעיל את הפירות האסורים..

תמיד שאסתכל עליכם תהיו דוחים,אתם ארורים.

אינכם מתוקים ואינכם טעימים.. אתם אסורים ואליכם לא אתקרב לעולם.

משותקק להתחיל אני במלאכה.. בעוד השטן ישן אולי ארעילו למותו.

איני צריך בו.. אני האחד והיחיד וזה הוא מקומי. 

המלאכה הזו היא שלי.. ואני יודע שלא קלה היא הולכת להיות לי

השטן השאיר לי את העבודה השחורה.. לאחר שפצע אותי קשות.. ופצעיי עוד מגלידים ומחלימים

מבקש סליחה ומחילה אני.

מתנצל שנתתי לשטן לנצח אותי,לגבור עליי,להרוס אותי..מתנצל שנתתי לו בכלל להזין את העץ הזה ואת הפירות האלו.

מבטיח ונשבע שזו הפעם האחרונה.

לאט לאט אני מתחיל לשבור את הענפים.. תחילה ארקיב את הפירות

שלא יהיו אכילים כלל וכלל.. אשמיד את העץ.

הקרקע שלו היא מקוללת. אצטרך לטהרה.. שום עץ לא יצמח בה שוב לעולם.

אולי אצמיח בה פירות טובים.. שיהיו לי למאכל..וגם לשטן הרשע, שיוכל ליזון מטעמם הטוב באמת של הפירות.

ומקווה אני,מקווה שזו הפעם הראשונה והאחרונה בחיי..שהעץ הזה בכלל קיים..והפירות האסורים יצמחו בו.

לא אתקרב עוד לעולם ועד.

לא ארצה שוב שנשמתי תתייסר,לא ארצה לדמם.. לא ארצה להישאר בודד עד אחרית ימי.. לא ארצה שקללה תיפול עליי

בגלל מעשיו של השטן הרשע.. לא אוכל להפרידו ממני,ולא ארצה לסבול בגללו.. לא ארצה בצרותיו. שיהיו הרחק ממני..

השכינה היא שלי. המנצח הוא אני ורק אני. אמשיך להתרבב בכנפיי הלבנות.. בהילה שמעל ראשי.. באור שאני מביא איתי

את השקט,את השלווה ואת השלמות.

שלם אני עם עצמי.. טוב אני. נפשי היא טהורה.. בטוב ארצה אני. בטוב לנפשו של האדם.. אני לא השטן..השטן הוא יצר לב האדם שרע מנעוריו. 

לא כזה אני.

אני רוצה בטוב... אני רוצה בשקט,אני רוצה בשלווה.. אני רוצה באושר אמיתי.....

מי שהבין את המשל ואת הנמשל..

ואת הסיפור.. שאני בעצמי פה בלי לשים לב פשוט כתבתי..

כן זה יצא לי פשוט מהלב.. פעם ראשונה שאני כותבת סוג של משל על סיפור מליבי.

כן זה אמיתי.. אני מקווה ש'המלאך' ששוכן בי.. שהשכינה היא כרגע שלו.

ש'השטן' שבי ימשיך לישון... שהיצרים לא יובילו אותי הלאה.

אני מקווה ובלב כואב ושלם אצטרך להגיד שאני עם הסיפור הזה ג מ ר ת י.

הבן אדם חשוב לי אבל הלב כואב לי עוד יותר..

יש לי צד נגדי.. ואם היא תגלה את זה - אקולל לכל ימי לא רק אקולל לא אצטער ולא אשן בלילות על כך.

אז מוטב עכשיו מאשר מאוחר...

תם ונשלם לו הסיפור הזה.. היה וטוב שהיה..

אולי החלומות צריכים להתגשם לפעמים או שזה הוא גורלינו.. שאותו אנחנו יצרנו בעצמנו.

עוד בן אדם חשוב נעלם לו מחיי.. אולי מעט ואולי בכלל..

ואיך אומרים הכל הכל זה לטובה.

מבטיחה לעצמי שלעולם לעולם לא אעשה זאת שוב. ואתרחק.. כמו מאש המתלקחת לאסון.

oh oh you..without you.