קשה לתאר.
קשה לתאר את הלב נמעך בין הידיים.
קשה ללכת ברחוב מבלי להיזכר,
קשה לשמוע את השם מבלי לראות את הפרצוף,
קשה לשכוח את החברות,
קשה לשכוח.. קשה לשכוח אותך.
קשה לשכוח בן אדם שהיה שם בשבילך.
קשה לא לרצות אותך.
קשה לדעת שאני לא שם כל יום ויום.
לצפות,להתבונן,לדאוג,לרצות,לצחוק.. ולתת את הלב,רק בשבילך.
קשה שלא להתגעגע...
קשה שלא לחשוב על מתי ואיך.
קשה להפסיק לחשוק,להשתוקק.
קשה להפסיק לדמיין ולהיזכר בכל המגע...
קשה המחשבה.. שלא אשכח אותך לנצח. אולי עכשיו אני חושבת ככה.
אני יודעת שזה יעבור.
קשה להיזכר בכל הדאגה,האכפתיות,התמיכה.
קשה העובדה שבגלל נסיבות החיים בן אדם לא יכול להיות חלק נטרלי משלך יותר.
שבגלל שהוא כול כך שם בראש.. קשה להתגבר.
קשה להתגבר.. מהחשש להתאהב.. מהחשש לאבד.
קשה שלא לרצות אחרי כול כך הרבה חוויות.. אחרי להרגיש אותך בכל מובן ומובן.
וכל זה לפעמים לא קשה מעצם המחשבה - שזה אסור.
הבטחה זו הבטחה.
הכאב הוא כאב.
אבל לפעמים הגעגוע והיצר עולה ובא טירוף.
השאלה היחידה אם את יודעת,צ'אפ אם את יודעת להבדיל בין טוב לרע..
אם את מוכנה להתמכר לכאב ולהפיג את הכל
או שאת עושה לעצמך נזק שוב פעם כמו עכשיו..
כן את חזקה יותר מפעם.
את יודעת שדי זה די אבל את יודעת להיבלע אליו..
את יודעת ליפול אליו..
את רוצה לדעת שהוא עדיין שם.. כאילו מחכה לך שתבואי.
אבל בתוך תוכך את יותר מבטוחה שהוא לא באמת יכול להכיל אותך..
הוא לא יכול להיות שם תמיד בשבילך..
אולי היית רוצה שיהיה שם.. היית רוצה שיהיה שלך.
היית רוצה להחזיק ולא לעזוב,
היית רוצה שילטף את פנייך,
היית רוצה להמשיך לשמוע כמה שאת.. את תותחית.
היית רוצה לדעת שהוא מתגעגע.. אולי בכל יום שעובר ועובר יותר.
היית רוצה לאכול צהריים,
היית רוצה לשבת לידו ופשוט רק להתבונן בו,כמו אז.
היית רוצה שישיר ויסתכל עלייך,כי הוא מתכוון שהשיר הזה הוא מוקדש לך.
היית רוצה שימשיך לפנק ולראות שטוב לך..
היית רוצה הכל.
היית רוצה אותו.
אחרי שהיה לי חודש וחצי של שכחה.. של געגועים והרבה כאבי לב רצופים..
אתה מגיח וצץ ועולה ומופיע לי פתאום שוב.
אומר שאתה לא שוכח וחושב שכבר שכחתי.
איך אתה מעז לחשוב?
איך אני יכולה להפסיק בכלל.. כשאני מתלבטת לפעמים אם הלב שלי נפל או לא.
אני לפעמים מבינה שכן.. שבית אותי בקסמייך וזה לא מכבר.
זה לא חידוש ולא בטיח,זה משהו שאני סתם מנסה להדחיק
וזה לא מצליח לי. אז תודה באמת שלא הקלת על התהליך.. וחשפת לי את כל הקשיים
שאני מתמודדת איתם כל יום פי 2.
ועכשיו מה שנותר לך צ'אפ,זה להתרחק מהאש.. שאת כול כך אוהבת!
כן כן,מהאש שעלולה לחמם אבל לשרוף.
מהאש שעוטפת ונועזת ועולה ושורפת לך את כל הגוף.
מאותה האש...
אז מה שנותר זה לשתוק ולא להגיב
להתפלל לראות אותך אבל מרחוק
להתפלל לנשק אותך,אבל בחלום..
להתפלל להיות בין זרועתייך... בפנטזיות.
ולהיות חלק ממך,אף פעם.
איך אפשר לסכם את התקופה הזאת? הלימודים הורגים,החיים ממשיכים.. רצים.
ואתה בנתיים נשאר ולא חולף..
מנסה להניח לך ולעקור אותך ממעמקי המוח והמחשבה.. ומקווה שאצליח.
מקווה שאצליח בהכל.
" קמתי עם געגוע כואב וחשבתי עם מי את חולקת שמחות
חשוב לי לשמוע שאת צוחקת הרבה ואוהבת אותי עוד פחות.
קמתי עם געגוע כואב והבנתי..הבוקר שטוב לך לבד.
אני לומד לשחרר אותך למרות שקשה לי.. נותן לך ללכת לעד...
אל העולם שלך,אליו..אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם..
אז כדאי שתביני כי אינני עוד אבל שולח את האושר אל ידיו.. "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Chappy
