אֶדית שוואלבּ היא ילדה יהודייה שמנסה להימלט מציפורני הנאצים במלחמת העולם השנייה. מי יכול לעזור לה? שאטָה ובּוּלי סימון שפותחים בחשאי פנימייה לילדים נמלטים? דוד אַלבֶּר ודודה מארי, שני איכרים חרוצים, החולקים עם אדית את מזונם גם בתקופה של מחסור? או תושביה הרבים של העיירה מוּאָסאק שבצרפת, העוזרים להסתיר מאות ילדים יהודים במחיר סיכון חייהם שלהם?
להחביא את אדית הוא סיפור אמיתי, מעורר השראה ונוגע ללב על ילדה שנקלעה לעין הסערה.
קאת'י קייסר היא סופרת קנדית עטורת פרסים, המתגוררת בטורונטו עם משפחתה.
ועכשו לסקירה.
מי שמכיר אותי יודע שאני פריקית של סיפורי שואה, וקוראת אותם באובססיביות. כל ספר על השואה נראה לי חובה לקריאה.
הספר הזה כתוב כל-כך בעדינות, שאפילו הרגעים הקשים והמפחידים נראים סבירים, שאפשר לרגע לשכוח שמדובר בילדה קטנה שעוברת את כל זה, לבד, עם פחד ובכי וצער ובלבול.
זה בעיני יופיו של הספר, שאדית מספרת את סיפורה באופן כל-כך אופטימי. יתכן שזה מכוון שהיא מספרת את זה מפרספקטיבה רחוקה.
אדית היתה ברת מזל להגיע לבית במואסאק שהיה אי של אהבה וחום לילדים יהודים. אחותה אחיה ואימה ניצלו, וזה גם מזל גדול. במשפחתו של אבי לא היה מזל כזה.רובם ניספו.
הספר מזכיר לנו כמה הרבה אנשים טובים אספו לביתם יהודים על אף הסכנה הכרוכה בכך והצילו את חיי אותם יהודים.
כשאני מספרת על השואה לילדי אני תמיד מזכירה דבר אצילי זה.
נכנסתי לאינטרנט וקראתי עוד על אנשי הכפר מואסאק בצרפת שלא הסגירו את הבית ואת הילדים היהודים שבתוכו לנאצים.
נחזור לאדית הילדה. אם אפשר ללמוד על תכונות אופי של הילדה מהסיפור, הרי שאדית היתה ילדה שראתה את מצוקת חברותיה בעין בוגרת, ולמרות קשייה ניסתה לעזור לחברתה שרה שאימה נספתה.
הספר קריא מאד, הקצב טוב, הסיפור מכמיר לב, והתמונות ששזורות בסיפור מוסיפות המון.
מומלץ מומלץ מומלץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
