
כשהייתי בגיל 10... רק רציתי להיות בת 10.. ורציתי לגדול ולהגיע להיום..
עכשיו כשאני פה.. אני מסתכלת על כל העשור ההתבגרותי הזה שעברתי..
השבוע הזה בכל יום ויומו הפתיע אותי ודאג לי להזכיר לי שנים אחורה.. גם אם זה במקריות
או גם אם לא.. כך היה.
נזכרתי את ימי הצעירות בגיל 14 שהייתי מאוהבת בנער ההוא,שפגשתי בזיו פניו בסוף השבוע..
נזכרתי בימים שהייתי מסתובבת בתל אביב.. וקונה לי המון המון בגדים..
את הימים שאני ואימא היינו המון ביחד..
לישון ממש מאוחר ולקום ממש מאוחר..
אין ספק ש10 עד 20 זה עשור כבד מאוד.. לא יודעת אם יותר כבד מ20 עד 30..
זה כל ההתחלה.
כל התמימות,הסקרנות,פרפרים ראשונים,רגשות לא מוכרים..
מתחילים לגלות את העולם.. מתחילים פתאום לראות מזה להרגיש כשמתנשקים
או ששותים ושיכורים...
העשור הזה שמתחילים לחשוב.. למה זה מרגיש כול כך טוב אבל מכאיב כול כך?
העשור הזה שעושים בו כמעט את רוב הטעויות,עשור לא רציני
שאפשר לעשות בו שטויות וטעויות ולשלם עליהם אבל לא ביוקר..
עשור שמפיקים בו הרבה לקחים..שמתמידים בלמידה..שנהנים מרגעים ממש קטנים
כי הם לא באמת יחזרו..
זה ללכת לגן ואז לבית ספר.. ואז לחטיבה.. ואז לתיכון.. ואז כן ואז לצבא..
זה הכל נהיה יותר רציני ולאט לאט.. את נזרקת למים ולומדת לשחות.
עכשיו כשיזרקו אותי לחיים האמייתים בבום כול כך גדול.. אני מקווה שאני אדע לשחות טוב..
אין ספק שהעשור הזה מכין אותנו לחיים הגדולים.. ולאמיתיים
בעשור הבא אין יותר משחקים,הכל הרבה יותר רציני.. כל החלטה,כל טעות,כל שגיאה וכל שטות
יכולה לעלות ביוקר רב.. ולא בעוד שיברון - לב קטן ומסכן.
לפעמים אני מסתכלת על השמיים ורואה את ים הכוכבים שאי אפשר אפילו לספור
ומאחלת לעצמי שאני אצבור כול כך הרבה חוויות כמספרם של הכוכבים בשמיים..
העשור הזה.. כל שנה שעברה רק הביאה אותי למקום אחר בחיים שלי..
יש רגעים שקשה לשכוח אותם מרוב שהם היו יפים..
יש אהבות שקשה שלא לחלום שיחזרו שוב..
ויש אותי.
יש אותי שלמדתי מזה לכאוב,
מזה להיות אפס בריצפה ולהעלות את עצמי באותו הרגע ולהיות במקום הכי גבוה שאפשר,
שלמדתי שלהצטיינות יש מחיר,
שלמדתי לאהוב ללא תנאי ללא מחיר וללא שנאה וטינה,
שלמדתי שלתת מעצמך זה בעצם לתת לאחרים,
שלמדתי שיש גבול שלא עוברים אותו,
שלמדתי שאסור לצפות,אבל עדיין ציפיתי..
שלמדתי שאין לי בעולם אף אחד אחר מלבד עצמי,
שלמדתי שחברות אמת באמת מתעלה על כל דבר שקיים,
שלמדתי.. למדתי שלאהבה אין סוף,
שלמדתי ששלמות... לא קיימת,
שלמדתי לקחת הכל בפרופורציה,
שלמדתי לדעת שהכל לטובה!!
ושמה שצריך לקרות,קורה.. וקרה..
שלכל דבר יש סיבה.. ואין דברים שמתרחשים סתם,
שיש אנשים שנועדו להתאהב אבל לא נועדו להיות ביחד,
שצריך לחייך בכל מצב בכל שעה ובכל שנייה שרק אפשר,
שצריך להבין שחיים פעם אחת
וגיל 16.. הוא פעם בחיים.. 17 18 19 .. פעם אחת בחיים!
שאף פעם לא תשכח הנשיקה הראשונה,הסקס הראשון,הריקוד הראשוו,השיכרון הראשון,המבחן הראשון,
האהבה הראשונה,היום הראשון בצבא,החבר הראשון,הטיסה הראשונה,החופשה הראשונה,שיעור הנהיגה הראשון...
והכל בעשור הזה..כול כך השתנתי ואפשר לשים לב.. בפוסטים שכתבתי
אני יושבת וקוראת אותם ופשוט צוחקת.. שש שנים שאני כותבת ורואים איך אני משתנה משנה לשנה
איך הכל נהיה רציני והרגשות שהיו פעם מאוד חזקים.. ועוצמתיים וכואבים
הולכים ונהיים יותר מתונים עם הלקחים שאני צברתי במשך השנים..
איך אהבה פעם נראתה לי כול כך כואבת.. ועכשיו אני אפילו לא מצליחה להרגיש אותה ולו מעט,לצערי.
כשהיום.. בסופשבוע שלם אני זוכה לשמוע מהבחור שהעזתי לתת לו חצי מליבי,ומתרגשת שהוא זכר את היום הולדת שלי
או סתם בחור ניחומים שעבר לי בחיים..
שמחה לקבל את עצמי איך שאני היום... גאה במי שנהייתי ובדרך שהלכתי יותר מאי פעם..
מאחלת לכל הסובבים אותי ולי.. שהחיים יהיו רצופים ברגעים מאושרים ושנדע רק בשורות טובות בחיים כי לא צריך יותר מזה..
שיהיה לי אחלה עשור! :)